הספר “מעבר לים” הוא רומן בדיוני העוסק בשנותיו של נחום גוטמן באירופה. כחמש שנים שהה גוטמן בוינה, ברלין ופריז בשנות העשרים לחייו, כאשר חיפש את דרכו האומנותית. בשנות העשרים טרם היה מוזיאון בארץ וגם ספרי האומנות היו מצויים בצמצום, כך שגוטמן הצעיר שלמד אצל בוריס שץ והושפע ממנו רבות, מגלה עולמות שלמים של אומנות בבירות אירופה, וכמובן אמנים נוספים ללמוד ולהשתלם מהם. בפרט מתוארים בקורים אלו בעיר וינה, שהייתה הראשונה בה שהה גוטמן. ביקורו במוזיאון שם הוא כמעט סיור מודרך, רבות מהתמונות מוצגות שם עד ימינו, ואומנים שאז היו נחשבים חדשניים ומודרניים היום כבר נחשבים לחלק מהקלאסיקה. מאחר ותיאורים ארוכים על הביקור במוזיאונים מוצו בווינה, הרי שבברלין הם מוזכרים כבר פחות ולנו ניתן רק לנחש מה עבר על גוטמן בביקוריו בלובר, המוזכרים בקצרה.

הספר הוא רומן בדיוני, אולם מבוסס על מחקר מעמיק במכתבים, כך ששלד העלילה, איפה ומתי גוטמן היה כנראה נכון, אך יש מספיק פרטים להשלים באמצע. שנים אלו לא זכו להתייחסות נרחבות בביוגרפיות על גוטמן, וספר זה מעט משלים את החסר, אך ברומן מהנה לקריאה.

אנו מגלים, שגוטמן נמשך מאד לנושא של “איוב” כבר בשנים אלו ודווקא בפיסול. התחריטים הגיעו רק לאחר מכן, והתחריטים הקיימים כיום, הם הדפסה מחודשת משנות השבעים. גם לפיסול של איוב ורעיון גוטמן חזר בשנים אלו, אולם ההתעניינות החלה כבר יובל שנים קודם לכן, ויש בה בהחלט מה לומר על נפשו, רחוק מביתו, ולא בוטח בעתידו.

עיין נרחב נוסף בספר הוא יחסיו של גוטמן עם אביו, שמחה אלתר גוטמן הלוא הוא הסופר ש. בן ציון, ממייסדי תל אביב. בן ציון ייסד סביבו חבורה ספרותית נהדרת, ש”י עגנון אפילו היה מזכירו, אולם נראה שברבות הימים שמו מעט נשכח (שדרות בן ציון בתל אביב הן על שמו), יצירתו הספרותית כמעט ולא נזכרת כיום, ותסכוליו הרבים, כמו גם תחרות בלתי-סמויה עם חברו ביאליק מופיעים לאורך כל הספר. בכל אופן, גוטמן צעיר הכיר את כל המילייה התרבותית של ישראל, והלך לכיוונים משלו. גוטמן קיבל הרבה עבודות לציורי ספרי ילדים והדבר אולי מסביר את המשיכה שהייתה לו אחר כך לתחום ספרות הילדים וליצירתו הנודעת ביותר לילדים, שביל קליפות התפוזים.

אין ספר ללא חידוש, ומחקרה של רותם מגלה דמות נשית איתה היה גוטמן בקשרי ידידות, ואולי אף יותר מכך. דמות זו, שבשביל המסתוריות נכנה אותה פ”פ, היא כמעט עלומה, לא הייתה מוכרת אפילו למשפחתו של גוטמן, אולם היא מוזכרת במכתבים ונראה שהייתה לה השפעה עליו. כך במחקרה הגיעה רותם לחומר ארכיוני במדינת מונטנה הרחוקה בארה”ב (בהערה אישית אוסיף שאני מקווה שהיא זכתה לראות שם את אורות הזוהר הצפוני ולבקר בשמורת הילוסטון בגבולה הדרומי).

