מפעל משנה תורה העוסק בהוצאת כתבי הרמב”ם במהדורות מדויקות חידשו והוציאו השנה הגדה של פסח יפה מוארת ומוערת הכוללת. ההגדה מתאימה לכל העדות והנוסחים ונעשה ניסיון להכניס הרבה מאד מידע על עמוד אחד מה שלעיתים יוצר מעט דחיסות. יש את הטקסט בגדלים שונים בהדגשות צבעוניות שונות ולידו הוראות והסברים על ביצוע הסדר, פירושים, מקורות, הרחבות והערות. חידוש משמעותי הוא הוספה של קטעי קריאה שלמים להגדה הנותנים רקע נרחב לסיפור יציאת מצרים, סיפור החזרה לארץ ישראל וראייה לעתיד של איך ייראה הפסח כאשר יום בית המקדש. קטעים אלו מעניינים אולם לפעמים קשה להבחין בינם לבין הטקסט המקורי של ההגדה והם גם עשויים לבלבל מעט. ייתכן והיה כדאי להעבירם לסוך ההגדה או להבדילם בצורה מובהקת יותר מקטעי המגיד עצמו. החיבור בין מנהגי העדות השונות מעניין ולמרות שאין הבדלים מרובים בין המנהגים אפשר כך להכיר מנהגים שונים במעט וללמוד עליהם. ההגדה מלווה באיורים ותמונות וניכר שהושקע זמן רב בעיצובה. כמו בכל הגדה מי שמעוניין להפיק תועלת מירבית משימוש בה טוב יעשה אם יעבור עליה לפני ליל הסדר ויסמן לעצמו את הקטעים בהם הוא רוצה להרחיב ולפרט מתוכה. וכרגיל הדרך הטובה ביותר היא פשוט להתרשם. הנה עמודים לדוגמה מאתר ההוצאה [gview file=”http://www.mishnetorah.co.il/wp-content/uploads/documents/examples/shonot/hagada_example.pdf”] לעמוד ההגדה באתר מפעל משנה תורה עורך ראשי: יוחאי מקבילי עורכי…
ספר ילדים המתבסס על מעשייה של רב נחמן מברסלב. מלך עצבוניה לא ישן מרוב דאגה שיש מישהו שאולי שמח מדי ונטול דאגות, והוא יוצא לחפש את אותו מאושר בממלכת העצבות שלו. כשהוא מוצא אותו הוא מנסה למנוע ממנו את השמחה והאושר בכל דרך אפשרית אך מגלה שהדבר כמעט בלתי אפשרי עבור מי שרוצה לחיות בשמחה. הספר מתאים לקריאה עצמית וגם להקראה לגילאים צעירים יותר (למרות שהוא מעט ארוך והקראתו תתפרס על כמה פעמים). העיבוד שומר על עלילת המעשייה המקורית אולם הוא עיבוד קומי (המעשייה נכתבה בצורה רצינית הרבה יותר) וסביר שהילדים יצחקו תוך כדי הקריאה ומן הסתם גם יגחכו על המלך, גיחוך שאינו קיים במקור. אמנם המעשייה עוסקת בביטחון באל אבל היא גם מראה על התושייה הרבה שיש לנקוט בה ועל כך שאסור להתייאש גם כשהמצב נראה אבוד. טוב לו ושמח והמלך הרותח צבי אייל איורים אלחנן בן אורי ידיעות ספרים תשע”ה מגב הספר ” אוף , למה אני לא נרדם? ” חושב מלך עצבוניה ומתהפך במיטתו. “אני מדאג. “אני? מדאג? מה פתאום? מלך כמוני – אין סיבה שיהיה מדאג.הרי יש לי הכל. הכל! “ הדאגה של מלך עצבוניה ממש מדאיגה אותו. ” אני יודע ממה אני מדאג ” צועק המלך וקופץ ממטתו כאלו הכיש אותו נחש. ” אני מדאג…
לסדרת באר מרים מצטרף כרך חדש על פורים. למרבה המזל אין הפתעות והספר שומר על הפורמט המוצלח מאד של כל ספרי הסדרה הקודמים. הספר כולל מאמרים במבחר נושאי פורים ומיישם את מטרתו כפי שהיא מופיעה בכריכה האחורית – קנקן חדש ליין הטוב והישן. ואיך עושים את זה? בכמה דרכים: קודם כל המאמרים קצרים למדי, חלקם אפילו בני עמוד אחד. גם הדיונים ההלכתיים מתומצתים למדי. זו החלטה מודעת. מטרת הספר היא לתת מבט רחב מאד אבל מתומצת ולא מעמיק. לצורך כך יש ספרים אחרים ונושאים התופסים עמודים בודדים בספר זה יכולים להוות בסיס