ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

שי סנדיק מהוצאת סנדיק ספרים לא מפסיק להפתיע. בשיחה אקראית הוא סיפר לי על ספר שמתוכנן לצאת בהמשך השנה –  L’Orangeraie – הפרדס ( ואי אפשר להתעלם מהמוזיאון בפריז הנושא שם זהה). “אני לא מוציא לאור ספרים שאני לא יכול לקרוא בשפת המקור ולכן ההוצאה מתמקדת בספרים באנגלית ובצרפתית אבל מנסה לגוון במקומות ובהיכרות של הקהל הישראלי”. כך אמר וההפתעה שלי הייתה גמורה, כי לחטוף את ספר הביכורים של אמה הילי לפני שמישהו שומע עליה (אליזבת איננה)  ולהוציא לאור סופרת ברומן ביכורים באותו יום בו הספר יוצא באנגליה (הצרה עם עזים וכבשים) , לזה כבר התרגלתי, אבל להוציא לאור לראשונה בעברית סופר שפעיל כבר שלושים וחמש שנים והוציא עשרות יצירות (בעיקר מחזות), זה מפתיע. עוד יותר מפתיע ששמו של הסופר לארי טרמבלה ( Larry Tremblay) לא מופיע כלל במנוע החיפוש גוגל בשפה העברית! כלומר זה היה נכון עד אתמול. היום הוא מופיע ולראשונה בעברית ולראשונה באתר שבוע הספר ותזכרו איפה קראתם עליו לראשונה! הקרדיט כולו להוצאת סנדיק ספרים (אם בקרדיטים עסקינן, הספר הוא תרגום ביכורים של רוני אפרת ועורכת התרגום היא אוסנת יקירה). אז קצת פרטים על סופר זה: לארי טרמבלה (כך ההגייה הנכונה בצרפתית, אל תנסו לקרוא את השם כאילו הוא באנגלית) הוא סופר מקוויבק, יליד 1954, היה מועמד פעמיים…

מי לא אוהב את צלילי המוזיקה? לא סתם הוא אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר. התחלתי את הספר דווקא מאחרית הדבר של יאיר רוה. כמוהו, גם אני לא ידעתי שמדובר בסיפור אמיתי. או לפחות כזה המבוסס על משפחה שהייתה באמת קיימת. זה לא נאמר בסרט ולא במחזמר ואולי טוב שכך. הספר אינו ספר על צלילי המוזיקה. הספר הוא על משפחת פון-טראפ. האמיתית. ואנו מגלים הבדלים רבים בין המציאות לבין הבמה, אולם עדיין קשה לנו כקוראים לבצע את ההפרדה. אגתה פון טראפ – בתו הגדולה של גיאורג המיוצגת בסרט על ידי מרתה (במציאות היה אח גדול שאינו מוזכר בסרט) מספרת את סיפור המשפחה. הספר מתחיל כמו כל ספר זיכרונות אישי, כזה שהעניין בו לציבור הרחב מוגבל למדי אולם ברגע שנכנסת מריה (גוסטל) לחייהם, כמורה פרטית של אחת האחיות, אנו נשאבים בעל כורחנו לעלילת צלילי המוזיקה. הפערים רבים: גוסטל התחתנה עם גיאורג שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן האנשלוס אגתה הייתה בת 25 ולא נערה מתבגרת בת 16. לא הייתה בריחה דרך ההרים (אם מטפסים על הרי זלצבורג מגיעים רק לעוד מהרי זלצבורג. יש מאות קילומטרים מזלצבורג עד שוויץ), אלא נסיעה רגועה למדי ברכבת מהתחנה העירונית לאיטליה ועוד. אבל מוזיקה הייתה והרבה. משפחת פון-טראפ בסך הכל נרשמה לערב כישרונות מקומי, כוכב נולד…

