ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

התרגום החדש של הספר “פלישת הים”, מאה ועשרים שנה אחרי פרסומו במקור, הוא הזדמנות לדון באחד מהסופרים הגדולים אי פעם, ז’ול ורן. שלא בצדק, ורן מקוטלג אצל הקורא הישראלי כסופר ילדים ונוער,שם ימוקמו ספריו, ולפחות לפי בדיקה בספריה העירונית לידי, כמות ההשאלות שלהם מזערית. לפיכך, בסקירה זו לא נסתפק בדיון בספר שלפנינו אלא נרחיב את היריעה לכלל יצירתו של ורן, וננסה למקם אותה בהקשר רחב יותר, תוך דיון בכמה ספרי מפתח שלו, בגורמים מדוע קרנו ירדה, ובסיבות למה גם לקהל המבוגר יותר וגם כיום כדאי לקרוא את ורן. פלישת הים נחשב לספרו האחרון של ורן שראה אור בחייו. יצאו ספרים נוספים לאחר מותו, כמו “המגדלור בסוף העולם”, אולם התברר שאלו נערכו ושונו בצורה ניכרת על ידי בנו מישל. ספריו של ורן מקוטלגים כמעט כולם תחת הסדרה “מסעות מופלאים” (Voyages Extraordinaires), סדרה שרובה סיפורי הרפתקאות או מדע בדיוני, אולם פלישת הים הוא (ולא היחיד) דווקא ספר אקטואליה. הספר דן בנושא שעמד באותו זמן על הפרק, חפירת תעלה שתציף מרחבים עצומים מהסהרה הנמצאים מתחת לפני המים באזור שהוא היום בין תוניסיה לאלג’יריה. תעלות היו חזית ההתקדמות הטכנולוגית באותה תקופה. תעלת סואץ קיצרה את המרחק מאירופה לאסיה בשבועות רבים ותעלת פנמה ביטלה את הצורך להקיף את אמריקה הדרומית. תעלת הסהרה תהפוך את המדבר…

ספרו החדש של ליעד הוא לא רק מותחן אלא בעיקר מעלה שאלות בנושאי משפחה, וגיבוריו הם לא החשודים או הנאשמים, לא החוקרים, וגם לא הפרקליטים, אלא של אלו שבעקבות פשעים ואישומים מגלים שחייהם השתנו לבלי הכר. הספר מתחיל בכלל בהסחת דעת עם תאנות פגע וברח, בה הנהג הפוגע הוא בנו של שר בכיר. התיק נופל על גיא, פרקליט בכיר במחוז ת”א ואף מועמד לקבל את תפקיד פרקליט המחוז. הקורא חושב שהוא יודע לאיזה כיוון הספר ילך, כאשר השר כמובן מפעיל לחצים כבדים וגיא מבין שהוא שעיר לעזאזל בתיק הזה. הרשעה והסתבכות עם השר, וויתור והסתבכות עם התקשורות. זו ההטעייה הראשונה של שהם, שכן האירוע הוא רק הפתיח. מתברר שקורבן התאונה הורעלה לפני התאונה, או אולי שתתה את הרעל בעצמה. העלילה מסתבכת, המנוחה היא תיירת, אנטי ישראלית מובהקת, שאיש לא יודע למה בכלל הגיעה לארץ, אפילו לא הבן שלה שנמצא באנגליה וכלל לא ידע על הנסיעה. מכאן לא נוכל להמשיך יותר מדי, תצטרכו לקרוא את הספר עשיר התפניות והחשדות. שהם עושה את מלאכתו נאמנה, ומביא לנו דרך הגיבורים הראשיים את פרטי החקירה והפענוח, שנעשה דרך אגב מאד מהר, יומיים בערך. התעלומה בסופו של דבר נפתרת ויש לציין שבצורה משביעת רצון, כזו שקורא עירני שנותן יותר תשומת לב לפרטים היה מגיע אליה…

