קשה לסכם את ספרו של פרופ’ שלום רוזנברג, שהלך לעולמו לפני כשנה, בסקירה קצרה וממילא גם ספרו אינו יכול לסכם את מפעלו. הבעיה מחריפה עוד יותר, כי גם את המחשבה היהודית, ועוד לגווניה, אין אפשרות לצמצם לכרך אחד. כיוצא מכך ננסה לגשת לספר זה בצורה שונה.

ספרנו מהווה הרחבה לספר “מחשבת הכוזרי” שיצא לפני כשלושים שנה. בעוד בגרסת המקור, המיקוד היה בבירור על הכוזרי, בספר זה אמנם הכוזרי משמש כשלד הספר, אולם שם הספר מתיימר להיות כוללני הרבה יותר. כותרת המשנה מציינת את הכוזרי ואת לווינס כקצוות הטווח, אולם הוא רחב יותר וכולל גם את רב סעדיה גאון וגם את לייבוביץ’ שנפטר מעט אחרי לווינס. למעשה אולי היה צריך לקרוא לספר בשם מעט שונה, ולהוסיף לשמו את המילים אליבא דרוזנברג, שכן רוזנברג אינו רק מביא מקורות אלא מפרש אותם, ולעתים בצורה ייחודית ושונה מהקובל (וראו עוד על כך בספרו הקודם גשר צר). כלומר, יש כאן מעין נגזרת שנייה, בה אנו מקבלים את דעתו של רוזנברג על דעתם של הוגים שונים בסוגיות רבות. נדגיש כבר עכשיו כי אין כאן פירוש שלם על הכוזרי, אלא שימוש בכוזרי כנקודת פתיחה וממנה לצאת לדיון בנושאים רבים ומגוונים.

פרקי הספר הראשונים אכן עוקבים אחרי הכוזרי, ונמליץ להחזיק עותק של הכוזרי בצמוד לקריאת הספר. קטעים רבים מצוטטים ממנו, אולם לפעמים הקורא ירצה לקרוא עוד מהכוזרי תוך כדי העיון. השערים הראשונים עוסקים בחלום עצמו, האירוע המחולל את הכוזרי, המפגש עם הפילוסופיה כדרך לפתרון החולם, כלומר להבין מה ההתנהגות הנדרשת בחיים, ולאחר מכן הפולמוס, עם הנצרות והאיסלם, פרק שהורחב גם לנושא של ההתמודדות עם החילוניות והאתאיזם המודרני. לאחר מכן, הספר מתבדר מעט מהכוזרי, ורואים זאת גם באמצעות הנושאים וגם באמצעות מפתח לפרקי הכוזרי הנמצא בסוף הספר. שעריו האחרונים, אקטואליים יותר ועוסקים בציונות ובהתפתחות ההגות היהודית במבחן הזמן, כאשר הפרק האחרון חותם במשנת לווינס, וזו כנראה הסיבה להכללתו בכותרת המשנה.

מנהגי בספרים כגון אלו לקרוא את אחרית הדבר עוד טרם קריאת המבוא. רוזנברג מעיד שאחרית הדבר היא למעשה המבוא, אולם מוקמה בכוונה בסוף, כדי שהקורא יגיע נטול פניות לספר. באחרית הדבר רוזנברג מציג את גישתו ללימוד המחשבה היהודית, גישה שהספר מיישם לכל אורכו. הסיבה לכך היא שרוזנברג מעוניין להשאיר לקורא דרכים משלו בעולם המחשבה היהודית, ואמנם לפרוש לפניו מבחר רב של שיטות ודעות, אולם לא לאלץ אותו לפעול לפי שיטה אחת מסוימת. לא מפתיע לכן שסעיף אחד באחרית הדבר עוסק בחשיבות הפלורליזם בהוראת מחשבת ישראל. פלורליזם חשוב גם בהיבטים אחרים אך בימינו מילה זו נישאת לא פעם בידי אנשים דוגמטיים מאין כמותם שהפלורליזם נמצא רק בפיהם אך כלל לא בדעתם ובמעשיהם. דוגמה קונקרטית לחשיבות הפלורליזם מובאת בהתייחסות לנושא העל טבעי. רבי יהודה הלוי, מבסס טענות רבות על התגלויות על טבעיות, ואילו הרמב”ם למשל נוקט בגישה רציונלית בהרבה. בימינו מקובל לכנות זאת, למרות שבעיני לא בצדק, כוויכוח בין הדת למדע, וכנושא שהוא מעין בעיית הנבוכים של ימינו הדורשת את המורה שלה.