בשנים האחרונות עוסקת אמי  בפרוייקט משפחתי חשוב של תרגום מאות מכתבים שנשלחו להוריה ודודיה בשנות השלושים מסבה וסבתא מברלין. המכתבים שופכים אור על התקופה ועל חייהם וגם מהווים מקור למידע שלא היה ידוע עד כה. מכתבים אלו שכבר עשרות שנים ללא קורא וגם כיום קשה מאד לקרוא אותם. חלקם בכתב יד צפוף ומחובר וככל שהשנים עוברות, הנייר נהיה דק יותר, הכתב צפוף יותר והתוכן קשה יותר. חלק מהמכתבים חסרים, חלקם קטועים ולצערנו כמובן שיש לנו רק צד אחד של התקשורות. הסתקרנתי מאד לראות פרוייקט דומה. הספר בציפורני הרייך השלישי הוא תרגום של יומניו של וילי כהן בין השנים 1933-1941 מהעיר ברסלאו (כיום וורצלב שבפולין) היומנים נשמרו בידי שכנים, שסיכנו את נפשם לשמור על דפי נייר אלו, והוחזרו למשפה בדרך נס. בנו של וילי  -אברהם ארנסט כהן – תירגם בשקדנות יותר מאלף עמודים מודפסים במכונת כתיבה והנכדה – ד”ר תמר כהן גזית –  חקרה את המכתבים ודאגה לפרסומם. היומנים פורסמו בגרמניה וכעת רואים אור בעברית. הערך של יומנים ומכתבים כאלו כמסמך משפחתי אינו ניתן לתיאור, אך מעבר לכך אפשר לראות בו תיעוד מרתק של החיים היהודיים תחת שלטון הנאצים. גם בקריאה קצרה של היומן (אורכו של הספר מעל 1000 עמודים) מתברר שהוא מייצג היטב את קורות יהדות גרמניה וקווי הדימיון בין…

יש לנו ארץ נהדרת. אנחנו בתקופת בחירות וקצת קשה לזכור את זה אבל הארץ נהדרת וטובה מאד. ספרו של איתי בודל, מראה לנו אותה בצורה חדשה. עשרות צילומי פנורמה ברזולוציה גבוהה – חלקם של 360 מעלות – מראים לנו פינות חמד בארץ. פינות מוכרות מאד ופינות עלומות. כולן יפות. ונהדרות. איתי בודל, מומחה לצילום ולמציאות וירטואלית לא מפסיק את החוויה בספר. היא נמשכת במחשב או בנייד באתר מיוחד בו אפשר לצוף בתוך התמונות. לכל תמונה מלווה קוד סריקה (שמסיבות טכניות כל הקודים מפנים לאותו עמוד ולא לצילום המתאים). התמונות צולמו במצלמות ניקון, לפעמים עם ראשים פנורמיים, חשיפות מרובות בפרמטרים שונים ליצירת איזון וטווח דינמי רחב שיאפשר לראות באותה תמונה גם אזורים בהירים וגם אזורים כהים. בתמונות 360 מעלות נעשה שימוש גם ברחפנים. נראה שבכל תמונה הושקע זמן צילום ועיבוד מרובה. נציין גם את שיוכו של איתי בודל לחברה החרדית. הוא דווקא נולד בקיבוץ ואהב צילום מגיל צעיר. בחברה החרדית, עיסוק באומנות – בוודאי לגברים – אינו מובן מאליו, אולם גם חברה זו נהיית פתוחה יותר ותחום הצילום  מתפתח ועולה. יותר ויותר אנשים מוצאים בו את פרנסתם מחד ואת הדרך הייחודית שלהם לבטא את עצמם ואת פנימיותם החוצה. מבחינתו של איתי, הספר מהווה הכרת טובה לקדוש ברוך הוא על הארץ הטובה,…

אחרי שקראתי את ספרו האחרון של טום רוב סמית – “החווה” קיבלתי המלצות רבות לקרוא את טרילוגיית ילד 44. הספר לא חדש ויצא לאור לפני כחמש שנים. השתכנעתי ואכן ההמלצות צודקות. ספר מותח ובנוי היטב בתקופה ההיסטורית שלו. הסרט המבוסס על הספר יצא בחודש אפריל הקרוב. הימים ימי שלטון סטאלין. אי אפשר לסמוך על אף אחד. המרחק מהפיסגה ומשפע ההנאות שהיא מזמנת להוצאה להורג במקרה הרע ולגולאג במקרה הטוב הוא אפסי. צריך שמישהו יוקיע אותך, מאיזו סיבה שלא תהיה, אמיתית או לא, זה כמובן לא משנה. אין חושדים. חקירה נפתחת רק אם מישהו כבר אשם. במידה ובכלל מגיעים למשפט זה רק כדי לקבוע את העונש, חפות אינה בכלל האפשרויות. לב דמידביץ’ קצין בכיר, משוכנע שהוא אזרח נאמן שמשרת את המדינה אולם ביטחונו מתערער לאט לאט. פתאום הוא מבין שהוא עוצר אנשים חפים מפשע לחלוטין ושפושעים אחרים חומקים ללא עונש. כשהוא מנסה לעשות את מה שמבחינתו נכון (ומזכיר בצורה מסוימת את הספר אנשים טובים של ניר ברעם), הוא מגלה שהוא בעצמו נחשב לפושע והרדיפות לא מאחרות לבוא. תקופת האימים של שלטון סטאלין מתוארת בצורה חדה ומפחידה. כל אחד יכול להיות מרגל. אין במי לבטוח. מות סטאלין באמצע הספר  נותן פתח קטן של תקווה (והספר מזכיר  את משפט הרופאים היהודיים שהיה אמור לגרום…

