הפעם על הכריכה יש אוניה ומפה וילד שנאחז בחבל ושוב ציפורים והכל לקח אותי לים. התחלתי את הספר הזה יום אחרי שסיימתי את ‘אני לא גנב’, והרגשתי, כמו בספר, שקפצתי כמה שנים קדימה. ניכר שהכתיבה בוגרת יותר, כבר לא מנקודת מבט של ילד, אלא נער שהמלחמה רק ביגרה אותו יותר.

איצ’ו כבר עזב מזמן את בית היתומים של יאנוש קורצ’אק, הוא עובד בנגריה בגטו ופעיל בתנועת הבונד. הוא ורוזי לא היו חברים בבית, בכלל לא. אז הוא ממש מתפלא כשיום אחד היא מופיעה ומבקשת את עזרתו לברוח לארץ ישראל. בהתחלה, איצ’ו דבק במוטו שלו, אני לא עוזב, הוא אומר. אבל רוזי לא מוותרת ולאחר שכנועים איצ’ו מסכים לעזור לה.

הם לומדים את המפות של הדרך, איך הכי טוב להגיע ובאיזה מקום יוכלו לעזור להם, והם יוצאים למסע לעבר הגשמת החלום. אחרי מעבר הגבול מפולין, הם עולים על הפאנצ’ו, אוניית המעפילים שיצאה מנהר הדנובה לעבר ארץ ישראל. מה קורה בדרך? הם הצליחו להגיע? ומה עם יאנק? כדי לדעת את כל אלה תצטרכו לקרוא את הספר.

כבר בעמודים הראשונים איצ’ו אומר כמה פעמים שהוא לא עוזב. כי ורשה היא הבית שלו. והוא יעזור לרוזי, אבל אחר כך יחזור. אני הרגשתי, שהעזיבה שהיתה כל כך קשה לאיצ’ו היתה העזיבה של המקום שהיה לו לבית, שהוא לא מכיר בכלל מקום אחר, והחשש מהליכה אל הלא נודע. וברגע שהוא קצת שחרר, ועזב, הוא ראה והבין שצריך להסתכל רק קדימה, לעבר מה שיבוא וארץ ישראל.

הכתיבה של תמי שם-טוב מדהימה, היא לא מייפה שום קושי, אך היא יודעת מי הקוראים שלה וכותבת בצורה שמתאימה להם. זה לא ספר שואה, אך היא מורגשת מכל כיוון. זה הסיפור האישי של איצ’ו ורוזי, ההתמודדות עם הקשיים שהם נתקלים בהם בדרך, חווית המלחמה שלהם, התקוות והחלומות. וכמו שאיצ’ו ורוזי גדלו, גם את הספר צריך לקרוא במבט יותר בוגר וקשוב.

הספר מרתק ומרגש, הגילוי מה יהיה הדבר הבא בדרך, איך יסתיים המסע, ואיפה, סחף אותי בקריאה. החיבור של תמי בין הבסיס האמיתי, לדמויות שהן שלה, והחירות הספרותית שהיא לוקחת, הופכים את הספר למיוחד.

“הסתכלנו אחד על השני, כאילו פיענחנו צופן או קיבלנו מסר, לפחות דרישת שלום של אהבה, ואז חזרנו להסתכל על המסמכים ששמרו עלינו עד עכשיו.
“אלה רק ניירות,” אמרתי לרוזי.
“אנחנו כבר לא צריכים אותם.” היא אמרה.
“יותר גרוע- עכשיו הם רק מסכנים אותנו,” המשכתי.
ובכל זאת, לקח לנו עוד רגע עד שזרקנו אותם לאש. ואז כאילו דלת כבדה נטרקה, או עץ ענקי נעקר ונפל. משהו גדול נגמר.”

מחכה כבר לעוד ספר כזה!

אני לא עוזב
תמי שם טוב
כנרת 2020
מגב הספר
איצ’ו ורוזי לא סבלו אחד את השני בבית היתומים של יאנוש קורצ’אק, אבל עכשיו שכל העולם במלחמה, הם חייבים לשתף פעולה כדי לשרוד. כשסביבם הייאוש גובר, הם לא מאבדים תקווה בזכות כל הדברים היפים שלמדו מקורצ’אק, המחנך שבאמת הבין ללב של ילד.

לאן תוביל אותם הדרך במסע הבריחה המסוכן מארץ מולדתם, והאם יגשימו את החלום לפגוש את חברם יאנק בחוף הים של תל אביב?

גירסת הדפסה