ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

סיפור המלחמה הראשונה של ארצות הברית העצמאית נשכח כמעט לחלוטין, אולם הרלוונטיות שלו למציאות, שלא הייתה ידועה למחברים בזמן כתיבת הספר, מפתיעה. בראשית המאה ה-19 הפירטיות במערב הים התיכון הייה תופעה נפוצה וכך גם שיעבוד אנשים לעבדות. אירופאים ממזרח ומערב, אמריקאים, וכל מי שמדינות שהיום הן מרוקו, אלג’יר טוניסיה ולוב, הצליחו לשים עליהם את ידיהם נהיו עבדים בתנאים שנעו בין גרועים לנוראיים. התופעה המכוערת הזו של עבדות ושיעבוד מעולם לא הייתה מוגבלת לעם אחד או לגזע אחד, לצערנו היא נמשכת בצורות כאלו ואחרות עד היום.ארצות הברית הייתה תלויה בסחר חופשי כדי להתחיל להפוך למעצמה שהיא היום, הפירטים סגרו את נתיבי הסחר ודרשו כופר ושוחד בסכומי עתק. נשמע מוכר, נכון? הפירטים לא היו אנשים פרטיים, הם היו שליחי המושלים (זה נכון גם לפירטים בריטיים וספרדים שפעלו תמיד בשירות הכתר שלה) במדינות צפון אפריקה ולכל מושל דרישות מטורללות משלו.שנים עברו, אמריקאים נרקבו בתנאי עבדות, עד שג’פרסון התמנה לנשיא והחליט לשים סוף לתופעה (למרות שבאמריקה עצמה הייתה עבדות ומה ההבדל) ולשם כך לא הייתה ברירה אלא לצאת למלחמה. מלחמה לא פשוטה, הרחק מהבית, ללא אמצעי תקשורות לקבלת עדכונים וידיעות, וגם בנחיתות כוחות, לארצות הברית כלל לא היה צי והיה צריך לבנות אותו מחדש. הספר מתאר את האירועים שלקחו שנים רבות, והיו בהם מורדות…

בִּפְתֹחֶת בֹּקֶר רָאִיתִי בְּעִתּוֹן“דָּבָר” בְּתַצְלוּם לַיְלָה עֹמֶדֶתמוּל כַּדּוּר הָאָרֶץהָאֵם, הַחֲלָלִית הָאֵם. שורות מסתוריות אלו מהשיר “תצלום לילה” של אבות ישורון שלחו את עודד כרמלי למסע חיפושים שתוצאתו היא הספר המונח לפנינו. כרמלי תהה לאיזה צילום ישורון מתכוון, בזמן כתיבת השיר, לא היו חלליות כלשהן בחלל, ויצא בעצמו למסע מחקר בחלל היצירתי תוך הצלבת מקורות בין שירים וארכיונים. הרעיון המרכזי בספר הוא לבדוק כיצד התייחסו משוררים ישראליים לאירועי מפתח במירוץ לחלל. מרבית החומרים נגישים ברשת, והקורא יכול בקלות להרחיב את החיפוש באמצעות הפניות המיקום המועילות. ספר זה הוא יצירה נדירה במרחב הספרותי. אמנם מרכז הכובד שלו נטוע עמוק בשירה, אבל הוא עוסק בתחומים רבים נוספים. חלל בוודאי אבל גם היסטוריה ישראלית ובינלאומית, פוליטיקה ומדעי המדינה, אמונה כפירה והאשמת אלוקים, עיתונאות, בלשנות, שואה, פיוטים קדומים ותורת הסוד, משפט ועוד. אם פלא בעיניכם איך נושאים רבים כל כך מוצאים את מקומם בספרון בן 144 עמודים בלבד, ייתכן שהתשובה היא במדיום של השירה, בה מילה אחת יכולה לתאר עולם ומלואו, או לעניינו חללו. איני בקיא ומומחה בשירה, אולי אפילו ההפך, אולם כחובב אסטרונומיה איני יכול להתעלם מספר שעל כריכתו מופיעה תמונת שבעת האסטרונאוטים של תוכנית החלל מרקורי. הסקרנות ניצתה, ולאחר קריאת הקדמת הספר בצורה דיגיטלית נשביתי בקסמו ועברתי מהר לקריאה בעותק פיזי, המאפשר קריאה…

