ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

אם אתם בערך בגיל שלי, אולי אתם זוכרים את הלהיט הקולנועי משנת 1983 “משחקי מלחמה” או בשמו האנגלי WARGAMES. הלכתי לקולנוע כמה וכמה פעמים לראות אותו. נער צעיר שהוא קצת האקר של אותם ימים ושינה ציונים בבית הספר, מנסה לפרוץ לחברת מחשבים אבל מתברר שהוא פורץ לרשת של מפקדת ההגנה מטילים אטומיים וכמעט מחולל מלחמת עולם.נזכרתי בסרט הזה בקריאה בספר “המרדף אחר הנביא”. העולם עומד על סיפה של מלחמת עולם שלישית. לא ממש ברור למה, אווירת סוף העולם ברקע כולל כתות משונות (מרכיב הכרחי בענייני אפוקליפסה) ומי יכול למנוע את הכל רק הנביא, זה שיודע מה הולך לקרות ועונה על שאלות ותמיד צודק. מי הנביא? איך הוא יודע? כיצד הוא מתמרן את כולנו? התשובה פשוטה ומתגלה די מהר בתחילת הספר. למעשה כבר בכריכה אם רק תתבוננו בה במספיק תשומת לב. אין בכך סוד גדול וגם לא צריך להיות, לא זה עיקר הספר, אלא ההמשך. מסתבר שכל עניין “הנבואה” כמעין שעשוע בתכנות ולאט לאט קם גולם בלתי ניתן לעצירה, כך שלנביא יש גם אויבים מכל הסוגים, טובים ורעים, שרודפים אחריו. בספר משולבים שני סיפורים. אחד המציג שאלות “גדולות” של הליכה כעדר אחרי מקור סמכות לא ברור, או את העובדה שתחזיות מגשימות את עצמן בצורה לא רציונלית, או בסכנות של השתלטות הטכנולוגיה…

אחת הדמויות המסקרנות ביותר בתנ”ך, אבל כזו שאינה דמות ראשית היא יואב בן צרויה. המצביא האגדי של צבא דוד, העשוי ללא חת וללא פחד, הנאמן למלך יותר ממה שהמלך נאמן לעצמו, וסופו עגום לאחר שבחר להיות לצד אדוניה ונאלץ לסבול מנקמתם של דוד ושלמה. אכן מתאים וראוי השם “נשר המדבר”, כשמו של האקדח הישראלי שהיה כבר לאגדה, לדמותו של יואב. בתנ”ך אין כמעט סיפורים שהם רק על יואב, הוא לרוב מוזכר דרך סיפורי דוד ומהמעט שיש עליו אנו מקבלים דמות מורכבת ביותר. ניתוח קצר משלי לדמותו הבאתי במאמר על הפטרת פרשת ויחי, שם גם הבאתי את דעתי על הסיבות לעונשו, שהן סיבות שונות לחלוטין מהסיבות אותן דוד מציין, ושמחתי מאד שהגיע אלי ספר, שמנסה להביא את סיפורו. הספר “נשר המדבר” עוקב אחרי ספר שמואל בצורה די מסודרת, מדוד הנאלץ לברוח משאול ומגייס לו צבא, ועד מותו של יואב בתחילת ספר מלכים. למעשה רוב הספר, הוא תיאור של הכתוב בשמואל עם תוספות כיד הפירוש והדימיון. למרות שאפשר להפליג הרבה בדמותו של יואב, מצאתי את הפרשנות, כפרשנות סבירה לתנ”ך, ובעיקר לגישה המכונה “תנ”ך בגבוה העיניים”, בה אנו מתיייחסים לדמויות כדמויות אנושיות, אולם עדיין תוך כבוד רב אליהן והבנה שאלו דמויות גדולות בתולדות ישראל. אמנם נתקלתי לא אחת בהתייחסות מבזה לגיבורי המקרא. אין…

