החיים של מתילד היו מושלמים, עבודה שהיא מאד אוהבת, בן זוג שהיא מאוהבת בו עד מעל הראש והחלטה עקרונית שכבר קיבלו להינשא ולהביא ילדים לעולם. כבר המשפט השני בספר מבטיח טרגדיה, וכגובה אשליית החיים המושלמים, כך עמוקה הנפילה לתהום, צעד אחר צעד, כאשר הראשון הוא שבן זוגה, אטיין פשוט מסיים את הקשר ללא הסבר.
הטרגדיה נבנית צעד אחד צעד, אמנם האפיזודה לא נעימה, וכאשר סיבת העזיבה המדוייקת מתבררת, היא אפילו נעימה פחות, אבל תגובתה של מתילד מוגזמת למדי. היא למעשה מתפרקת, ונכנסת לסחררה רגשית קשה עד אובדן היכולת התפקודית, ללא יכולת לקחת אחריו על חייה בשום מובן. צעד גורר צעד ומתילד, שאמנם כבר מודעת לבעייה ואף ניסתה לפנות לעזרה, רק מפתחת עוד ועוד תסביכים. לא נדון באמניות המוגזמת מאחר והצורך הספרותי בה ברור.
בסופו של דבר, אחותה הגדולה, אגת, לוקחת עליה חסות, אולם כפי שהספר מבטיח, גם ממה שכתוב בתוכו, וגם מעצם התרחשותו כטרגדיה יוונית, בה הסוף נכתב מראש, הגורל קבוע ובלתי ניתן לשינוי, וכל צעד של הדמויות, גם אם נראה שהולך בכיוון ההפוך, רק מקרב אותן לאותו גורל, חסות זו רק תוביל לקרשנדו סיום לטרגדיה. אין מתח בסיפור, הקורא מבין הרבה זמן לפני האירועים מה יקרה, ולמה זה חייב לקרות ומדוע אין אפשרות לעצור את זה ולא משנה מה היו עושים אחרת.
בהערת אגב, היא שלפני הקריאה ציפיתי, כפי שדי מתחייב משמו של הספר לקשר כלשהו למחזהו ש/ל צ’כוב “שלוש אחיות”, אבל לא ממש מצאתי, כמובן שיש קווים דומים פה ושם כפי שאפשר למצוא מכל יצירה לכל יצירה אחרת, אולם בספר זה, כמעט ולא בוחנים את היחסים בין שתי האחיות, אין ביניהן שיחות ארוכות, ולא התרפקות על עבר נוסטלגי, אלא רק מה שנדרש לצורך הסיפור הנוכחי.
למרות שהקורא מצפה שאם הוא חוזה את הטרגדיה, וגברים נוטשים ובנות זוג זנוחות (וההיפך) אינם בדיוק נושא שלא דשו בו, יש הפתעה בסיפור והיא מעמידה את כל הספר בסימן שאלה גדול עוד יותר, ומתרחשת ממש בסיום, ולכן הדיון בה יתבצע תחת אזהרת קלקלן. גם בלי סיום מפתיע זה, הספר אינו שבלוני, וכתיבתו בעשרות פרקים קצרצרים, אורכו אולי חצי ממה שהוא נראה, עקב העימוד המרווח, תיתן לקורא חווית קריאה מהנה ומרוכזת, אפשר אפילו בערב אחד.
יחסי האחיות נבנים כניגוד בין מחויבותה המוחלטת של אגת לקשר המשפחתי לבין בגידתה הנוראית של מתילד. בעמודים האחרונים של הטרגדיה, מתברר לפתע כי למעשה, ייתכן כי כלל לא הייתה טרגדיה. לא נראה שאיש מהמעורבים נפגע, החיים שבים למסלולם התקין, כלפי חוץ הכל נראה בסדר, העולם ממשיך כמנהגו, והכל הסתדר. סיום זה הזכיר לי במעט את הסרט המעולה “השחקן”, והוא נותן פאנץ’ מרענן לספר.
שתי אחיות
דויד פואנקינוס
מצרפתית : לי עברון
כתר 2023
מגב הספר
חמש שנים נמשכה אהבתם המופלאה של מתילד ואטיין, עד שיום אחד קם אטיין ועזב את הבית בלי כל הסבר. מתילד שבורת הלב מנסה לשמור על שגרת חייה כמורה לספרות בתיכון בפרוור של פריז, אך ברגע של חוסר שליטה היא מתפרצת על אחד מתלמידיה האהובים ומאבדת גם את מקום עבודתה. המומה וכואבת היא עוברת לגור בדירתה הקטנה של אחותה אגתה עם בעלה פרדריק ובתם התינוקת, מקווה לאסוף כוחות ולחזור לעצמה.
תחילה החיים תחת אותה קורת גג מקרבים בין האחיות, אך אט־אט צפים ההבדלים ביניהן והפערים הולכים ומתחדדים. ואיך לא? הרי עד לא מזמן נהנו שתיהן מחיים …
שתי אחיות הוא דיוקן ריאליסטי של אישה שבורת לב שנכתב ביד אמן, ברגישות ובאומץ. זהו ספר מלא חמלה על כאב הדחייה ועל הכמיהה לאהבה.
No Comments