ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

בספר בעוז ותעצומות מספר הרב גורן בפה שלו את קורות חייו. על כריכת הספר רשום אוטוביוגרפיה אולם הספר אינו אוטוביוגרפיה. סיפור חיים הוא כינוי נכון יותר. רוב החומר בספר מתבסס על הקלטות שהרב עשה בעצמו, כמו שרבים מקליטים את סיפור חייהם למען הדורות הבאים במשפחתם, אלא שהרב גורן, דמות ציבורית, זכה שסיפור חייו יתפרסם בספר המוגש לציבור הרחב. בהקדמה, מודה העורך כי לא הייתה בכוונתו להוציא ביוגרפיה מלאה וכוללנית, ולא לבצע דיון אקדמי במורשת הרב, בדרכו, בהשפעתו בדורו ובימינו, אלא לשמש כשופר לרב עצמו ולהביא את סיפורו בקולו שלו והבחירה במילה אוטוביוגרפיה תמוהה במקצת. קריאת הספר דומה מאד להקלטה (והנה רעיון להוצאת ידיעות ספרים – העלו לאתרכם מספר הקלטות בקולו של הרב ששימשו חומר לספר, דבר שיוסיף מימד ועניין רב). הספרעוסק בשני חלקים עיקריים של חיי הרב. ילדותו עד גיוסו לצבא, ומרגע גיוסו לתפקיד הרב הראשי לצה”ל. תולדותיו המאוחרים יותר מסוכמים בקיצור נמרץ ומסתיימים במלחמת יום הכיפורים וזאת למרות שהרב האריך עוד שנים רבות אחריה. שלא במפתיע, פרק נרחב מהספר מוקדש למלחמת ששת הימים ולמסעותיו של הרב מחזית הדרום, לשחרור ירושלים, הר הבית והכותל ולחזית הצפון. הסיפורים עצמם נעים בקצבים שונים. נושאים שונים זוכים להדגשה יתירה. אין בידי דרך לדעת אם אכן החומר שהשאיר הרב גורן עסק יותר בנושאים אלו…

מבין ספרי המקרא, מגילת אסתר נראית כספר “הסיפורי” ביותר. אין בה מצוות, נבואות, משלים, לקחים, מזמורים, והגות פילוסופית והיא נקראת למעשה כמעין תסריט מותח (ולעיתים גם מבדר) ולפי כל חוקי העלילה של סרט הוליוודי. אבל במגילה יש הרבה יותר וכל שנה, בעיקר לקראת פורים, כאשר קוראים ולומדים את המגילה, מגלים רבדים חדשים של הסיפור. הספר: “אסתר – מגילת סתרים” של הרב יונתן גרוסמן, מציע ניתוח ספרותי מרתק של המגילה, על מנת לחשוף רבדים סמויים בה, שאינם מופיעים וכתובים בטקסט עצמו. חלקם ידועים ביותר כדוגמת 127 המדינות כמניין חיי שרה אמנו או מילים וביטויים רבים המפנים לסיפורי מקרא אחרים (ובפרט לסיפורי יוסף) עליהם כבר עמדו פרשנים רבים במהלך הדורות, וחלקם ידועים פחות וכוללים גם זיקה לרקע ההיסטורי של המגילה, לחוקי פרס באותה תקופה, ללשון הפרסית ועוד. במבוא לספר מנתח הרב גרוסמן את המשמעות של כתיבה נסתרת, את הסכנות שבה (אם היא נסתרת, אפשר לקרוא את כל המגילה בלי לשים לב לרובד הנסתר), מביא דעות כי המגילה כולה היא סיפור חולין (בדומה למגילת שיר השירים שבה הרובד הגלוי הוא כמעט לחלוטין חול ורק ברבדים הנסתרים יש קריאה של קדושה). אבל במגילת אסתר, קיומו של הרובד הנסתר גלוי מאד (ולו רק למשל בכך ששם ה’ כלל לא נזכר במגילה), ולכן חובה על הקורא…

