ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

סקירה על הספר אבות לדור על פרקי אבות. את הרב ישראל מאיר לאו אין צורך להציג ושמו מוכר בכל בית בישראל. הרב לאו הוציא סדרה של ששה כרכים על פרקי אבות לפני כעשור אולם כרכים אלו הוצאו בהוצאה תורנית והיה ניתן להשיגם רק בחנויות של ספרי קודש. כעת, מוציא הרב שוב את ספריו – לאחר עריכה ושכתוב רציניים (בהם סייע רבות גם בנו, הרב משה חיים לאו) – בהוצאה עממית כך שהספר יימצא בכל חנויות הספרים. עבודת העריכה קיצרה את היקף הספר וגם התאימה אותו לבתים שאינם בהכרח דתיים. פרקי אבות הם ברובם פרקי מוסר וחכמה ובהם נמצאים רבים מעקרונותיה של היהדות – עקרונות שחלקם אוניברסליים והתפתחו בצורה בלתי תלויה גם בדתות המזרח (סין והודו) וחלקם ייחודיים ליהדות. משפטים רבים מוכרים ומצוטטים מפרקי אבות, אולם המקור עצמו לא תמיד ידוע. הכרך הראשון מכסה שני פרקים ממסכת אבות והוא יוצא בסמוך לתחילת הקריאה השנתית בפרקי אבות. מנהג ותיק הוא לקרוא בשבתות בין פסח לשבועות – ויש הממשיכים עד ראש השנה – פרק אחד בכל שבת. כמובן שאין באפשרות הקורא הממוצע לקרוא את כל הספר בשתי שבתות, אולם אפשר ללמוד ממנו בכל פעם פרק או שניים – כבר בימות החול כהכנהה לשבת – וכך לקוראו במהלך כל הקיץ, טיפין טיפין. כמובן שספרים…

סקירה על הספר באר מרים לחג הפסח. לכבוד פסח מצטרף כרך חדש לסדרת באר מרים. בכרך, מאמרים קצרים על חג הפסח מאת רבני ישיבת הר עציון. הכרכים מקיפים את חג הפסח מזוויות שונות וכוללים גם מעט התייחסות חילונית לחג (הבאה הפעם בשירים של נעמי שמר ונתן אלתרמן) . הכרך מתאים גם לציבור שאינו דתי ויכול לשמש כמתנה לפסח. אפשר למצוא בפרקיו דברים רבים להגיד בליל הסדר, וכמעט כל פתיחה באקראי של מאמר מסוים, תגלה דברים חדשים. נציין גם, כי הכרך “מרוויח” מחוק הספרים ומחירו נמוך משמעותית ממחיר כרכים קודמים בסדרה. פרקי הספר הולכים לפי סדר כרונולוגי. הפרק הראשון ראש חודשים – דן בנושאי לוח השנה, השבתות שקודמות לפסח (שבת פרה, שבת החודש, ושבת הגדול) ואפילו בפסח המתואר בספר יהושע. הפרק השני עוסק בקורבן הפסח, המוקרב ביום י”ד בניסן. הכרך השלישי עוסק בפרוטרוט בחמץ ובמצה (כולל בדיקת חמץ, מכירת חמץ ומנהג איסור קטניות). הפרק הרביעי דן בליל הסדר עצמו ובמצוות התלויות בו – אכילת מצה, מרור, הסבה, ארבע כוסות (או אולי דווקא חמש?) וכמובן האפיקומן. הפרק הרביעי עוסק בהגדה של פסח – המגיד – מעשה בחמישה תנאים, ארבעת הבנים, בדמיך חיי, הלל הגדול ועוד. הפרק האחרון עוסק בשיר השירים, ומהווה קיצור נמרץ לספרו של הרב שרלו (אחריך נרוצה) בתוספת מאמרים קצרים…

