ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

סקירה זו התפרסמה לראשונה במסוף שבת של מקור ראשון לפרשת ויקהל התשפ”ד. אחת המטרות בכתיבת סקירה, היא מעבר לתת מידע על הספר, גם לנסות לצאת ממנו לדיון כלשהו שיהיה בעל עניין בפני עצמו, ואם אפשר אפילו יוכל לעורר דיון. בספרו של סינק המלאכה קלה, שכן את כל מה שצריך לדעת עליו, מקבלים כבר בהקדמה הנקראת “מדוע כתבתי את הספר הזה” ואפילו אם הייתי מביאה במלואה לא הייתי חורג מהמקום המוקדש לסקירה זו. בקצרה עוד יותר, הספר עוסק ביתרונות של חשיבה לטווח ארוך לעומת פתרונות מהירים לבעיות, אבל כאלו שלא יחזיקו זמן רב. אם “המשחק” הוא אינסופי, או לפחות ארוך מאד, הרי ברור מדוע צריך חשיבה ארוכה. משחקים סופיים, יש למשל בספורט, המשחק מתחיל ונגמר בפרק זמן מוגדר, אולם לבנות קבוצה “אינסופית”, כמו ריאל מדריד, צריך להסתכל לא רק על המשחק הקרוב, וגם לא על העונה הבאה אלא הרבה מעבר לכך. פתחתי בדוגמה מהספורט, אולם “המשחק” אליו מכוון סינק רוב הזמן הוא השוק העסקי והקמת חברות יציבות לאורך זמן. במקומות מעטים בספר, סינק מזכיר שאפשר לפתח רעיונות אלו גם לאומות, אבל לא מעמיק בכך, ואת זאת אשתדל לעשות כאן. בישראל קשה להתחיל פרויקטים לטווח ארוך. כל שר רוצה להיות זה שיוזם וזה שגוזר את הסרט, אבל כאשר ממשלות מתחלפות בקצב מהיר,…

כשקיבתי את הספר, אי אז פעם, חשבתי לעצמי, נו מה בני ערובה שייך עכשיו, ומשא ומתן על תנאי זכר נו, לא בדיוק משהו שהחיים תלויים בו ומה קרה מאז אתם יודעים והסופר אפילו פרסם תמיכה בישראל וחבל שלא נעזרים קצת יותר בשירותיו. נכון זה אירוע חדש, שלא היה כדוגמתו מעולם, והנסיבות מיוחדות מאד, אבל בדיוק בשביל מקרים כאלו נוצרו כללים, כדי שתהיה מסגרת לפעול בתוכה וגם כללים אלו שנוצרו כבר בעבר, לא מיושמים כיום כלל. כל פרק נפתח בסיפור ובעקבותיו כלים שונים לניהול מום אפקטיבי. מה לשאול מה להציע, מתי להתגמש ומתי ממש לא. והכל כמה חשובה שליטה עצמית והקפדה על אסטרטגיית מום תוך ידיעה מוחלטת שיהיו הפתעות וצריך לשנות מהר. הדוגמאות משלבות בין העולם העסקי בו משא ומתן הוא חלק מההתנהלות היום יומית, מהעולם הבינאישי שגם הוא מורכב ממשא ומתן (עם בת או בן הזוג, עם הילדים וכו’), וגם בדוגמאות מעולם הפלילים, שהם פחות רלוונטיים לרובנו ומשמשים גם לשם התיבול והפיקנטריה וגם לצורך הדגמה. אם שאלתם, אין דוגמה למצב בו מדינת ישראל נמצאת בשעת כתיבת הדברים. מוזכר גם מה לא עושים במו”מ ולמרות שכבר עבר זמן ונזק רב נעשה, עדיין לא מאוחר מדי וכדאי שבממשלה, בכנסת, באופוזיציה, ולמעשה כולם יקראו את הספר. לצערי נראה שדווקא החמאס, שיודע בדיוק על…