לספר שלם. אין בספר זה מקום ללמדנות מרובה ולפילוסופיה מורכבת. המבט הרחב כולל גם היבטים שאינם קשורים לחג המקורי אלא לימינו אנו, התחפושות (מנהג מאוחר יחסית) ומשמעות המושג עמלק כיום. מאפיין שני הוא רמת ההפקה הגבוהה של הסדרה. אם תרימו את הספר תרגישו את זה היטב. הספר מודפס על נייר כרומו משובח (וכבד), בטיפוגרפיה נוחה וברורה, וכולל גם עשרות תמונות של פריטי יודאיקה הקשורים לחג. ללא ספק קנקן מרשים לתוכן איכותי. השילוב של תכנים מגוונים, סגנון כתיבה פשוט (למרות שבחלקים ההלכתיים ניכר הסגנון הישיבתי) והפקה מרשימה הופכים כל ספר בסדרה למתאים לקהל הישראלי כולו על כל גווניו: דתיים, חילוניים, גברים, נשים, צעירים ומבוגרים, אשכנזים וספרדים. לדוגמה דווקא באזכור…
גם בספרו על ספר שמות ממשיך הרב מדן את אותו הקו של ספרו הקודם, ולכן כמעט כל מה שנאמר בסקירה הראשונה תקף גם לספר זה. אבל ספר שמות אינו ספר בראשית וגם אנו בסקירה זו ננסה לחדש מעט. ספרו של הרב מבוסס על שיעורים והרצאות שהעביר בעשרות השנים האחרונות. תלמידיו בוודאי יזהו בהם שיעורים ישנים ששמעו וגם לי – שאיני תלמידו של הרב – מעט מהדברים היו מוכרים. בעוד שספר בראשית מאופיין כספר סיפורי עם תולדות האבות, ספר שמות שונה ממנו מהותית בכך שהוא גם ספר של מצוות. אמנם רק בפרשה השלישית בו אנו נתקלים במצווה הראשונה (קידוש החודש) אולם משם ועד סוף הספר משולבים פרקי המצוות ופרקי הסיפור זה בזה באופן בלתי פריד. וככל שהדברים מגיעים למצוות גם הרב מדן נהיה מעט יותר זהיר. בפתיחה לפרק לפרשת יתרו “אני ה’ אלוקיך” נכתב: ” פסוק זה ומצוות האמונה התלויה בו הם יסוד הכל. לכן נחרוג בפרק זה מדרכנו הפרשנית העצמאית-כלשהו, וניצמד למפרשים ולבעלי ספר המצוות, שאת מימיהם אנו שותים”. על דרכו העצמאית של הרב מדן הרחבתי בסקירת ספרו על בראשית והיא כוללת בעיקר את כח הדימיון המחייה את תיאורי המקרא מול העיניים באופן שניתן להסביר אותם, אולם לא באופן מחייב. הרבה מדבריו כוללים את המילים: אפשרי, נדמיין, נניח, מסתבר, אולי…
אנו נמצאים כמעט במחצית שנת תשע”ה שהיא שנת שמיטה. חלקנו מרגישים את שנת השמיטה כמעט בכל יום. לאחרים זהו מושג תלוש ורחוק, משהו שרק הדתיים מתעסקים בו. גם בחברה הדתית עצמה ישנן גישות מגוונות לנושא ומחלוקות לא פשוטות. הספר “שמיטה – הלכות לילדים” נועד להורים ומורים מהציבור הדתי המעוניינים ללמוד עם ילדיהם ותלמידיהם את הנושאים בצורה חוויתית ועשירה. הספר מתאים לילדים מהגן ועד סוף בית הספר היסודי. בגילאים הצעירים יותר ההורה יכול להקריא לילד ולעבור איתו על הציורים המתאימים. ילדים גדולים יותר יוכלו לקרוא בו וללמוד לבד. יתרון חשוב בספר הוא השאלות למחשבה המופיעות בסוף כל פרק. בבתים רבים דנים מדי ליל שבת בסוגיות בפרשת השבוע ובאופן דומה השאלות מאפשרות לפתח דיונים חשובים בנושא השמיטה. הנה דוגמאה לשתי שאלות. האם לא עדיף להימנע מכל “סיבוכי” השמיטה ולצרוך רק פירות וירקות מיובאים? האם מותר לעשות הבדלה על יין שיש בו קדושת שביעית? התשובות לשאלות אלו מורכבות ואינן פשוטות, לפעמים הן מסתירות מאחוריהן אידאולוגיה שלמה (ניסיון להתקרב ולהרגיש קדושת שביעית תוך התמודדות עם הקושי לשמור עליה, או להימנע מכך בכל אפשרות) או שפרטיהם מרובים (מותר להבדיל על יין בקדושת שביעית, אבל האם מותר לשפוך ממנו ולכבות בו את הנר??) ונמצאים במחלוקות שונות. אין צורך לפתור עם הילדים את כל צדדי הסוגיות, אולם…