כשהייתי נער נהגתי לשחק במשחקי מחשב שכונו משחקי הרפתקאות – Quests. לרוב היית מוצא את עצמך במסך הפתיחה של המשחק, לא בדיוק יודע מה אתה צריך לעשות ועוד פחות איך לעשות את זה וצריך להתחיל להתקדם. מומלץ לשמור את המשחק לעיתים קרובות. כל פעולה שגויה נגמרת במות הגיבור (זה היה אצל סייארה, לוקס יצרו  משחקים שלא אפשרו למות). וככה בדיוק מוצא את עצמו מארק וואטני אחרי שהיה לו הרבה מאד מזל טוב וקצת מזל רע. הודות למזל הטוב הוא ניצל מפציעה חמורה שהייתה אמורה לגרום למותו, אבל קצת מזל רע גרם לכך שחבריו שלא ידעו שהוא חי, נטשו אותו לבד על מאדים. מכאן מתחילה ההרפתקה בסגנון בו מארק חושב מה הוא צריך לעשות ואחר כך מבין איך הוא צריך לעשות את זה. אנרגיה, חמצן, מים, מזון, תקשורת – המון נושאים שצריך לטפל בהם. צעד אחר צעד, כולל טעויות, ונסיגות לאחור. חוקי מרפי עובדים שעות נוספות ואפילו דברים שממש לא יכולים להשתבש – משתבשים. אבל בניגוד למשחק אין אפשרות שמירה וכפי שאמר יוג’ין קראנץ, בקר הטיסה האגדי מאפולו 13: “Failure is not an option” (והאמת שהתפלאתי שהמשפט לא הופיע בספר)…. רוב הספר מובא בגוף ראשון בקולו של מארק כאשר בהמשך הוא מצליח ליצור תקשורת עם כדור הארץ ואז ההתרחשות עוברת גם…

משחקי הסוף -יש בכותרת את השם משחק. יש שנים עשר מתמודדים שנלחמים. רק אחד יצא חי והוא יזכה בפרס הגדול. נראה ונשמע כמו עוד ספר שמנסה לתפוס טרמפ על משחקי הכס מחד ומשחקי הרעב מאידך. מצד שני גם משחקי הרעב אינם רעיון מקורי כל כך ומסתמכים על ספריו של סטיבן קינג משנות השמונים של המאה שעברה. למעשה, גם בתנ”ך אפשר למצוא דוגמה שבמקום לנהל מלחמה ארוכה שולחים חבורה של נערים להילחם זה בזה במקום (דוד וגוליית זו דוגמהה ידועה אולם הולמת יותר היא בשמואל ב’ ב “יד וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ. טו וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד. טז וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן” – 12 נערים מכל צד שמשחקים ביניהם – משחקים שעולים בחייהם). אז מה בכל זאת חדש? שנים עשר לוחמים מתרבויות עתיקות בכל העולם שאומנו במשך שנים לקרב הגדול, אולם המטרה לא לגמרי ידועה והאמצעים כשרים כולם. יש מי שפועל בכח ומנסה להרוג כמה שיותר. יש את מי שמנסה לפתור את החידות ויש את מי שמאמין בשיטות הדיפלומטיה והשלום. כולם חיו חיים רגילים ונורמליים (פחות או יותר) עד שהמטאורים פגעו…

גם מי שלא מכיר את ד”ר יונתן גרוסמן יוכל להבין משהו על המתודה שלו כבר משם הספר: “אברהם – סיפורו של מסע”. גרוסמן אוהב את המתודה הספרותית ומשתמש בכל כלי הניתוח שהיא מעמידה לרשותו על מנת להציף ולהבין את הפרטים העדינים המרכיבים את סיפורו של אברהם. מיד במבוא מציג גרוסמן את המבנה הכיאסטי האהוב כל כך על חוקרי הספרות, מבנה בו הסיפור מתחלק למחציות שוות כך שיש הקבלה בין כל חלק לחלק. במבנה זה הדומה למנורה עיקר החשיבות הוא באמצע והנה המבנה כולו. א. תולדות תרח: אברהם נחון והרן (יא, כז-לב) –ב. ניתוק אברם מבית אביו: “לך לך… אל הארץ אשר אראך” (יב, א-ה) —-ג. מסעות אברם בארץ כנען וקריאה בשם ה’ (יב, ו-ט) ——ד. שתי פרידות אברם מבני משפחות: שרי נלקחת לבית פרעה ומוחזרת(יב, י-כ), לוט פורש לסדום ואינו שב (יג) ——–ה.הצלת לוט משבי סדום (יד) ———-ו. הבטחת הזרע והארץ – ברית בין הבתים: “ויחשבה לו לצדקה…” (טו) ————ז. בשורת המלאך על לידת ישמעאל (טז) ————–ח. ברית מילה: שינוי השם (יז) ————ז1. בשורת המלאך על לידת יצחק לאמו (יח, א-טו) ———-ו1. דיון על החרבת הארץ – “לעשות צדקה ומשפט” (יח, טז-לג) ——–ה1. הצלת לוט מחורבן סדום (יט) ——ד1. שתי פרידות אברהם מבני משפחתו: שרה נלקחת לבית אבימלך ומוחזרת (כ),…