כמו שחראזדה מודרנית, מספרת לנו קימיה סאדר את קורות משפחתה על פני ארבעה דורות במאה העשרים באיראן. הסיפור מתחיל במונטזמולמולק, בעליה של אחוזה ענקית והרמון עם עשרות נשים באזור ההררי סביב טהרן וליד הים הכספי וממשיך על רקע המהפכות השונות שהיו באיראן לאורך השנים, עם עליותיה ומורדותיה של המשפחה הענפה וגחמות השלטון. כל זאת כאשר כבר ידוע שהמספרת עצמה היא גולה הנמצאת בפריז ואינה יכולה לשוב למולדתה. מה מהסיפור בדוי ומה אמיתי קשה לי לדעת, מאחר וגם ככה התרבות זרה לנו, אבל נראה שלפחות הסיפורים על התנגדות האינטלקטואלים, בהתחלה למשטר הדיקטטורי של השאה, ואחר כך למשטר הדיקטטורי לא פחות של חומייני, מבוססים על חייה שלה כפי שחוותה בתור ילדה כאשר הוריה נרדפו, אביה נעצר והיא עצמה הייתה צריכה לברוח בדרך לא דרך, על חמור בשלג בהרי כורדיסטן. הסיפורים היותר מוקדמים? אם לא היו אז היו דומים ואצל אחרים והם מעבירים בצורה יפה ומעניינת את התקופה. גם ככה, געגועיה של קימיה כמו גם של הסופרת נגאר ג’וואדי, לארצה ברורים, גם געגועים לארץ עצמה וגם געגועים מתוך ידיעה שלפחות בזמן הנראה לעין, היא כבר לא תוכל לחיות שם. בספר ניתן מקום רב לתרבות הפרסית המפוארת שהולכת ונדחקת ונעלמת בעקבות האיסלם הקיצוני. הקורא הישראלי נחשף מעט מאד לאיראן, ולסדרת טלוויזה כמו טהרן ששודרה…

כאשר כותבים ספר מהסוף להתחלה, כך שכל פרק מתחיל במקום שהפרק שאחריו מסתיים (ולא הפרק שלפניו) יש כמה דברים שצריך לקחת בחשבון.הדבר הראשון יהיה ההשוואה הבלתי נמענת לממנטו (בתחום הרציני) או לפרק ההפוך בסיינפלד (אם הספר קומי), שתי פסגות שאין כמעט דרך לעבור אותן בכתיבה מהסוף להתחלה (של ספר או תסריט). הדבר השני, הוא שהספר ייבחן לא על סמך החידוש בכתיבה ההפוכה, אלא על דיוקים וניואנסים בביצוע. כי בכתיבה כזו צריך להיזהר שבעתיים לא לעשות לעצמך ספויילרים (מה שכמובן נהיה קשה יותר מפרק לפרק), לחבר את הכל כך שרק בהתחלה, כלומר בעמוד האחרון, תבין מה קרה בסוף, כלומר בעמוד הראשון, שהקורא ירצה מיד לקרוא את הספר שוב, רצוי ישר והפוך. ספר כזה צריך להיות מצוין, ולא מספיק שהוא טוב. ועכשיו לסקירה, שגם היא לצערי לא יכולה להיות מלאה מחשש ספויילרים. שני הפרקים הראשונים אורכם כמה שורות בסך הכל ומטרתם להחדיר לקרוא מהרגע הראשון שאסון נורא כבר קרה. למנוע אותו לא נוכל, אבל ננסה להבין מה הוביל אליו.את רוב הנפשות הפעולות נכיר כבר בפרק השלישי. אנו פוגשים את רן, בחור צעיר וחביב, שאפשר לשער שתמונתו מתנוססת על הכריכה, הרוצה להתנסות בפלרטוטים עם טליה, שניהם מתנדבים במד”א ורן מספר לה, ולנו, מעט על חייו, על הוריו שרק עכשיו נפרדו בריב גדול ועל…