כתר ארם צובא נחשב לאחד מכתבי היד המדויקים ביותר של התנ”ך אם לא המדויק ביותר. הוא נכתב בטבריה במאה העשרית לספירה על ידי שלמה בן בויאעא ונוקד על ידי אהרון בן אשר שהיה מבעלי המסורה. בספר השתמש הרמב”ם ואחד מצאצאיו לקח אותו לחלב שבסוריה שם היה עד אמצע המאה הקודמת. לאחר ההצבעה באו”ם בשנת 1947 ובפרעות שהיו בחלב, הוצא הספר ממקומו ולאחר כמה שנים הגיע חלקו לישראל למשמרת. כיום הספר נמצא בכספות במוזיאון ישראל. עמוד אחד ממנו מוצג לציבור בהיכל הספר, דפים רבים חסרים וגורלם לא ידוע ומקובל לחשוב כי נשרפו בפרעות שהיו. עד כאן תמונות המצב המקובלת. בספרו המרתק, תעלומת הכתר, מנסה העיתואי מתי פרידמן להתחקות אחר סיפור הכתר מכתיבתו ועד ימינו כאשר לסיפור שני חלקים עיקריים, איך הגיע הכתר לישראל, והשאלה המסקרנת יותר, איפה נמצאים הדפים החסרים מהכתר. הספר כתוב ככתבת תחקיר עיתנואי מחד וכספר מתח מאידך, הולך אחורה וקדימה בזמן. במקומות מסוימים מורגש פירוט יתר ובמקומות אחרים מרגישים שדווקא חסרים ספרים. בספר מפורט שמעשה הגעת הכתר לישראל לא היה פשוט, ושבני חלב התנגדו נמרצות לכך שהספר הועבר לידי מכון בן צבי, ומשפט בנושא נמשך כמה שנים. גורלו של הספר לא שפר עליו. מטרתו העיקרית הייתה לשמש עותק מאסטר, ממנו ישוכפלו עותקים רבים. דבר זה לא קרה. בני…

הספר “דורש טוב לעמו” הוא ספר המרכז מאמרים שונים מכנס מחקרי שהתקיים בשנת 2007. כבר מכותרת הספר אנו נתקלים בעמימות מסוימת לגבי המושג דרשה שהמשמעות המקובלת שלו בציבור הרחב שונה במעט מהכוונה בקובץ.  אין הכוונה למדרשים העתיקים המוכרים לנו (מדרש רבא, מדרש תנחומא וכו’) או  לדרשות הנאמרות בפני קהל באירועים שונים, אולם אינן דרשות המהוות שיעור (דרשת בר מצווה) אלא דרשות המניעות לפעולה והמונח באנגלית בו משתמשים המחברים או הטפה (Preaching) ולהבדיל גם הספדים. הספר פותח במבוא ובמאמר המסכם את המחקר בתחום. חקר הדרשות והדרשנים נמצא רק בראשית התפתחותו וכמות החומר רבה מאד. מרק ספרשטיין מנתח את מצב המחקר ומציע כיווני מחקר חדשים. מאחר ודרשות נאמרות מדי שבוע, אם לא מדי יום, במקומות רבים בעולם, ברור שכמות החומר רק גדלה ועם עלייה זו בכמות, עולה גם הקושי להבחין אלו חומרים ראויים למחקר ואילו לא. ספרשטיין מתייחס גם למדיומים החדשים המאפשרים לא רק להעלות דרשות על הכתב, אלא לתעד אותן בקול ובתמונה ולנתח גם את ההופעה, הרטוריקה והדיקציה של הדרשן (והדברים נכונים שבעתיים בדרשות מצולמות ומשודרות שבהם הצורה חשובה לא פחות ולעיתים אפילו יותר מהתוכן). ייתכן וחוקרים צעירים ואפילו בתואר הראשון שלהם יתלהבו מאפשרויות רבות אלו ויחליטו להתמחות בתחום צומח זה. שאר מאמרי הספר מסודרים על סדר הזמנים החל ממדרשים קדומים…

