ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

בילדותי היה בביתנו טקס קבוע פעם בכמה חודשים. אבא היה חוזר הביתה עם ספר בגודל ענק וכריכה ירוקה, בריח נפלא של דפוס טרי. כרך חדש בפירוש שטיינזלץ לתלמוד. הייתי ילד וגמרא לא הבנתי, אבל דפדפתי בכרכים ובעיקר חיפשתי איורים של חיות וצמחים וקראתי עליהם. כבר אז פירושו של הרב עדין שטיינזלץ, שבמהלך השנים עיברת את שמו לעדין אבן ישראל, היה מהפכני מכל הבחינות ומטרתו לפתוח לכלל ישראל את עולם הגמרא, עולם שהיה סגור מאות שנים והכניסה אליו חייבה מעבר בדרך חתחתים. עשרות שנים לאחר צאת הכרך הראשון בסדרה עדיין קשה להבין את עוצמתה של מהפכה זו, שסדרת הספרים “סודות היהדות” ממשיכה אותה. פירוש הגמרא של הרב אבן ישראל הגיש לקורא גמרא מנוקדת ומפוסקת. אין צורך לקרוא בצורה שגויה ולא לדעת מה אמירה, מה שאלה ואיך הוגים את המילים בארמית. הקריאה נהייתה פשוטה יותר ואפשרה להתמודד עם הגמרא עצמה ולא עם עצם הניסיון לקרוא את הכתוב. גם פירוש רש”י ותוספות הופיעו בדפוס רגיל ונוח לקריאה וסימני דיבור המתחיל במפרשים היו מודגשים, והכרכים השתכללו משנה לשנה בהתאם להתפתחויות הדפוס הדיגיטלי. בעוד המוני עם ישראל מקבלים בברכה את הפירוש החדש בו כולם יכולים ללמוד גמרא, לפחות ברמה הבסיסית, גם ביקורת לא אחרה לבוא. טענה אחת הייתה על כך שהגמרא לא מוגשת בדפוס וילנא…

אשה, חסרת שם בתחילת הספר, מגלה, לא ברור איך בתחילת הספר, שיש לה אחות. אחות למחצה. אותו אב ואם אחרת. איך קורה גילוי כזה ומה השפעתו על חייה, סיפור אורה הכפולה אבל לא בעשור השני של החיים אלא בעשור החמישי והלאה לאחר שנים ארוכות של הרגשה שמשהו חסר. אותה אשה, סופרת צללים, נאלצת עתה לכתוב את סיפורה: המפגש המתוכנן עם האחות והשפעת הגילוי, עוד טרם המפגש, על חייה. אולם מה היו החיים עד עכשיו? זו שאלת הספר והאשה כותבת וכותבת – את עצמה, אותה, אותך, אותנו. ויש לה עזרים, בעיקר הילדה, שמנסה לגשר על פערי הזמן וההבנה בין מי שהייתה למי שהיא עכשיו ולנסות לגלות מי היא תהיה. וברקע סיפורי הצללים של אחרים, המנסים לפענח עוד את חידת חייה הלא פתורה, שכן כולם קשורים אליה. הקורא מובל בנבכי הסיפור ומוטלת עליו מלאכה לא פשוטה. הספר אינו לינארי והתנועה תלת מימדית במרחבי המקום והזמן. אנו רגילים לציפיה לעתיד ומסתקרנים מה יקרה במפגש בין האחיות ולאחריו, אולם לא על זה הספר, אלא על העבר, והקורא צריך לשחזר מתוך הדו שיח הפנימי את פיסות המידע במקומות השונים בספר, מרומזות בתחילתו וברורות מעט יותר בסופו, שם כל דמות מקבלת שם ואפילו מעט תיאור תווי פנים, ומתוך שחזור זה לנסות לבנות לו עלילה כלשהי בעלת…

