הספר דרשה, מקבץ מבחר מאמרים קצרים לפרשות השבוע פריט עטה של הרבנית פנינה נויבירט ומהווה מעין המשך לספרה הקודם, בעל השם והעיצוב הדומים שעסק בחגים.

בסקירת הספר הקודם, כתבתי שהמייחד את כתיבת של נויבירט הוא בכך שלרוב אין דרך לדעת שאשה כתבה אותו. ראיתי בכך מעלה אז ואני רואה בכך מעלה גם ורציתי לבדוק האם הדבר כך גם בספר זה.

עיקרו של הספר, הוא הבאת מדרשים על הפרשה ועיסוק מפורט במדרש עצמו. המדרש מופיע בתחילת הפרק, עומד בפני עצמו לקריאה ועיון עצמאיים. הפרקים עצמם פותחים בצורה שאינה מתייחסת מיידית למדרש אלא לנושא הכללי של הפרק ובאמצע הדיון מגיעים גם למדרש. כפועל יוצא, המדרש מופיע פעמיים, בתחילת המאמר ובגופו, והרגשתי שיש בכך מעט כפילות. עוד אציין שחלוקת החומר אינה אחידה. יש פרשות שזכו לכמה דרשות ויש פרשות שזכו לדרשה אחת בלבד או אפילו כלל לא, מאחר ופרשיות מחוברות מופיעות כאחת. אמנם זה נראה מעט מוזר, אולם לפעמים אם אין מה לכתוב עדיף לא לכתוב במקום לכתוב תחת אילוצים של מספר מאמרים לכל פרשה.

דווקא המאמר בו פתחתי את קריאת הספר, המאמר לפרשת בא – “לידתה של הלבנה” (עמ’ 199) התגלה כממשיל את האשה ללבנה. כבר חששתי שמא ההבחנה שהעליתי בתחילת הסקירה אינה תקפה, אולם מעיון בפרקים אחרים נראה שזה היוצא דופן ובכל מקרה המדרש עצמו עושה את ההקשר שהיה מקובל ברובו של העולם העתיק שכן מחזור הלבנה מזכיר באורכו את המחזור החודשי של האישה.

המדרש הפותח פרק זה, ואנחנו בפרשת בא כזכור, הוא המדרש הידוע על הנשים שלא רצו לתת את נזמיהן לעבודת העגל ולא היו כלל באותו חטא. איך משהו שהיינו מצפים למצוא במאמר לפרשת כי תשא קשור? הנשים זכו כשכר על כך שראשי חודשים, הם כימי מועדים עבורן. ואכן יש מנהג לנשים להימנע ממלאכה בראש חודש, אולם הוא לא התקבע כהלכה ואיני יודע מי אם בכלל נוהג כך כיום.

המאמר עצמו פותח דווקא במדרש על כך שהקב”ה הורה ללבנה למעט את עצמה אחרי שטענה שאין אפשרות שיהיו “שני מאורות גדולים” והקב”ה מנסה לפייס את הלבנה על אותו מיעוט בדרכים שונות, אך הלבנה לא מתרצה ובסופו של דבר המדרש קובע שקרבן החטאת בראשי חודשים, הוא לשם כפרה לה’ על שמיעט את הלבנה. אכן מדרש תמוה שהרי קורבנות מכפרים על האדם ולא על הקב”ה.

מכאן עוברת נויבירט לדימוי הלבנה לאשה ובכך שהאשה כמו הלבנה, נדחקה ממקומה המקורי, שיוויון לגבר, עקב חטא עץ הדעת והקללה “ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך”. הציפיה לכך שהלבנה תגדל ותתחדש ותשתווה לשמש היא ציפיה מתמשכת עד להתקיימות נבואתו של ישעיהו: “והיה אור הלבנה כאור החמה”.

רק כאן מגיעה נויבירט למדרש הפותח את הפרק, והמהוהה עוד קישור בין הנשים לראש חודש, ודרכו ללבנה, ולעובדה שמקום שבו הגברים כשלו, הנשים הצליחו, ובתפקידים נוספים של נשים בגאולת עם ישראל שהיו בספר שמות – המילדות העבריות, בת פרעה, יוכבד ומרים.

נויבירט מסיימת את הפרק בכך שהלבנה כחידושה מסמלת את התקווה של עם ישראל, שתמיד ימצא כוחות כמו הלבנה לפעול ולהתחדש ולעורר שינוי במציאות החיים. ניכר בה שהיא גם מיישמת זאת בעצמה בספריה ובשיעוריה. אלו טבעיים כל כך שקשה לזכור איזה דרך ארוכה עשה לימוד התורה הנשי בשנים האחרונות, והיא טרם הסתיימה. נויבירט היא בהחלט אחת המובילות והבולטות, ואמנם תפקידה הציבורי אינו מאפשר לה לפעול בהיבטים פורמליים יורת של הוראה אולם גם כך, יש לה חלק חשוב במהפכה זו.

דרשה – עיונים בפרשת השבוע
פנינה נויבירט
ידיעות ספרים 2021

מגב הספר

המדרש שימש את חכמינו ככלי להנחלת יסודות בפרשנות הכתוב ולהנחלת עקרונות באמונה ובמחשבה. שליטתם המוחלטת של חכמינו בתורה, בנביאים ובכתובים, והחיבורים המפתיעים שעשו ביניהם – לצד תעוזה וחופש פרשני – הפכו את היצירה המדרשית לאחת המרתקות בספרות ישראל. לא בכדי היא היוותה השראה רבת-עוצמה להגות היהודית לדורותיה.

דרשה הוא מפעל פרשני-דרשני של מדרשי חז״ל באמצעות מסע ברחבי הספרות היהודית, החל בתקופת הראשונים וכלה בהגות בת-זמננו. בכרך זה מובאים מדרשים העוסקים בחמשת חומשי התורה לפי סדר פרשות השבוע. עושר הנושאים ומגוון המקורות הרחב הופכים את הקריאה בספר לחוויית לימוד מעמיקה ומשמעותית.