בספר תלוי באור אנו מקבלים הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם האומנות הרווי יצרים, יריבויות, קנאיות וניואנסים שרק המשתתפים בו מכירים. פתיחת הספר כתובה בריחוק, כמעין הקדמה לסיפור אגדה, המספר על הצייר, בשלב זה בלי שם אפילו, בילדותו, אולם הנינוחות של הפתיחה לא תישאר אתנו זמן רב.

בפתיחת הסיפור אנו מגלים שהצייר, ששמו הוא עילם, ניצב בפני התערוכה הראשונה שלו אצל גלריסט נחשב בשם אמנון. איך השניים נפגשו, מה עילם כבר הספיק לצייר, ומדוע אמנון שם עליו עין, אלו שאלות שנשארות פתוחות. עילם הוא אאוטסיידר. הוא לא למד בצורה מסודרת, לא היו לו מנחים ומורים והוא אינו יודע איך להתנהל בקליקה הזו. אמנון כמובן אמור להיות יד ימינו ולעזור לו, אבל לאמנון אינטרסים משלו. מבין הציורים הרבים, כמה תופסים מקום מיוחד בסיפור והם מציגים שלבים שונים בחיי האדם מאשה בהזדקנותה, אישה בהריון מתקדם ותינוק כמעט בן יומו. בכל אחת מהציורים יש משהו מיוחד, אולי אף מרתיע, ולכולם ברור שהם יהיו מוקד התערוכה, אולם את ציור התינוק, שיהפוך לציר המרכזי של הספר, אמנון כלל לא רוצה להציג מסיבותיו שלו.

נראה שהתערוכה הולכת היטב, יש מבקרים והתעניינות של אספנים שונים ובפרט נאורה שמשקיעה כספים רבים באומנות עכשווית ומבקרי אומנות ואפילו יש סימנים של מכירות והכנסות שכה נחוצות לעילם. הכול משתבש כאשר אמנון מספר לעילם שאשתו, אביגיל, ממנה הוא פרוד, על ערש דווי, ועילם ואשתו הולכים לבקרה. מתוך דחף חסר הסבר, כמו דברים רבים הקשורים לאומנים ואומנות, ועילם מתעקש להראות לה או לתת לה במתנה, תלוי את מי שאולים, את תמונת התינוק. מתברר שבאותו יום אביגיל הולכת לעולמה, תמונת התינוק נעלמת. מחול השדים מתפרץ ומוביל את עילם למערבולת ממנה אין לו כמעט איך להיחלץ. בסיפור עצמו זו מעין תעלומה: מה קרה לציור, מי לקח אותו, מי בכלל הבעלים שלו. האם עילם רק הראה אותו או נתן אותו, אבל זו רק מעטפת למרקם היחסים הסבוך בין כל הדמויות. הרי לקורא ברור שהציור אצל אמנון. מה שפחות ברור הוא כל מה שרוחש מתחת לפני השטח במערכת היחסים המורכבת בין בעלי התפקידים: הצייר, הגלריסט והאספנית כמייצגים כלליים של האומנים, האספנים ובעלי הגלריות שמתווכים ביניהם. אצל מי נמצא הכוח? לאספן יש את הכסף. הצייר מספק את הסחורה, והגלריסט? מצד אחד הוא מתווך ומצד שני גם קובע הטון ודעת הקהל, ברצותו מציג וברצותו מעלים ציורים. כולם צריכים זה את זה וניזונים זה מזה אולם הם יכולים גם לקבוע את גורלו של האחר. משחקי הכוחות עדינים מאד, וכפי שנגלה בספר נפיצים מאד.

הקרשנדו הבלתי נמנע יגיע ולאחריו, על מנת לסגור את היצירה אנו מקבלים שלוש סיומות שונות המגיעות מפי הגלריסט, האספנית ומבקר האומנות שהוא גם פסיכואנליטקאי מה שהופך את הספר למעין רומן פוליפוני עם עוד תובנות על התחום כולו. בצד הביקורת נעיר שבספר מופיעים ניתוחים פסיכולוגיים ושיחות פילוסופיות במינון גדול מהרצוי, וחלקם גורמים לפיזור הדעת של הקורא ולא ממש נצרכים לעלילה.

אם רק בכך היה עוסק הספר, דיינו. רומן מעניין עם חשיפה של תחום פחות מוכר.  אבל כל מה שכתבתי עד עכשיו הוא פשט הספר, ויש לו רבדים עמוקים יותר. למרבה ההפתעה בספר יש ממד קבלי מובהק. למרות שהספר מסביר את עצמו פעמים רבות, ממד קבלי זה עלום (עילם?) וייתכן שחלק מהקוראים כלל לא יחשפו אותו. אבל הראיות מרובות. הרישום הקטן של התינוק מכונה ה-“רשימו”. מעין כינוי חיבה, אולם זהו מושג חשוב בקבלה והשימוש המכוון בו אינו יכול להיות מקרי ובפרט שמדובר ברישום של תינוק, שמייצג בריאה. בנוסף כל בחירת השמות, שבמבט ראשון נראית מקרית היא קבלית: עילם הצייר מלשון עולם, סופי אשתי המייצגת סופיות ואינסופיות, נאורה האספנית המייצגת את האור, ויש עוד הקשרים לרוב. בכך מנסה פלד להציג את הסיפור לא רק כסיפור מעולם האומנות, אלא כסיפורו של העולם כולו, ואת מעשה האומנות כמעשה הבריאה והיצירה מקבלת משמעות גדולה ועמוקה בהרבה, כזו שתעסיק את הקורא המוכן לרדת לעומקה במשך זמן רב.

תלוי באור
אסתר פלד
כתר 2025
מגב הספר
כי מה עוד יש בעולם הזה שבשבילו שווה לחיות, אם לא היופי? הלוא מלבדו הכול כזב. האהבה והקנאה וגעגוע וכמיהה וכישלון והצלחה, הכול נכזב, הכול זמני, הכול חלקי.

על סף התהילה, עילם, צייר מבטיח, מתעקש לתלות בתערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה נודעת ציור קטן של פני תינוק מסתוריים. את הציור הזה ייקח עימו לאשתו של בעל הגלריה, ביום שיתגלה כיום האחרון בחייה.

במהלך ימי השבעה על אשת בעל הגלריה מתחולל מאבק איתנים בשאלת הבעלות על הציור. שאלות של נאמנות, תשוקה ויצירה מסכסכות בין גיבורי הרומן, ואיום מרחף הן מעל מעמדו האמנותי והן מעל חיי נישואיו של עילם, כשסודות שהוסתרו שנים נחשפים באור.

תלוי באור הוא רומן מבריק ומשוכלל, המשרטט לעומקם מצבים אנושיים. באמצעות מבנה ספרותי מלוטש נחשפות זוויות מבט מרובות ונגלה כוחה של הרמייה העצמית. וכולם, כל הזמן , מחפשים אחר אהבה.