בקרוליינה הצפונית של שנות השישים דברים ברורים מאד. לעניים ונחשלים ובעלי מוגבלויות אסור לתת ללדת יותר מדי ילדים (הגלולה רק נכנסה לשימוש באותה תקופה), ואם הם כבר מצליחים ללדת ילד, יש לתת אותו לאימוץ, לקוות שיזכה לגדול נורמלי, ואת היולדת המסכנה רצוי לעקר. אפשר בידיעתה ובהסכמתה, ומסתבר שיש וועדה שיכולה לאשר גם ללא הסכמה. אם מדובר בקטינה, מספיקה חתימה של אפוטרופוס. המילה “אאוגניקה” וכל התחום שנהפך להיות מוקצה מחמת מיאוס לאחר השואה ונאציזם, עוד קיים בצורה כלשהי וזה גרוע בדיוק כמו שזה נשמע. גם מעמד האשה מאד ברור בשנות השישים. אישה צריכה להתלבש יפה, לדאוג לבית שיהיה מסודר ונעים ולבשל לבעלה. כאשר בעלה העייף מגיע אחרי יום עבודה היא צריכה להיות מקולחת, מסורקת ומאופרת, לקבל את פניו, להגיש לו ארוחה חמה ולהתעניין בשלומו. באירועים חברתיים האישה היא מכשיר לקידום הקריירה של בעלה. ככה מקובל. לעבוד ממש אסור. זה מראה שהבעל לא יכול לפרנס את המשפחה, אבל להתנדב בליגת הצדקה או משהו כזה דווקארצוי. ג’יין פורסטר נישאת לרוברט ובאותו זמן גם מתקבלת לעבודה כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה. בעלה מאד לא מרוצה מזה שהיא עובדת. הוא רופא (!), מקצוע מוצלח במיוחד, ואשה של רופא שעובדת זה ממש בושה. כמקובל הוא גם רוצה מיד ילדים. ג’יין רוצה קריירה ואפילו מנסה לקבל מרשם לגלולות,…

אנו מכירים הרבה ספרים בהם הגיבור המבוגר בוחן את עצמו כשהיה צעיר, אבל תארו לעצמכם שבתור צעירים הייתם יכולים לראות את עצמכם 25 שנה קדימה? וואו, ממש כמו BACK TO THE FUTURE. ברור שלא הייתם מרוצים, וזה מה שקורה ליונתן נבות, שמתעורר מהרדמה אחרי תאונה קשה, וזוכר שיצא לדייט ראשון עם עמית, ואז מסתבר לו שהוא תקוע 25 שנה אחורה, עמית איננה כבר מזמן, הוא נשוי, עם ילדים, ואפילו איש סודו של ראש הממשלה. כל מי שנולד בשנות השבעים בילה חלקים גדולים מהחופש הגדול בצפייה בתוכנית האסיר. הנה הפתיחה שלה למי שרוצה להיזכר. פטריק נחטף לאי מבודד. אנחנו רק יודעים שהוא בכיר מאד, כועס מאד, התפטר מאד, וכמובן שאסור שיספר כלום לאף אחד. כך הוא מוצא את עצמו על אי בודד ללא יכולת לברוח. ליונתן נבות קורה דבר דומה. הוא יודע המון סודות ותוכניות חשובות, טונה של מידע מסווג, הוא הלוחש על אזנו של ראש הממשלה. הוא המעכאר שמזיז את המדינה בעסקאות סיבוביות של קח ותן. כולם חייבים לו. ועכשיו הוא לא זוכר כלום, ולכו תדעו מה הוא יגיד מתי ולמי. למעשה האשפוז והטיפול בו מתבצע כאילו הוא בכלא וגם זה לא ממש מוצא חן בעיניו. גם יונתן עצמו מנסה להבין מה הוא ומי הוא ואיך הוה נהיה מה שנהיה,…