אל ספרי פרשת השבוע הצטרף ספר חדש של המשפטן אביעד הכהן, העוסק כולו במשפט עברי. בשונה מספרים רבים, הספר אינו מבוסס על סדר פרשות השבוע, אלא מחולק לנושאים שונים במערכת המשפט, החל מסקירה כללית ודרך נושאים כגון חובות האדם וזכויותיו, מוסר וצדק, חברה וכלכלה, משפחה, משפט פלילי ועוד. בכך מהווה הספר ספר מקיף בנושא המשפט העברי, אולם כזה המופנה לציבור הרחב והוא מדבר בשפה ברורה ולא בשפה משפטית מקצועית. על מנת לקשר לפרשות השבוע, מובא בכל פרק רעיון מרכזי הנלקח מאחת מפרשיות השבוע, מאחר ואין הכפפה לסדר השבועי, נמצא שפרקים אחדים מבוססים על מאמר מרכזי מפרשה אחת ולפרשות בודדות אין פרק המוקדש להן (אחרי מות, חוקת, מסעי, ואתחנן, ראה). גם אם מאמר מתחיל בהתייחסות לפרשה מסוימת, מדרך הדברים הוא ממשיך עם מקורות נוספים הקשורים כולם לאותו נושא. צורת כתיבה זו לפי נושאים מאפשרת כתיבה מלאה יותר, וללא אילוץ של הטקסט מתורה לצורך עניין בספר. את הספר ניתן לקרוא בשתי צורות, לפי הנושאים הרצויים, או לבחור פרק המתאים לפרשה וזאת לפי מפתח המופיע בסוף הספר לדוגמה, המאמר בנושא ענישה קולקטיבית מתייחס להחרבת שכם בפרשת וישלח, המאמר על הטרדה מינית מתייחס לסיפור אשת פוטיפר בפרשת וישב וכן הלאה. מבחינה זו, המחבר, מצליח לאחוז את החבל משני קצותיו. בצד אחד של החבל, ספר…

הדף היומי הוא פטנט פשוט וגאוני. הגאוניות נובעת מהפשטות שלו. בכל יום לומדים דף גמרא אחד וכך במשך כשבע שנים לומדים את כל הגמרא (כמובן ברמה הבסיסית ביותר). הרעיון המבריק היה של רבי יהודה מאיר שפירא בשנת 1923 והיתרונות היו ברורים. קודם כל לימוד הגמרא, שעד אז נלמד בעיקר בעיון, כאשר כל דף גמרא מצריך כמה שבועות ללימוד מדוקדק בעיון, קיבל צורת לימוד חדשה, לימוד בבקיאות בה לומדים ברמה ובצורה אחרת לגמרי, להכיר את הכתוב ואת הפירושים הבסיסיים בלבד, כמו כן יש נושא ללימוד ששני יהודים בכל מקום בעולם יכולים ללמוד ביחד. הפופולוריות של המפעל רק עולה ובשנים האחרונות נפתחים עוד ועוד שיעורי דף יומי במקומות רבים בארץ ובעולם. תלמוד ישראלי, דף יומי לילדים מנסה לחבר גם את השכבה הצעירה במשפחה ללימוד זה ומאפשר לילדים ולהורים לימוד משותף או קריאה עצמית לילדים. הציבור הדתי כבר מכיר היטב את החומר שהופיע במשך שנים כעלון שבת וקובץ עכשיו, בתחילתו של מחזור חדש לספר יפה ומרשים המלא וגדוש כל טוב. יתרונו הגדול של הספר הוא בכך שהוא מכיל הרבה מאד מידע, אולם הקטע העוסק בכל דף הוא קצר מאד. לכן ילדים יכולים לקרוא אותו לבד, וההורים יכולים להשלים. גם להורים שלא לומדים כלל את הדף היומי אין חשש מהספר וגם קהל חילוני מכיר…

