סקירה זו פורסמה לראשונה במוסף הספרים של מקור ראשון.

העובדה שאנחנו אוכלים לא נכון, יושבים לא נכון וישנים לא נכון אינה חדשה ולרוב אנחנו גם יודעים את זה בעצמנו, ואף מנסים לתקן במידה כזו או אחרת של הצלחה, אבל הרעיון כי אף לנשום אנחנו לא יודעים נשמע מופרך. הרי מה בסיסי יותר מפעולת הנשימה. זה הדבר הראשון שאנחנו עושים, וגם האחרון ואנחנו עושים זאת ללא הרף כל הזמן, גם בשינה עמוקה.

ג’יימס נסטור הקדיש כמה שנים למסע בעקבות הנשימה והתוצאה היא הספר המונח לפנינו. ספרים כאלו אני קורא עם חוש ביקורתי בניסיון לפענח האם מדובר במשהו שהוא מעבר לאיזה טרנד ניו-אייג’י עכשווי. כבר כמה שנים שמילת הקסם היא “מודעות”. אכילה מודעת, ישיבה מודעת, מיינדפולנס וויפאסנה ועוד.

בספרים מסוג זה, מדד אחד שאני בוחן הוא “כמה זה יעלה לי?”, ואותו הספר עובר בהצלחה, כאשר הוא מדגיש שלנשום זה  בחינם ולרוב המכריע של התרגילים והעצות אין צורך בשום הוצאה. מדד נוסף הוא מדד האסמכתאות המדעיות והספר גדוש בהפניות למחקרים, אולם במקומות אחרים טוען שיש דברים שפשוט לא נחקרו כלל.

אם אנחנו אוכלים לא נכון, נרגיש את התוצאה תוך זמן קצר בעלייה במשקל למשל. אם אנו ישנים לא טוב נהיה עייפים. הטעויות בולטות ומורגשות אבל מדוע שנחשוב שאנחנו  לא נושמים נכון? נסטור מוצא לכך את התשובה בשתי תופעות שלטענתו ייחודיות לבני אנוש. שינים עקומות ונחירות. חיפוש בגולגלות עתיקות הראה שמבנן היה שונה למדי והשיניים היו ישרות. האדם עבר שינויים והגורם לשינויים היה התפתחות מואצת של המוח והקטנת חללי האף. המהפכה התעשייתי והמעבר למאכלים מעובדים ורכים השפיעו לרעה על מבנה הלסת בצורה שמפריעה לנשימה, ופרק שלם פשוט מסביר למה כדאי ללעוס (ולא מסטיק אלא משהו קשה בהרבה) כמה שיותר. אעיר כי עובדתית, חיות נוחרות. כלבים בעיקר. אפשר לתלות זאת בכך שאלו חיות בית שעברו ביות וגידול לזנים שבהם שינויים מבניים שהשפיעו לרעה בדומה למה שקרה לבני אדם.

המחבר מתחיל את הספר מניסוי שעשה על עצמו. נשימה של תקופה מסוימת דרך הפה בלבד. התוצאות לא היו מלבבות: נחירות, דום נשימה בשינה, מדדים פיזיולוגיים לא תקינים והתפתחות דלקות. אם נרצה לציין רק עצה אחת מהספר היא תהיה לנשום כמה שיותר מהאף וכמה שפחות מהפה.

הפרקים הבאים בוחנים צורות נשימה שונות. נניח שאנו במאמץ ונושמים מהר מאד. בדיקות מראות כי במקרים כאלו אנחנו מכניסים לריאות הרבה חמצן, ומוציאים אותו מיד. נשימה צריכה להיות איטית, לתת לחמצן זמן להיקלט, ולא פחות חשוב, לתת לדו תחמוצת הפחמן זמן לצאת. לכן כדאי לנשום לאט, ולפעמים גם מעט. מדד חשוב שנרצה להגדיל הוא כמות החמצן אנחנו מסוגלים לקלוט בכל נשימה, דבר המגדיל את יעילות הנשימות שלנו. ניסיתי זאת לאחר טיפוס כלשהו. במקום לנשום בכבדות, נשמתי דווקא לאט, השתדלתי לרוקן את הריאות ולנצל כמה שיותר חמצן בכל נשימה. אין לי כלי אובייקטיבי למדידה, אולם נראה לי, בהסתייגות, שהשיטה עובדת, ושקצב הנשימה האיטי תרם לחזרה לדופק נורמלי בזמן קצר יותר. צריך לחזור על הניסוי שוב.

