סוכן בצללים משלים את טרילוגיית “להקת הזאבים” – סיפורה של רשת הריגול אותה יצר והפעיל הסוכן הבריטי בארני אלן. אהבתי את שני הספרים הקודמים בסדרה (סוכן בברלין , סוכן על הכוונת) וטוב יעשה הקורא אם יתחיל בהם, למרות שהספר יכול לעמוד גם בפני עצמו. נקודת ההתחלה של הספר היא בערך נקודת הסיום של הספר הקודם ולכן אפילו לכתוב עליה צריך לעשות בזהירות עבור אלו שמגיעים לסדרה רק עכשיו. נכתוב רק כי גם לאחר שנדמה שכבר אין עוד אפשרות למשימה נוספת, אירועי המלחמה מחייבים את כולם ובפרט את ג’ק האמריקאי וסופיה הגרמנייה, שניצלו בקושי ממשימה קודמת, לשנס מתניים ולחזור לשטחי הרייך והפעם לצרפת הכבושה, לעיר ליון בה שולט ראש הגסטפו קלאוס ברבי.

אלכס גרליס לוקח אירועים ומקומות אמיתיים ושוזר לתוכם עלילה בדיונית, אולם כזו שנדמית כאחת שיכלה להתרחש. הקורא הישראלי כמעט שאינו יכול להפריד בין אירועי השואה לאירועי מלחמת העולם השנייה, אולם ברומנים רבים על מלחמת העולם השנייה לא תמצאו אזכור לשואה. גרליס לעומת זאת, רואה חשיבות רבה גם בהנחלת זיכרון השואה דרך ספריו. בספר זה מוזכרים בהרחבה מפעל “המתות החסד” שלא כוון נגד יהודים וגירוש ילדי בית היתומים באיזיו שבוצע על ידי בארבי. יתרה מכך, בספר מופיעים שמות כל הקורבנות של גירוש זה, שאירוע כתוצאה מהלשנה שמקורה עד היום אינה ידוע.

הלשנות הן חלק בלתי נפרד מעולם הריגול וספר זה עוסק בהן רבות. מלשין המודיע לגסטפו איפה פגישת תא המחתרת בליון גורם לחיסול התא, והמשימה החדשה של סוכני להקת הזאבים היא לסייע בארגון מה שנשאר מהמחתרת ובנוסף לחשוף את זהות הבוגד, כל זאת כהכנה לפלישה הקרקעית המתוכננת לנורמנדי. אולם בוגדים יש בכל הצדדים ובכל המדינות ואין לדעת במי לבטוח ומי יכול להלשין. אנשים מלשינים על חבריהם, שכניהם ואפילו בני משפחתם, כל עוד הם חושבים שיצא להם משהו מזה. ברקע הזה הזהירות המתחייבת עצומה ואין מקום לטעויות. אי אפשר להיות במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון ועם האדם הלא נכון. מישהו יראה, מישהו יגלה ובעיקר מישהו ידווח.

כך גם בספר. כולם מנסים להיזהר, למרות שגם כאשר עושים את הכל נכון, לפעמים הדברים משתבשים. אבל לפעמים נוהגים בפזיזות, לא חושבים עד הסוף, או לוקחים סיכון שנראה לא יהיה בעייתי. וכשהולכים על חבל דק, לפעמים ההצלחה גדולה ולפעמים מתרחשת קטסטרופה, ואצל גרליס יש לנו בשפע משתי האפשרויות. לא משנה כמה מתכננים, הכל יכול להשתבש בצורה חסרת תקנה במהירות ולכן בעיקר צריך לתכנן מה לעשות כאשר משהו לא מתוכנן יקרה. לעומת זאת, לפעמים לא עושים כלום ובהרבה מזל מגלים מידע חשוב או מצליחים להימנע מאסון.

מבחינה זו הספר ריאליסטי. מעט מאד נמצא בשליטה שלנו וכמה שלא נתכן, אין דרך לצפות את הבאות. כמו בחיים וכמו שהיה במלחמה, לא תמיד הטובים מנצחים והסוף לא בהכרח טוב, לפחות לא לכולם. נקודה זו מגבירה עוד יותר את המתח אצל הקורא ששוכח לעתים שהעלילה בסופו של דבר בדיונית לחלוטין. אחרית הדבר של הספר, פותחת במשפט “יש מי שמצליחים לחמוק מעונש”. אמנם אחרית הדבר היא חלק מהעלילה הבדיונית ובאה לסגור קצוות בחיי הדמויות בספר, אולם היא מובילה לפרק האחרון שנותן את הרקע ההיסטורי המציאותי וגם את העובדה שקלאוס ברבי עצמו די הצליח לחמוק מעונש במשך עשרות שנים ורק בשנות השמונים נתפס והובא למשפט.

גרליס ממצב את עצמו במקום בולט בכותבי מותחני ריגול ומצליח לייצר עלילה מותחת וסוחפת, בונה אותה מכמה קווי עלילה שהולכים ומצטלבים זה בזה ככל שהספר מתקדם ומקפיד על רקע היסטורי אמיתית. בנוסף, על אך שהעלילה בדיונית ומתרחשת עשרות שנים בעבר, יש בספר מאפיינים עמוקים של ריאליזם שתורמים לאיכותו. לגרליס עוד ספרים וסדרות בנושא וגם בקריאת ספר שלישי שלו לא הרגשתי מיצוי של פוטנציאל העניין, כך שאני בהחלט מקווה לתרגומים נוספים.

הסקירה פורסמה לראשונה במדור הספרים של מוסף שבת – מקור ראשון לפרשת כי תשא 14/3/3025

סוכן בצללים
אלכס גרליס
מאנגלית: אילן פן
הוצאת פן 2025
מגב הספר
ישנו בוגד בקבוצה. במי אפשר לבטוח?

יוני, 1943. בבירת המחתרת הצרפתית ליון מתקיימת פגישה חשאית בהוראתו של גנרל דה גול. המטרה: לאחד את פלגי המחתרת. עתידה של צרפת מונח על הכף. אך כשהגסטפו פושט על הפגישה בפיקודו של קלאוס ברבי “הקצב מליון”, התוכנית מתפוררת והמנהיגים נלקחים בשבי. יש בוגד במחתרת. הסוכנים החשאיים ג’ק מילר וסופיה פון נאונדורף נשלחים לצרפת כדי לחשוף את הבוגד ולהציל את המחתרת. אך הגסטפו נושף בעורפם, עוד ועוד בוגדים מגיחים מבין הצללים, והרשת הולכת וסוגרת עליהם.

גירסת הדפסה