סקירה זו התפרסמה לראשונה במסוף שבת של מקור ראשון לפרשת ויקהל התשפ”ד.

אחת המטרות בכתיבת סקירה, היא מעבר לתת מידע על הספר, גם לנסות לצאת ממנו לדיון כלשהו שיהיה בעל עניין בפני עצמו, ואם אפשר אפילו יוכל לעורר דיון. בספרו של סינק המלאכה קלה, שכן את כל מה שצריך לדעת עליו, מקבלים כבר בהקדמה הנקראת “מדוע כתבתי את הספר הזה” ואפילו אם הייתי מביאה במלואה לא הייתי חורג מהמקום המוקדש לסקירה זו. בקצרה עוד יותר, הספר עוסק ביתרונות של חשיבה לטווח ארוך לעומת פתרונות מהירים לבעיות, אבל כאלו שלא יחזיקו זמן רב. אם “המשחק” הוא אינסופי, או לפחות ארוך מאד, הרי ברור מדוע צריך חשיבה ארוכה. משחקים סופיים, יש למשל בספורט, המשחק מתחיל ונגמר בפרק זמן מוגדר, אולם לבנות קבוצה “אינסופית”, כמו ריאל מדריד, צריך להסתכל לא רק על המשחק הקרוב, וגם לא על העונה הבאה אלא הרבה מעבר לכך. פתחתי בדוגמה מהספורט, אולם “המשחק” אליו מכוון סינק רוב הזמן הוא השוק העסקי והקמת חברות יציבות לאורך זמן. במקומות מעטים בספר, סינק מזכיר שאפשר לפתח רעיונות אלו גם לאומות, אבל לא מעמיק בכך, ואת זאת אשתדל לעשות כאן.

בישראל קשה להתחיל פרויקטים לטווח ארוך. כל שר רוצה להיות זה שיוזם וזה שגוזר את הסרט, אבל כאשר ממשלות מתחלפות בקצב מהיר, פרויקטים פשוט לא מתחילים אף פעם. זו אחת הסיבות שבגוש דן עדיין אין מטרו.

אולם דווקא מדינת ישראל, לפי הספר, היא אחת הדוגמאות לכך שהיא חברה שיודעת שהיא משחקת משחק אינסופי. חברה כזו פועלת סביב מטרה צודקת, שהיא לעולם לא תהיה להרוויח כסף לבעלי המניות. נעיר שיש בספר אופי אנטי-קפיטליסטי מסוים וסינק מסביר בהרחבה מדוע הוא תומך גדול של עקרונות השוק החופשי, אולם לא כזה שכאן מכונה לרוב “חזירי”. עקרונותיו של סינק למטרה מוצדקת מתקיימים אחד לאחד למדינת ישראל. העקרונות הם (עמ’ 44 ההדגשות במקור): “בעד משהו – חיובית ואופטימית.  כוללת – פתוחה לכל מי שרוצה לתרום. שירותית – לתועלתם של אחרים, בעלת חוסן – היכולת להתגבר על שינויים פוליטיים טכנולוגיים ותרבותיים. אידאליסטית – גדולה נועזת וכמעט בלתי מושגת”. איני חושב שצריך להרחיב מדוע עקרונות אלו תואמים למדינת ישראל. רובם מופיעים בצורה כזו או אחרת במגילת העצמאות.

גם ביהדות, חשיבה לטווח ארוך היא עניין יודע ומוכר כפי שאומר הביטוי שטבע הרב יהושע ויצמן: “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה”. בגמרא (בבלי תענית כ”ג ע”א) מופיע הסיפור על חוני המעגל הפוגש איש הנוטע חרובים, עץ שיצמיח פירות רק בעוד שני דורות. אותו איש מסביר שכשם שמצא את העולם נטוע, כך ישאיר אותו נטוע לאחרים. זו בדיוק החשיבה לטווח ארוך עליה סינק מדבר והיא חלק אינהרנטי מהיהדות.

ייתכן שאתם כבר מבינים את הכיוון שאני הולך אליו והוא שמרוח הדברים בספר יוצא, שמילה כמו “עכשיו” די זרה לרוחה של מדינת ישראל ואף ליהדות. כאן נעצור ולא נתקדם הלאה, לנושא העומד על הפרק בחודשים האחרונים. החיים אינם משחק חס וחלילה ונדון בנושאים  מעט רחוקים יותר, עליהם יש לנו פרספקטיבה ארוכה יותר.

נתחיל עם קמפיין “משיח עכשיו”, שהובל רבות בידי תנועת חב”ד. האמונה בביאת המשיח היא אחד מי”ג העיקרים של הרמב”ם, אבל אני אישית לא כל כך מאמין ברעיון שיגיע מישהו משום מקום ופתאום הכל יהיה טוב. אם בעקרון אנו מאמינים שבעתיד, ולא בהכרח בעתיד הקרוב, תגיע גאולה, מושג מעורפל למדי, ואנחנו רק שלב אחד בדרך הארוכה אליה, ושעוד יהיו בה ירידות קשות, הרי שזה רעיון שכבר בהחלט אפשר לאמץ והוא גם מעיד על חשיבה ארוכה. בתנ”ך מוזכרות נבואות “אחרית הימים”, נבואות שנאמרו במחשבה לטווח ארוך ביותר. עוד לפני אותה אחרית הימים יגיע יום ה’ ואין לי אלא להביא את דברי הנביא עמוס עליו: “הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה’ לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה’ הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר”. לפחות לגבי עצמי, ובהתבסס על תיאורים נוספים של יום ה’ בתנ”ך, איני בטוח שאני מתאווה אליו.