כל מי שעבד פעם בחברת הייטק ישמח לקרוא את הספר משפחת ג’ניוס שבסדרת סיפורים קצרים מביא את ההווי של חברות סטרטאפ שגם נהיו קצת יותר גדולות ולבסוף גם נהיו קטנות, דרך שלל דמויות העובדים בחברה. באופן חביב הספר דווקא מתחיל מאחת הדמויות שפחות שמים אליה לב, המנקה, ועל הכובע השני שלה, מורה מוכשרת לפסנתר שמלמדת את ילדי העובדים, דרך המנכ”לית, מנהלים בכירים, תוכי מדבר וכמה דמויות שפחות קשורות. הכתיבה מלווה בהרבה הומור, לפעמים קצת אירוני ושחור, ולפעמים גם בעצב, שכן לא הכל נוצץ שמח ומאושר בעולם ההייטק, כפי שתמונת הכריכה המציגה פרפר יפה (דנאית הדורה אם אני לא טועה), השמיטה לו כנף אחת. דימוי יפה המתאר את העולם שיכול להיות יפה ופורח ולעוף למעלה ומצד שני לאבד כנפיים ולהתרסק, חוויות שרבים בשוק הייטק מכירים לטוב ולרע, כמו גם את שלל הדמויות רבות המאפיינים שבחלקם נתקלים כל הזמן. אלו שרק מחפשים טיסות על מנת לצבור נקודות נוסע מתמיד, אלו שמבטיחים עשרות פי’צרים בתוכנה ויודעים שלא יפתחו אותם בגירסה הבאה וכנראה גם לא לעולם, המזכירה שלמעה מנהלת חצי חברה ורק היא יודעת מה קורה ומתי, והמנהלים הבכירים שמרוב היותם בכירים אין להם מושג מה בכלל קורה בחברה. אולם מעבר לחברת הייטק, יש בספר ניסיון לראות את החברה כמיקרוקסומו של ישראל. לא רק…

ספרה של איילת שמיר, נטל ההוכחה (שם לזה לספרו הישן והזכור לטוב של סקוט טורו משנת 1990), מנסה להציג אירוע משפטי סטנדרטי כחובק דרמה גדולה. שני גיבורים לספר: רומנו, עורך דין שחייו האיישים די על הפנים (אשתו התגרשה ועזבה אותו לאנחות, הילדים מתייחסים אליו כמו כספומט, ושותף במשרד הוא כבר לא יהיה) מנסה לעזור לאיסמעיל שהסתבך באירוע אלים, בעיקר בגלל שאיסמעיל נגר מצוין שעשה לו רהיטים נהדרים בעבר. איסמעיל, באמצע יום עבודה שגרתי, פתח בתגרה עם בעל הבית והכה אותו. עדי ראייה אין, פרט לבילאל הבן שאינו מדבר, ומרומנו בנוסף לעליבותו הכללית בחייו אף נמנעת האפשרות מלפגוש את מרשו בתואנות שונות, והוא מדמה את עצמו לחולד עיוור. ואכן כך רומנו נראה גם בעיני הקורא. דמות עלובה למדי. נעבור לאיסמעיל. אנחנו לא יודעים עליו כלום, אבל הספר מגלה לנו שהוא נחקר בחקירות שב”כ בעבר ואף עבר עינויים. לפי הספר, ללא עילה אמתית וללא עוול בכפו. אין בכך ספויילר, הספר עצמו מזכיר את זה כבר בפרק הראשון שבסופו קטעים ממחברת שאימסעיל כתב במהלך המעצר או לאחריו, ואין צורך להיות שרלוק הולמס על מנת להבין מה בדיוק אירע באותה קטטה שבעקבותיה איסמעיל עצור שוב. לא הבנתם? תחשבו על העלמה והמוות, או שמא המוות והעלמה כפי המקור. לא המוזיקה (הנפלאה) של שוברט ,אלא המחזה שנכתב אריאל דורפמן, שעלה…

