את דיוויד אטנבורו הכרתי לראשונה, ולדעתי רוב הישראלים בניגילי ויותר, בסדרת הטבע “החיים עלי אדמות” ששודרה בתחילת שנות השמונים, ובצבע מלא! זה באמת היה משהו חדש לגמרי, קטעי וידאו שלא נראו עד אז מעולם. מאז אטנבורו, סליחה, סר אטנבורו בשבילכם, המשיך לעשות סדרות כאשר כל אחת מדהימה יותר מקודמתה, וכולן מנצלות את הטכנולוגיה עד הביט האחרון.

לכן, אם יש מישהו שכדאי להקשיב לו בענייני טבע, זה אטנבורו, שמעיד על עצמו שהיה בערך בכל מקום שאפשר וראה במו עיניו איך עולם הטבע הולך ונעלם. וזו לא רק ההתחממות הגלובלית, אלא בעיקר צמצום מרחבי הטבע, ירידה במיגון הביולוגי, והשתלטות של האדם על כל משאבי כדור הארץ

ומה בכך אפשר לשאול, הרי אפילו התורה מצווה אותנו: “וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ”. נראה שאת הציווי הזה בני האדם מקיימים כפי שלא קיימו מעולם, בעוד את הציווי בפרק הבא: “וַיִּקַּח ה’ אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ” קצת שכחו . האדם אכן צריך לעבוד בעולם ולפתח אותו אבל גם לשמור עליו. אי אפשר להכחיש שההתפתחות הטכנולוגית הפרה לחלוטין את האיזון בין שני ציווים אלו.

אולי כאן המקום שוב לשאול, מדוע נושאי אקלים ושמירת טבע מזוהים הרבה יותר עם צד שמאל של המפה הפוליטית, ומדוע גם כדור הארץ הפך לעניין פוליטי. תשובה חלקית אפשר למצוא בספר אחד שסקרתי לא מזמן, אבל כדור הארץ לא הולך לקלפי, וכך גם לא מגוון החיות והצמחים אשר עליו.

לא מזמן, היעלמות גדולה כל כך של מינים נחשבה למדע בדיוני. הסופר אייזיק אסימוב כתב על כך בסיפור קצר ששמו “2430”. הסיפור נכתב בשנת 1970, ועוסק בעולם שנמצא בשיווי משקל מושלם, כל צמח ובעל חיים בו ספור ומדוד והכל לשימושו של האדם. אין אפשרות אפילו להחזיק חיית מחמד כמו דג. בפועל, זה יקרה הרבה לפני שנת 2430 אם שום דבר לא ישתנה.

הספר פותח בסקירה היסטורית, תחנות בחייו של אטינבורו והשתנות הטבע משנות השלושים של המאה הקודמת, עובר לתיאור אפוקליפטי של העתיד, שאפשר ואפילו רצוי להתווכח עליו אך הוא לא העיקר ומסיים בהצגת חזון שיאפשר לשנות את המצב. חזון שו כולל את הדברים הרגילים – פחות טיסות, פחות בשר אך יש בו גם רעיונות מקוריים יותר. בסעיף הפתרונות מופיע תמיד העניין של פחות ילדים. אולם גם נושא זה שגוי כי אוכלוסיית כדור הארץ בכל מקרה נמצאת במצב של הפסקת הגידול. כל מי שאומר אחרת טועה ומטעה. אטנבורו לא מטעה, הרעיון שלו הוא פשוט להקדים את שיא הגידול יותר מהר. לא צריך אפילו להטיף להפחתת הילודה. זה ממילא קורה. צריך בעיקר לשפר את מצבן הכלכלי של מדינות נחשלות כמה שיותר מהר (רעיונות דומים הופיעו בספר עובדתיות).

רעיון חשוב נוסף הוא צמצום השטחים שבני אדם לוחקים לעצמם והפראת האדמה, כלומר הפיכתה שוב לפראית. שינוי זה פחות מסובך ממה שנדמה ובעיקר דורש שיטות גידול חדשות, לגובה למשל, ובעיקר התקדמות בנושא תחליפי הבשר או בשר מעבדה. אנחנו בדרך לשם וכאשר הטעם יהיה מספיק טוב, לא תהיה סיבה, גם לקרניבורים, לא לעבור לבשר כזה. אם גם לחלב יהיה תחליף ראוי, הרי שכמות הבקר והשטחים הדרושים להחזקתו יצטמצמו, בלי שנצטרך כמעט לוותר על משהו. אולי פעם בכמה זמן לאירוע מיוחד, נרשה לעצמנו לאכול סטייק של פעם. אולי אפילו את זה לא. מי יודע.

סר דייויד אטינבורו כבר בן 96 ונאחל לו עד 120 ויותר ועוד כמה סדרות טבע נהדרות, ונקווה שלפחות חלק מהרעיונות ייושמו במהרה. בוודאי אלו שאין להם קשר לפולטיקה או לזהות. אציין שאני קורא כעת את ספרו האחרון של הרב זקס “מוסריות”, שם מצר הרב על הפוסט מודרנה והמעבר של האנושות (המערבית לפחות) מ-“אנחנו” ל-“אני”. נראה לי שדבר דומה קרה גם ברמה הגלובלית, במקום לראות אותנו כאחראים לכל כדור הארץ על כל מיניו, “אנחנו” – הפאונה והפלורה בכללותם, עברנו ל-“אני” רק ההומו סאפיאנס. גם כתהליך חברתי וגם כתהליך ביולוגי עלינו לחזור למצב חשיבה של “אנחנו”.

על פני האדמה
דיוויד אטינבורו
מאנגלית: נעמי זוסמן
הוצאת רדיקל
מגב הספר
״אנחנו הדור הראשון שחווה את שינויי האקלים, והאחרון שיש לו את האפשרות לעצור אותם.״

הבית שלנו בסכנה. השנים הקרובות יכריעו האם בני האדם יוכלו להמשיך לשגשג על פני האדמה. אם כדור הארץ יקר לנו, כדאי שנקשיב לחוקר הטבע המפורסם בעולם, סר דיוויד אטנבורו.

בספרו החדש, על פני האדמה, האיש שהביא את עולם הטבע לסלון של מאות מיליוני צופים ב-BBC וב-Netflix מסכם מפעל חיים של 70 שנות יצירה. בגיל 95, יוצא אטנבורו למסע אל עבר העתיד שלנו, במטרה להציל את העולם שחשף בפנינו, לפני שיהיה מאוחר מדי.