 הספר “בראשית הייתה משמעות” מצטרף לסדרה ארוכה של ספרים העוסקים בתורה. אולם ספר זה מצמצם את עצמו לחומש בודד, בראשית וגם בספר בראשית רק לפרקים הראשונים שבו – מבריאת העולם עד מגדל בבל ובחירת אברהם. הספר מציע תובנות חדשות לטקסטים הישנים, ומשמעויות המתאימות גם לימינו אנו. הספר מתאים לכל הקהלים, דתיים וחילונים, כאלו הבקיאים מאד בתורה ובמדרשים וכאלו שמכירים את הסיפורים שבטקסט אך לא התעמקו בכתובים עצמם. רוב התובנות עוסקות בתחום ההתנהגות והמוסר הנלמדים מהטקסט. גישתו של המחבר קרובה מאד לגישתי והיא מתבטאת בהכרה שהתורה אינה ספר היסטוריה אך גם לא ספר חוק ומשפט אלא ספר הגות פילוסופי (וראו מאמר הקדמה לנושא מדע בתורה) ואצטט את דבריו (עמ’ 10) “לעולם אני פותח את שיעורי בשאלה: מהו התנ”ך בעיניכם, ומדוע לדעתכם חשוב לעסוק בו? רבים סבורים שהתנ”ך הוא ספר היסטוריה המתאר את תולדותיו של עם ישראל. רבים אחרים רואים בו ספר חוק ומשפט שעיקרו מצוות אלוקים לעמו. מעטם לומדים את התנ”ך כספר פילוסופיה שעניינו הגות וערכים, אף שבמחשבה שנייה, רוב תלמידי מכירים בכך שזהו עיקר הספר” לציון לשבח מיוחד ראוי הדיון בפסוקים הקשים בסוף ספר בראשית המזכירים את בני האלוקים. אלו פסוקים קשים והדיון הנפתח בהם (פרק שישי) הנו דיון מרתק בתפיסת המלאכים ביהדות. דיון חשוב נוסף מופיע בפרק העשירי בחשיבות…

בשנים האחרונות נעשו מספר נסיונות להוצאות שונות של התנ”ך. הוצאת ידיעות אחרונות שכבר שלחה ידיה בנסיונות מסוג אלו, תנ”ך רם, תנ”ך הכולל מעין תרגום או ביאור מעברית מקראית לעברית בת ימינו מצד אחד ובין הספר התנ”ך בסדרת עם הספר מצד שני, מגישה לנו כעת את חומש לישראל. הנוסח של חומש זה הינו הנוסח המלא, כולל טעמי המקרא והחלוקה המסורתית לפרשיות פתוחות וסגורות (בניגוד לתנך בסדרת עם הספר) ונטול כל פירוש (לא פירוש רש”י ולא פירוש אחר) והוא עומד כחומש בפני עצמו ללא הנביאים והכתובים. בחומש שלושה חידושים שאמורים לאפשר קריאה קלה יותר למעונינים: הפסוקים עצמם מחולקים בצורה שבה כל חלק מפסוק מופיע בשורה נפרדת. חלוקה זו מתבססת למעשה על טעמי המקרא, שבניגוד לדעה הרווחת הם לא טעמים מוזיקליים אלא מערכת שלמה של סימני פיסוק בעלי היררכיה פנימית. מאחר והשימוש במערכת זו אינו מוכר לקוראים רבים, החלוקה עוזרת לקריאה נכונה של הפסוקים. הפסוקים עצמם מסודרים לפי תתי נושאים כאשר בין נושא לנושא יש שורת רווח רחבה יותר המפרידה בין הנושאים, לעיתים יש כמה מילות כותרת וכותרות אלו מופיעות גם בתוכן הענינים בסוך החומש. החידוש השלישי הוא הדפסת כל הפסוקים (וחלקי הפסוקים) המהווים חלק מדו שיח בגוון אפור. חידוש זה בעיני מפריע לשטף הקריאה ואינו תורם לה. החומש מעוצב בצורה נעימה וכריכתו יפה ומרשימה….

