ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספרה של עדינה שטרנברג נכתב במערכת בה יש שני צירים, הציר הראשון הוא ציר המועדים השנתי, והציר השני הוא המחבר בין המקרא התלמוד והמדרש. בתנועה מתמדת בשני צירים אלו, מנתחת שטרנברג את מועדי ישראל ובפרט על זיקות שיש להם למקדש. כנקודת פתיחה לדיון נעיר, שחיבור של מועדי ישראל למקדש (ולפניו למשכן) נראה לנו ברור מאליו. אמנם לאחר חורבן הבית, התפתחו מסורות ומנהגים חדשים, ליל הסדר הוא למשל אחד מהם, האמור להוות תחליף מסוים לקורבן הפסח עצמו, אבל המועדים, גם בתפיסתנו וגם במקורות התלמודיים נטועים במקדש. שבעה פרקים במסכת יומא עוסקים ביום הכיפורים במקדש, ורק הפרק האחרון עוסק ביום הכיפורים של ימינו. לכן, בתזמון מוצלח, אפשר לדון דווקא בפרקים על חג הסוכות, ובפקט בפרק על הסוכה עצמה. ארבעת המינים גם הם קשורים למקדש. לולב ניטל בשבת במקדש, זקיפת הערבות, ניסוך המים ושאר טקסי החג, אבל סוכה כל אחד בונה לעצמו בביתו הוא. נביא את מהלך הפרק לסוכות כדוגמה. בכל פרקי הספר שטרנברג מתחילה מפסוקי התורה העוסקים במועד. סוכות הוא הרגל הראשון שעוסקים בו בספר ולכן מופיעה האבחנה על הדואליות של החגים כולם כחג היסטורי וכחג חקלאי ועל יחודו הנוסף של סוכות כחג הנמצא גם בשלושת הרגלים וגם בחגי תשרי ומכאן מזכירה את המחלוקת הידועה האם הסוכה היא זכר לסוכות ממש או…

ספרה המרגש של עפרה לקס מביא סיפורי גבורה מהשביעי באוקטובר. משהו בכריכה שלו משך את תשומת ליבי באופן מיוחד. אבני הפסיפס הכחולות המשתלבות הזכירו לי את פסיפס השמיים באנדרטת הזיכרון במגדלי התאומים. אולי ככה צריך להיראות אתר הזיכרון המרכזי לאירוע הנורא, כאשר ייבנה. להיות מעין מודל של יישובי העוטף כאשר המבקרים נעים גם במרחב וגם בזמן מנקודה לנקודה. לאחר עיון בספרה של לקס, הבנתי שהספר עצמו בנוי במתכונת דומה ומעבר לספר משמש גם כאתר זיכרון. לא קל לקרוא את הסיפורים שכל אחד מהם, לצד גילויי הגבורה, מציף את הצער העצום על האובדן ועל אלו שעדיין בשבי ועל השבר בחברה הישראלית שחלקים ממנו נרפאים וחלקים אחרים בו אולי מעמיקים. פרט לאבני הפסיפס הכחולות מופיעות בכריכה גם חמש ידיים מושטות אחת לשנייה. ארבע ידיים נראות כקוראות לעזרה ויד אחת באה להושיט את העזרה. לצערנו הרב, היו מעט מדי כוחות, מעטים מול רבים ולא היה ניתן לסייע לכולם. הספר מביא כמה סיפורים מתוך רבים, של אלו שניסו, של אלו שנענו לקריאה ובלי תירוצים והתלבטויות פשוט הגיעו, בכל הדרכים האפשרויות, למקום שבו צריך אותם, פעלו ככל יכולתם וחלקם גם שילמו בחייהם. חיילים, חברי כיתות כוננות, שוטרים, אנשי רפואה ואזרחים. כל פרק נפתח באקספוזיציה קצרה המציגה את הדמויות ואת המיקום של הסיפור וגם, על מנת…