לרגל פרישתו מהוראה קיבל פרופ’ אביגדור שנאן מתנה מרהיבה. ספר המרכז מבחר ממאמריו – עד כאן עניין רגיל – אולם בסופו של כל מאמר מופיעה תגובה קצרה של אחד ממי שהיו הדוקטורנטים שלו במהלך השנים. כמו כן המאמרים מוצגים בספר בהוצאה עממית ומוצאים מתוך העולם האקדמי לציבור הרחב שוחר החוכמה והידע. התוצאה יפה ומעניינת. המאמרים מהווים מבחר מייצג ממאמריו של שנאן. שנאן אינו זר לגמרי לקורא. מבחר מספריו כבר הופיעו בהוצאת ידיעות ספרים ואולי הידוע שבהם הוא ספרו על פרקי אבות המומלץ מאד. הספר כולל ששה עשר מאמרים. לארבעה עשר מתוכם נכתבו תגובות בידי התלמידים, לאחד מהם בידי בנו ולאחד מהם בידי עמיתו וחברו פרופ’ יאיר ז’קוביץ. יצא לי לשמוע את פרופ’ שנאן והמאמרים כמו ההרצאות בהירים ומרתקים ומתאימים מאד גם לקהל הרחב. התגובות מוסיפות הרבה, במיוחד אלו הפחות צפויות כמו של פינו די לוצ’י – נזיר ישועי המוסיף למאמר על החלפת הבגדים בחיי יוסף, היבטים מהאוונגליונים שבוודאי לא מוכרים לקהל הישראלי. מאמר אחר בו מצאתי עניין רב דווקא בשל היותו טכני יותר, הוא המאמר על תורת הפתיחתא (253). אנו קוראים את המדרשים השונים, אולם המדרשים נאמרו בעל פה כחלק מדרשה ופתיחת הדרישה וסיבוב הדברים כדי להגיע אליה היוו אומנות בפני עצמה. במאמר זה שאופיו האקדמאי מובהק מודגמת היטב יכולתו…
גם מי שלא מכיר את ד”ר יונתן גרוסמן יוכל להבין משהו על המתודה שלו כבר משם הספר: “אברהם – סיפורו של מסע”. גרוסמן אוהב את המתודה הספרותית ומשתמש בכל כלי הניתוח שהיא מעמידה לרשותו על מנת להציף ולהבין את הפרטים העדינים המרכיבים את סיפורו של אברהם. מיד במבוא מציג גרוסמן את המבנה הכיאסטי האהוב כל כך על חוקרי הספרות, מבנה בו הסיפור מתחלק למחציות שוות כך שיש הקבלה בין כל חלק לחלק. במבנה זה הדומה למנורה עיקר החשיבות הוא באמצע והנה המבנה כולו. א. תולדות תרח: אברהם נחון והרן (יא, כז-לב) –ב. ניתוק אברם מבית אביו: “לך לך… אל הארץ אשר אראך” (יב, א-ה) —-ג. מסעות אברם בארץ כנען וקריאה בשם ה’ (יב, ו-ט) ——ד. שתי פרידות אברם מבני משפחות: שרי נלקחת לבית פרעה ומוחזרת(יב, י-כ), לוט פורש לסדום ואינו שב (יג) ——–ה.הצלת לוט משבי סדום (יד) ———-ו. הבטחת הזרע והארץ – ברית בין הבתים: “ויחשבה לו לצדקה…” (טו) ————ז. בשורת המלאך על לידת ישמעאל (טז) ————–ח. ברית מילה: שינוי השם (יז) ————ז1. בשורת המלאך על לידת יצחק לאמו (יח, א-טו) ———-ו1. דיון על החרבת הארץ – “לעשות צדקה ומשפט” (יח, טז-לג) ——–ה1. הצלת לוט מחורבן סדום (יט) ——ד1. שתי פרידות אברהם מבני משפחתו: שרה נלקחת לבית אבימלך ומוחזרת (כ),…
כאשר קוראים את סיפורי התורה לא תמיד מבינים בדיוק את התיאור. התורה חסכנית במילים ומקמצת בהסברים ובפרטים ולעיתים יש צורך בהשלמת התמונה. כמובן שאפשר להיעזר במפרשים ובמדרשים אבל עדיין לא תמיד האירועים ברורים וכל אחד צריך ליצור לעצמו תמונה המסבירה ומנהירה לו את כוונת התורה. לכך מכוון הרב יעקב מדן בספרו החדש “כי קרוב אליך”. שם הספר לקוח מפסוק בסוף ספר דברים (ל’ יב-יד): “לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ: ” על שלוש רגליים