ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

זואי ווקר היא אישה רגילה לגמרי, מנסה להחזיק את הראש מעל המים, שני מתבגרים שילדה בגיל צעיר מאד, עבודה לא משהו, גירושים לא פשוטים, מגורים בבית קטן בפרבר, קשר זוגי חדש, בקיצור חיים. החיים משתנים כאשר היא רואה תמונה של עצמה במודעה מפוקפקת למדי, וכאשר כמה ימים אחרי היא רואה תמונה נוספת, של אשה שנפגעה באירוע פלילי. נורות האזהרה נדלקות, והיא חוששת שגם אחריה עוקבים. הספר מוגדר מותחן, אבל הוא כבר גולש לתחום האימה, גם בנושא שלו וגם במחשבה שהתנועות שלה נחשפות לכל אחד והיא למעשה כלי משחק בידיו של מישהו, אבל מי הפסיכופת? קלי מתקשה בכלל לשכנע מישהו שכך שלתמונות במודעות יש קשר לפשעים אבל לעזרתה מתייצבת קלי, בלשית לשעבר שהסתבכה במשטרה ועברה למשטרת התחבורה, תחום נחשק פחות, ופרט לרצונה לעזור, רואה בכך גם הזדמנות לעצמה לחזור לתפקיד נומרלי ולסגור כמה פינות מהעבר.גם את העוקב אנחנו פוגשים כל כמה עמודים, והוא בעיקר משאיר עלינו רושם מאיים, להגברת הפחד. הספר יעיל וקצבי, ומצריך עצבים חזקים, וסופו מפתיע. יותר מדי מפתיע, בצורה שכבר עוברת את גבול הסבירות. גם החקירה עצמה מתנהלת בעצלתיים וכיוון חקירה מבטיח, מעקב אחרי חיובי האשראי, שאפילו חוקר הסייבר אומר שיניב תוצאות במהירות, נזנח, למרות שהיה מאפשר להגיע לפושע מהר יותר. אפשר גם לראות בספר, מעין תמונת מצב…

אני לא זוכר באילו נסיבות הגעתי לאתר של פרופ’ דוד אסף “עונ”ש – עונג שבת” (פרופ’ אסף הזכיר לי – ביקשתי רשות להשתמש בתמונה של קברו של הרשלה שאסף צילם). אני ממליץ לכם להירשם, אבל פשוט אעתיק את התיאור של האתר: “כל הדבר הנוגע ליהודים בפרט וענייני מדינה, ספרות ומדע בכלל, ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות”. בקיצור, לא משהו שאני יכול לעמוד בפניו והזדרזתי להירשם ואני נהנה מדי שבוע. וכאשר בא לידי דבר הבל (לרוב מודעת פרסומת מגוחכות, שלט שגוי בצורה משעשעת וזוטות כגון אלו), אני ממהר לשלוח אותו לאסף למען יפרסמו גם הוא ברבים, בבחינת אל תמנע טוב מבעליו. אבל האמת צריכה להיאמר שבאתר יש עשרות ומאות מאמרי עומק, שלא קיימים בשם מקום אחר ובמיגוון נושאים חשובים ומרתקים, כך שהוא נהייה מאגר מידע ייחודי מסוגו. חלק מהמאמרים נכתבים בידי מומחים בתחומם, ונציין כאן היום את יהודה זיו שהלך לעולמו השבוע, וביום כתיבת סקירה זו, פורסם מעין הספד לזכרו באתר עונ”ש עם קישורים לעשרות מאמריו, שכל אחד מהם הוא פנינה. נושא אהוב באתר, הוא שירים עבריים ישנים, הזוכים לניתוח מקיף של הלחן, המילים וכל הביצועים מאז ועד עולם, כמו שם הספר ששיר הוא לא רק מילים אלא הרבה יותר. דרך אגב, תהיתי עם השיר “שיר הוא…