במהלך השבעה על מותו הפתאומי של אריק אביצור מסתיימת, שואל רב הישוב המחליף, אם יש במשפחה קרוב שיכול לומר קדיש מאחר ולמנוח יש רק בנות. שירה, הבת השנייה, קופצת ללא הרבה מחשבה ואומרת שהיא תגיד קדיש, למגינת ליבה של אמה, אחיותיה וכל הסובבים. ככל שמנסים להניא את שירה מהחלטתה היא נחושה יותר, אולם היא מגלה שכאשר מנהלים קרב על העקרונות, תיבות פנדורה שנסגרו ונשכחו מזמן עשויות להיפתח והתוצאות לא יהיו בהכרח נעימות. בספר נעקוב אחר מסעה של שירה שמתחיל כעניין אישי, אולי של מרידה אולם ממשיך, ביחד עם הגיבורה והרב המחליף, למסע של יומיים מדרום לצפון, בו עולות שאלות רבות ותהיות באות והולכות. סוגיית הקדיש יתומה היא המניע העיקרי של הספר. הנושא נמצא בדיון הלכתי שנים רבות. אמנם אין איסור ומפעם לפעם יוצא לשמוע אשה אומרת קדיש אולם הדבר עדיין נדיר. צעד משמעותיו בנושא התרחש כאשר רחלי פרנקל אמרה קדיש על קבר בנה נפתלי שהובא למנוחות עם גלעד שער ואיל יפרח הי”ד.רבים תוקפים את ההחלטה של שירה, אחרים לא מבינים אותה, אחרות מצטרפות בשמחה, רובם עושים זאת לא מהמניעים הנכונים, אבל מה קורה כאשר אמירת הקדיש מתנגשת חזיתית עם הערך של כיבוד הורים, כאשר אמה של שירה, מלכה, מבקשת ממנה פעם אחר פעם לחדול מכך? נושא זה של יחסי אמהות…

קריאת צ’כוב נהייתה מעין תו תקן לתרבות. הכל בגלל שרת התרבות לשעבר מירי רגב שאמרה את המשפט שנכנס לפתניאון הציטוטת הישראלי: “אני מירי סיבוני רגב מקריית גת, מעולם לא קראתי צ’כוב, לא הלכתי כמעט להצגות בילדותי, האזנתי לג’ו עמר ולשירים ספרדיים, ואני לא פחות תרבותית מכל צרכני התרבות המערבית”. בעקבות כך איחל גברי בנאי לשר התרבות הנכנס חילי טרופר: “אני מאחל לו את כל ההצלחה שבעולם, הוא צריך ללכת לתיאטרון. שיקרא ספרים, שיקרא צ’כוב, שיקרא דן בן אמוץ, אבל שיקרא”. למרות שמתחשק לי לדון בשני המשפטים הנ”ל, ובכך שגברי בנאי שמוצא משפחתו, לא בדיוק זהה לזה של מוסיה תהילימזוגער, ועל תרבות מכאן ומשם, והאם כל הצגה או ספר הם בהכרח תרבות, נתאפק וננסה לדון מעט בצ’כוב, שבכלל למד רפואה, אולם החליט לכתוב ספרים ומחזות ומת בגיל צעיר למדי, 44 שנים בלבד, לאחר קריירת כתיבה קצרה אך עשירה של 18 שנה. בארץ הוא מוכר מאד בזכות מחזותיו “הדוד וניה” , “השחף” ו-“שלוש אחיות” שהועלו בהפקות רבות. ספרנו הוא מהדורה חדשה, עם התרגום של נילי מירסקי משנת 1981, והוא גם הספר השמונה מאות (!) בסדרת הספריה לעם (למרות שאולי לא צריך לספור את אותו ספר פעמיים?), כנראה סדרת הדגל של הוצאות הספרים בישראל וללא ספק הותיקה שבהן. בספר שלושה סיפורים ונובלה אחת…