באמת שיש משהו הולם בכך שגולדשטיין כותב ספר על כסף, אבל גם ללא אנקדוטה זו מדובר בספר מרתק ומומלץ המביא לנו את הביוגרפיה של המושג “כסף”. כסף מוזכר בתנ”ך עוד בימי אברהם וכמובן שהיה קיים גם לפניו, אולם אז כנראה הכוונה למתכת כסף, וגם לאחר מכן, לרוב הכוונה לגושי מתכות במשקלים שונים. המטבעות הראשונים הדומים לאלו שלנו מתוארכים לתקופה ה-6 לפני הספירה, ולאחר סקירה קצרה של מה היה קודם, משם הספר מתחיל. פרקי הספר קצרים, והם מספרים לנו את תולדות הכסף והתפתחותו. לכל אורך הספר מודגש שמה שהופך כסף לכסף, כלומר משהו שכל אחד מאיתנו מקבל ונותן, הוא האמונה שאותו כסף שווה משהו. אמונה זו הושגה בדרכים שונות. אם בגין הבטחות המלך, או שהמלך פשוט הכריח אותך להשתמש בו. אם בגלל שתמורת הכסף יכולת לקבל זהב אמיתי, ואם בגלל שיש קהילה שלמה של אנשים שמוכנים לשלם במטבעות דיגיטליים אחד לשני, למרות שלכאורה, אין יותר לופטגשאפט מזה. לכן, לכל אורך ההיסטוריה של הכסף, מודגש הצורך באמון במערכת, בגורמים שיכולים לייצר את האמון, וגם בגורמים שפעם אחר פעם, פוגעים באמון, בעיקר על מנת לנסות להרוויח בעצמם. כך הספר מתאר גם את השפל הגדול של שנות השלושים, וגם את משבר הסאב-פריים לפני כחמש עשרה שנה ועוד כמה משברים בדרך, בו התגלה שמה שנחשב…

לא קל לחדש משהו בנושא השואה. כמות הספרות בנושא עצומה, ונדרשת מחשבה בכתיבה על הנושא. אפשרות נפוצה היא לבודד סיפור אחד ולהתמקד בו, שהרי כל סיפור הוא עולם ומלואו. לפעמים אלו זכרונות אישיים שכותבים בני משפחה לזכר קרוביהם. לעיתים אלו סיפורים מבוססים סיפורים אמיתיים או בהשראתם. אלו יכולים להישאר ספרים משפחתיים, להצליח בצורה נרחבת, אך לעתים (ולצערי לא נדירות) להפוך לספר שהערבוב בין הבידיון והדמיון למציאות יוצר ספגטי דביק. ספרים כמו ספרה של אדלינגטון נעשים נדירים כיום בכך שהם מצליחים גם לתת נקודת מבט חדשה על הנושא, גם להיות ספרים עיוניים, ועם זאת להיות כתובים כפרוזה. בנוסף אדלינגטון מצליחה להקיף את הנושא גם ברמת המקרו של השואה כולה, בקיצור נמרץ כמובן, וגם ברמת המיקרו, דרך כמה דמויות, אותן נכיר היכרות מעמיקה. בתופת הגרוטסקית ששמה אושוויץ-בירנקאו, כללי ההיגיון הרגילים לא חלו, ולצד כל מה שאנחנו יודעים מתברר שפעלה גם מתפרה. מתפרה לכשעצמה אינה עניין מפתיע. יש שומרים ויש מדים, וכל סוג של עבודות שירות וניצול שאפשר להעלות על הדעת היה שם, אולם המתפרה לא עסקה רק בכך, אלא הייתה גם סלון של תפירה עילית. הוט קוטור באמצע השואה, ממנה נהנו נשות האס אס הבכירות, ובראשון הדוויג הס, רעייתו של מפקד המחנה ימח שמו וזכרו, רודולף הס. הרעיון לעסוק באופנה בתקופת המלחמה…

כותרת המשנה של הספר, “סדק של אור” מרמזת על אופטימיות מסוימת, כזו שמיד גרמה לי לחשוב על שירו של לאונרד כהן “המנון” Anthem   עם השורה: There is a crack, a crack in everything. That’s how the light gets in, אבל מתברר שמחברי הספר כיוונו דווקא לאזכור מספר של נבוקוב, המדמה את הסדק של האור לחיינו הקצרים ומתכתב היטב עם הפסוקים הבאים בקהלת: “וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה: וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ” (ד ב-ג), תיאור שאינו אופטימי במיוחד. שירו של כהן מופיע בספר בעמוד 145, אולם נקטע לפני השורות שהזכרתי. כך כותרת המשנה של הספר מביאה לקדמת הדיון את המתח בין הפסימיות לבין האופטימיות בקהלת, נושא שיורחב בספר עצמו. ספר קהלת הוא מספרי המקרא האהובים עלי ביותר ואני מוצא בו תובנות חדשות מדי קריאה, פעמים רבות לאורך השנה ובלי להמתין לחג הסוכות דווקא. ספרם של גרוסמן ואבלמן מהווה תוספת חשובה גם לסדרת הפרשנות מבית מגיד וגם למגילה עצמה, שיש הנרתעים מהעיסוק בה. הספר נפתח במבוא ארוך הדן בקהלת, בזיהוי שלו עם שלמה, בראיות הרבות שהוא ספר מאוחר בהרבה מתקופת שלמה, בסתירות השונות ובדרכים ליישובן וגם במטרה המוצהרת למצוא קו כלשהו ההופך…