נינה מנסה להפסיק לחפש צרות אבל הצרות כבר יודעות להגיע אליה לבד. מכונית מתנגשת בה כאשר היא בדרך לעבודה כמלצרית בבית קפה, והפוגע מציע לה עבודה בשליחויות עבורו. נשמע מפוקפק מעט? אכן. מעשה אקראי בשדה התעופה, הושטת הטלפון למישהי שביקשה לעשות שיחה, גורר אותה לצרות קשות והחלטות, גם הן קשות. להחלטות אלו יהיו תוצאות לא פשוטות, ולנינה לא תהיה ברירה אלא להתמודד ולנצח, ולא ליפול שוב. קפצנו מעט קדימה, הבה נעשה את זה בצורה מסודרת. נינה היא בחורה צעירה, שמחפשת את עצמה. מהלימודים היא נשרה, מהצבא גם, שירות לאומי איכשהו סיימה, העובדה מפוקפקת כפי שכבר אמרנו. תוכניות לעתיד וחברים – כמעט שאין. נקודת האור היחידה בחייה הם עידן וענבר, התאומים שנולדו לאמה ולבן זוגה, אבל הם חלק מדף חדש ונקי שאמא של נינה פותחת. דף שאינו יכול להכיל את נינה המנושלת מחדרה ולמעשה מביתה. התאומים, מתוקים כל כך, מעריצים את נינה והם היחידים שלא שופטים אותה כלל אלא רואים את הטוב שבה. חלק גדול מהספר יעסוק בשאלה איך בגלל מגיעים למצב הזה, והאשם נתלה בהתפרקות משפחתה ובגירושין של הוריה. דבר ידוע הוא שתהליכי גירושים יכולים להשפיע קשות על הילדים. תהליך ההדרדרות של נינה התחיל ממעשים, רגילים אולי, של נערה הרוצה לקבל תשומת לב ובעיקר יד מכוונת בחיים, והמשיך הרבה מעבר…

התרגשות נרשמה בבית עם הגעת הספר, הבא בסדרת התרגומים המחודשת של כריטסי. גם בגלל שהספר התעכב מעל חודש בדואר, וגם בגלל שהבן שלי חיכה לספר האדום בשביל לסדר את כל הסדרה בהתאם לצבעי הקשת, הנה כך. בספר זה, הרקול פוארו נאלץ להתמודד עם יריב חדש, כזה המתגרה בו ומודיע לו מראש במכתב על רציחותיו. נראה אם תתפוס אותי הוא אומר. למכתב הראשון פחות מתייחסים, הודעות מסג זה מתקבלות כל הזמן, אולם לאחר שהרצח אכן מתרחש ובעקבותיו עוד אחד, מבין פוארו כי יש כאן יריב רציני, שדורש מאבק. אבל מה המניע? סתם משוגע (רציחות ופשעים מבוססי א’-ב’ היו גם בניו יורק וגם בקליפורניה בשנות השבעים ואולי בעוד מקומות)? ומיהם הקורבנות ולמה דווקא הם? ומה הטעם ללכת לפי האלף בית? והאם הרוצח הסדרתי (ובניגוד לכתוב בגוף הספר, כבר היו דוגמאות לפני הספר, למשל בדמותו של ג’ק המרטש), יצליח להגיע חלילה עד לאות Z? כדרכה של כריסטי הספר כולל הטעיות רבות בדרך לפתרון, חלקן ברורות כהסחת הדעת וחלקן נחבאות יותר, והקוראים המיומנים, כאלו היודעים לזהות את הרמזים שכריסטי עצמה שותלת, יצליחו לזהות את הרוצח באמצע הספר, אולם לא רק זהות הרוצח היא החשובה, אלא גם הדרך, המניעים והסיבות, ואלו ייפתרו בשיטת פוארו הרגילה, בסוף הספר. התרגום מוצלח, ומצליח גם להיות עדכני וגם לשמר…