סקירה על ההגדה לפסח של טליה גולן – והגדת לבתך.  כבר משם הספר אפשר להרגיש את החוסר עליו מנסה המחברת לענות. בכל מצוות פסח מופיע הבן, מצוות והגדת לבנך, ארבעה בנים ושאר האזכורים בתורה. ומה עם הבנות והנשים? כאן נכנסת טליה גולן, והיחודיות של הגדה זו הוא שבניגוד לאחרות, היא אינה משנה דבר בטקסט המסורתי, וטוב שכך. בצורה כזו ההגדה מתאימה לכל בית – חילוני מסורתי ודתי – בישראל. הרעיון לכתיבת ההגדה נולד לפני כ-15 שנה, כשהמחברת ערכה לראשונה סדר פסח לבד עם אימה ובניה, לאחר שהתגרשה מבעלה ואביה נפטר. עריכת הסדר הוטלה עליה. היא הבינה שבערב זה היא רוצה שהיא ובניה יתחברו לכך שגם נשים היו חלק מסיפור יציאת מצרים, ושלאורך כל דורות המורשת היהודית, נשים הובילו תהליכים והיו שותפות מלאות לעשייה הדתית והחברתית. ברור היה לי כי לא אוכל לקיים כל אלו מבלי שאזכיר את כל אותן הנשים שעשו, חלמו, טיפלו, לחמו, למדו ולימדו, קראו, מרדו, ילדו, נאבקו, חידשו ודרשו. אותן נשים שהן אמותיי. ואמותיהם של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד ושמואל… ובניי…. חיבור זה: “וְהִגַּדְתָּ לְבִתְּךּ”, רוצה לחשוף. שואף לשפוך אור אל חייהן של נשים שעליהן כמעט ולא כתבו. שדמותן כמעט ולא ידועה. ששמותיהן אולי נשכחו. שדמותן אבדה. שקולן הושתק. שפועלן לא הונצח. שעבודתן לא הוערכה….

סקירת הספר לטעום מהשמים על צבע התכלת. נתחיל מהסוף. זהו ספר מצוין. התענגתי על קריאתו כפי שלא התענגתי מספר זמן רב. הסיבה לכך היא שהספר מקיף כמעט את כל תחומי הידע האנושיים הקיימים ממדעי הרוח הטבע והחברה. משולבים בו פרקי מדע – פיסיקה, כימיה וביולוגיה, פרקי היסטוריה, ארכיאלוגיה, פילוסופיה, תיאולוגיה, תולדות החסידות ועוד. והכתיבה המצוינת מחברת את כולם לסיפור נפלא שיכול לעניין אנשים רבים. שום דבר לא הכין את ברוך סטרמן ליום שבו הוא יהפוך למשוגע לעניין התכלת, הצבע המסתורי והיוקרתי שכיכב בתנ”ך, שבו צבעו את בגדי הכהנים ואת בדי המשכן, ושפתיל ממנו הצטווה כל יהודי לשים בטליתו. ברוך בסך הכל עשה טובה לחבר שלו. הוא ידע לצלול והיה צריך מישהו שיוציא כמה חלזונות מן הים (חלזונות וכל שאר היצורים הימיים הם חיות מוגנות. היה אישור מיוחד להוציא מעט חלזונות לצרכי המחקר). אבל בזמן הנסיעה ועד שהגיעו לחוף, שמע סטרמן את סיפורה של התכלת וכאשר יצא מן המים, ובידו החלזון, ומעט אחר כך כאשר ראה את הצבע, הוא נתפס לעניין. התוצאה, פרט לכמה עשרות אלפי פתילי תכלת, היא ספר נפלא זה. במשך שנים, שגשג ענף הצביעה בתכלת בחופי הים התיכון, אולם מסיבות שונות ועקב איסורים של השלטון הרומאי, הופסקה הצביעה בתכלת, המצווה נגנזה וכל חוטי הציצית נותרו לבנים בלבד וללא…

