ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ננסה לסקור את הספר ולהתעלם לחלוטין מכך שהמחברת היא אישה שכתבה ספר הלכתי. ממילא ברוב ההתיחסויות לספר זה מה שיכתבו, אז פשוט נדלג על הנקודה הזו. קשה לכם? תדמיינו ששם המחבר הוא מלכיאל ולא מלכה ונעבור הלאה לתוכן הספר. שני הפרקים הראשונים גורמים לקושי מסוים ברצון לסקר את הספר כך מאחר והם עוסקים בנושא של לימוד תורה לנשים (מותר? אסור? חייבים?) ונשים כפוסקות הלכה (מותר? אסור? חייבים? רצוי?). לא נאריך בהם רק נציין שבמוזיאון היהודי בברלין, בחלק התצוגה המציג נשים בקהילה מופיעה תמונה המראה נשים לומדות כבר במאה ה-15. אין פה שאלה אלא מציאות שהייתה בפועל (והיה אפשר גם להציגו בספר), ועוד בתקופה הרלוונטית להתפתחות הפסיקה. נעבור לפרק אחר: ” אשה ואמירת קדיש”, ונצלול דרכו לספר. שימו לב ששמות הפרקים אינם כוללים שאלה. לא “האם לאשה מותר לומר קדיש” או “האם אישה יכולה לומר קדיש”, אלא הם מסגרת לדיון מפורט ועמוק בסוגייה. ניסוח העניין כשאלה כבר מלמד שלשואל יש מחשבה על התשובה. מבחינה זו הספר אינו ספר של שאלות ותשובות (שו”ת) אלא דיונים הלכתיים נרחבים במספר סוגיות. צורת כתיבה זו גם מזמינה את הקוראים לבוא נטולי דעות קדומות כלשהן ולהתרכז במקורות עצמם. בנקודה זו נעבור לסיפור אישי. לפני כ-15 שנה התכוונתי לבקר לאנגליה והיה לי ברור שאעלה לקבר של סבי….

“נעורי עד הלום עשו לנפשם / ומתי גם אני אעשה לביתי” בכל חודש אלול, אני מוציא ספרים מעומק הארון כהכנה לימים הנוראים. אחד מהספרים הוא “אני לדודי” של הרב חיים סבתו. הספר כולל ארבעים מאמרים. אחד לכל יום מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, המחולקים לארבעה שערים: אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. המאמרים קצרים ומענינים, וכתובים בלשונו המיוחדת של הרב סבתו. בסוף כל מאמר רשומים המקורות לקורא הרוצה לעיין. יחודו של הספר הוא בשילוב הפיוטים המופיעים לפני ואחרי כל מאמר. גם בספרי הפרוזה שלו מרבה הרב סבתו לשלב פסוקים מפיוטים, והשורה שהבאתי בראשית הסקירה מלווה את ספרו “כעפעפי שחר” לכל אורכו. השורה לקוחה מהפיוט: “ה’ לנגדך כל תאוותי” מאת רבי יהודה הלוי ומומלץ לקרוא אותו במלואו (הקישור מתוך אתר בן יהודה המשובח) אני לדודי דברים על הימים הנוראים חיים סבתו הוצאת ידיעות ספרים פתח דבר אני לדודי ודודי לי – הוא הפסוק שרמזו בו חכמים את חודש אלול, פסוק המלא אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים.הימים הנוראים – הוא הכינוי שהתקבל בקהילות ישראל לימים הללו, כינוי שכולו יִרְאָה.יראה יש כאן או אהבה יש כאן? ימי תשובה יש כאן. ראשיתם יראה וסופם אהבה. תחילתם חרדה מיום הדין ומן הספרים הנפתחים, ותכליתם אהבה משִׂמחת הטהרה והקירבה שבה.התשובה, תחילתה בזעזועי הנפש…