ספרה של רחל מראני, נדיבות טובה, מהווה מעין סיכום של מסע שערכה בעקבות המושג “נדיבות”. זהו מושג שלמרות שנראה שהוא ברור הוא די מעורפל אשר מכיל, משיק וכולל בתוכו עוד מושגים רבים ותתי מושגים. חמלה, אמפתיה, סימפתיה, אלטרואיזם, גבורה, הקרבה, נתינה, מסירות, צדקה, תרומה וכו’. כולם איכשהו קשורים לנושא. לא מדובר בספר עיון, ולא בספר שיעשה הבדלה בין כל מושג למושג בצורה אקדמאית, אלא כתיבה אישית על נושאים אלו, דרך פרקים קצרים, שלעתים סדורים יפה ולעתים דווקא נראה שסדורים באקראי ובכל אחד מהם נכתב מעט על זוית כלשהי של נדיבות. הפרקים לרוב פותחים בציטוט סיפור או אמרה ממבחר מקורות העולם. המקורות היהודיים מוצגים בצורה נרחבת כמצופה, אך גם מקורות נוספים מהנצרות האיסלם ובעיקר ממזרח אסייה. מכל מקור אפשר ללמוד משהו. אפשר גם ללמוד מהי נדיבות שאינה טובה. נדיבות שבאה לכפר על פשעי או מעשים אחרים, אינה טובה. נדיבות שבאה להראות כמה אני עשיר או מוצלח או שניהם גם יחד, ולמרות זאת יכול להשקיע מכספי,זמני או חוכמתי בחלכאים ובנדכאים, גם היא אינה טובה. נדיבות שבאה על חשבון מישהו אחר, אפילו על חשבון נדיבים אחרים, אינה נדיבות, וגם זאת כבר למדנו במסכת אבות (פרק ה משנה יג): ” הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ…

כמעט ובחרתי שלא לקרוא כלל את הספר, שכן הנושא שלו, העוסק בבחירתו של אלכס לסיים את חייו, הרתיע אותי, אך בכל זאת ניסיתי. אומר שעדיין הבחירה לבצע את המהלך קשה בעיני, אולם היא כמעט ואינה נושא הספר. העלילה הראשית שלו מתחילה בהגעה לטיסה, שם שני האחיינים שלו מלווים אותו מסתיימת בטיסה עצמה, כלומר לוקחת שעות בודדות, אבל בתוכן נפתחים סיפורים רבים ואלכס בוחן תחנות שונות בחייו.על ההחלטה והשיקולים ולמה כן ולמה לא כמעט ולא מדברים, אבל הספר מאיר, ובצורה טובה, את הרגעים הקטנים של אושר בחיים. כאשר אלכס נשאל, כשהוא כבר בדיוטיפרי מה הוא היה עוד רוצה, התשובה שלו היא ארטיק שוקו-בננה. כך בפשטות, מראה הספר עד כמה הדברים הקטנים, היומיומיים, אלו שאנו לפעמים אפילו לא שמים לב אליהם, יכולים להיות המשמעותיים. ממש הבנאליות השקטה של החיים.תוך כדי הספר, ובפרקיו השונים, מופיעים פרקים העוסקים בבעלי חיים שונים וביחסם שלהם למותם, מכתבים מאשה לבעלה, כחלק מעלילת משנה העוסקת בניסוי כבידה פיזיקאלי, וגם באחד הסיפורים המציג אנשים שונים, ובחלקם בתוך סוגריים, ממה מתו ותוך כמה זמן מהמאורע המוזכר. גם בכך, יש מעין הבחנה שאיש אינו יודע יום מותו, וגם אלו שעוד היו בריאים כאשר אלכס כבר חלו, יכולים למות לפניו. כל אלו נכתבים בצורה רגישה ועדינה, מרומזת ומאופקת, כמו יחסו של אלכס…