אם הוזכר הפחמן הדו חמצני, הרי שהוא בעל תפקידים חשובים ביותר בנשימה ובפעולת התאים. יותר מדי ממנו זה לא טוב, אבל גם פחות מדי ממנו זה גרוע. למעשה, הרגשת המחנק שלנו נובעת לא מחוסר חמצן אלא לרוב משינוי ברמות הפחמן הדו חמצני. בספר טענות אפילו יותר מרחיקות לכת שממליצות להגדיל את צריכת הפחמן הדו חמצני בנשימה. גם לכך יש טכניקות טבעיות שאפשר להתאמן עליהן, אולם התוצאה תמיד תלווה בפחד והרגשה לא נעימה של מחנק. מצד שני, המעטה ברמות הגז הזה יכולות לגרום לחזיונות כמעט פסיכדליים בדומה ללקיחת LSD. העצה החשובה ביותר בנושאים אלו, היא לא לנסות את זה אף פעם לבד ללא מישהו שמשגיח עליכם, לא בזמן נהיגה או פעילות אחרת, ולא במקום שיכול להיגרם לכם נזק. אני נוטה בשלב זה להשאיר תרגולים אלו בתחום התיאורטי.

ומה עם דברים שכן מומלץ לתרגל? נסו בעצמכם. כתבו Breathing Exercise  בגוגל ובתוצאות יופיע יישומן קטן שיתרגל נשימה בקצב של 5-5 (5 שניות שאיפה, 5 שניות נשיפה). זה נחשב קצב אופטימלי שכדאי לתרגלו כמה שיותר. שימו לב, שהתרגול הוא תרגול מודע, צריך לחשוב על מה עושים ולתזמן את זה, אבל אין הגבלה לכמות התרגול והוא די מושלם ואפילו מעביר את הזמן בטיסות.

ניסיתי תרגיל זה בכמה מצבים, והגעתי לתגלית מפתיעה. טרם פתרתי את בעיות השינה אולם הנשימה המודעת משיגה האטה כלשהי. ניסיתי לעשות זאת בתפילת העמידה והתאמתי את קצב המילים לקצב הנשימות וגם הדופק הסתדר בערך על אותו קצב. הניסוי הצליח הרבה יותר מדי כאשר הגעתי בלמצע התפילה והחזן כבר התחיל חזרת הש”ץ. גם בתחום זה של התבוננות בתפילה ושיפור הכוונה נראה שאפשר לאמץ טכניקות של נשימה. אולי אפילו זה נעשה. יצאו לאחרונה ספרים בנושא וגם הם מדברים על התבוננות, העמקה והאטת הקצב, כולם מושגים באמצעות נשימה איטית. בתור דוגמה נציין את הספר “תיכון תפילתי” מאת הרב דוב זינגר שמתייחס לנושא בפירוט.

תוצאה ברורה נוספת היא שנשימה דרך האף משאירה אותו בתפקוד תקין. האף נסתם הרבה פחות ונתיבי האוויר נשארים פנויים. אמנם אי אפשר לנשום רק דרך האף, אלא אם שותקים כל הזמן, רעיון לא רע בפני עצמו, אולם זה הרגל שכדאי לסגלו כך שיתרחק גם בצורה לא מודעת. ומה עושים בלילה? ישנם שפע התקנים למניעת נחירות, שרובם עובדים על העיקרון של סגירת הפה, אולם לטענת מחבר הספר, פלסטר פשוט גם יעשה את העבודה. טרם ניסיתי.

אלו היו כמה עצות ונושאים בספר, כאשר הוא מכיל עוד לא מעט תרגילים ונתן לכל אחד מקום לנסות עד כמה הוא רוצה לתרגול ולהתנסות בטכניקות השונות תוך פירוט התועלות האפשריות וגם תופעות הלוואי כאשר ישנן.