סטיב קוואנו כותב מותחנים משפטיים, שבהם הדרמה היא גם בבית המשפט ובעבודת הפרלקיטים ובפרט אדי פלין גיבור הסדרה, וגם מחוצה לה בה לרוב יש אלימות בכמות גבוהה. הפעם מעין שילוב עם סגנון אפל של סטיבן קינג, מתברר לשנו שהרוצח הסדרתי הוא בעצם התובע המחוזי, את תאוות הרצח שלו הוא מבצע בחסות מוחלטת של החוק, כאשר בכל הזדמנות שיש לו הוא דורש עונש מוות וגם דואג שזה יקרה. האם הקורבן אשם או לא, כל זה אינו חשוב כלל. זה אינו ספויילר, כך הספר מתחיל, ואל קושי עצום זה נכנס אדי פלין שאמור לחלץ צעיר חף מפשע מעונש מוות ומגלה מול מה הוא צריך להתמודד. לתוך כל הקלחות הזו יש עלילת אלימות נוספת מכיוון שונה ועליו לא נרחיב, תגלו לבד, כך שקאוונו רקח כאן שני עניינים שונים ויצר מהם ספר אחד, מורט עצבים, כמו קודמיו. באחרית הדבר מתברר שתובעים מחוזיים הששים לעונשי מוות אינם המצאת של קוואנו והסטטיסטיקה המובאת בספר על כך שמספר חד ספרתי של תובעים כאלו אחראים על רוב מוחלט של ההוצאות להורג, היא כנראה נכונה. חוסר הנחת שלי מהנושא לא גרם לי רצון להתעמק בכך מעבר לזה. הספר עצמו מתנהל בפרקים קצרים, כל פרק מסופר מדמות אחרת, בסגנון הידוע שגורם לכם להמשיך ולקרוא עוד ועוד (Page Turner). זהו סגנון…

נתחיל עם קצת מוזיקה ונשים ברקע שיר של שיקו בוארקי בשביל להיכנס קצת לאווירה הברזילאית. בוארקי כתב את האח הגרמני בשלהי העשור השביעי לחייו וככזה הוא מהווה גם ספר סיכום. בוארקי מסתכל על חייו שלו אחורה, דרך ז’וזה, בן דמותו והוא עצמו ברומן שהוא חצי אוטוביוגרפיה, חצי בדיון ונע בצורה חופשית מהמציאות לחלום כאשר הקורא לא תמיד מצליח לעשות את ההבחנות. ציר הזמן מתקדם לרוב ברצף, אולם שנים יכולות לחלוף בין שני משפטים בלי שכלל נשים לב. ז’וזה גדל במשפחה שלא לגמרי מתפקדת. האבא ביבליופיל כבד, כל היום מתעסק בספרייה הענקית שלו, הגדולה ביותר בברזיל של אספן פרטי וכותב מאמרים. אימו משרתת את אביו בשתיקה כועסת, אחיו הגדול עוסק בעיקר בהרפתקאות (לעתים עם פירוט יתר ) ניצול עלמות תמימות וז’וזה מחפש את עצמו בעולם ומגלה יזמות עם חברים כגונבי מכוניות יוקרה, ומנסה את כוחו גם עם חברותיו החד פעמיות של אחיו. אבל ז’וזה אינו פרחח אלא אינטלקטואל, קורא ספר ויודע שפות וכאשר הוא מוצא מכתב המרמז שלאביו בן נוסף, שנולד מרומן קצר בגרמניה לפני המלחמה הוא פותח במסע למציאתו. הכל הוא עושה, חוץ מלשאול את אביו, וגם לא אחרים שיודעים. הכל נעשה בעקיפין, עם טעויות רבות לארוך הדרך וכל פעם כאשר נדמה שמתקרבים למטרה היא רק מתרחקת, עד שגילוי אקראי…