אילעאי עופרן הוא רב קיבוץ, פסיכולוג, ראש מכינה קדם צבאית, פובליציסט, אושיית רשת בפייסבוק וגם נכד של ישעיהו לייבוביץ. כל ההיבטים האלו באים לידי ביטוי בהרצאותיו ובשיעוריו (ואלו לרוב מושכות קהל גדול) וגם בספריו. סדרת ספריו “עת לדרוש” היא על סדר השנה והכרך שלפנינו עוסק באלול ובימים הנוראים. אמנם חלקו הראשון של הספר כותרתו אלול, שכבר עבר וגם ראש השנה עבר, אולם פרק אלול מתאים וראוי גם לעשרת ימי תשובה ולכן סקירה זו אמנם מתפרסמת באיחור מה, אבל עדיין רלוונטית לשבוע זה. כהערכה כללית אומר שנהנתי מאד מהספר והוא ליווה אותי בימי ראש השנה. הרעיונות המובאים בו חשובים והם מותאמים לימינו אנו בעיצומה של המערכה הקשה. את הפרק על יום הכיפורים אני שומר לקריאה עיצומו של יום. הפרקים עצמם קצרים אולם גם בהם מצליח עופרן, מתוך חדות מחשבה ומבט נוכח להביא תובנות חדשות ואף לבצע מהלך המכונה לעיתים בישיבות “חקירה”, בה מנסים לעמת שתי תפיסות לגבי אותו עניין ולראות אילו צדדים של העניין כל אחת מהן תופסת, ובמידת האפשר לבצע סינתיזה כלשהי. בספרים מסוג זה דרכי היא לבחור פרק לצורך הדגמה ולדון בתוכנו בתוספת הערות שלי. בחרתי בפרק “פרדוקס הסליחה” אך נגלוש גם לפרק שבא אחריו וכותרתו “כפרה או תשובה? – מאשמה לאחריות” שכן בעיני הם יחידה אחת ומשמותיהם כבר…

ספרו של אבי רט מביא מאמרים קצרים לכל פרשות השבוע וגם לחגים. מסגרת זו היא כנראה הנפוצה ביותר האפשרית, וספרים חדשים מדי יוצאים מדי שנה. אבי רט עוסק כבר שנים בכך, במסגרות שונות: דברי תורה ושיעורים בבתי הכנסת, במכון ש”י, במסגרת המפעל של התלמוד הישראלי לילדים ואלו רק חלק קטן מפועלו. לפיכך ומהיכרות אישית וידיעה שתמיד כדאי להקשיב לדבריו של אבי, ברור לי שכמות החומר הפוטנציאלי להיכנס לספר הייתה עצומה ובחירת הפרקים שייכנסו לספר אינה מלאכה קלה. לכל פרשה מוקדשים 3-5 מאמרים, כל אחד באורך של עמוד או שניים. כך הספר מתאים את עצמו גם למי שרוצה להסתפק במנות קטנות בלבד כגון רעיון לדבר תורה קצר לארוחה. מטבע הדברים קוראים מוזמנים ויכולים לפתח בעצמם כל מאמר לדיון או לשיחה, ולרוב בספרים מעין אלו אני עושה זאת ביני לבין עצמי. בסקירה מהירה יחסית וקריאה של כמה פרקים מצאתי כמה תחומים שמופיעים במאמרים רבים והם נעים סביב הנושא של חיבור הישראליות והיהודיות של ימינו, נושא שקרוב מאד לליבו של רט. כמעט בכל פרק תוכלו למצוא שבח כלשהו על ארץ ישראל וגם על עם ישראל. דברי שבח אלו מכילים גם דברי חיזוק ועידוד הנצרכים בימים אלו. אמנם הספר נכתב לפני אירועי שמחת תורה, אבל אלו מסרים שבאים כנגד הקיטוב הנוראי שהיה במדינה עוד…

מגילת איכה, מסיבות מובנות, היא ספר שהעיסוק בו מועט. אמנם כדאי ואפשר ללמוד את המגילה בכל עת אולם, בתוך עמי אני חי וברור לי כי מרבית הקוראים עושים זאת אך ורק בתשעה באב. בשנה זו במיוחד, בו חווינו הסתר פנים וחורבן, ורבים מאחינו עדיין בשבי, קריאתה של מגילת איכה הופכת להיות רלוונטית, ואינה רק זכר לעבר רחוק, אלא ההווה המתמשך עצמו. הספר עצמו נכתב לפני כמה שנים ותורגם על ידי ידידי למדור זה, צור ארליך. לאחר הצגתו הכללית של הספר, ננסה לעמוד על האפשרות ללימוד הספר ביום תשעה באב עצמו. הספר פותח בכמה פרקי מובאות הנותנים מבוא כללי למגילה, זמנה מחברה והרקע ההיסטורי. כמקובל בסדרת ספרים זו, שיש לה נטייה לעולם האקדמאי, מוזכרות דעות רבות מהמחקר והערות השוליים רבות ומפורטות. פרקי מבוא נוספים עוסקים בתוכן התיאולוגי של המגילה וכן בצורת השירה שלה והשוואתה לשירות אחרות במקרא. ציגלר עומדת היטב על כך ששמה המקורי של המגילה, קינות, מתאר את תוכנה, בדומה לספר תהלים שיש בו מזמורי תהילה רבים וממשיכה בשאלה האם מדובר בלקט בלבד או שמא יש מבנה. ציגלר מביאה את הדעות השונות ומציגה את מטרתה להציג מבנה כללי לכל המגילה, בו אדון בהמשך. ליבת הספר היא חמישה פרקים ארוכים, אחד לכל פרק במגילה ובכל אחד מהם פרקי משנה: מבוא, מבנה,…