עמותת הדובה הגדולה פועלת כבר שנים לעידוד תחום האסטרונומיה בישראל. אני לא זוכר מתי (מזמן, ממש מזמן) מישהו אמר לי שיש איזו עמותה של חברה ממש נחמדים שעוסקים באסטרונומיה, ואכן אני והדובה זה סיפור אהבה ממבט ראשון (מבט בסלסקופ כמובן, כן?). לאחרונה העמותה יזמה הוצאה של הרבה ספרי אסטרונומיה, רעיון מבורך, ואחד הספרים הוא אטלס הרקיע – אוסף מפות שמים לחודשי השנה לצופים מישראל. את התוכניות הכרתי מראש וברגע שנפתחה האפשרות להזמנה מוקדמת של הספר, הזדרזתי לרכוש. לא תתפלוא לשמוע שיש לי מספיק אטלסים אחרים של השמיים ברמת פירוט כזו או אחרת אולם חשוב לי לתמוך במימזי אסטרונומיה ועוד יותר חשוב, הייתי בטוח שאמצא שימוש לספר הנוכי. לא טעיתי. הספר אינו ספר ללימוד אסטרונומיה, למרות שיש בו גם מידע כללי ופרקי הדרכה קצרים. מטרתו העיקרית היא להיות עזר לצופה, בעין, במשקפת או בטלסקופ כאשר הוא יוצא החוצה, הרחק מהיישוב, למקום בו יש חושך ורואים שמים זרועי כוכבים. אם בעיר או אפילו ביישוב קטן הבעייה היא שרואים מעט מדי כוכבים. הרי שבמקום חשוך הבעיה הפוכה, רואים יותר מדי כוכבים ואיך יודעים מה שייך לבתולה ומה לדובה הגדולה? בדיוק בשביל זה נועד האטלס. כמובן שצריך להתאמן, לחפש כוכבם בהירים, לזהות את שאר הכוכבים בקבוצה שלה, ואז את הקבוצות ליד אולם ככל שתתנסו…

קצת קשה להשתמש במונח טעימה בקשר לשואה, אבל זו בערך מטרת הקובץ, לאפשר מבט ספרותי רחב מאד, ללא ירידה לפרטים אולם להציג ולו במיזער, מבחר מקורות חשובים. כמובן שההגדרה של חשובים היא סובייקטיבית למדי, והעורכים עומדים על כך בהקדמה, תוך הצגת השיקולים שלהם וההודאה כי אי אפשר להכניס את כלל המקורות ואין הם “מחלקים ציונים” למקורות השונים. נראה שנבחרו מקורות שנותנים תמונה כללית, על מקום מסוים, תופעה או זמן ופחות עוסקים בפרטים. גם כאשר נבחרו המקורות, יש לבחור משהו מתוכם, שכן מכל מקור מובאים עמודים בודדים, שיר או שניים, דף מספר, תמצית של תמצות. הקטעים מחולקים לפי נושאים: גטאות, גירושים, מחנות ריכוז, הצלה, אמונה נוער ועוד וכך מאפשרים גישה מהירה לנושא בו כל אחד מעוניין. למעשה יש כאן מעין לקסיקון ספרותי, כמובן שחלקי מאד, של מקורות, אולם כנקודת התחלה המאפשרת גישות שונות לנושא מכיוונים שונים בהתאם ליכולתו ולרמתו של כל קורא, האסופה נותנת מענה. נראה לי שבינה מלאכותית בימינו יכולה ליצור אסופות כאלו (הנה ניסיון ראשון שלה) ואולי אפילו להתאימן לבקשות מיוחדות יותר ופרטניות יותר של כל משתמש וקורא. אולם כמכנה משותף בסיסי עדיין יש מקום לבינתם של העורכים, שלהם ניסיון וידע רב בנושא, וכמובן קראו הרבה יותר ממה שמופיע בספר בשבתם על המדוכה לבניית האסופה. קהל היעד הוא בערך…

