הספר “גרפיטי” מתאר תמונת מצב של שלושה אנשים שהחיים שלהם תקועים. אבל כאשר אישה בבניין, שעליו הרבה ציורי גראפיטי, קופצת מהקומה הרביעית, שלושה אנשים אלו הכמעט זרים אחד לשני, מתבוננים באירוע שמשנה את נתיבם.
מי הם אנשים אלו? מגי, צעירה רווקה בעלת מכון יופי מצליח, אינה מצליחה לייצר שום קשר זוגי והקשר שלה הוא כמאהבת לגבר נשוי אשר אשתו, אסנת, עוקבת אחריה ומחפשת הוכחות לחשדותיה. זאב, הוא אלמן שאינו מצליח להתגבר על מותה של אשתו ממחלה ומעזיב את עצמו מהעולם. מגי נוסעת לירושלים, כביכול כדי להיפגש בסתר עם הבעל, אך לא רק פגישה סוערת תהיה שם. יהיו שם הרבה דיבורים. אוסנת לא יודעת מה תעשה כאשר חששותיה יתאמתו, והיא כבר יודעת שהם יתאמתו וזאב, פשוט נוסע.
*
מה מניע כל דמות? מגי יודעת שהקשר שלה לא יוביל לשום מקום והיא בהתלבטות גורלית, אסנת אינה מסוגלת להחליט עד כמה שווה לה להילחם על נישואיה, וזאב נע מכוחה של אינרציה ואחיזה במציאות שהולכת ונחלשת. דווקא העובדה ששלושתם ראו את נפילתה של האישה, מעבירה בכל אחד מעין תחושה של: “צריך להילחם על החיים” ומהווה טריגר לשינוי. זה לא קורה ברגע, אלא לוקח כמה שעות, שבהן הרומן מתרחש, החל מניסיון להתעלם בכלל ממה שראו ולהמשיך הלאה ועד הישארות בבית החולים לשמוע מה מצבה של הנופלת וניסיונות לאתר בני משפחה שלה.
*
הקורא עצמו ינוע במניפת רגשות שלמה כלפי הדמויות. כעס על מגי, מה לה ולרומן עם גבר נשוי מבוגר ממנה בהרבה. הרי היא אישה מוצלחת, בעלת עסק, וכן, גם יפה, והייתה בקלות יכולה למצוא מחזרים רווקים. אלא שלקורא כבר מראש יש חשדות מדוע זה לא קרה, וחשדות אלו מתגברים ונפתרים ככל שהספר מתמשך. אהדת הקורא נתונה לאוסנת, בת הזוג המרומה שבאמת לא אשמה בכלום, אולם הקורא יתהה, מה הצורך שלה לעקוב אחרי מגי ומדוע ההתעמתות היא איתה ולא עם בעלה. גם לזאב יש אהדה, בכל זאת אלמן, אבל מצד שני גם רצון לתת שתי סטירות לחי ושייקח את עצמו בידיים. ומעל הכול מה פתאום האישה ההיא קפצה מהבניין?

הדרכים מצטלבות כולן לבית החולים ושמה יחתכו דברים. ברמה הדרמטית ביותר, חייה של הקופצת תלויים על בלימה, אולם גם שאר הדמויות שאינן בסכנת חיים, חייהן אינם חיים, והן יצטרכו להחליט מה לעשות הלאה. הספר מציע פתרון, שאפשר אפילו לומר שהוא הפתרון המתבקש, אבל גם בפתרון מעין זה נשארים קשיים.

הספר הוא רומן עדין ורגיש ולמרות שקל לכעוס על הדמויות יש לתת להן מקום לספר את סיפורן ומניעיהן, ולגלות אמפתיה כיצד הגיעו למצבן, ואולי רמזים איך לצאת ממנו. בסיום הקריאה, כבר לא היה הרבה טעם לכעוס על הדמויות, אלא בעיקר לאחל להן הצלחה, ולדעת שדמויות אלו משמשות מראה למצוקות של אנשים סביבנו, גם כאלו שלא תמיד רואים.

גרפיטי
ורד שנבל
כנרת זמורה 2021
מגב הספר
“ופתאום היא ראתה אותה. האישה ניצבה סמוך לאדן החלון. חצי גוף מוטה לפנים מעליו, כאילו היה כף מאזניים, ואז זה קרה. האישה היתה באוויר. זה היה סלואו־מושן פלאי, רגע אחד היתה ליד אדן החלון ורגע אחרי ריחפה ואז — נעלמה. מגי מתחה את צווארה, אבל כל מה שהצליחה לראות היה קריקטורה של קצות אצבעות שמנמנים שצוירו על הקיר. מרחוק שמעה חריקת בלמים, ורכב — לבן, משפחתי, שנראה לה מוכר — עקף אותה.”

ערב אחד, על כביש ראשי, שלושה נהגים עדים למחזה הזה: אישה עומדת על אדן חלון בבניין מגורים גבוה, וקופצת.
גם חייהם של הנהגים, שתי נשים וגבר אחד, תלויים על בלימה, והמראה המטלטל, הלא נתפס, של אישה המרחפת באוויר ומוטחת באדמה גורם להם לעצור. מרגע זה מהלך חייהם מוסט מנתיבו, ותוכניות שהיו להם לגבי הערב הזה, לגבי החיים האלה, נפרמות ומתגבשות מחדש.

גרפיטי הוא רומן יפהפה, פנטסטי ומעודן. אין בו “טובים” ו”רעים”, ואין בו פתרונות קסם לכאבים. על הכביש המהיר שעליו נוסעים שלושת גיבורי הרומן, כמו גם בחיים עצמם, מכאובי הלב וייסורי הנפש הם מנת חלקם של כולם — של מאהבת אבודה, של אישה נשואה, של גבר צעיר ואלמן — והחמלה היא מזור לפצעי הנשמה, גם כשמי שמעניק אותה הוא זר גמור. 

גירסת הדפסה