אם אתם רוצים לקבל תשובה לשאלה שבכותרת, אין צורך לקרוא את כל הספר. היהודים הם העם הנבחר ודבר זה מקובל על מאמיני שתי הדתות המונותיאסטיות הגדולות. דבר זה מקובל גם על רוב היהודים, למרות שכמו טוביה החולב יש כאלו שהיו רוצים שאלוהים יבחר לו לפעמים עם אחר… האתאיסטים מצידם יצטרכו להתמודד עם העבודה כי היהודים הם שהמציאו את רעיון הנבחרות. בדתות המזרח, אין הספר עוסק. ספרו של אבי בקר בוחן את רעיון הנבחרות של העם היהודי בשנים עשר פרקים המייצגים אישים שונים, יהודים ושאינם, מתקופות שונות, החל מרבי עקיבא ועד מל גיבסון. בין האישים אפשר למצוא את רבי יהודה הלוי, אוגוסטינוס, מוחמד, מרתין לותר, בנימין דישראלי, אנה פרנק, הרב קוק, חיים ברנר, עגנון וג’ורג אליוט. הספר מכיל ביוגרפיה קצרה של כל האישים הללו אולם מטרתו העיקרית היא בחינת ההתייחסות העיקרית שלהם ל “עם היהודי” ולרעיון הבחירה בו, בהם עשו שימוש כל אחד לפי דרכו. ספרו של בקר מטריד מאחר והוא עושה קישור ישיר בין יצירת הדתות הגדולות – האיסלם והנצרות וההבחנה כי האנטישמיות מהווה מוטיב מרכזי בהתפתחותן, מוטיב שהכנסייה עשתה מאמצים מסוימים להשתחרר ממנו והאיסלם – ההולך ומקצין – אפילו לא מנסה. הנצרות, הקדומה, בנסותה לנכס לעצמה את כל היתרונות שהתנ”ך מציע, הייתה חייבת לנשל את היהודים מזיקתם לתנ”ך. האם…

ספרו של יואל אליצור מאגד שיחות מפינת רדיו ששודרה לפני כשש שנים. השיחות נאגדו והתעבו לכדי ספר הערוך על סדר פרשות השבוע ומתרכז במקום אחד לכל הפרשה. הקשר לפרשה אינו הדוק במיוחד. לפעמים מדובר על מקום המוזכר בפרשה (סדום ועמורה, באר שבע), לפעמים על מקום המוזכר בהפטרה (מלחמת דבורה וברק בסיסרא)  ולפעמים על נושאים כלליים בעלי קשר רופף יותר. לדוגמה, הפרק לפרשת צו העוסק במונח הגיאוגרפי “מול” והקשר לפרשה הוא הפסוק “…ושם על המצנפת אל מול פניו…”. בין פרקי הפרשות מתחבאים להם פרקי חגים ומועדים בהתאם לסדר הזמנים המקורב. המאמרים – שעובדו משיחות רדיו – שומרים על אורכם המקורי. אורכה של כל שיחה היה כעשר דקות וזהו גם פרק הזמן הדרוש לקריאה נינוחה של מאמר בודד. הקריאה נוחה מאד, אין הערות שוליים מעיקות. בסופו של כל פרק מופיעה רשימת מקורות לטובת מי שרוצה להעמיק בקריאה נוספת על נושא הפרק. לטעימה מהספר נביא תמצות קצרצר של הפרק העוסק בפרשת משפטים בה אנו נמצאים (נכון למועד פרסום הסקירה) שכותרתו “גבולות הייעוד של ארץ ישראל” בפרשת משפטים מופיע פסוק המתאר את גבולות ארץ ישראל: “וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ” (שמות כ”ג לא). פסוק זה מצטרף למספר תיאורי גבול קודמים המתוארים פחות או יותר…