“אני לא יכול לדבר על נקודת משבר מסוימת. אני חי במשברים כל הזמן. אצלי כל חג זה בעיה. בשמחת תורה, לדוגמה, דיברתי בישיבה על השואה, לא יכולתי לעבור שמחת תורה בלי השואה. לשואה יש השלכות על כל החיים שלנו. כל מה שיש בארץ קשור לשואה, הכול מושפע מהשואה באופן בלתי מודע. זה משחק תפקיד גדול בחיים שלנו בארץ – כל פחד הקיום, ההישרדות” (עמ’ 215) הספר “לעולם יהא אדם” מביא דברים שאמר הרב עמיטל בישיבת הר עציון, ובמקומות נוספים במשך השנים. לא מדובר בשיחות שלמות אלא בקטעים, לעתים בני שורות בודדות ולעתים גם כמה עמודים, בנושאים שונים ומגוונים. כמו בלקטים אחרים, ללקט יש שתי מטרות שאינן חופפות, ולעתים יש להכריע ביניהן. המטרה הראשונה היא עבור תלמידיו של הרב, שבהשערה מושכלת, ניתן להניח שיהיו רוב רוכשיו וקוראיו של הספר. המטרה השנייה, היא להרחיב את תפוצת דברי הרב לקהלים נוספים, בין אם אלו התלמידים הצעירים יותר בישיבה שלא זכו להכיר את הרב אך שומעים את שמו כמעט מדי יום או לציבור הרחב. מאחר ובסקירה על ספר מסוג זה, אין הרבה טעם להתפלמס על התוכן, נביא כמה קטעים ובעיקר נבחן את הצלחת העורכים להתאמת הספר לשני הקהלים. עבודת הליקוט היא תמיד עבודה קפדנית ואיטית, בפרט שהדברים נלקטים ממקורות שבעל פה, הקלטות שונות, רישומים…

העיקרון שמל רובינס רוצה ללמד בספר זה, ואותו היא מביאה מיד בהתחלה, הוא שתתנו לעצמכם כיף כל בוקר. לא יד ליד אלא לדמות המשתקפת אליכם מהמראה. ורצוי גם שתצלמו ותעלו לרשת, או לפחות לאתר שלה. מה עומד מאחורי המחווה הזו? בעיקר רצון לפחות ביקורת עצמית והתחלה של הבוקר עם איזה סימן עידוד ואם אין אני לי מי לי. טוב, אז נתתי לעצמי כיפים במראה במשך כמה ימים, וזה אכן די נחמד ונעים, וככל שהדבר נראה מטופש, אפילו מעלה חיוך קל על הבוקר, וגם זה משהו, אבל האם יש כאן משהו יותר מחיוך? שאלה טובה. בהחלט יש אנשים שמעודדים כל הזמן אחרים אבל קשים ביחס שלהם כלפי עצמם, וקצת יחס חיובי לעצמם מצד עצמם, לא מצד הסביבה שלרוב תהיה אמפטית ותומכת יכול לעזור, ומצד שני, ובוודאי בתרבות “האני” שקצת תופסת יותר מדי מקום במערב, עוד הדגשה של “ה”אני”, על חשבון “ה”אנחנו”, אינו בהכרח רצוי. מעבר לכיף, ולעוד כמה משפטי העצמה, מובאת בספר דוגמה לשיחה של רובינס עם נהג אובר שאסף אותה משדה תעופה כלשהי ובו היא משכנעת אותו, באגרסיביות אפילו, שעליו לעזוב את דנוור מיד וללכת ללוס אנג’לס להגשים את חלומו להיות חלק מתעשיית הסרטים. אם אותו אחד עזב או לא, בהנחה שהסיפור אמיתי ואין לנו סיבה לפקפק בכך, הרי שצריכה…

ספרו של חננאל מאק מביא את סיפורם של מלכי ישראל, שבניגוד למלכי יהודה, לא זכו לתיעוד רב בתנ”ך. בהקדמה לספרו מאק מציין כי הוא מסתמך על התנ”ך, וכמעט על התנ”ך בלבד. בשיטה זו בחר מאק כדי להישאר נאמן לכתוב בתנ”ך ולא להמציא דברים. גם הבחירה לא ללכת אחר המדרשים הרבים הקיימים מעידה על הרצון להישאר נאמן למה שכתוב. המדרשים הם יפים ונאים ומרחיבים את היריעה, אולם הם באו להביע רעיון של הדרשן ולרוב אין להם דבר עם המציאות ההיסטורית. בחירה נוספת היא לא להסתמך על התרגומים הראשונים לתנ”ך ולא על ספרים חיצוניים. יוצא דופן הוא אזכור מלא של מצבת מישע, שהיא מקור חיצוני, מהימן, וכזה הנותן אור היסטורי נוסף על תקופת בית אחאב. בחירה זו, משרתת מטרה אחת, אולם גורמת בהכרח שאין למאק אפשרות לכתוב על כלל מלכי ישראל. כפי שמאק עצמו כותב בהקדמת ספרו, ישנם מלכים שזכו לשורות בודדות בלבד בתנ”ך ומעט ידוע על אודותם. לכן נשארו רק המלכים שהתנ”ך עצמו מרחיב עליהם ובעיקר ירבעם, אחאב ושושלתו, שושלת יהוא, והמלכים האחרונים. הפרק על אחאב וביתו תופס מעל מחצית הספר, וגם תקופה זו נזכרת רבות בתנ”ך בעיקר בגלל שני הנביאים הגדולים שהופיעו בה אליהו ואלישע שספר מלכים מקדיש להם מקום רב. על מנת להצליח בכל זאת ליצור משהו חדש תוך…