מכאן נרחיב בפרק אחד בספר, ואולי ממנו ילמד קורא הסקירה על הספר כולו, ואם כבר הזכרנו את הנס, יהיה פרק הדוגמה פרק “טבעו של הנס” (עמ’ 336-345), וכפי שתיראו הוא נבחר גם בגלל הרלוונטיות שלו לימינו. הדיון בנושא מתחיל בהגדרות. ההגדרה הפשוטה לנס היא דבר כל כך יוצא דופן, שאין לו הסבר במערכת הטבעית, אולם ברמה גבוהה יותר של חשיבה, מובן שהמערכת הטבעית עצמה, היא בעצמה הנס הגדול יותר. נס נוסף הוא שהאדם הגיע לדרגת התפתחות כה גבוהה על מנת שיוכל גם להבין את המערכת הטבעית עצמה, וגם את המיוחדות הפלאית שבה (כדוגמה להבנה זו אמליץ על ספרו של מרטין ריס, לשעבר נשיא החברה המלכותית בבריטניה, שאינו אדם דתי – Just Six Numbers, Martin Rees, 1999). אולם פלא שהתרגלנו עליו, נראה כמובן מעליו ואיננו טורחים לרוב לתת עליו את דעתנו. הטבע נראה לנו כשליט העליון ורק אירועים חסרי הסבר, המצליחים לחדור לטבע גורמים לנו לתימהון. אולם לא כל דבר בלתי מוסבר, הוא בסיס לנס או לדת. התורה עצמה מזהירה מקוסמים ומנביאי שקר. ייתכן שיש כאן להטוט ואחיזת עיניים, ייתכן שיש לנו חוסר ידע מסוים, וייתכן שאכן ישנם כאלו עם כוחות מסוימים שלנו אין ואנו גם לא מכירים עדיין. כאן מגיעה תפקידה של ההתגלות הקולקטיבית. לא משהו שאדם אחד ראה, ולך תדע אם הוא קוסם, מכשף, מתחזה או סתם הוזה, אלא תופעה שראו הרבה אנשים במקום אחד. המשך הפרק מביא את גישתו של הרב יצחק ברויאר בספרו הכוזרי החדש (1934) הדן באירוע עצמו, והתפיסה שלנו של אותו אירוע. הנטייה שלנו מראש היה לחפש הסברים הגיוניים, ולמקם כל אירוע, משונה ככל שיהיה, כתהליך מורכב של סיבה ומסובב. בכך נוכל ליצור הסבר לכל נס, אולם אין זו אלא אשלייה. אנו רואים רק חלק מהדברים, אולם יש מאחורי הקלעים, שאותם איינו רואים, וגם אם אנו מודעים להם, אין לנו נבואה בימינו שתיתן לנו את משמעותם. כאן מביא רוזנברג דוגמה טריוויאלית והיא השעות הראשונות של מלחמת ששת הימים ובמילותיו: “מי שחי את החוויה ההיא ועיניו לא טחו מראות, יעיר ודאי שהיה כאן נס.” נכון שלנס זה נמצאו הרבה מאד הסברים ועדיין ההרגשה קיימת. הדוגמה ההפוכה היא של אירועי שבעה באוקטובר וכל מה שעדיין מתרחש בעקבותיהם ומי יודע מה ישורנו. אירוע כל כך חסר תקדים, למרות שוועדות חקירה עוד יקומו ואירועים יתוחקרו נתפס, בעיני לפחות, כפשט הפסוק: “אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וה’ הִסְגִּירָם, (דברים לב ל). אין דרך אחרת להסביר את אירועי אותו היום ובמילותיו של רוזנברג: “לפעמים זה יותר מדי מקרה כדי שהדברים יתרחשו במקרה”. מכאן בכל אופן, הבנה, שאינה רווחת כיום, כי נס הוא לא בהכרח דבר חיובי שקורה במפתיע, אלא החריגות היא שמגדירה את הנס, ולא איכותו האם הוא לטוב או לרע. נסכם את הסקירה בציטוט הפסקה האחרונה בפרק: “החכמים הבחינו בין נס נסתר ונס נגלה. ריה”ל מלמד אותנו שהנס הוא מקרה היסטורי חד פעמי, ותפקידו לזעזע את האדם ולהוציא אותו מסגירותו בהצגה התיאטרונית מדעית שהוא עד לה. התורה רוצה להסביר לו שמה שנראה לו טבע ריאלי, אינו אלא תחפושת. העולם אינו אלא, כדברי החסידים, מעשה הסתרה, והנס בא כדי לנסות ולהוציא אותנו מתוך ההסתרה. החובה הראשונה היא למנוע את הסתרת ההסתרה, כלומר להבין שאכן יש הסתרה”. נסיים את הדיון בפרק כאן, למרות שיש לו עוד המשך משיק בנושא תארי האל ושיטות הנהגת העולם.