מוצב המזח היה בדרום קו בר לב, בקצה תעלת סואץ ועל ים סוף. המוצב החזיק מעמד שבוע במהלך מלחמת יום הכיפורים עד שהתקבלה החלטה להיכנע ולעבור לשבי המצרי. הספר מפרט את האירועים מפי רופא מוצב ד”ר נחום ורבין, שהגיע לשם ממש ערב המלחמה. הדברים כבר פורסמו בבלוג ברשת, וגם עובדו לסרט וגם לגרסה ארוכה יותר שתעלה לאחר סוכות בטלוויזיה ומביאה את האירועים, את תהליך ההחלטה להיכנע ואת חוויות השבי מנקודת המבט שלו. יובל החמישים למלחמה נוראה זו באופן טבעי מגביר את העיסוק בה, על פני שנים לא עגולות וגם השנה יצאו שפע ספרים, סדרות ופודקסטים. היתרון של ספרון זה הוא במיקוד שלו. איש אחד כותב על אירוע אחד בצורה קצרה ותמציתית.נעיר רק כי לאירועים יש גרסאות שונות מעט, בפרט של מפקד המוצב שלמה ארדינסט, שגם התראיין לאחרונה במקומות רבים, וכמו באירועים רבים, קשה לומר על גרסה אחת שהיא האמת, ובוודאי שבלתי אפשרי לשפוט את האירועים ממרחק הזמן. ורבין הציע כניעה יחסית מהר, בהבינו שהמוצב הוא לא הדבר האחרון שמונע מהמצרים להשמיד את מדינת ישראל, בראותו שפצועים רבים ימותו ללא טיפול, במסקנה שמבצעי החילוץ או שייכשלו או שיגרמו לעשרות נפגעים ובבגרות של מישהו בן 29, נשוי ומצפה לילד בסביבה צעירה הרבה יותר, בה כניעה נתפסה כאפשרות גרועה ממוות. נעיר שגישה זו…

בתזמון מצוין, לאחר עלייתו של הסרט אופנהיימר יוצא ספר זה בעברית ומביא אספקט נוסף של הפצצה האטומית בספר תיעודי שבוחן את הנושא מנקודה שונה מעט ונותן לקורא הישראלי שפע מידע בנושא. נקודת ההתחלה אינה בתורת הקוואנטים, אינה באיינשטיין, הפיזיקה כלל לא נמצאת בספר זה, אלא מתחילה ביום בו רוזוולט מת וטרומן מוצא את עצמו בתור POTUS. המלחמה באירופה כבר לקראת סיום וטרומן שומע בחצי משפט משהו על איזה נשק חדש שהוא יקבל תדרוך מלא עליו כמה שיותר מהר. טרומן חסר הניסיון מבין שהוא למעזה זה שצריך להחליט האם להשתמש בנשק זה, האם הוא אכן יביא לסיומה של המלחמה, האם הנזק יעלה על התועלת, האם העולם יושמד? אז גיבור אחד של הסיפור הוא טרומן. גיבור אחר הוא מטוס ה B-29, זה שהיה צריך להטיל את הפצצה, מפקדו קולונל טיבטס וכל אנשי טייסת 509 שהתאמנו חודשים לקראת משימה שאת פרטיה ידעו רק זמן קצר לפני כן. בשלב זה של האירועים הפצצות כמעט מוכנות, המדענים די בטוחים שזה יעבוד, אבל גם הם גיבורים בעלילה ובעיקר בהכנות לניסוי טריניטי, שנערך תוך כדי פסגת פוטצדאם ליד ברלין. יש עוד שני סיפורי משנה, שבאים לתת תמונה כוללת יותר, האחד הוא של עובדת במפעל העשרת אורניום והשני של ילדה בהירושימה. שני סיפורים אלו נבחרו מהסיבה שמחבר הספר…