רובינק רוזנטל צולל בספרו החדש לעברית המדוברת, ולתהליכים שהיא עברה ועוברת כל הזמן. יש הבחנה בין עברית כתובה לעברית בדיבור או באיטרנט, אולם רוזנטל מציג גם את הקשר הגורדי ביניהן. העברית המדוברת אינה שפה חדשה עם כללים חדשים, אלא שפה גמישה היכולה להכיל דברים שהעברית הכתובה לא תסכים להעלות על הדעת, או על הנייר. אני נמצא כעת בתהליך עריכה של ספר שאני כותב וספרו של רוזנטל הגיע לידי בשעה מצויינת. בשלושת הפרקים הראשונים של רוזנטל מצאתי את כל הטעויות שיש אצלי בספר ורובן נבעו מכך שאני מנסה לכתוב בשפת דיבור, אולם בספר הכתיבה צריכה להיות תקנית והעורך המסור שלי מאזן בין התיקונים ההכרחיים לבין שמירה על הסגנון הדיבורי. לאחר קריאת הספר, הוספתי גם אני תיקונים משלי לשלב העריכה, אפילו במקומות שהעורך שיחרר לי מעט חבל. אני מקווה שאת רוב הדברים אזכור גם לספר הבא, או למצער לסקירה זו, בה כל השיבושים הם בכוונת מכוון. דוגמאות לשיבושים, מה אני יגיד לכם, ברוך ה’, לא חסר. בשפת הדיבור אנו מוותרים על מילים, או על תחיליות (שהלכת במקום כשהלכתי), מזיזים את ה’ היידוע למילה הראשונה בצמד בכל פעם שאנו חוזרים מהבית ספר, משבשים ללא תקנה זכר ונקבה (חמש שקל), מוסיפים מילים שלא מוסיפות כלום (כלומר, כאילו, בהחלט, למעשה, כידוע, פשוט, בעצם), מסרסים משמעויות…

לפני שנעמיק בספרו של הרב מדן, נאמר לו תודה. איני מתלמידיו הישירים של הרב, אולם בהיותי בתיכון, נחשפתי לפולמוס בין הרב יעקב מדן לרב יואל בן נון שהתפרסם על פני הגיליונות הראשונים של ביטאון “מגדים” ועסק בשאלה מדוע לא הודיע יוסף ליעקב אביו שהוא חי? לאחר חידושו של הרב יואל. הדיון וההעמקה בטקסט פתחו לי שערים חדשים ועצומים לעולם התנ”ך שאף הובילו אותי למחקר ולימוד מעמיק בנושא ההפטרות והוצאת ספר העוסק בהן ובוודאי משהו מכך נובע מהרב מדן ותודתי נתונה לו. ההפטרות כמוהן כאור ויש להן אופי דואלי. באור זו העובדה שהוא מתנהג גם כחלקיקים, פוטונים וגם כגל, ואצל ההפטרות זו העבודה שהן מצד אחד צמודות לפרשה ומצד שני הן חלק מהנביא שפרט למקרים נדירים, רובן הפטרות הקשורות לחגים, נכתב ללא שום התייחסות לאותה פרשה.  דואליות זו מבוטאת גם בספר הן בקנקנו והן בתוכנו. מבחינת קנקן הספר, הרי ששמו זהה לסדרה של הרב מדן על חמישה חומשי תורה, שיוצאת בהוצאת ידיעות ספרים, אולם מבחינת עיצובו וסגנונו הוא משתייך לסדרת התנ”ך של הוצאת מגיד. ההבדל אינו רק סמנטי כי לספרים בסדרות השונות יש מאפיינים שונים, והרב מדן לעתים מדלג בין שניהם. בספר עצמו הרב מדן מקדיש את הפסקה הראשונה בדיון, המגיעה לאחר הטקסט המלא של ההפטרה לעמידה על הקשר בין ההפטרה…