כאשר רואים ספר עם כריכה כזו, חולפות בראש שתי מחשבות. הראשונה היא שבאמת כבר קלישאה לעשות שימוש בציטוט, אולי המפורסם ביותר, מתוך ספר, והשני שבוודאי ניתקל במשפחות לחלוטין לא מאושרות. לגבי המחשבה הראשונה, יש לדעת ששמו של הספר במקור הוא Commonwealth, כך שאין להאשים את הסופרת בו ונעסוק דווקא בשנייה. שתי המשפחות המתוארות בסר, שהתפרקו והתפצלו להרבה יותר מכך, מתארות את מה שאפשר לכנות “קריסת מוסד המשפחה” בארצות הברית. תחילת הסיפור בשנות השישים, אפילו לפני וודסטוק, אולם זרעי הפוסטמודרניזם כבר נזרעו, ואירועים שגרתיים של מסיבת הטבלה, אליה הגיע אורח לא קרוא, הופכים לשתי משפחות שהתפרקו ונוצרו מחדש בצורה מלאכותית. הספר עוקב אחרי שני זוגות ההורים וששת הילדים, מילדותם ועד שנים אלו, כאשר חלקם הקימו ופריקו בעצמם משפחות ממשפחות שונות. בסופו של דבר, אחרי כמה עשורים, ולמרות כל משקעי וטינות העבר, נראה שכולם פחות או יותר משלימים עם מצבם ואיך שהגיעו אליו, ולמרות התהיות העולות בספר, מה היה קורה אילו נשארו שתי משפחות המקוריות, כולם מעדיפים לא לעסוק בכך יותר מדי ולהמשיך בחייהם, שנכרכו מבלי כוונתם אחד בשני, בכמה צורות, ההולכות ומתבררות לאורך הספר. הספר אמריקאי מאד באופיו. גם בישראל מתגרשים לרוב, אולם ישראל מדינה קטנה, והקשר עם ההורים תמיד נמשך ואילו כאשר משפחה גרושה עוברת מהמערב למזרח, מרחק חמש שעות…

חרבין היא עיר גדולה שמספר תושביה גדול מתושבי ישראל וכיום ידועה בגלל פסטיבל הקרח השנתי בה מוקמים במהלך החורף עשרות מוצגי ענק, בניינים שלמים, מקרח ומוארים בצורה יפהפיה, אולם לפני מאה שנים היה זה “חור” בצפון מזרח סין, בשטח הידוע בשם מנצ’וריה, שטח מריבה שעבר בין הרוסים ליפנים, ובו הייתה קהילה יהודית קטנטנה שרצתה לברוח מהאנטישמיות הרווחת. מסית הרכבת הטרנס-סיבירית שהגיעה עד וולאידווסטוק הסמוכה, היוותה את הזרה להתפתחות העיר. גם בחרבין, שבה השלטון משתנה תדיר, היה על היהודים להיזהר, ואנטישמים הגיעו גם לשם. הסיפור מתחיל בחטיפתו של בוריס, נגן פסנתר מחונן שהיה בעיצומו של מסע הופעות במטרה לדרוש כופר מאביו. משם האירועים חוזרים אחורה בזמן ליסוד הקהילה היהודית, לנטליה חברתו של בוריס וקורותיה, ואיך דרכי שני הצעירים הצטלבו, על רקע אהבתם וכישרונם למוזיקה. על רקע חטיפתו של בוריס והעובר עליו בימי שביו בעוד אביו מנסה לנהל משא ומתן עם החוטפים ובעיקר לגלות היכן הם נמצאים ולהפחית את תשלום הכופר, אנו נחשפים לקהילה יהודית זעירה זו, אי שם באזורים נידחים של אסיה ועל דרכיה. הסיפור מבוסס על פרגמנטים אמיתיים וכך שמות שאין להם קשר ישיר מאד לסיפור, כמו ד”ר קאופמן מנהיג הקהילה הם דמויות אמיתיות. גם חטיפות היו ונטליה מייצגת בדרך כלשהי את אביו של הסופר שבעצמו היה נגן מחונן, אולם…