הרב דוב ברקוביץ מרכז בספרו החדש – הדף הקיומי – טורים שנכתבו במשך כשבע שנים בעיתון מקור ראשון. הספר הנוכחי הוא הכרך הראשון בסדרה ועל מנת להתאימו למחזור הדך היומי הנלמד כעת הוצא הספר העוסק במסכתות יומא עד חגיגה בסדר מועד (ועל כן הוא כרך ב’). לפני שנעיין בתוכן המאמרים עצמם, ראוי לקרוא בעיון את המבוא לספר, בו פורטהרב את דרכו בכתיבת המאמרים ואת הרצון לשלב בין הלימוד התלמודי לחיים העכשווים. הלימוד בתלמוד אינו רק לימוד בכתבים הישנים אלא דרך ליצירת תודעה יהודית ותרבותית גם בימינו. הרב ברקוביץ’ אכן מסכים שלימוד שכל מטרתו למצוא את הרלוונטיות בתלמוד ויצירת תרבות ממנו עלול לגרום ליצירת רידוד והתעלמות מהתורה עצמה, אולם מאידך, ניתוק התלמוד “הישן” מהחיים העכשויים הינו סכנה גדולה אף יותר וכדבריו: “אי אפשר לשמוע את התורה כדברי אלוקים חיים אם נסתמים מעיינות היצירה התורנית המתחדשת תמיד בתורה שבעל פה, שזה עצם לשד חיותה, גם אם החסימה מתקיימת בזכות השאיפה להתעלות, לנשגבות ולקדושה”. המשך ההקדמה מדבר על הערך החשוב של הלמידה לשם למידה וצבירת ידע, ועל ההבדל בלימוד בדורות האחרונים בהם הלומדים רק רוצים לשמוע את הרב ופוחדים להציע משל עצמם: “כאשר התחלתי ללמד בוגרי ישיבות תיכוניות ואף בוגרי ישיבות הסדר מצאתי שאי אפשר היה לבקש מהם לומר סברא עצמאית משלהם, להגיד…

ספרו החדש של שלום רוזנברג מכנס מאמרים קצרים על החגים והמועדים השונים בלוח השנה היהודי. המאמרים קצרים, ועומדים בזכות עצמם ועל כןהספר מיועד לקריאה סמוך לחג ולאירוע המתאים בלוח השנה. כבר בהקדמתו עומד רוזנברג על הדיכוטומיה בין החגים הישנים והותיקים, הכתובים בתורה, לחגים שחכמים תיקנו – פורים חנוכה ואולי גם ל”ג בעומר ועד החגים שנוצרו כבר במדינת ישראל – יום העצמאות ויום ירושלים. ודן בשאלה האם עלינו רק לזכור או גם לחדש. מאחר ובספר יש פרקים על יום העצמאות ויום ירושלים, אפשר להבין לבד מה תשובתו של רוזנברג. רוזנברג אינו עושה הנחות לקורא, הוא מעמת דעות ישנות, מתריס, מנפץ מיתוסים אבל בעיקר משאיר את הקורא עם חומר למחשבה. על הקורא להמשיך ולחשוב בעצמו על השאלות שרוזנברג העלה. אין פתרונות בית ספר. על מנת שתוכלו להתרשם מהספר אביא בקצרה את הפרק ח”יקוי והתבוללות “המופיע במסגרת חג החנוכה. בתחילת הדיון מובאים שלושה רבדים של החג. המאבק למען חופש פולחן דתי, המאבק הלאומי לשחרור פוליטי, והמאבק הרוחני נגד תרבות אלילית. מיד מדגיש רוזנברג כי בכל הרבדים האלו המלחמה הייתה גם פנימית, עם המתיוונים, תופעה אותה הוא מקביל להתבוללת של ימינו. מלכות יוון מזוהה עם משפחת יפת בן נח והמילה יפת מזכירה גם פיתוי, פיתוי להידמות לאחר, בין אם זה על רקע תרבותו הנאורה…