בהקדמת הספר גוטפרוינד מתייחס לשאלה שהיא כמעט בלתי נמנעת – “עוד ספר על איינשטיין?”. תשובתו בקצרה היא שאין אפשרות לסדרת “ספרים משני עולם” בלי להתייחס לאיינשטיין ולכתביו. לפיכך, הספר אינו ביוגרפיה והוא גם צנום למדי. הוא לא נועד למצוא פינות חדשות ולא מוכרות או להתייחס לכל מיני אספקטים שוליים בחייו של איינשטיין אלא אך ורק להסביר לקורא מה בדיוק איינשטיין עשה ששינה את תמונת העולם, או אפילו ככותרת המשנה יצר עולם חדש. הספר פותח בתיאור תמונת המצב של הפיזיקה בתחילת המאה העשרים ומשם מתאר את עבודתו של איינשטיין וההשפעה שלה על עולם המדע. נביא רק תמצית קצרה ומופשטת של הדברים המופיעים בספר בצורה נרחבת ושלמה יותר. ההתפתחות המשמעותית האחרונה לפני איינשטיין היא עבודתו של ג’יימס קלארק מקסוול המפתח משוואות המצליחות לקשור את תופעת החשמל והמגנטיות לכדי תופעה אחת שמאז מכונה “אלקטרומגנטיות”. זו התקדמות עצומה בפיזיקה, שמביאה איחוד של שני תחומים שנחשבו נפרדים, לכדי מערכת אחת והתיאבון לאחד תחומים נוספים רק גדל. לתוך ניסיונות אלו מגיע איינשטיין, אולם הוא מעין “זאב בודד”, ללא משרה באוניברסיטה אלא מועסק במשרה טכנית זוטרה למדי כבוחן פטנטים בשוויץ. לפי גוטפרוינד, עצמאותו אינה עומדת לו לרועץ אלא דווקא מאפשר לו חשיבה עצמאית על נושאים שמעניינים אותו מבלי להיות כפוף לגחמותיו של פרופסור כלשהו שיטיל עליו משימות…

עוד ספר על פילוסופיה חשבתי לעצמי, אבל “סוקרטס אקספרס” מציע משהו שונה לגמרי מספרים אחרים שכבודם במקומם מונח ובהם כל פרק עוסק בפילוסוף כזה או אחר ובמשנתו. נתחיל בכך שחלק גדול מהאישים המוזכרים הם לא כאלו שהייתי חושב עליהם בתור פילוסופים, בוודאי לא במחשבה ראשונה, על מיעוטם לא הייתי חושב בתור שום דבר מאחר ולא שמעתי את שמם מעולם. אפשר לראות בכך מעין התחכמות, או ניסיון לא להסתפק בפילוסופיה היוונית ונגזרותיה אלא לחבר גם תורות מהמזרח, אולם מעבר לכך הספר כשמו, מהווה גם מסע, וכלי התחבורה הפעם הוא רכבת בעולם הממשי ובעולם הפילוספי. בשנת 1974, לאחר שקיבל דחיות מיותר ממאה מוציאים לאור יצא הספר “זן ואמנות החזקת האופנוע” מאת רוברט פירסיג. הייתי בן שנתיים אולם הספקתי לחוות את ההפיכה של ספר זה לספר פולחן שהיה בביתו של כל מתבגר ומתבגרת. ספר על מסע, על חיפוש עצמי, על זהות ועל פילוסופיה, מערבית ומזרחית. מי ידע בכלל מה זה זן באותן שנים. רשמתי לפני לקרוא אותו שנית ממרחק הזמן והבגרות שלי, ולהבין האם אכן קלאסיקה או פארסה. וינר הולך, בצורה מכוונת ומודעת, בדרכו של פירסיג ומציג בפנינו מסע חובק עולם, בעשרות רכבות, רכבות גשמיות ורכבות מחשבתיות. מתוך המתחם הצר והכלוא של תא ברכבת נוסעים יוצאים למרחבים אינסופיים בניגוד מכוון, והמסע שלוקח שנים…