קשה לסכם את ספרו של פרופ’ שלום רוזנברג, שהלך לעולמו לפני כשנה, בסקירה קצרה וממילא גם ספרו אינו יכול לסכם את מפעלו. הבעיה מחריפה עוד יותר, כי גם את המחשבה היהודית, ועוד לגווניה, אין אפשרות לצמצם לכרך אחד. כיוצא מכך ננסה לגשת לספר זה בצורה שונה. ספרנו מהווה הרחבה לספר “מחשבת הכוזרי” שיצא לפני כשלושים שנה. בעוד בגרסת המקור, המיקוד היה בבירור על הכוזרי, בספר זה אמנם הכוזרי משמש כשלד הספר, אולם שם הספר מתיימר להיות כוללני הרבה יותר. כותרת המשנה מציינת את הכוזרי ואת לווינס כקצוות הטווח, אולם הוא רחב יותר וכולל גם את רב סעדיה גאון וגם את לייבוביץ’ שנפטר מעט אחרי לווינס. למעשה אולי היה צריך לקרוא לספר בשם מעט שונה, ולהוסיף לשמו את המילים אליבא דרוזנברג, שכן רוזנברג אינו רק מביא מקורות אלא מפרש אותם, ולעתים בצורה ייחודית ושונה מהקובל (וראו עוד על כך בספרו הקודם גשר צר). כלומר, יש כאן מעין נגזרת שנייה, בה אנו מקבלים את דעתו של רוזנברג על דעתם של הוגים שונים בסוגיות רבות. נדגיש כבר עכשיו כי אין כאן פירוש שלם על הכוזרי, אלא שימוש בכוזרי כנקודת פתיחה וממנה לצאת לדיון בנושאים רבים ומגוונים. פרקי הספר הראשונים אכן עוקבים אחרי הכוזרי, ונמליץ להחזיק עותק של הכוזרי בצמוד לקריאת הספר. קטעים רבים…

יום אחד באוקטובר. 40 סיפורי גבורה. אנו כבר למעלה מחצי שנה באירוע קשה ומתגלגל שאיננו יודעים את סופו. בספר זה כונסו ארבעים סיפורי גבורה מאותו יום נורא, סיפורים של תושבים, של חיילים, של חוגגים במסיבה, של מי שנקלע לסיטואציה שלא מרצונו ושל מי שעזב הכל והלך לסייע עם מה שיש לו גם אם אלו שתי ידיו בלבד. סיפורים של גברים, נשים, יהודים ושאינם יהודים, צעירים ומבוגרים. הספר מרגש מאד וגם קשה לעיכול, שכן באופן טבעי הוא מציף הרבה דברים שכולו חווינו. אני רק מדפדף וקורא מעט כי אי אפשר לצרוך אותו במהירות אלא לאט לאט. כפי שכתבתי, אנחנו עוד עמוק באירוע שאנחנו לא ממש מבינים. שתי הקדמות צורפו לספר האחת למה והשנייה איך, על הסיבות להפקתו ושיטת הפעולה ובאמת שאלה טובה איך אפשר לבחור ממאות ואלפי סיפורי הגבורה , ולאחר מכן הסיפורים, קצרים ממוקדים ומרגשים. חלק מהסיפורים הכרתי מאחר והתפרסמו בהרחבה בכלי התקשורת ואחרים היו חדשים עבורי לחלוטין. כל סיפור מסופר על ידי גיבור הסיפור או על ידי קרוב משפחה. מונולוגים בשלל צורות. אגמון ומבורך וצוות מראיינים נרחב האזינו ספגו ערכו והעבירו אלינו את הקולות בצורה שכמעט שאפשר לשמוע אותם. הסיפורים לא עובדו מחדש, אלא נראה שבכל סיפור נעשה מאמץ לשמר את האותנטיות של מספרו. מפעם לפעם מודגש משפט מסוים…