כשהייתי סטודנט צעיר למדעי המחשב ומתמטיקה, יצאנו כמה חברים מהלימודים לטיול בגליל. לאותו טיול הזמנתי נערה חמודה שהייתה חברתי באותו הזמן. מה שהיא זוכרת ממנו עד היום (כן, כן, התחתנו) היה אוסף הבדיחות של “החנונים המתמטיקאים” האלו. נזכרנו במשפחה בסיפור זה, בגלל שבדיוק אותו סוג של בדיחות מופיע, ובכמויות נכבדות בספר “אין לנו מושג” מאת דניאל וייטסון (פיזיקאי רציני ומכובד) וחורחה צ’אם (קומיקסאי מכובד ורציני). הספר עוסק בכל מה שאנחנו לא יודעים, ומאחר והמשפט “אין לנו מושג” מופיע בו עשרות פעמים, מסתבר שיש הרבה כאלו. כבר בכריכה רואים את חלוקת היקום לדברים ידועים (5%) ולא ידועים (95%- חומר אפל ואנרגיה אפלה), בהם הספר פותח ואחר כך עובר להמון דברים שאין לנו מושג עליהם בתוך ה-5%. בסופו של דבר זה ספר מדע פופולארי בפיזיקה והוא עושה עבודה מצויינת בהסברת הדברים שאנחנו יודעים, והדברים שעדיין אנחנו לא יודעים, ואולי גם לעולם לא נדע. נתתי לבן שלי (14) לקרוא אותו, מתוך הנחה שהוא יאהב את ההומור בספר ואכן קולות הצחוק נשמעו בכל הבית. גם אני מודה שצחקתי כמה פעמים בקול רם. אבל צחוק בצד, לומדים המון מהספר והוא ברמה גבוהה וטובה. רק נעיר שאם אתם ממש לא מתחברים להומור, עדיף יהיה לדלג על הערות השוליים. ועכשיו כמה דוגמאות. בפרק שכותרתו “המרכיב הבסיסי ביותר…

רות הרטלנד היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה, פסיכולוגית קלינית במרפאה, אולם כמו שהבור לא מתמלא מחולייתו, כך היא לא מסוגלת לטפל בעצמה ונושאת משקעים כבדים בעקבות היעלמותו של בנה בן ה-17. האם היא הייתה אמא מספיק טובה? היכן היא שגתה במהלך הדרך, ומה יכלה לעשות אחרת. כל השאלות האלו מטרידות אותה כל הזמן (שם הספר לקוח מתיאוריה של דולנד ויניקוט, שגם בה נעשה דיון בספר).אנו נחשפים למקרים שונים בהם היא מטפלת, בעצות הברורות והטובות אותן היא נותנות לעמיתיה הכפופים לה במחלקה, ולגישה המקצועית שלה, אולם כל אלו קורסים כאשר לטיפולה מגיע דן גריפין, נער שמבחינה חיצונית מזכיר לה את בנה וגורם לה להתייחסות שונה אליו, התייחסות יותר אמהית אולם הרבה פחות מקצועית.אמנם בתחילת הסיפור עוד אפשר להצדיק את הגישה הטיפולית הזו אבל ככל שהספר מתקדם נראה שדן יודע משהו על רות, או שהוא מברר כל הזמן, ופעם אחר פעם פוגע בה במקומות רגישים יותר ויותר. רות מודעת לכך עמוק בתוכה אולם אינה מצליחה להשתחרר מכך והקורא יודע כי הוא במסלול בטוח לטרגדיה שאין אפשרות לברוח ממנה. בעוד רות מנסה לעזור לדן, וגם מגלה עובדות שמכניסות לה קצת אור ושמחה לחיים, נראה שדן מחפש כיצד הוא יכול לפגוע יותר ברות. אמנם המניעים שלו אינם ברורים עד הסוף, ואפשר ליחסם לפסיכוזה כלשהי,…