זוג נכנס להריון וההריון מקרין על מעגלים שונים. בוודאי על הזוג עצמו, אולם גם על הורים ובעיקר על זוג חברים. שש דמויות ברצף מונולגים הנע משלב ההתעברות ועד שתומר התינוק בן שנה. דפני ואמיר, מקבלים את ההחלטה ונכנסים להריון וכמו הרבה זוגות אחרים, רוצים ילד, אבל לא לגמרי בטוחים שהם מוכנים לכך, גיא ואביגיל, זוג חברים לא נשוי וחסרי עניין בילדים והורי הזוג שדרך ההריון נזכרים בהריון ובהורות שלהם. הרומן מבלבל מעט, בהחלטה שהיא בוודאי מודעת, לא מופיע בראש כל פרק מי הדובר, ולי כקורא היה קצת קשה לעקוב אחרי חילופי הדמויות והמיקום שלה בעלילה, ובפרקים מסוימים יש גם מעט דילוגים בזמן. התהליכים יהיו מוכרים לזוגות רבים. דפני מרוכזת בהריון, אמיר לא בטוח מה מקומו בתא המשפחתי המשתנה. אביגיל מתבצרת בהחלטתה לא להביא ילדים לעולם, ואילו גיא נסדק מעט וההריון של אשת חברו הטוב, מעוררת אצלו חוש אבהי שלא היה בו קודם. אביו ואמו של אמיר בוחנים את ההורות שלהם, הורות לבן יחיד, ברטרוספקטיבה ועומדים על טעויות שעשו בדרך. דמויות המשנה נותנות נפח נוסף ומאפשרות עיסוק בנושאים נוספים: למה אביגיל לא רוצה ילדים? אנחנו עוד נגלה, אולם גם אביגיל עצמה כאשר היא יורדת לשורש העניין, לא משנה את דעתה. גיא כנראה משלים עם כך, בקושי רב, אבל דווקא אצל זוג…

ברוב שנות מלחמת העולם השניה החיים באיטליה היו שלווים. בתור בעלי ברית של הנאצים הם לא סבלו יותר מדי מהגרמנים וגם לא מכוחות הברית. המפנה החל בשנת 1943, עת בעלות הברית התמקדו בפלישה ליבשת דרך סיציליה ואיטליה, פלישה שהצליחה באופן חלקי בלבד. איטליה עברה שעשועים ורצתה לפרוש ממדינות הציר ואז פלש אליה הצבא הגרמני בכל עוצמתו. בנקודת זמן זו, בה האמריקאים מפציצים מהאוויר והצבא הגרמני ובעקבותיו האס אס והגסטפו נכנסים לאילטיה פתוח הספר ומוצא את פינה ללה, צעיר בן 17, שעסוק בלחזר אחרי בחורות, שתמיד מסרבות לו כנער הניצב בפני הבאות. ומה שקרה לפינו בשנתיים שיעברו הוא אחד מהסיפורים המרתקים על אומץ וגבורה במלחמה, אלו שקשה להאמין שהם אמתיים. מה פינו לא עשה: התרחק ממילנו למנזר ושם הוביל קבוצות יהודים נמלטים במעברי הרים דרך האלפים, התעמת עם שודדי דרכים, התגייס לצבא הגרמני, על מנת להימנע מלהישלח למלחמה בחזית הרוסית, נהיה נהגו של גנרל נאצי, פגש את מוסוליני והשתתף בפעולות במחתרת, סיכן את חייו פעמים רבות, וראה מראות קשים, קיבל אמונה בבני אדם ואיבד אותה וגם את האמונה בעצמו, אותה היה צריך להחזיר לאחר המלחמה. אוסף החוויות האלו מתואר בלשון בהירה בספר ועוסק מעט גם בהיסטוריה של איטליה ובשסע הפנימי שהיה בה בין הפאשיסטים לפרטיזנים. הספר מבוסס על עובדות ועל סיפור…