באר מרים היא סדרת ספרי עיון המוקדשת לחגים היהודים והיוצאת מבית מדרשה של ישיבת ההסדר הר עציון. כתבנו בעבר על ספרי הסדרה לראש השנה וליום הכיפורים. הספר הנוכחי בנוי באותו דגם, על נייר משובח ובהדפסה איכותית וצבעונית וכרגיל גדוש במאמרים על החג מזוויות רבות. הספר מתחלק לחמישה נושאים. הראשון “מאי חנוכה” על מה ולמה בא חנוכה. אחד המאפיינים היחודיים של סידרה זו הוא החיבור שלה לישראליות החילונית ולהעמקת הקשר שלה עם יהדות המסורתית. כבר במבוא לשאלה זו מביאים את מזמורי החג המסורתיים אבל מוסיפים עליהם את שירו של ביאליק ל”כבוד החנוכה” (ונעיר כי מובא השיר המקורי ובו במקום השורה ‘אבי הביא סביבון לי’, מופיע השורה ‘מורי הביא כירכר לי’ – כירכר הייתה אחת המילים העבריות שהוצעו לסביבון – הצעה שלא התקבלה). שלושלת החלקים הבאים הם החלקים ההילכתיים של הספר – “עיצומו של יום”, על המנהגים השונים לחג החנוכה, “נס פך השמן” “והנרות הללו” ובהם מפורטים עיקרי המנהגים והדינים של חג החנוכה, ביחד עם מאמרים על מטרתם ומשמעותם. החלק הרביעי – בימי מתתיהו – הוא החלק ההיסטורי. בניגוד לחגים יהודיים אחרים, על תקופה זו של חנוכה יש לנו ידע ממקורות רבים. ספרי מקבים, כתבי יוסף בן מתתיהו ועוד. אני מצאתי את החלק האחרון מענין במיוחד. כותרתו “יהדות ויוונות” והיא מנתחת את…

את אלי ויזל אין צורך להציג. ספרו האחרון הנשמה המקראית הינו אסופת מאמרים על גיבורי המקרא. הספר מצטרף לספריו הקודמים (שגם להם גלגולים קודמים) הנשמה התלמודית והנשמה החסידית. ויזל עסוק בדמויות מהמקרא, רובן מהתורה ובוחן את הסיפורים מנקודת מבט אנושית. ויזל עושה שימוש נרחב במדרשים ומביא עשרות מהם. לעתים הוא מתחיל במדרש עצמו ולא בטקסט התנכ”י (כמו בסיפור על משה). את המדרשים, הטקסט התנכ”י, והפרשנות שלו הוא מערבב ביחד לכדי מאמר אחד רציף. ויזל אינו כפוף לסדר בו נכתבו הדברים. יש סיפורים שהוא מתחיל מהסוף וחוזר להתחלה ויש כאלו בהם הקפיצות הן קדימה ואחורה. ויזל מנסה להיכנס לראש של כל דמות. מה היא חשבה, מדוע היא עשתה מה שהיא עשתה ומדוע לא עשתה דברים אחרים. ויזל שואל שאלות קשות ונוקבות על כל אחד מגיבורי המקרא. לחלקם הוא נוטה יותר חסד, לאחרים פחות. הדבר המשמעותי ביותר בספר הינו חווית השואה של ויזל. היא עולה וצועקת מכל עמוד כמעט. ויזל לא מפחד לשאול שאלות. מותר לו. אולי השאלות המענינות ביותר של ויזל הן שאלותיו כלפי אלוקים. כן כן, אלוקים הוא אחד מגיבורי המקרא וויזל רואה בו דמות נוספת. אולי הדמות הקשה ביותר להבנה. אך ויזל לא מתייאש. אמנם הוא מודה, כמעט בכל מאמר מחדש שההיגיון האנושי אינו זהה להיגיון האלוקי, אולם הוא…