נמשיך לתנועת “שלום עכשיו” שהוקמה לאחר ביקור סאדאת בארץ ומטרתה המוצהרת להשפיע על דעת הקהל ועל הממשלות להשגת שלום. אכן ביקור סאדאת יצר הזדמנות נדירה, אולם, כמו גם בהסכמים אחרים, הלהיטות הישראלית להשגת שלום, גררה אחריה ויתורים לא פשוטים בתמורה, לסוג של אי לחימה. לא רק את שטחי סיני העצומים, אלא אפילו החזרת שטחים לירדן, למרות שלא היה בכך שום צורך. להיטות יתר לשלום, לא בהכרח משיגה יותר שלום. איני רוצה להציג את הסכמי השלום כטעות, אולם חשיבה לטווח קצר, המגולמת במילה “עכשיו”, נוטה להתעלם משיקולי הטווח הארוך, התעלמות שפוגעת במטרה הצודקת של החברה. בעוד ההסכמים הביטחוניים מצליחים להחזיק מעמד, הרי שברור וידוע כי דעת הקהל במצרים וירדן שלילית מאד כלפי ישראל ואף אנטישמית במידה רבה, למעט מגזר בטחוני/צבאי מצומצם ביותר. לרוב לא נחשוב על מצרים כעל מדינת איסלם קיצוני, אולם תנועת “האחים המוסלמים” נוסדה בה, וכך יש לנו הסכמי שלום, אבל זה לא באמת שלום. לא במובן של השלום בין צרפת לגרמניה, או בין ארצות הברית לקנדה שנלחמו לאחרונה בשנת 1812 כשקנדה עוד הייתה בריטניה. מה שיש לנו, הוא יותר אוסף של הסכמים בין של מדינות עם שפע אינטרסים שלעתים חופפים ולעתים סותרים, אבל הפנטזיות על החומוס בדמשק, לא התקרבו כלל וכלל. אפילו המהלכים הנעשים בזמן כתיבת שורות אלו להשגת שלום בין ישראל לסעודיה נובעים מחשיבה לטווח קצר, בעיקר של נשיא ארצות הברית, ביידן, כיצד הוא שורד את הבחירות בעוד כמה חודשים, ואולי על הדרך מקבל גם פרס נובל.

מאחר וייתכן ויהיו כאלו שימצאו את עצמם חושקים שיניים בכעס מסוים עקב הדוגמאות שהבאתי, נסיים את הדיון במילה “עכשיו” במשפט מיתולוגי מהסדרה סיינפלד, סדרה על כלום שיש בה הכל על הכל: “serenity now insanity later”.

אז מה אפשר לעשות? בוודאי שיש דברים שצריכים ומוכרחים לטפל בהם באופן מיידי, אולם יש לעשות זאת תמיד תוך חשיבה על אותה מטרת על צודקת ולדאוג שהפעולה לא תפגע בה, וגם אם כן, הרי יש להסביר מדוע הפגיעה חיונית, מה הצעדים הנעשים למזער אותה, ומתי אפשר יהיה לחזור לאותה מטרה. בספר עצמו סינק מביא דוגמאות רבות ומפתח רעיונות אלו. דוגמה אחת היא חברת התאגיד CVS, תאגיד פארם שמטרתו לעזור לאנשים בדרכם לבריאות טוב יותר (ההדגשה במקור עמ’ 172) שהחליט אחרי שנים רבות להפסיק לחלוטין מכירת טבק בכל אלפי החנויות שלו, מהלך שצפה אובדן הכנסות של שני מיליארד דולר. בטווח הקצר, המכירות ירדו, שער המנייה ירד, אולם המחויבות של החברה לערכיה לטווח ארוך בסופו של דבר רק היטיבה עימה.

אמנם הספר מיודע לשוק העסקי, אבל הדגמתי כיצד הרעיונות בו יכולים להשפיע גם על חשיבה פוליטית מדינית. מעבר לכך שהספר מעניין בתוכן ובדוגמאות הוא מעורר למחשבה ומופיעות בו מפעם לפעם גם דוגמאות להפעלת צורה חשיבה זו בחיים האישיים, בזוגיות ובהורות ועל כן הוא מומלץ לקריאה גם למי שאינם בתחום העסקי.

המשחק האינסופי
סיימון סינק
מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי
אופוס 2023 214 עמודים

מגב הספר

איך מנצחים במשחק שאין לו סוף? במשחקים שיש להם סוף, כמו כדורסל או שחמט, יש שחקנים ידועים, כללים קבועים ונקודת סיום ברורה. קל להבדיל בין המנצחים למפסידים. במשחקים אינסופיים, משחקים שאין להם נקודת סיום, כמו עסקים או פוליטיקה או החיים עצמם, השחקנים באים והולכים. הכללים של המשחק האינסופי משתנים ואין לו נקודת סיום מוגדרת. אין מנצחים ואין מפסידים – יש רק מתקדמים ומתעכבים.

השאלה היא איך נשחק כדי להצליח במשחק שבו אנחנו נמצאים?

בספר חדש ומחדש זה, סיימון סינק מציע גישה חדשה למנהיגות עם הלך רוח אינסופי. מצד אחד, אנחנו לא יכולים להתנגד לריגושים החולפים של זכייה בקידום נחשק או ניצחון בטורניר, אבל הניצחונות האלה מתפוגגים במהירות. במסע שלנו למטרה צודקת, נתחייב לחזון של עולם עתידי מפתה כל-כך, שנבנה אותו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה. אנחנו עדיין לא יודעים איך בדיוק יראה העולם הזה, אבל העבודה לקראתו תעניק משמעות לעבודתנו ולחיינו.

מנהיגים שמאמצים הלך רוח אינסופי בונים ארגונים חזקים יותר, חדשניים יותר וסוחפים יותר בהשראתם. בסופו של דבר, הם הארגונים שמובילים אותנו אל העתיד.