אנו נמצאים בשנת 1982, מלחמת פוקלנד מסתיימת במפלה קשה וכואבת של אנגליה. עשרות שנים קודם, אלן טיורינג לא מתאבד ומרצה את תקופת מאסרו, ולאחר שיוצא לחופשי תחום הבינה המלאכותית מזנק קדימה ומקדים את זמנו בעשרות שנים. וכך באותה שנה יוצא לעולם רובוט שנראה אנושי, שמתנהג כמו בן אנוש (ועובר את מבחן טיורינג, קשה לדעת שהוא מכונה), ובעיקר מסוגל גם לחשוב. פיתוחים של רשתות נוירונים ושאר טכנולוגיות המאפשרות למידה. מיוצרים רק 25 דגמים כאלו ואחד מהם מצליח להשיג צ’רלי, שבזבז את כל הירושה, שאין לו מטרה ברורה בחיים ומתפרנס בקושי מניסיונות למסחר בבורסה. בשביל מה הוא צריך בכלל כזה רובוט? לאף אחד לא ברור. לצ’רלי יש שכנה, מירנדה שהוא מנסה להשיג כבת זוג, לשניהם יש סודות לא נעימים בעבר, ואת שאלת הצדק היחסי והמוחלט, שאלה שמקיאון עסק בה כבר לא פעם, בוחנים הפעם עם היצור של הבינה המלאכותית, שחכם ככל שיהיה אינו מסוגל להבין מורכבות. מטרתו לעזור בבית, לשמש בן לוויה ואיש שיחה. צ’רלי מנסה לחלק את הרובוט עם מירנדה בצורה שתגרום ליותר קשר ביניהם, אולם באופן צפוי, הגולם קם על בעליו. אפשרות זו אמורה להיות אסורה, והחוק הראשון של אסימוב, האוסר על רובוט לפגוע בבן אדם, מצוטט ואף אמור להיות מוטמע ברובוטים אלו, אולם כנראה שאת הרובוטים זה לא ממש…

קייקו כנראה נמצאת על הרצף. המילה אמנם לא מוזכרת כלל בספר, אולם נראה שזה העניין. תמיד הייתה מעט מוזרה ולמרות שיש לה כישורים, וגם למדה וסיימה תואר, היא לא הולכת בתלם של החברה המסורתית היפנית שמצפה ממנה עבודה ראויה, או לחילופים להינשא ולהיות אמא ורעייה נאמנה.קייקו מתקשה להתמודד עם ציפיות אלו ולאחר 18 שנה שהיא עובדת בעבודה זוטרה ביותר, עבודה המתאימה לסטודנטים וצעירים ואכן רוב העובדים מתחלפים כל הזמן, משפחתה וחברותיה כבר כמעט נואשות ממנה, אך מפעם לפעם עוד מנסות לפעיל לחצים, אולי משהו ישתנה, קייקו מנסה לצאת מאזורו הנוחות, שהוא למרבה הנוחות, חנות נוחות. נפסיק עם משחקי המילים. לקייקו אמנם טוב איפה שהיא נמצאת והיא לא בטוחה שהיא רוצה לשנות או להעמיד פנים שהיא משתנה רק כדי לרצות את חברותיה או את אחותה. דרישותיה מעטות, היא אוהבת ביטחון יציבות ולדעת מה מצופה ממנה וחנות הנוחות מספקת את כל אלה עבורה, והקורא צריך לשאול את עצמו, למה לחברה החיצונית מפריע שכך קייקו נוהגת אם בזה טוב לה? היא לא מזיקה לאף אחד, לא עושה רע לאף אחד ונאלצת לשמוע רק ביקורת כל היום. וכשנכנס גבר לחייה, שגם הוא לא משתלב אבל מסיבות אחרות לחלוטין, אנו מקבלים תמונת מראה של שני סוגי אי השתלבות והשפעותיהם. זהו ספרון קצר הנותן תמונה למחיר…