הרגשות בקריאת ספר חדש של הרב זקס מעורבים. מצד אחד שמחה שזכינו להנות מעוד יצירה של אדם דגול זה, ומצד שני, זיכרון של האיש הענק שכבר אינו איתנו מזה כמה שנים וקולו הייחודי חסר כל כך. יהיו ספריו ותורתו זכרונו. ספר זה הוא תרגום של ספר מלפני כמה שנים, וכמו בסדרות האחרות על פרשת השבוע נשלח בתפוצה למנויים וכעת אוגד לספר. אפילו מקריאת הכותרות, חלקן היו נראות לי מוכרות. אמנם אני רגיל שבספרים של הרב זקס יש חזרתיות מסוימת, ודברים נאמרים כמה פעמים בלשון מעט שונה. בהקדמה למהדורה העברית מופיעה הבהרה חשובה: פרקים שהופיעו בעבר הוחלפו בפרקים שלא פורסמו ממקורות שונים על מנת למנוע כפילויות אך מספר מצומצם של פרקים ובהם רעיונות מרכזיים בנושא הושארו על אף שכבר הופיעו בעבר. נחה דעתי. מנהיגות היא נושא שאפשר למצוא עליו רבות בתורה, בעיקר בפרשות שהם סיפורים. בספר בראשית יש דמויות רבות, אולם מספר שמות, ההתמקדות הטבעית היא במשה רבנו ופרקים רבים עוסקים בהיבטים שונים של הנהגתו. אלו פרקים שקל יחסית למצוא בהם נושאים שונים ולבחון דרך הנהגה, מעשה כלשהו, או לקח ספציפי מאירוע מסוים. הדבר קשה יותר בפרשות שרובן מצוות או פרטים. אבל אפילו בפרשת פקודי, מספיק פסוק אחד, העוסק בברכת משה לעם על השלמת המלאכה, והפרק אף הוגדר בידי העורכים כפרק…

“כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים”. כך כתב ושר שלמה גרוניך. שירים בשני אקורדים הם אכן פשוטים, קליטים, קלים לנגינה, ואולי אפילו מרכיבים את רוב המוזיקה הפופולרית שאנחנו שומעים. השורה הבאה בשירו של גרוניך היא: “כולן דורשות מילים פשוטות שלא אומרות לי שום דבר”. ייתכן שספר זה של הרב שטיינזלץ שיצא במקור באנגלית עוד בשנת 1996 הוא התשובה לגרוניך ולשיר שנכתב עוד קודם לכן בשנת 1983. מטרתו המוצהרת של הספר היא להחזיר את המשמעות לאותן מילים פשוטות, אלו שאנחנו משתמשים בהן כל הזמן, אך משמעותן אינה פשוטה כלל וכלל. ההיפך הוא הנכון, הן כוללות הרבה בתוכן, עד שלעיתים אנו שוכחים, או כלל לא יודעים, מה באמת הן מביעות. לכן, לכאורה, היה צריך לקרוא לספר “מילים שכיחות”, אבל הדגש כאן הוא על אותה משמעות שבסופו של דבר צריכה להיות פשוטה לזו המשתמש בה או במילותיו של המחבר: “הספר ישיג את מטרתו אם בסיום הקריאה יחושו הקוראים שהדברים שכתובים היו ידועים להם מכבר” (עמ’ ט). עוד טרם קריאה בספר, ניסיתי בעצמי לחשוב על מילה שאינה מופיעה בספר ומה משמעותה. התרגיל היה על המילה: “מילה”. כצעד ראשון ניסיתי למצוא איפה היא מופיעה בתורה, ומשלא הצלחתי ובדקתי ראיתי שיש רק איזכור בעל דמיון “מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה” בספר בראשית. את עיקר…

יד המקרה המיוחדת למבקרי ספרים גרמה לי לקרוא ספר זה מיד לאחר שקראתי ספר על מגילת קהלת. הייתי מופתע למדי מהקשר בין השניים אבל ככל שהקריאה בו המשיכה, היה נראה לי יותר ויותר שברקמן משכתב חלקים גדולים מקהלת ללשון עכשווית ומסקנתו “הכל הבל” מופיעה כבר בהתחלה. קהלת מוזכר בסופו של הספר, כאשר גם ברקמן עצמו מודע לקשר ביניהם, אבל אולי לא לחוזקו. שמו של הספר, נגזר מתוחלת החיים הממוצעת שלנו, אבל בחישוב של שבועות. פסיכולוגית זה ערך בעייתי. כי שנה נראית לנו כמו די הרבה זמן, ואם נחשב בימים אז יצא מספר גדול למדי, אבל כאשר מחשבים בשבועות, יוצאת גם תקופה לא ארוכה במיוחד וגם מספר שאינו גדול במיוחד וזה מתחיל להלחיץ. לחץ זה, שאין לנו מספיק זמן וככל שהטכנולוגיה שאמורה לפנות לנו זמן רק גורמת ליותר אנשים לטעון שאין לנו רגע זמן, פרנסו ועוד יפרנסו מאות ספרים וכלים שמטרתם להשיג שליטה על הזמן, לשפר יעילות, להיות יותר פרודוקטיבים, אולם ספר זה מציג גישה הפוכה לחלוטין. גישה שאומרת, לא יעזור כלום. הזמן סופי וזה כמה שהוא. זה ההבל של העולם. אחרי שמבינים את זה צריך להתמודד עם זה ולספר, וגם לקהלת, דרכים משלהם. הספר אינו מציע משנה סדורה, אבל מטרתו המוצהרת היא לשכנעכם שעצם ההכרה בכך היא כבר רובו של…