ספרו של רוזנברג עשיר ומגוון. כל פרק מזמן את הקורא לחשוב בעצמו על הרעיונות שעלו, על הגישות השונות, לבחון את הסכמתו איתן, או להציע להן פירושים אחרים וגישות אחרת. כך הספר יכול להפוך לספר יסוד בתחום גם בנותנו סיכום של אלף שנות פילוסופיה וגם תמונת מצב ומפת דרכים של רעיונות ושיטות, לביסוס אלף השנים הבאות של ההגות והמחשבה היהודית. הערנו שאין אפשרות לסכם בספר אחד לא את מפעלו של רוזנברג ולא את המחשבה היהודית, והספרים הרבים המצוירים על הכריכה יאשרו זאת, אולם כספר המציג מבחר גדול של נושאים, פרשנים ופרשנות אישית, הוא ראוי מעין כמוהו לשמש כאחת המצבות לרוזנברג. אם צדיקים דבריהם הם זיכרונם, הרי שלחכמים, כתביהם הם זיכרונם.

דפי דוגמה מהספר

המחשבה היהודית לגווניה
שלום רוזנברג
מגיד 2023
מגב הספר

פרופ’ שלום רוזנברג, מגדולי אנשי הרוח בארץ בדורנו, הותיר אחריו את יצירת המופת שלפניכם: סקירה של ההגות היהודית באלף השנים האחרונות. ‌

המחשבה היהודית היא אוקיינוס עמוק של אמונות ודעות, שאלות ותשובות. המחשבה היהודית לגווניה הוא מדריך בים המחשבה הגדול והמרתק הזה. הספר דן בסוגיות המרכזיות שהעסיקו את חכמי ישראל מאז ועד היום: אמונה וכפירה, שכר ועונש, טעמי המצוות ובחירת ישראל, העימות עם הדתות האחרות והמפגש עם הפילוסופיה – מיוון העתיקה ועד הפוסט־מודרניזם. באמצעות משלים ודימויים, ורעיונות משדה האומנות, התרבות, הספרות והקולנוע, מצליח הספר להבהיר את הרלוונטיות של סוגיות אלו לחיינו, כאן ועכשיו.

‌כתיבתו הקולחת והנגישה של פרופ’ שלום רוזנברג מפגישה אותנו עם השחקנים השונים בזירה: היריבים האידיאולוגיים המאתגרים אותנו בכל דור ודור, וגדולי המחשבה המאירים את דרכנו. הספר הזה הוא מסע אל נבכי המחשבה היהודית בהדרכתו של מורה אהוב, הצועד איתנו יד ביד אל עבר השאלות הקיומיות הבוערות ביותר של חיינו.