ספרו החדש של הרב שלמה וילק עוסק באורות התשובה של הרב קוק. אני חייב לציין שכבר בהקדמה מאת אבינועם רוזנק פיתחתי ציפיה שכן בסיום הההקדמה המשיל רוזנק את הספר לניגון ג’אז. אני לא מבין גדול בג’אז, למעשה אני לא מבין כלום בג’אז אבל מסוגל להנות מסשן המבוצע כהלכה. וזאת יש לדעת, שההרכב מתחיל ממנגינה מסוימת ופתאום אחד הנגנים יוצא ממנה לוריאנט שלו שמתפתח בצורה מסוימת, ומיד כל הנגנים מתלווים אליו עד שחוזרים למנגינה המקורית ומשם יוצא נגן אחר באותה דרך. אפשר להמשיך כך שעות, ולמעשה אפשר לומר שסשן טוב, הוא סוג של התוועדות היוצאת משורש ומתפתחת לענפים רבים. הציפייה לא אכזבה, אלא הגשימה את עצמה ואף מעבר לכך, כבר בדברי המבוא של הרב וילק לספרו. דארווין, למשל, מוזכר מיד והאבולוציה כלל לא מאיימת על הדת, להיפך, כפירה היא לדחות ולבטל את ממצאי המדע. בפרק הראשון מביאים לצד חז”ל את אפלטון וקאנט. והכול מתוך הטקסט של אורות התשובה עצמו. גם בהמשך הספר ציטוטים נרחבים ממקורות יהודיים ולא יהודיים מוקדמים ומאוחרים לרוב, וכל פרק הוא אכן סשן מרהיב ברחובו ובעומקו. וכמו שהרב וילק כותב, זוהי תשובה שונה. לא התשובה של אשמנו בגדנו, וידוי וספירת חטאים. לא “טוב גן העדן הצפון לצדיקים” לעומת “אש יוקדת ולבה רותחת”. אלו נדבכים קיימים אך כבר לא…

נסו לשאול פעם גרמני או אוסטרית חביבים, ככה על כוס בירה, מה סבא שלהם עשה במלחמה? כן , צריך להתגבר על מחסום הפוליטיקלי קורקט, תהיה שנייה שקט, מבט מושפל וגמגום על כך שהם לחמו בחזית הרוסית. תמיד זה יהיה בחזית הרוסית. משהו מוזר קרה בגמרניה במאי 1945 תוך יום יומיים, כולם הפסיקו להיות נאצים. גם אלו ממזרח וגם אלו ממערב. העמדת הפנים הזו החזיקה מעמד לא רע, מצוין אפילו, באוסטריה היא עדיין מחזיקה מעמד, אבל בגרמניה הדור השלישי כבר קצת יותר שואל שאלות. דוגמה מצונית היא פרדיננד פון שיראך, הזכרנו אותו בספר פרשת קוליני, והוא בחלט צריך לשאול, מה גם שאת מה שסבא שלו עשה במלחמה אין אפשרות להסתיר. אבל הרבה סבאים אחרים יכולים והצליחו בכך לא רע ונהיו הזקנים החביבים או הנרגנים של העיירה. יום ראשון של המתים –  ספרו של אנדריאס פור עוסק בכך. אזור כפרי מנומנם ומשמים בבווארייה, פשעים ועבירות קלות ובעיר שתיית בירה שנאפס וכל מה שאפשר. השנה 1992, גרמניה אך התאחדה, ויותר מדי אלכוהול פותח לשונות, ושלדים, תרתי משמע, מתחילים לצוץ. העלילה נעה הלוך ושוב מ-1992 ל 2 במאי 1945, היום האחרון למלחמה באזור, היום בו הגיעו האמריקאים, ובין אלו שביצעו עוד ביום זה פשעים ויום לאחר מכן פשוט שכחו מהם, לבין דמותם כחמישים שנה אחר כך….