ולשאלת הפתיחה, האם יש בהן ממש, או שהן טרנד שאכן עושה טוב אבל זהו בערך? התשובה יכולה להשתנות בהתאם לשואל, בספר מופיעות אסמכתאות רפואיות רבות, אולם כמות ומידת התרגול הנדרשת משתנה. מדידות מדויקות של שיפור יעילות הנשימה הן סבוכות כך שהקורא והמתרגל צריך להסתמך על הרגשתו ועל ניסיונו וללמוד אילו טכניקות יעזרו לו באילו מצבים. אני לא יכול לדווח על ניסים ונפלאות גמורים, ואמנם הספר מתאר כמה מקרים שהם בגדר כלאו, אולם מתריע שלרוב לא מגיעים לתוצאות כאלו ומדגיש ששום שיטת נשימה אינה תחליף לטיפול נדרש.

אני יכול להעיד שרק התחלתי את הדרך. יש לי הרבה מה ללמוד אולם כבר הפקתי כמה תועלות. תועלות קטנות. לא משהו דרמטי משנה חיים. אני מספר לכם על כל זה לא בהתלהבות של מי ש-“גילה את האור” ומנסה להדביק אחרים באותה דרך, גישה שממנה אני מסתייג ונזהר, אלא בבחינת מוסר הודעה על הספר, על הטכניקות, על השיטות ואולי על הטרנד החדש. יכול להיות שיש בו משהו, כדאי להכיר ולשים לב, אולי זה מתאים גם לכם.

נשימה
ג’יימס נסטור
מאנגלית: שאול לוין

מטר 2023
מגב הספר

אין זה משנה מה אתם אוכלים, כמה ספורט אתם עושים או כמה צעירים או חכמים אתם – דבר מזה לא חשוב אם אינכם נושמים כהלכה.

אין דבר מהותי וחיוני יותר לבריאותנו הגופנית והנפשית מנשימה: אנו שואפים אוויר, נושפים אותו, חוזרים על כך 25 אלף פעם ביום. ואף על פי כן, איבדנו את היכולת לנשום נכון, ויש לכך השלכות חמורות.

נשימה – רב המכר המפתיע של 2020 מאת העיתונאי ג’יימס נסטור, מביא סיפור מעמיק ומרתק המנסה להבין מה השתבש בדרך בה אנו נושמים וכיצד אפשר לתקן זאת. בניגוד לציפיות, את התשובות לא תמצאו במעבדות מכוני הריאה, אלא בחפירות בוציות של אתרי קבורה עתיקים, במתקנים סובייטיים חשאיים, בבתי ספר למקהלות בניו ג’רזי וברחובותיה המפויחים של סאו פאולו. נסטור מאתר גברים ונשים שחוקרים את המדע המסתתר בבסיסן של טכניקות נשימה עתיקות כמו פְּראנאיאמה, סוּדרשן קרִיָיה, וטוּמוֹ וחובר לחוקרי ריאות ונשימה כדי לבחון בצורה מדעית אמונות עתיקות הנוגעות לאופן שבו אנו נושמים.

המחקר המודרני מראה כי הכנסת התאמות קלות לאופן שבו אנו שואפים ונושפים אוויר עשויה להזניק את ביצועינו הספורטיביים, לחדש איברים פנימיים, לשים קץ לנחירות, לאסתמה ולמחלות אוטואימוניות, ואפילו ליישר עמוד שדרה של חולי עקמת. לכאורה, דבר מכל אלה אינו אמור להיות אפשרי, ואף על פי כן, הוא אפשרי.

“נשימה” שואב מטקסטים רפואיים של אלפי שנים וממחקרים פורצי דרך מן העת האחרונה בפולמונולוגיה (חקר הריאות), פסיכולוגיה, ביוכימיה ופיזיולוגיה, והופך על פיה את כל החוכמה הקונוונציונלית שחשבנו שיש ברשותנו באשר לפעולה הביולוגית הבסיסית ביותר שלנו.

לעולם לא תנשמו שוב באותה הצורה.