הספר “מקדש בלהבות” מנסה לתת תיאור סיפורי של המרד הגדול , משנת 66 ועד לחורבן בית המקדש. כמעט כל התיעוד ההיסטורי של המרד הגדול וחורבן בית המקדש נמצא בספר מלחמות היהודים של יוסף בן מתתיהו. גם ספר זה מרבה לצטט את יוסף, אולם דרך כתיבתו שונה לגמרי. הספר הינו ספר קצר וקריא ומתמקד בחורבן בית המקדש. לכן פרקי המרד עצמו קצרים ותמציתיים ופרקי ירושלים ארוכים יותר. סיפור מצדה, למשל, אינו מופיע בספר כלל מאחר ואינו קשור למקדש. יחוד נוסף של הספר הוא בחיבור המידע הארכיאולוגי הרב שהצטבר בשנים האחרונות עם אירועי ההיסטוריה. בספר מוצא ומובא שיחזור ירושלים בימי בית שני (שחזור המתבסס על הדגם הידוע של פרופ’ מיכאל אבי יונה המוצג במוזיאון ישראל, אולם שונה ממנו) והוא גדוש בתמונות ובמפות המבוססות על הדגם. המידע הארכיאולגי מופיע בדפוס קטן יותר ועל רקע צהוב, המהווה הבדלה ברורה בינו לבין הסיפור העיקרי של המרד. הבדלה זו אינו גורעת מהשילוב הנאה של המידע ההיסטורי הומידע הארכיאולוגי זה לצד זה. תוספת חשובה בספר היא פרקים שלמים ותמונות על מבנה הצבא הרומאי. מידע זה , שהיה ברור מאד ליוסף בן מתתיהו, לא מוכר לקורא של ימינו. בספר מידע רב על מבנה הצבא הרומאי, מה כולל כל ליגיון, תמונות של בעלי תפקידים , כלי נשק ושיטות לוחמה….

את הרבי מלובביץ’ אין צורך להציג ומי שמעונין לקרוא אודות דמות מיוחדת זאת יכול להיעזר בספר הבא – סודו של הרבי (מאז צאת ספר זה נכתבה לפחות עוד ביוגרפיה אחת, אולם כרגע היא רק באנגלית). בספר הקטן להחיות את היום רוכזו דבריו של הרבי על פרשות השבוע בצורה מסודרת מבראשית ועד וזאת הברכה. מנהג ישראל לקרוא בשבת את פרשת השבוע ולחלקה לשבעה חלקים. רבים נוהגים לקרוא כל חלק בכל אחד מימי השבוע שלפני השבת, כהכנה לשבת, ידוע הביטוי שניים מקרא ואחד תרגום המתייחס לקריאה זו. את הטקסט קוראים פעמיים ואת התרגום לארמית (וכיום יש כאלו שקוראים פירוש רש”י) פעם אחת. ספר זה בנוי באותה צורה, כאשר כל פרשה מחולקת לשבעה תתי פרקים. הדבר הראשון שהתרשמתי בספר הייתה דווקא רשימת המקורות. כמאתיים כרכים שונים יצאו עם דברי הרבי, רובם נכתבו על ידי חסידיו שזכרו היטב כל מילה שאמר במשך דרשות השבת ומיהרו להעלותן על הכתב במוצאי השבת. מתוך שפע עצום זה בחרו העורכים מעט מזעיר, טיפה מן הים, פסוק אחד בלבד ליום. זוהי מלאכה קשה וביחוד שהיה רצון ניכר להתאים את הספר לכל יהודי, חילוני כדתי, חסיד חב”ד כמתנגד. לכן היה צריך לבחור רעיונות שאינם דווקא חבדניקים מובהקים (או לפחות אינם מובאים בצורה כזו) ושאינם דורשים הכרה של תורת חב”ד. אני…

נפתח בוידוי שאני לא ממש יודע איך להתייחס לספר סוד הנקודה הטובה. ברוב המקרים אני לא האיש הנכון לבחינת ספרים שהכותרת שלהם היא “מסע לגילוי הטוב שבתוכנו לאור משתנו של רבי נחמן מברסלב”. לכן אולי נתחיל דווקא בקנקן הנאה ולא בתוכן. הספר מעוצב בצורה נאה ומשכת מאד את העין עם איורים יפים של עדי כץ הכוללים גם דמויות נשיות וסטריפים משעשעים של קומיקס. אפילו העמוד הראשון של הספר, לבן כולו פרט לנקודה קטנה במרכז שעשע אותי. ניגש לעיקר, רן ובר, שעבר בעצמו כל מיני דברים בחיים (ראו בפרטים הביוגרפים בסוף הסקירה), מנסה להפוך את ספרו לספר שונה מספרי ניו-אייג’/רוחניות אחרים. לכן גם פתיחת הספר תכליתית ומהירה: “אחד הדברים המעצבנים ביותר בספרים שבשמם מופיעה המילה סוד, הוא שאתה כל הזמן מחכה שהסוד יתגלה, ובסופו של דבר אתה מרגיש שיצאת מהדלת האחורית של המבוך בידיים ריקות…” ולכן מיד באותו דף מתגלה הסוד במשפט אחד ברור: “בכל דבר יש טוב“. אפשר לעזוב את הספר בנקודה זו ולהתייחס אליו כקלישאה ואני בטוח שיש כאלו שיעשו זאת, שהרי אנו רואים את מציאות ימינו ואיפה היא ואיפה הטוב.אבל גם לסקפטיים שביננו כדאי לתת לספר צ’אנס, ולו רק מבחינת אם לא יועיל לא יזיק. ובפרט בתקופה זו, שנראה שהרע מאיים לבלוע אותנו, כדאי להעיף מבט נוסף ולהמשיך…