גוטמן ידוע בעיקר כצייר ובעיקר כצייר של תל אביב, והוא כנראה כבר יישאר גדול ציירי העיר. לפעמים נדמה כי חד הם. אי אפשר שלא לאהוב את גוטמן. ספר עשה לי חשק עז ללכת לבקר במוזיאונים, אותם כמעט ולא פקדתי מאז הקורונה כך ש מוזיאון גוטמן כנראה ייכלל בתוכניות לזמן הקרוב. גוטמן אמן רב תחומי וכפי שכבר אמרנו עסק גם בפיסול וכתיבה ובאומנות הפסיפס (הנה לדוגמה על פסיפס תולדות תל אביב המרהיב) ועוד. ספר זה שנכתב בעט אוהבת ואוהדת מביא לנו סיפור, בדיוני אמנם, אבל כזה שהיה יכול להיות וחלקים ממנו בוודאי היו כך או אחרת, על תקופת עיצובו כאומן. לא צריך להיות חובב אומנות בשביל להנות מהספר אולם חובבי אומנות יעריכו אותו אפילו יותר. מצאתי בו עניין רב והתרשמתי מתשומת הלב רבה שניתנה להצגתו של גוטמן הצעיר עם שאר אומני התקופה. התיאורים מדוייקים וחיים ומראים על עבודת מחקר וכתיבה רצינית. דמויות שמוכרות משמות רחובות, וגם זה לפעמים בקושי (שושנה פרסיץ למשל) מקבלות חיים. הוסיפו לכך שיצירות האומנות הנידונות (חלקן מוכרות מאד, אולם תמיד טוב מראה עיניים מהסתמכות על הזיכרון) מופיעות בספר עצמו, בצבע, ואינן דורשות מהקורא לחפשן, וקבלתם ספר יפה ומושקע לאוהבי קריאה בכלל ולחובבי אומנות בפרט.

מעבר לים
תמר רותם
שוקן 2021
מגב הספר
באוגוסט 1920 יוצא נחום גוטמן בן העשרים ושתיים מתל אביב, העיר העברית הראשונה, לבירות האמנות והתרבות של אירופה, שאך זה הקיצה מחלום הבלהות של “המלחמה הגדולה”. גוטמן הוא בנו של הסופר ש. בן ציון, אך אף שגדל מוקף בסופרים ואנשי רוח אמצעי הביטוי שלו אינם המילים, אלא העין המתבוננת והיד המציירת. משחר ילדותו הוא מבקש להיעשות לאמן; זו משאת נפשו, מטרת נסיעתו, והוא חותר להגשימה.

חמש השנים שעשה בווינה, ברלין ופריז הן המסד לאמנותו ולהכרה הציבורית הגורפת שזכה לה כאמן ישראלי חשוב, אך הן מוזכרות רק ביעף בביוגרפיות המוסמכות שנכתבו עליו. תמר רותם חקרה לעומק את המכתבים המשפחתיים הרבים שהשתמרו מאותן שנים, וכן תעודות ומסמכים נוספים, וגילתה אוצר בלום. את ממצאיה שזרה ליריעה רחבה, מרתקת ומעוררת השראה.     

בעברית עשירה ורבת רבדים היא מסרטטת ברגישות את דיוקנו של איש צעיר כאמן מתחיל. הקור האירופי, תנאי המגורים הקשים, חסרון הכיס המתמיד והספקות העצמיים הם לחם חוקו, כמו גם לבטיו בנוגע לזהותו האמנותית, געגועיו למשפחתו וכמיהתו להצלחה ולהכרה. תוך כדי ציור התמונה האינטימית של חייו, מתבהרת גם התמונה הרחבה של עולם האמנות והספרות העבריות בגולת אירופה, שעל רקעה זוהרות דמויות נפיליות כמשורר הלאומי ח.נ. ביאליק, מייסד “בצלאל” בוריס שץ, הסופר ש”י עגנון ואחרים.

לאט־לאט כובשת את הסיפור דמותה של פ”פ, אהובת האמן. פרשה נסתרת ומפעימה זו, המאירה את דמותו של נחום גוטמן באור חדש, התגלתה במהלך הכתיבה בעקבות תחקיר מאומץ וראשון מסוגו.