רובינק רוזנטל צולל בספרו החדש לעברית המדוברת, ולתהליכים שהיא עברה ועוברת כל הזמן. יש הבחנה בין עברית כתובה לעברית בדיבור או באיטרנט, אולם רוזנטל מציג גם את הקשר הגורדי ביניהן. העברית המדוברת אינה שפה חדשה עם כללים חדשים, אלא שפה גמישה היכולה להכיל דברים שהעברית הכתובה לא תסכים להעלות על הדעת, או על הנייר. אני נמצא כעת בתהליך עריכה של ספר שאני כותב וספרו של רוזנטל הגיע לידי בשעה מצויינת. בשלושת הפרקים הראשונים של רוזנטל מצאתי את כל הטעויות שיש אצלי בספר ורובן נבעו מכך שאני מנסה לכתוב בשפת דיבור, אולם בספר הכתיבה צריכה להיות תקנית והעורך המסור שלי מאזן בין התיקונים ההכרחיים לבין שמירה על הסגנון הדיבורי. לאחר קריאת הספר, הוספתי גם אני תיקונים משלי לשלב העריכה, אפילו במקומות שהעורך שיחרר לי מעט חבל. אני מקווה שאת רוב הדברים אזכור גם לספר הבא, או למצער לסקירה זו, בה כל השיבושים הם בכוונת מכוון. דוגמאות לשיבושים, מה אני יגיד לכם, ברוך ה’, לא חסר. בשפת הדיבור אנו מוותרים על מילים, או על תחיליות (שהלכת במקום כשהלכתי), מזיזים את ה’ היידוע למילה הראשונה בצמד בכל פעם שאנו חוזרים מהבית ספר, משבשים ללא תקנה זכר ונקבה (חמש שקל), מוסיפים מילים שלא מוסיפות כלום (כלומר, כאילו, בהחלט, למעשה, כידוע, פשוט, בעצם), מסרסים משמעויות…

הספר “מתמטיקה ללא מספרים” עורר אצלי ציפייה. ספר קליל על מתמטיקה, מה כבר יכול להשתבש? לצערי הכל. נתאר כאן את הסיבות למה אבל עוד קודם נעיר שהוא גרם לי להבין שיש תופעה מדאיגה של כתיבה מדעית ווקיסטית. צעירים חכמים ווקיסטים מגיעים גם לפקולטות למדעי טבע ומדעים מדוייקים, שאמורות להיות חסינות מפני הווקיזם, אבל הנה. איך מתמטיקה, ועוד טהורה, יכולה להיות ווקיסטית? שאלה טובה. אבל הנה אפשר. נתחיל בכך ואחר כך נראה שזו אפילו לא הבעייה העיקרית בספר. אמנם הספר אינו כה מזעזע כמו הספר שכלל לא רציתי לכתוב עליו אבל הייתי צריך אותו בתור דוגמה. הניחוח הווקיסטי מורגש בקלילות בכל הספר, אולם הסבלנות תמה בפרק ששמו “היסודות” (אין בספר עיסוק בגאומטריה בכלל. למה לדחוף את אוקלידס? לבקמן פתרונים) ומוגש כדיאלוג אפלוטוני, לא ברור בין מי למי , אולי בין בקמן לעצמו, ובו בקמן שיודע שאין קשר בין ווקיזם למתמטיקה ואף מציין זאת, מערער כל פעם את עצמו בשביל להוכיח שיש, וכל המתמטיקה של ה-400 השנה האחרונה הושגה על ידי גברים לבנים מדכאים. טוב, כולם חטפו מכה מגבר לבן אחר, קורט גדל שהוכיח את משפט אי השלמות המפורסם שלו ושלאחריו אפשר לזרוק את פרינסיפיה מתמטיקה (כלומר את ניוטון) לפח ובכך יש שלוש שורות של מתמטיקה ב-30 עמודי הבלים. פרק זה הגדיש…