הספר רק יצא לאור וכבר יש כאלו שהספיקו לסיים אותו. נביא את דבריה של יעל משאלי. למה אני מפרסם המלצה של מישהו אחר על ספר שטרם קראתי? הסיבה מאד פשוטה, את ספרה הקודם של חיותה דויטש, “ככה נראית גאולה” כל כך אהבתי, שאני לוקח פה הימור, אבל בטוח למדי. ככה נראית גאולה הוא אוסף של סיפורים קצרים עדינים ורגישים הנוגעים בכל תחומי החיים ומשתלבים ונשזרים זה בזה בעדינות. דמות שולית בסיפור הופכת להיות הדמות הראשית בסיפור הבא. ספר נפלא, תקראו.  מתישהו יעשו סרט מהספר הזה… גם ספרה הביוגרפי על נחמה לייבוביץ הדגולה הינו ספר מעולה. בינתיים הספקתי גם אני לקורא ולכתוב סקירה על הספר  – קיראו אותה לאחר הקריאה כאן אבל בינתיים יש ספר חדש. אם אשמע קול אחר נשמע כמו משפט רומנטי ושקט אולם מקורו בפיוט לזכר עשרת הרוגי מלכות “אלה אזכרה” הנאמר ביום הכיפורים… מי שאומר אותו הוא לא פחות מאלוהים שאינו מוכן לשמוע תרעומות על החלטותיו. מלאכי מרום פונים לאלוהים בשאלה  וזו התשובה שהם מקבלים: שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ עוֹטֶה כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה אוֹיֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תוֹרָה עָנְתָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהְפֹּךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדוֹמַיִם גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי…

בזמן האחרון נדמה לי שיש הצפה בסדנאות כתיבה. נראה שכל אחד מעביר סדנה או משתתף בסדנה. אולי זה היה ככה תמיד, אבל נגישות המידע גבוהה מאשר בעבר. אפילו באמצעות הפייסבוק אני מקושר לסופרים רבים וחבר בקבוצות רבות ולכן נחשף לפרסומים רבים של סדנאות כתיבה. לא השתתפתי אף פעם בסדנה כזו. כן כן, גם לי יש רעיון לאיזה ספר פרוזה. יש אפילו שם ואיזה מבנה קלוש של עלילה, אולי עוד משהו יתפתח בו, בינתיים אני מסתפק בכתיבה באתרים השונים שלי (חוץ מהאתר הזה, יש גם את פרשת השבוע ואת אסטרונומיה ומדע – קיפצו לבקר). לא הייתי בסדנה אבל נוסח המודעות לרוב זהה. בוחנים טקסטים, לומדים עקרונות כתיבה, מקבלים משוב ממעביר הסדנה ומחברי הקבוצה וכו’. לרוב תמצאו שם ביטויים רגשיים: התחברות לקול הפנימי, תשוקה, רצון בוער, התרגשות מטקסט. האם כולם רוצים להיות סופרים? כבר מזמן נדמה שכן והיום זה קל מתמיד. המגמה היא עולמית. יותר ויותר ספרים יוצאים בהוצאה עצמית ועל ידי אנשים שאינם בהכרח סופרים. לפחות בחוץ לארץ, רוב הספרים יוצאים בהוצאה דיגיטלית וכך חוסכים את כל עלויות הדפוס. גם בארץ קיימות הוצאות רבות שיוציאו ספר לאור במימון המחבר תוך הענקת חבילת שירותים צרה (שירותי דפוס בלבד) או רחבה (עריכה ספרותית, לשונית, הגהה, עיצוב, איור כריכה, הפצה, שיווק) תמורת תשלום כזה…