לא ירדתי לסוף דעתו של ספר זה שאמנם אין בו צד אפל והוא גם לא מכוער אלא דווקא אסתטי וקריא מאד. אמנם השם מזכיר את ספריו של אקו, אולם ההגדרות עצמן של יופי וכיעור אינן מענינו של הספר. מרקס טוען שרובנו גם בלי להגדיר די מסכימים עליהן ובוודאי במדיה אחת או בתרבות אחת הדברים כנראה נכונים, לפחות בגדול.הספר בא יותר לבדוק את ההשפעות של היופי והכיעור עלינו.מרקס טוען ומוביא מחקרים רבים שלמרות שלכאורה למראה החיצוני של אדם: גבר אשה ילד או ילדה, לא אמורה להיות חשיבות בנושאים מסויימים יש לבני אנוש, כולל תינוקות מגיל 3 חודשים הטייה ליפה, בלי שמגדירים מהו אותו יפה. טענות אלו הוכחו במחקרים רבים, חלקם ברורים יותר וחלקם נתונים לפרשנות.בנוסף ובמקביל נעשה דיון במקורות יהודיים רבים שמוזכר בהם היופי או הכיעור, כולל אחד מפורש שמוצא תועלת דווקא בכיעור.החיבור עצמו בין ממצאי מדע הפסיכולוגיה המודרני לבין המקורות הוא מעניין, אולם לצערי הרגשתי שהוא לא מעמיק מספיק ונשאר ברובד הפשט שאין בו בכדי למצות את המקור. בנוסף נעשה אנכרוניזם למקור המסתכל עליו במבט של תקופתנו (ליחס לנשיקה של יעקב לרחל הטרדה מינית, או לתמוה על כך שלא שאלו את דעת אחות ר’ יוחנן לשידוך שנעשה עבורה). הספר קצר כך שהיה מקום ואפשרות להרחיב אפילו על חשבון הבאת מקורות…

תענוג גדול לקרוא וללמוד בספרו החדש של הרב מנחם פרומן המלמד את הזוהר על פרקי הבריאה. ואם עושים זאת בסוכות ממש לפני שבת בראשית על אחת כמה וכמה. כמובן שהרב נפטר לפני שנים רבות, אבל הספר בעריכת שלמה ספיבק והמשפחה יצא רק עכשיו ומביא תמלול השיעורים שהעביר בנושא. התענוג הוא גם מהמגע הישיר עם הזוהר עצמו, נושא לצערי לא עוסקים בו מספיק ובוודאי לא לומדים אותו מספיק, למרות שהזוהר מקיף אותנו מהרבה כיוונים. גם אלו שלא נוהגים לפתוח כל תפילה עם “פתח אליהו” ואפילו לא אומרים כגוונא בשבת יפגשו את הזוהר בבריך שמא, ובעוד מקומות רבים אולי אפילו בלי לדעת. עליהם מתווספים דבריו של הרב פרומן בשפתו המיוחדת ואיני יודע כמה עריכה בוצעה אולם הדברים נשמעים כדברים הנאמרים ולא כדברים שנכתבו, כך שהקורא יכול לדמיין את עצמו בשיעור עם הרב. “מטי ולא מטי” שמו של הספר, בארמית זוהרית, הוא ביטוי שנוגע(!) עוד באור היוצא דרך האות י’ ולא נעמיק בכך, אולם זהו מושג מפתח בקבלת הזוהר (וגם בחסידות) ועיקרו שאי אפשר למעשה לגעת במשהו. ברגע שנגעת במשהו שינית אותו והרי אתה נוגע במשהו אחר. כך גם כריכת הספר הנאה והמושקעת המציגה את היצירה הכל כך ידועה “הגל הגדול” של האומן היפני קצושיקה הוקוסאי ומביעה רעיון זה בצורה גראפית. מה לגל…