לא תכננתי לכתוב על הספר הזה אבל אני צריך אותו בתור דוגמה ולכן נאמר עליו כמה מילים. קראתי כמובן בחפץ לב, בכל זאת ספרי אסטרונומיה, רק חבל שעד שמתרגמים אחד בורחים ספר כל כך גרוע. כמה גרוע? נתחיל בשבח, אני לא חושב שאפשר לכתוב ספר גרוע יותר ממנו על אסטרונומיה. מופת מושלם של ספר שכולו קשקוש אחד גדול, שנובע מהווקיזם של מחברתו, שלא אמור להשפיע על עבודה במדעי הטבע שאינם כפפוים לחקוי הווקיסטים החברתיים, אבל הנה. לא היה צריך להרחיק בספר בשביל לראות לאן זה הולך. התחיל רע ומשם הדרדר עוד יותר. בזבוז זמן וכסף ומשאבים. יש כל כך הרבה ספרים טובים שאפשר לתרגם, אבל בשם הצ’אנס המתחייב לצעיאות שחורות מבריקות (כם מקטיר כותבת על עצמה, גם לא צנועה במיוחד) שהיו כידוע קורבן ודוכאו אלפי שנים, אפשר לרדת לרמה של פח זבל. הכריכה לא קשורה למחברת אבל גם היא מאד לא מוצלחת וזאת בלשון המעטה. מקטיר מאנישה את הגלקסייה, הופכת אולה לנקבה, גורמת לה להגג שטויות ולפלרטט עם גלקסיות אחרות (בים אם הן זכר או נקבה וגם שלישיה זה מצוין), כביכול כסוג של משל, נותנת לה נקודת מבט אופי דעה, ובעיקר זלזול מוחלט בנו הקוראים, למרות שכאשר מגיעים לשאלה מעניינת, מתברר שגם הגלקסיה לא יודעת את התשובה, אבל היא לא…

רק לפני כמה ימים כתבתי שספרים של יעל משאלי לא ישאירו אתכם אדישים והנה טעיתי. באדיש אני מתכוון לכך שמצד אחד לא מאד הזדהתי איתו וגם לא מאד כעסתי עליו. בספרים קודמים של משאלי שקראתי, היה לפחות נדמה לי, כקורא, שיש בהם איזה כעס, או שחרור קיטור ובספרים כאלו מאד קל “לתפוס צד”, אולם ברותירות, אין שום צדדים בכלל, אין כעס ואין קצף. אין איזה קונפליקט מניע ודרמות גדולות, אפילו סצינת הפטירה הטרגית של אבנר, יש בה קמצוץ ממד קומי. אולי זה לא הרומן הקלאסי שמצריך פיתולים, קונפליקטים סבוכים והתרה שלהם כדי לתפוס את הקורא, אבל אני הרגשתי אני מקבל ספר שתואם בהרבה את החיים השגרתיים ואפשר אפילו לומר המשעממים, של רובנו. * רותי התאלמנה בגיל צעיר יחסית ואנו נמצאים איתה לאורך עשר שנים כשהיא בוחנת את צעדיה. לא צריך לכתוב יותר מזה, תנו לעצמכם לעשות את המסע עם רותי בנחת. משאלי לא כתבה ספר מתח ודברים חשובים שיקרו בעתיד מוזכרים כבר בפרק הראשון. עיקר הספר עוסק בהחלטות שרותי חייבת לקבל: לעבור לדיור מוגן? להישאר במושב בבית גדול וישן או למכור אותו? להיפתח למערכות יחסים אחרות? איך יהיו עכשיו היחסים עם הילדים? עד כמה אפשר וכדאי להיות עצמאית? שאלות, שאם הן אינן מעניינות אתכם, תגידו תודה, אבל הן יעניינו רבים….

