ספרו של הרב יוני רוזנצוייג הוא ספר שאלות ותשובות הלכתיות העוסק בבריאות הנפש ומיוד בראש ובראשונה לסובלים ממחלות אלו. כבר בתחילת הספר, ניתן לראות שכיום, ברוח התקופה המעודנת, מכונים אנשים אלו מתמודדי נפש. מאחר וסקירה זו נכתבת בדיוק בימים בהם מתנהל משפט מכוער ביותר, שעוסק בשאלה האם הכינוי “חולה נפש” הוא דיבה וקללה, יש בהחלט מקום לשינוי זה. הסטיגמה גם ככה קשה, והיא רק מחריפה את המחלה ואת ההתמודדות. ספר זה הוא צעד חשוב בתיקון.

לכאורה הרב יוני לא מחדש דבר. מקרים של מחלות נפש אפשר למצוא כבר בתנ”ך: נוח היה בדיכאון והתרופה היחידה עבורו הייתה להשתכר. כך גם לוט. את שאול המלך אחזה מלנכוליה, והפתרון היחידי היה השמעת מוזיקה. מה אתם אומרים? האם דוד ניגן לפני שאול גם בשבת? מי יודע. בכל אופן, זו שאלה נפוצה ביותר, ויש עליה גם תשובה בספר ונגיע אליה בהמשך.

גם העיסוק ההלכתי בנושא קיים. המושג לכך בהלכה הוא “שוטה” ויש בתלמוד התייחסויות למקרים רבים, כפי מה שהיה בתקופתם. גם למילה שוטה סטיגמות שליליות ולא נכונות, כאילו מדובר בטיפש או אידיוט, אבל זה לא כך, מדובר במעשים שנראים מנוגדים להיגיון. אין להם דבר עם טיפשות. העיסוק בנושאים אלו נמצא גם בספרות שו”ת והיא מובאת בספר.

אבל הספר הוא חידוש גדול. קודם כל, העיסוק בפומבי, העלאת הדברים על הכתב למרות שרוב העיסוק היה בעל פה, בשקט, שאף אחד לא ידע, אולי שזה לא ידביק אחרים, וכמו כן מכלול הנושאים הרחב הנדרש למענה למצבים רבים ולמחלות רבות. חידוש נוסף הוא שיתוף הפעולה בין איש ההלכה, הרב יוני לאיש הרפואה הד”ר שמואל הריס. שילוב שחיוני לא רק בכתיבת הספר, אלא כמובן גם בטיפול עצמו. לספר מבחר רב של הסכמות מרבנים שונים ורבים, כך שהדברים יהיו מקובלים על ציבור רחב ככל האפשר.

הספר עוסק בהמון נושאים והפסקים קצרים מאד. מודגשים שני דברים. הפסקים לרוב כלליים וברור מראש שלכל מתמודד שאלות ומצב משלו. כמו כן פסקים אלו אינם סיום, כמקובל בפסק, אלא רק התחלה וזאת מעצם החידוש שבנושא, שאין לו בסיס מוצק דיו אלא רק זעיר פה זעיר שם. בכך מציב הרב יוני תשתית ראויה להמשך דיון הלכתי. התשתית נסמכת על הערות שוליים הלכתיות מפורטות, שלמעשה הן רובו של הספר, שנועדו לאנשי ההלכה, לעיון וכמובן גם להמשך לימוד. עדיין אין מספיק רבנים בעלי הכשרה בנושאים אלו, וספר זה הוא כלי חשוב, חיוני, לכל רב קהילה.