סקירה על ספרה של נעמי קרן לה סניורה.הספר לה סניורה עוסק בדמותה המיוחדת של דונה גרציאה נשיא, שבגיל 26 התאלמנה מבעלה וגילתה שהיא אחראית לאחת מחברות העסקים הגדולות ביותר בעולם של המאה ה-16. מעט שנים אחר כך נפטר גם גיסה והיא הייתה הבעלים היחידי של עסק הענד ואחת הנשים העשירות בעולם. משפחתה הייתה משפחה של יהודים שעזבו את ספרד בזמן הגירוש של 1492 לפורטוגל אולם גם שם נאלצו להמיר את דתם. הספר נפתח במכתב שגרציאה כותבת לחברה ובו היא מספרת לה על הרגע בו אביה סיפר לה בסודי סודות שהיא יהודיה. כדי לשמור על חייהם לא יכול צאצאי האנוסים אפילו לספר לילדיהם על כך שהם יהודים שמא יפלטו אלו איזו מילה בטעות, מילה שתוביל את כל המשפחה לעונש השריפה. הבחירה לכתוב ספר כרומן מכתבים חד צדדי אינה בחירה פשוטה. צורת כתיבה זו עשויה להרתיע קוראים רבים מאחר והספר הוא אוסף של מונולגים, כמעט ללא דיאלוגים. קוראים רבים חשים קושי מול צורת כתיבה זו וגם אורכו של הספר, 700 עמודים צפופים נראה מפחיד. אולם הספר קל ונעים לקריאה  ואני נהנתי ממנו מאד. הכתיבה יפה ומסוגננת ואינה דורשת מאמץ מהקורא, אלא השקעת זמן נינוחה, וקריאה שאינה ממהרת לשום מקום. קראתי בו במשך חודשים, מעט בכל פעם וכשהרגשתי שהתיאורים רבים מדי, דילגתי מעט…

סקירה על הספר שמחת תורה של יורם טהר לב. התורה אינה ספר מצחיק. אמנם אברהם ושרה צחקו (בראשית י”ז יז: “וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד” וי”ח יב: “וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן”), אבל בשקט בלב פנימה, בלי לעורר מהומות ואף לבנם קראו יצחק. צוחקת מפורסמת אחרת היא מיכל אשת דוד, שצחוקה הגלוי דווקא לאו התקבל בברכה על ידי בעלה…. אין אפיזודות קומיות רבות בתורה. אני מסוגל לחשוב על שתיים. כאשר יעקב הולך להתלונן ללבן כשהוא מגלה שקיבל את לאה ולא את רחל עונה לו לבן בתמימות מעושה וברצינות תהומית (בראשית כ”ט כו): “וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה”, אבל אני משוכני שאחרי שיעקב הלך לבן סגר את הדלת והתפקע מרוב צחוק… גם בתגובותיו הנלעגות של בילעם בן בעור אחרי שאינו מצליח לקלל את ישראל אפשר לצחוק מעט, אבל זהו בערך. ולמרות זאת, ספרו של יורם טהר לב, מחבר מעשיות הומוריסטיות לפרשת השבוע. היו לי חששות מוקדמים אולם טהר-לב, כשמו כן הוא, דבריו יפים וטהורים וכולם מאהבה וכבוד לתורה. אני מוצא את ההומור ככלי מצוין להעברת מסרים רציניים, והדרשות שהוא מביא יפות ראויות ויפות בפני עצמו והתיבול בהומור רק מוסיף. אפילו אם אנזים יזכרו רק…

הספר “עד היום הזה” היה מונח אצלי המון זמן ואיכשהו לא הגעתי אליו, למרות שנושא התנ”ך קרוב מאד ללבי ואני עוסק רבות בנושאים שבהם הספר עוסק (ומספר הקישורים בסקירה יוכיח). לא ברור. בכל אופן בחג שבועות האחרון הצצתי בו קראתי ונפגעתי, וכך תוך שבועות ושבת אחת גמרתי את רובו. ההקדמה לספר מבארת היטב את מטרתו. מעין מורה נבוכים ללומד התנ”ך הדתי של ימינו. לומד המאמין בתורה ובמצוות מחד אולם לעיתים שומע התקפות מכיוונים שונים על התנ”ך ואינו יודע מה לעשות. הספר אינו ספר פולמוסין מה להשיב למבקרים השונים אלא בעיקר ספר לקורא שאולי נבוך מעט. הביקורת מתחלקת לכמה סוגים והראשונה שבהם היא ביקרות המקרא – הקלאסית והעכשווית – על טענותיה השונות בדבר זמן חיבור חלקי התנ”ך השונים, חיבורם מכמה יחידות, ענייני ניסוח שונים, בעיות לשון ועוד. סוג הביקורת השני הוא הביקורות שהחלה בתחילת המאה העשרים עם התפתחות מדע הארכיאולוגיה וחשיפת ממצאים קדומים מחד וממצאים ספרותיים מתקופות הקודמות לתורה. הביקורות השלישית היא עניין פנים דתי הקשור לויכוח המכונה בשם “תורה בגובה העיניים”. בכל חלק מציג הרב בזק את הביקורות השונות עם האפשרויות להתייחס אליהן. במקרים רבים מתברר כי טענות הביקורת ישנות מאד ולמעשה חז”ל בעצמם עמדו עליהן (פסוקים בתורה שאינם במקומם, עריכה מאוחרת של ספרי הנ”ך ועוד), חלקם נובעים ממגמות ודעות…