שנים לא מעטות עברו מאז ספרו הקודם של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת בדידות, שעסק ברווקות מאוחרת, והנה מגיע ספר חדש. גם שיינפלד עצמו בפוזיציה אחרת. הוא התחתן ויש לו ילדים, וכך גם גיבור ספרו. ולכאורה נראה ששיינפלד כותב סמי-אוטוביגורפיה בספריו השונים אבל לא, המרחק לגיבור מספיק גדול. יש הרבה קווי דמיון ויש גם שונויות, ובכל זאת שיינפלד כותב מתוך ליבו ונסיונו. גיבור הספר איתן פלס, מחנך משקיען בתיכון, נשוי לליאת, אחות במקצועה ושניהם הורים למתן בן השנתיים-שלוש. ליאת ואיתן התחתנו בגיל מאוחר לאחר שהכירו זמן ממושך (ביחס למקובל בציבור הדתי) ויש להם קשיים בהולדת ילד נוסף. גם המשפחות שלהם שונות, איתן בן בודד ולליאת אחים ואחיות רבים (שכצפוי, נכנסים כל הזמן להריון). הכיתה אותה מחנך איתן היא כיתת י’. הוא מלמד אותם גמרא משקיע רבות ברצון לחבר אותם לגמרא ורואה בהם את משפחתו השנייה, או אם תשאלו את ליאת, את משפחתו הראשונה. הספר עוסק בנושאים רבים, ובולט מעל כולם הוא נושא האבהות. צד אחד שלה הוא האבהות למתן, אבל בתחילת הסיפור, תמיר, אחד התלמידים הטובים ביותר, מגיע לביתם של איתן וליאת בשעת לילה מאוחרת ומודיע להם, אני רוצה שאתם תהיו ההורים שלי. הדרישה הזויה ואף אבסורדית, אולם איתן ואפילו ליאת רואים פה הזדמנות, גם להתגבר על הקושי בלידת בן נוסף, וגם…

ספר מתח המתרחש על הירח. נשמע מצוין! הכירו את ג’אז, למעשה ג’זמין בשארה. כן היא מערב הסעודית, והיא גיבורת הספר במתרחש כולו במושבת ארטמיס, העיר הירחית הראשונה. אנדי וייר, הזכור לטוב מספרו The martian (ולפחות הפעם אין בעיה לתרגם את שם הספר עברית), מנסה לשחזר את ההצלחה ועורר אצלי ציפיות. ראשית כל, וייר בונה עולם שכמותו ראינו בסרטים ולכן קל לנו לדמיין אותו. כיפות גדולות המחוברות על ידי תעלות, פתחים המאפשרים יציאה וכניסה מהעיר, אתר הנחיתה של אפולו 11 בו מוקם מרכז מבקרים ותיירות לאורחים הבאים מכדור הארץ, ואזור תעשייתי בו מייצרים את האלומיניום הנדרש לבניית העיר וגם זכוכית וחמצן ועוד כל מיני דברים. ג’אז עצמה, אישה בת 26, שכפי שהיא מעידה על עצמה לקחה בתור נערה כל החלטה מטומטמת שכלבה מתבגרת יכולה לקחת, זרקה את רוב הכישרון שלה והיא עובדת בתור שליחה ומעבירה דברים ממקום למקום. כמו הרבה אנשים אחרים בארטמיס, יש לה גם עיסוק צדדי, של הברחות, ענף מבוקש למדי, אבל אפילו ככה, היא ענייה מרודה. והיא צריכה כסף. יש אנשים שיש להם כסף. הרבה אפילו, והם צריכים שג’אז תעשה להם כל מיני דברים חוקיים פחות או יותר, וכך ג’אז מסתבכת בשרשרת מזימות בינלאומיות. הספר מהנה, וייר מנסה להתרחק קצת מדימוי החנון הגיקי מספור הקודם ולכן חלקים גדולים (הרבה…