ספרה של עדינה שטרנברג נכתב במערכת בה יש שני צירים, הציר הראשון הוא ציר המועדים השנתי, והציר השני הוא המחבר בין המקרא התלמוד והמדרש. בתנועה מתמדת בשני צירים אלו, מנתחת שטרנברג את מועדי ישראל ובפרט על זיקות שיש להם למקדש.

כנקודת פתיחה לדיון נעיר, שחיבור של מועדי ישראל למקדש (ולפניו למשכן) נראה לנו ברור מאליו. אמנם לאחר חורבן הבית, התפתחו מסורות ומנהגים חדשים, ליל הסדר הוא למשל אחד מהם, האמור להוות תחליף מסוים לקורבן הפסח עצמו, אבל המועדים, גם בתפיסתנו וגם במקורות התלמודיים נטועים במקדש. שבעה פרקים במסכת יומא עוסקים ביום הכיפורים במקדש, ורק הפרק האחרון עוסק ביום הכיפורים של ימינו.

לכן, בתזמון מוצלח, אפשר לדון דווקא בפרקים על חג הסוכות, ובפקט בפרק על הסוכה עצמה. ארבעת המינים גם הם קשורים למקדש. לולב ניטל בשבת במקדש, זקיפת הערבות, ניסוך המים ושאר טקסי החג, אבל סוכה כל אחד בונה לעצמו בביתו הוא.

נביא את מהלך הפרק לסוכות כדוגמה. בכל פרקי הספר שטרנברג מתחילה מפסוקי התורה העוסקים במועד. סוכות הוא הרגל הראשון שעוסקים בו בספר ולכן מופיעה האבחנה על הדואליות של החגים כולם כחג היסטורי וכחג חקלאי ועל יחודו הנוסף של סוכות כחג הנמצא גם בשלושת הרגלים וגם בחגי תשרי ומכאן מזכירה את המחלוקת הידועה האם הסוכה היא זכר לסוכות ממש או זכר לענני הכבוד, ועד כאן אלו בעיקר הקדמות שמביאות לליבת הפרק, כיצד מקורות אלו משפיעים על מבנה הסוכה עצמו, ועל משמעותה של הסוכה בימינו, כאשר שטרנברג מפתחת נושאים אלו בהתאם לכל אפשרות, אולם עיקר עניינה בסוכה שהיא לזכר ענני הכבוד, שכן בדרך זו היא ממשיכה במסע לקישור הסוכה למקדש.

למעשה התלמוד עצמו מקשר ישירות בין הסוכה למקדש, שורת הפתיחה של התלמוד הירושלמי למסכת סוכה מציינת כי הגובה המרבי של הסוכה, עשרים אמה, מקורו בפתח ההיכל או האולם. מקור זה אינו מופיע בספר, למרות שמוזכרת בו המשנה הראשונה של המסכת ושטרנברג מאששת את הקשר דווקא מגובהה המינימלי של הסוכה , שנובע לחלק מהדעות מגובה הארון בקודש הקודשים, ובכך מחזקת את ההבנה שישיבה בסוכה של ענני הכבוד, אינם רק כהגנה אלוקית מפני אויבים והמדבר החיצוני, אלא כמקום של השראת שכינה.

סיום הפרק, כסיומם של כלל הפרקים כפי ששטרנברג מסבירה בהקדמתה כולל שני תתי פרקים היוצאים מהעיון ומנסים ליצור משמעויות נוספות שלו לימינו נטולי המקדש. במקרה זה שטרנברג מציעה חווית ישיבה שונה בסוכה למי שהסוכה קרובה אליו, במרפסתו או בגינתו והאכילה בה אינה שונה מהותית מאכילה בבית, ולמי שלמשל גר בבניין רב קומתי בקומה ה-10 וסוכתו בחצר, והישיבה בה בוודאי ארעית יותר, ואף קטע קצר על קישוטי סוכה.

לסיכומו של דבר ניכרת מחשבה וידע רבים בכתיבת העיונים, וביצירת החוט השוזר ביניהם, לכיוון הכללי של המקדש. קביעת נושא מעין זה עלולה לעיתים לגרום לאילוצים להתכנס בכוח לאותו כיוון, אולם כפי שהערתי, מהות מרכזית של החגים היא במקדש כך שבספר זה סימון המטרה אינו מהווה מכשול. מעבר לפענוח מהות זו גם כשהיא מעט נעלמת יותר, שטרנברג מרחיבה מנסה להעביר מהות זו של המקדש, לביתו של כל אחד ואחת גם בימינו אנו.

דפי דוגמה מהספר

מאוהל מועד לימי מועד
עדינה שטרנברג
מגיד 2024
מגב הספר
מהי המשמעות של הלולב, הסוכה והשופר עם מקדש ובלעדיו? כיצד מציינים את ‘הימים ההם’ בזמן הזה? האם נשים באמת פטורות מכל ‘מצוות עשה שהזמן גרמן’? ולמה לא כל יום שבת?

שאלות אלו, כמו גם שאלות רבות נוספות הנוגעות למועדי ישראל, זוכות להתייחסות חדשה ומעמיקה בספר שלפניכם. מאוהל מועד לימי מועד צולל יחד עם קוראיו אל שלושת המרחבים התורניים שמתוכם התעצבו מועדים: מקרא, משנה ומדרשי חז”ל. המחברת מתחקה אחר החומרים המסעירים הגנוזים בשלושת המרחבים הללו, ודולה מתוכם משמעויות מפתיעות ורלוונטיות לימינו.

הקוראים מוזמנים למסע למדני־תורני־רוחני המתפתח לאורכו ולרוחבו של מעגל השנה. לאחר הצטיידות רעיונית שבה נברר את היחס שבין שבת ליום טוב ואת מהות העלייה לרגל, נצא לדרך ונפגוש את הרוממות של חגי תשרי, הדינמיקה של מועדי החורף והנוסטלגיה של חגי האביב והקיץ. בכל תחנה נאסוף תובנות הנוגעות לאופן קיום חג בבית המקדש ומחוצה לו, ונשתמש בהן על מנת להעשיר את ההבנה ואת החוויה שלנו של המועדים הללו בהווה.