אולי שמו השל הספר “פילוסופיה יהודית כמדריך לחיים” מטעה, שכן הספר לא כולל הנחיות מעשיות כלשהן אלא מטרתו בעיקר לבאר מעט את החיבורים הפילוסופיים של שלושה הוגים יהודים מתחילת המאה העשרים: פרנץ רוזנצוויג, מרטין בובר ועמנואל לוינס (עם איזכורים קלים של ויטגנשטיין, שסבו היה יהודי). החיבורים המתוארים הם “כוכב הגאולה” לרוזנצוויג, “אני ואתה” לבובר ו-“דת של מבוגרים ” ללוינס. אודה כי אין לי ידע מוקדם בכתבים אלו וביקשתי בספר מעין מדריך לקריאתם (גם אם לא מדריך לחיים). ספרו של הילארי פטנאם, שהתקרב בעצמו לדת ואף מספר על כך דרך עיניו כפילוסוף ואפילו עם מעט תמיהה, מרכז מספר מאמרים על כותבים אלו ובהם הוא מנסה לגעת מעט בהגותם דרך כתביהם העיקריים (למרות שהוא מודה שהעיסוק בהם יצריך כרכים שלמים). זוהי טעימה קלה שתאפשר לרוצים להיכנס בעובי הקורה, התחלה מעט יותר פשוטה, אולם רק במעט שכן הספר דן בעוד פילוסופים רבים ומניח ידע מוקדם גם בהם. אודה, כי חלקים נרחבים מהספר לא הבנתי ונראה כי רוזנצוויג בחיבורו כיוון גם אלי (עמ’ 35) “… לא ייפלא אפוא שהקורא התמים נבוך בפני ספרים פילוסופים. הוא מניח שספר מעין זה הוא הגיוני ביותר ופירושו של דבר, שכל משפט שבו נובע מקודמו… האמת היא שאין לך ספר שבו מתקיימת הנחה זו פחות מספר פילוסופי. בו אין…

את הסקירה על הארות שוליים, ספרו החדש של הרב שי פירון, נתחיל דווקא בציטוט מהאפילוג : “איך מרגיש מי שבכל שבת צריך לדרוש בפרשת השבוע? מה מלווה את מי שבכל יום ראשון צריך להעביר רשימה של 550 מילה על פרשת השבוע?”. מאחר וגם אני חוטא בכתיבה על פרשת השבוע, אני מתחבר מאד לשאלה הזו. כמה קשה לחדש דברים שנה אחרי שנה כאשר נראה שהחומרים כולם כבר מוכרים לכולם וכל מה שיש להיאמר כבר נאמר. אולם לכל מצב מתאימים דברים שונים והרב פירון ממשיך: “בכל שבוע אני נוטל מחדש חוט ומחט, ומגווילי פרשת השבוע אני אורג מלבוש חדש… לא קל לארוג בגד שמתאים לאנשים רבים… אבל החלטתי שלא לוותר על הנסיון לארוג בגד כללי, ככזה שיתאים לדתיים ולחילונים, לאנשי שמאל וימין…. הפרשה אינה שייכת למיגזר אחד ועל אף הנטייה לנכס אותה, חלמתי על תורה פורצת חומות. קריאה בפרשה שתהפוך למצפן מוסרי ולמקור השראה לכלל החברה.” ואכן ספרו של הרב פירון הוא שונה. הוא אמנם על סדר פרשות השבוע, כמו עשרות ספרים שנכתבו מנקודת פתיחה זו וגם מועד פרסומו סמוך להתחלת המחזור החדש של הקריאה בתורה משבת בראשית, אולם אין הוא בא ללמד פרשת שבוע, לא ברוחב ולא בעומק, נהפוך הוא. בפתיחה מעיד הרב: “השתדלתי שלא להביא בפניכם מגוון רחב של פרשנים”…