עומדת תורת של הרב מדן כפי שמבואר בהקדמת העורך אביהוד שורץ: על המקרא, על המדרש ועל הדמיון. על המקרא- מספיקה מילה בודדת ממקום אחר ברחבי התנ”ך כדי להאיר פרשייה באור חדש ושונה, על המדרש – המדרשים רבים מני ים ונדמה לנו כי רובם סיפורים פנטסטיים. כוונת הרב מדן היא להראות כיצד המדרש מצביע על פשט הכתוב. על הדמיון – במקומות בהם התורה קימצה בפרטים, לא מהסס הרב מדן להשלים את החסר מדמיונו, לרוב ללא ביסוס ואחיזה כלשהי, אולם בצורה המרחיבה את הדעת ונותנת פרשנות חדשה ומקורית. פרקי הספר קצרים מאד, מספר פרקים לכל פרשה. כמי שהורגל למאמרי עומק בני עשרות…
ספרו של הרב סתיו פותח במבוא המתלבט האם יש צורך בעוד ספר על פרשות השבוע. ההתלבטות היא אפילו מוקדמת יותר והחלה עוד כשהתבקש לכתוב טור בעיתון על פרשת השבוע. לגבי העיתון, ההתלבטות נראית פחות במקומה, הרי מקובל להקדיש פינה כלשהי לפרשת השבוע בעיתון, ומטבעו העיתון הוא מדיום שאינו נשמר לטווח הארוך. ההתלבטות חזקה יותר בנוגע להוצאה של מאמרים כספר. הכתיבה בעיתון יכולה לשלב בין פרשת השבוע לבין אירועי האקטואליה, והבדיחה (אותה לקחתי מספר אחרת על פרשת השבוע – שמחת תורה) מספרת על יהודי שהגיע לעיירה ולא מצא חבל לקשור את החמור, ביאושו הציעו לו לפנות לרב העיר וכשתמה איך הוא יעזור נענה שהרב מצליח לקשור כל דבר לפרשת השבוע… כמובן שאגידת הטורים בספר מאבדת את המבט האקטואלי ולמרות שאפשר לתארך כל מאמר בתאריכו המקורי ובהקשרו, הרי שיש בזה סרבול. למעשה המבוא, בפעולה לא שיווקית בעליל, כמעט ומתנצל על כי הספר נכתב, ואולי הדבר מראה משהו על צניעותו של הרב סתיו. אני דווקא שמח שהספר נכתב, ובכלל למרות שבכל שנה יוצאים עוד ספרים, מאמרים וטורים על פרשת השבוע (וגם אני שותף למגמה זו באתר פרשת השבוע שלי), כבר לימדונו רבותינו (ובעיקר הרשב”ם) שפשטות התורה מתחדשים מדי יום ביומו, ובכל ספר אפשר למצוא משהו שמאיר ומעיר בצורה שונה וחדשה. הספר עצמו מתאים…
הרב חיים נבון, כבר הוציא לאור כמה ספרים. חלק אהבתי מאד (נאחז בסבך, הגדר הטובה) ואחרים מעט פחות (ללכת על דגים, חווה לא אכלה תפוח). ספרו החדש, תיקו משלב פורמט נעים וקליל אבל עם תוכן עיוני יותר, ונהנתי ממנו מאד. הספר מתאר בקצרה 101 ויכוחים ומחלוקות ביהדות. למעשה וכפי שהרב נבון מסביר בפתיחה, היהדות מבוססת על מחלוקות. הנה את הפסוק הראשון בתורה כולכם מכירים: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”, אולם הפסוק בפרק ב’ אומר: “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה’ אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם “. אז מי נברא קודם, השמים או הארץ – מחלוקת. גם התורה שבעל פה פותחת במחלוקת (ברכות א א): “מאימתי קורין את שמע בערבית. משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר” המחלוקת הראשונה המובאת בספר היא האם טוב שיש מחלוקות או לא. מעין מחלוקת על המחלוקת, ובה גם מוסבר מעט על בחירת הנושאים שיופיעו בספר. כל פרק הוא קצר ם שניים או שלושה עמודים לעיתים בתוספת איור משעשע (מנחם הלברשטט). במקורות אלפי מחלוקות והבחירה קשה. חלוקת הספר היא לנושאים הבאים: היסטוריה, אמונות, תנ”ך, מעגלי השנה וחיים יהודיים. כמעט כל פרק מתחיל באנקדוטה המקושרת לנושא ומסתיים בהרחבה המתקשרת…