לפני שנעמיק בספרו של הרב מדן, נאמר לו תודה. איני מתלמידיו הישירים של הרב, אולם בהיותי בתיכון, נחשפתי לפולמוס בין הרב יעקב מדן לרב יואל בן נון שהתפרסם על פני הגיליונות הראשונים של ביטאון “מגדים” ועסק בשאלה מדוע לא הודיע יוסף ליעקב אביו שהוא חי? לאחר חידושו של הרב יואל. הדיון וההעמקה בטקסט פתחו לי שערים חדשים ועצומים לעולם התנ”ך שאף הובילו אותי למחקר ולימוד מעמיק בנושא ההפטרות והוצאת ספר העוסק בהן ובוודאי משהו מכך נובע מהרב מדן ותודתי נתונה לו. ההפטרות כמוהן כאור ויש להן אופי דואלי. באור זו העובדה שהוא מתנהג גם כחלקיקים, פוטונים וגם כגל, ואצל ההפטרות זו העבודה שהן מצד אחד צמודות לפרשה ומצד שני הן חלק מהנביא שפרט למקרים נדירים, רובן הפטרות הקשורות לחגים, נכתב ללא שום התייחסות לאותה פרשה.  דואליות זו מבוטאת גם בספר הן בקנקנו והן בתוכנו. מבחינת קנקן הספר, הרי ששמו זהה לסדרה של הרב מדן על חמישה חומשי תורה, שיוצאת בהוצאת ידיעות ספרים, אולם מבחינת עיצובו וסגנונו הוא משתייך לסדרת התנ”ך של הוצאת מגיד. ההבדל אינו רק סמנטי כי לספרים בסדרות השונות יש מאפיינים שונים, והרב מדן לעתים מדלג בין שניהם. בספר עצמו הרב מדן מקדיש את הפסקה הראשונה בדיון, המגיעה לאחר הטקסט המלא של ההפטרה לעמידה על הקשר בין ההפטרה…

בהקדמת הספר גוטפרוינד מתייחס לשאלה שהיא כמעט בלתי נמנעת – “עוד ספר על איינשטיין?”. תשובתו בקצרה היא שאין אפשרות לסדרת “ספרים משני עולם” בלי להתייחס לאיינשטיין ולכתביו. לפיכך, הספר אינו ביוגרפיה והוא גם צנום למדי. הוא לא נועד למצוא פינות חדשות ולא מוכרות או להתייחס לכל מיני אספקטים שוליים בחייו של איינשטיין אלא אך ורק להסביר לקורא מה בדיוק איינשטיין עשה ששינה את תמונת העולם, או אפילו ככותרת המשנה יצר עולם חדש. הספר פותח בתיאור תמונת המצב של הפיזיקה בתחילת המאה העשרים ומשם מתאר את עבודתו של איינשטיין וההשפעה שלה על עולם המדע. נביא רק תמצית קצרה ומופשטת של הדברים המופיעים בספר בצורה נרחבת ושלמה יותר. ההתפתחות המשמעותית האחרונה לפני איינשטיין היא עבודתו של ג’יימס קלארק מקסוול המפתח משוואות המצליחות לקשור את תופעת החשמל והמגנטיות לכדי תופעה אחת שמאז מכונה “אלקטרומגנטיות”. זו התקדמות עצומה בפיזיקה, שמביאה איחוד של שני תחומים שנחשבו נפרדים, לכדי מערכת אחת והתיאבון לאחד תחומים נוספים רק גדל. לתוך ניסיונות אלו מגיע איינשטיין, אולם הוא מעין “זאב בודד”, ללא משרה באוניברסיטה אלא מועסק במשרה טכנית זוטרה למדי כבוחן פטנטים בשוויץ. לפי גוטפרוינד, עצמאותו אינה עומדת לו לרועץ אלא דווקא מאפשר לו חשיבה עצמאית על נושאים שמעניינים אותו מבלי להיות כפוף לגחמותיו של פרופסור כלשהו שיטיל עליו משימות…