האם הדרך בין רומא לירושלים עוברת דרך בואנוס-אייריס? במקור נקרא הספר “על שמים וארץ”, שם גנרי למדי לדיאלוגים בין שני אנשים, במקרה זה רב קהילה מבירת ארגנטינה והקרדינל של אותה עיר, אולם כעת משנבחר חורחה מריו ברגוליו לאפיפיור ומכונה פרנציסקוס, קיבל הספר תרגום לעברית ושם חדש. אולי השם יומרני מדי, הרב סקורקה בודאי שאינו יכול ליצג את היהדות וגם הקרדינל של ארגנטינה אינו מייצגה של הנצרות, והדברים שאמר לא בהכרח מהווים את דעתה של הכנסייה, או את דעתו שלו עצמו בתפקידו עכשיו. חלקים נרחבים מהשיחות הם שיחות פנים ארגנטינאיות כאשר מוזכרים שם אישים שונים שלקורא הישראלי אינם אומרים מאומה. לדוגמה אחד הפרקים נושא את השם “על שנות השבעים”, ולקורא הישראלי יקח מעט זמן להיזכר שלא מדובר על מלחמת וייטנאם או מלחמת יום הכיפורים, אלא על הדיקטטורה הצבאית בראשות חואן פרון, על הדיכוי ועל אלפי אנשים שנעלמו מבתיהם והסתבר שנרצחו. במקומות מעין אלו בספר היה ראוי להוסיף מספר שורות רקע. שם הספר אינו בהכרח מעיד על תוכנו ואם הקרדינל הגיע לרומא אולי הרב סקורקה עוד יגיע לירושלים, אבל נתייחס לערים כאל בירות הדתות ואולי הדיאלוגים המרוחקים כל כך ביבשת אחרת ובחצי הכדור הדרומי, יכולים להוות קרקע פורייה למפגש הנעדר מעט את תחושת המתיחות, והחשדנות המלווה מפגשים דומים, על רקע יחסה של…

עליזה לביא עוסקת בשנים האחרונות בתפילת נשים וחיברה שני ספרים בנושא (תפילת נשים ומנהגי נשים וגם ספר על בר מצווה) כעת הוציאה לביא לאור את ספרה של פאני נוידא – שעות התייחדות – ספר תפילות אישיות לנשים ולנערות לכל ימות השנה ולמצבים מיוחדים. כל הוצאה של ספר שהיה נשכח היא בעיני סיבה לחגיגה ולספר זה מספר מאפיינים מיוחדים – הוא ספר התפילות הראשון שנכתב על ידי אשה בשפה הגרמנית, הוא הודפס מחדש בידי ד”ר מרתה ורטהיימר בפרנקפורט בעת שלטון הנאצים (מרתה ורטהיימר נרצחה בשנת 1942), והוא שימש נשים רבות במהלך חייהן. באדיבות ההוצאה, הנה המבוא של ד”ר מרתה ורטהיימר לספר משנת 1936 כל יום בחיים, ספר לנשים יהודיות המבוא של מרתה ורטהיימר לספר התפילות של פאני נוידא כאשר ביקשו להודות ולקלס לאל, ברגע של שמחה או דאגה, החזיקו אמותינו וסבותינו בידן תמיד את ספר התפילות של פאני נוידא. בצד התפילה בעברית, היו פונות אל האל בשפתן, בלשון אמן. סבתות ואימהות הגישו את הספר כמתנה לנכדותיהן ולבנותיהן. אבל [מאז שיצא לאור] חלפו שבעים שנה. ואף על פי שהצליח לשמור על היתרונות הרבים שזיכו אותו באהדתן של נשים יהודיות בגרמניה, כאז כן היום – האמונה העמוקה, תום הילדות, ההתפעמות לנוכח מעשה הבריאה, הלב הטוב והמיטיב, היחס החם והחיוני לחוויה שבמנהגים היהודיים, בחגים…