קהל יעד נוסף, הוא ציבור הרופאים והמטפלים, בין אם הם דתיים ובין אם לא ואולי אפילו בעיקר אם הם לא. עולמו הדתי של המטופל הוא חלק חשוב מזהותו ולא ניתן שלא לתת לכך התייחסות בטיפול. נחזור לשאלת הפתיחה: שמיעת מוזיקה בשבת, כמונעת התקפי דיכאון וחרדה. האם מותר? כן. אבל, והרב יוני מדגיש זאת, להתיר חילול שבת לאדם דתי זו פעולה קשה, שלעיתים יכולה גם להחמיר את מצבו. אנשים לא מחפשים קולות והקלות, ולמישהו שגם ככה קשה, ולוקחים לו את השבת, הדבר קשה שבעתיים. הפתרון של הרב יוני, במידת האפשר הוא, להכין רשימת השמעה ארוכה מאד ולהשמיע אותה מערב שבת, וכאשר מרגישים צורך, להכניס את האוזניות לאוזן. בכך למעשה אין פעולה כלשהי בשבת עצמה. השינוי וההקשבה בדרך זו הם עבור המטופל ואין להקל בכך ראש. למתמודד נפש, הלחץ הנגרם מהעבודה שהוא גם לא בסדר ומחלל שבת הוא משמעותי. וכך בכל העניינים. יש להלך בין הטיפות.

לשמחתי התקיים ערב השקה לספר בקהילתי ואני מזמין אתכם לצפות בו. זו תהיה שעה מנוצלת היטב. רב הקהילה הרב יהודה יונגסטר פתח בהתייחסות הלכתית, חברת הכנסת מיכל וולדיגר הפעילה מאד בנושאים אלו בכנסת סיפרה מחוויתיה כבת משפחה למתמודד, ד”ר טלי וישנה נתנה את הזווית הרפואית וחשיבות הקשר בין הרופא לרב, אביטל ורטהיימר סיפרה עדות אישית מרגשת של מתמודדת וסיים את הערב הרב יוני עצמו.
את המשפט המכוער שהזכרתי ישכחו, ואזכרתו כאן תהיה בסופו של דבר אנכרוניזם, אבל את הספר של הרב יוני, ילמדו עוד שנים רבות, ואשריו שהרים את הכפפה, ונטל את האתגר שהיה מונח בקרן זווית, והוציא תחת ידו חיבור יפה וחשוב זה.

ערב ההשקה לספר

נפשי בשאלתי – הלכות בריאות הנפש
הרב יוני רוזנצוויג, ד”ר שמואל הריס
הוצאת מגיד 2022
דפי דוגמה מהספר
מגב הספר
האם מי שמתמודד עם דיכאון יכול לשמוע מוזיקה בשבת? מאילו חומרות בהלכות טהרה אפשר ורצוי לפטור את מי שמתמודדת עם הפרעה טורדנית־כפייתית? האם אדם שהוריו התעללו בו חייב בכיבוד אב ואם?

כיום הולכת וגוברת המודעות לבריאות הנפש, ורבים המתמודדים עם אתגרים בתחום זה פונים לרבנים בשאלות הלכתיות. מלבד ידיעת ההלכות, על הפוסקים להכיר את עולם המחקר הפסיכולוגי והפסיכיאטרי ואת המציאות הטיפולית והשינויים המתרחשים במקצוע מפעם לפעם. היכולת לתת מענה נכון וראוי זקוקה לעידוד ולחיזוק גדול.

המטרה העיקרית של ספר זה איננה רק לתת מידע עדכני ומדויק, אלא גם להציב בקדמת הבמה את השיח על בריאות הנפש. ציבור המתמודדים עם אתגרי בריאות הנפש, ובני משפחתם של המתמודדים, הם הקהל החשוב ביותר של הספר. מטרה חשובה נוספת של ספר זה היא התרומה למאבק המתמשך בהפרכת הסטיגמה והשיפוטיות. אלו החולים בחולִי הנפש ראויים לתמיכה ולהבנה כמו אלו החולים בחולי הגוף. התקווה היא שנזכה להכיל את החולים הללו בקרבנו ולהיטיב את הטיפול בהם – ושעל ידי שמירת ההלכה יזכו לחוש את קירבת הקב”ה.

גירסת הדפסה