מה פתאום שלחו לי ספר אוריגמי? והאם יש קשר לגיליגן איילנד? אלו שתי השאלות הראשונות שעברו במוחי ברגע שקיבלתי את הספר “תשעה קיפולים יוצרים ברבור נייר” שמשום מה גם את שמו בלבלתי ל “תשעה ברבורים יוצרים קיפול נייר”. לקח עוד שנייה להבין שאוריגמי כבר לא יהיה פה ומדובר בספר של סופרת אירית צעירה ולפי השמועות גם די מצליחה. יש מעט יומרה לתת לספר שם אניגמטי כל כך, וגם בסוף הקריאה אני לא בטוח שהצלחתי לפענח אותו במלואו. לא א...
וואו. מה הסרט הטוב ביותר של דיסני? זו שאלה סובייקטיבית לחלוטין. בסוף שנות השמונים הפיקו בדיסני סרטי אנימציה בקצב מסחרר. סרטים המיועדים לכל המשפחה, עם סבטקסט ברמות שונות, תחילת השימוש באנימציה ממוחשבת באיכויות שטרם נראו, ופסי קול נהדרים. מלך האריות, בת הים הקטנה, אלאדין. סרטים שהורים הלכו עם הילדים להצגה יומית ואחר כך הלכו שוב להצגת ערב בשביל לשמוע את הסרט באנגלית ולא בדיבוב. סרטים שגם הצעירים בני עשרים ראו וראו וראו. כולם היו טובים, ...
באיחור אופנתי של שנה קראתי את הספר סוד הקסם היפני. במהלך הספר צחקתי לא מעט פעמים ואכן קל לזלזל בו. אמירות כמו שהגרביים יכולות לנוח רק במגירה אחרי הלחץ הנוראי שהן היו בו במהלך היום בין הרגליים לנעל ושלכן אסור לעולם! לעולם!! (במקור היו אפילו יותר סימני קריאה), לקפל אותם אחת בתוך השנייה למעין תפוח אדמה, אינן יכולות להיתקל בשום תגובה אחרת. אם אפילו היפנים, שמנהגיהם ותרבותם שונה כל כך משלנו מתפלאים למראה מארי קונדו הבאה לביתם ומתחילה להוד...
לחובב אומנות ומוזיאונים, כמוני, ביקור משפחתי בחו”ל יכול להיות מתסכל. לפעמים הוא (אני) מצליח לגרור את כל המשפחה אחריו למוזיאונ(ים) ואז הם מתוסכלים משהו (או יותר ממשהו. תשאלו את אשתי) ולפעמים הוא נאלץ להתבונן בעינים כלות במוזיאון, רואה את הארץ המובטחת ואינו נכנס לשם. וכך אני טוען שאנו רואים מעט מדי מוזיאונים ובני ביתי טוענים שאנו רואים יותר מדי, והסכמה אין. וגם לא תהיה. בהולנד נקלעתי למצוקה קשה. לאמסטרדם הוקצה יום אחד בלבד עם בי...
סימנון הגיח בחזרה לחיי הקורא הישראלי לפני כשנתיים, כאשר בהוצאת עם עובד החלו לתרגם מחדש את סדרת הבלש שלו המפקח מגרה. את סדרת מגרה פחות אהבתי. ז’אנר הבילוש עבר שינויים רבים ומגרה היה כבר מיושן לטעמי. בין היתר בגלל שימוש רב בטכניקות שעבר זמנן ובהן הבלש יודע הרבה יותר מהקורא, ידע שמביא לפתרון יש מאין של התעלומה. לכן שמחתי לקבל סיפורים אחרים של סימנון הכתובים בצורה שונה ועוסקים בנושאים אחרים. ספר זה הכולל שתי נובלות קצרות, הוא רומן ...
לפני כמה זמן ביקרתי את חברי א.מ ושם ראיתי מחזה מופלא. שני ילדיו החמודים, בן ה-12 ובת ה-11 ישבו מקולחים על הספה וקראו בשקיקה ספר. את אותו ספר. שניהם שקועים בו. א. אוחז בדפים וכאשר ח. מנידה בראשה הוא מעביר עמוד קדימה. אמרתי, אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה, וניגשתי להרים מעט את הספר לראות את שמו. זה היה כרך החמישי של ארץ האגדות. “אבל הוא יצא לחנויות רק היום!” קראתי. כן, ענה לי א.מ. ידידי, הם שניהם אוהבים מאד את הסדרה וח. הלכ...
בהיותי תל אביבי בנעורי, אי אז בשנות השמונים, היו שתי סיבות טובות (כמעט יחידות) לפתוח את מקומון העיר בערב שבת. הראשונה הייתה תשבץ ההיגיון של אמנון בירמן והשנייה הטור “מהנעשה בעירנו” של עלי מוהר. כעת, עשור לאחר פטירתו של עלי מוהר יוצא לקט שני של טוריו (הראשון יצא בשנות השמונים) ומאגד טורים משנת 1988 ועד שנת 2006 במעין קפסולת זמן. אמנם מוהר כתב על נושאים רבים, חלקם לא קשורים כלל לאירועי היום, וחלקם נאחזים בהם, והספר משמש כמע...
מבצע קהיר יוצא כשנה לאחר הספר הקודם בסדרה, אבל ההתרחשות היא שבועות ספורים בלבד אחריו וכך נוצר אנכרוניזם מסוים כאשר דנה מציינת את הניצחון (שטרם התרחש בלוח הזמנים של הספר) הגדול של באיירן על יובנטוס (ה 2-4 הבלתי נשכח באליאנץ ארנה, וזאת לאחר שיובה כבר הובילה 2-0 ולאחר שהלכו להארכה וכל זאת אחרי תיקו 2-2 במשחק הראשון בטורינו שהיה מדהים לא פחות). עונה חלפה, באיירן דרסה לפני שלושה שבועות את ארסנל, הגומלין מחר והדרך לרבע הגמר נראית בטוחה (למ...
אסתר הוא אחד הספרים המאוחרים ביותר במקרא וכמו כן הוא יצירה ספרותית ואינו ספר נבואה או ספר מצוות. לכן אך טבעי שבספר יהיו השפעות רבות של מקורות מקראיים קדומים יותר וגם שפע של השפעות חיצוניות שאינן מהמקרא כדוגמת מילים רבות שמקורן בפרסית. ספרו של הרב סילבר מביא מבחר דוגמאות להדים משאר ספרי המקרא ובפרט מהתורה במגילת אסתר. הפרק הראשון עוסק באופן כללי בדמותו של המלך, הקישור מתבצע באמצעות הפסוק מפרשת המלך בחומש דברים (י”ז יח): ” ...
לא כתוב הרבה על גב הספר (וטוב שכך): “איש זקן מתעורר לבדו בחדר מסויד לבן ובו רק חפצים מעטים. הוא אינו יודע מי הוא ואינו זוכר כמעט דבר. גופו חלוש ומתקשה בביצוע הפעולות הפשוטות ביותר. הרמזים היחידים לזהותו ולעברו הם כמה ניירות וערמת תצלומים על שולחן הכתיבה. וכן סדרה של מבקרים המזכירים לו תפקיד כלשהו שמילא בחייהם.” אוקיי, בימינו היו קוראים לזה חדר בריחה, אבל אוסטר כתב את הספר ב-2007 וחדרי בדיחה, לפחות פיזיים, לא היו קיימים אז...
