סקירה על הספר זיכרונות גנוזים. דרושה מידה לא מועטה של אומץ, יומרה ואפילו קצת “פרשהייט” להוציא ספר ששמו “A guide for the perplexed”, ובעברית “מורה נבוכים”. אין להתפלא על כך שבתרגום לעברית בחרו לשנות את השם, אולם התעוזה במקומה והתוצאה היא אחד הספרים המעניינים והטובים ביותר שקראתי לאחרונה. “הבאתי לך כתבה על ספר שאתה חייב לקרוא”, שחה לי אמי, כאשר נפגשנו במבואה של המשכן לאומנויות הבמה, טרם נכנסו לצפות באופרה הטרובדור (אחת ההפקות הטובות שראיתי בשנים האחרונות ועניין לסקירה אחרת), ובצירוף מקרים מתבקש כל כך הוצאתי מתיקי בדיוק את הספר הזה להראות לה שאני כבר באמצעו. “הוא באמת כל כך טוב?”, נשאלתי. ועוד איך, הייתה התשובה, ואת הכתבה אקרא לאחר שאסיים לקרוא ולכתוב עליו בעצמי. ג’וזי אשכנזי פיתחה תוכנה ששומרת הכול. שמה של התוכנה הוא “גניזה”. גם היום ייתכן ואתם מרגישים שכל התוכנות, השירותים והאפליקציות שלכם: פייסבוק, גוגל, טוויטר שומרות עליכם יותר מדי מידע. קחו את זה עוד צעד קדימה. המצלמה של הנייד מקליטה ומצלמת כל מה שקרה 24 שעות ביממה וגם כאשר אתם מצולמים בנייד של מישהו אחר התוכנה מזהה אתכם ומוסיפה את הפרטים למאגר שלכם (בהשלכות הפרטיות של תוכנה זו הספר לא דן). עכשיו תחשבו שעוד כמה מאות שנים מישהו נתקל במאגר העצום הזה שכולל ערימות עצומות של נתוני…
סקירת הספר המסע אל קצה הארץ. קצה הארץ הוא תרגום שמה הלטיני של אנגליה Angleterre. הספר מציג את מאמציו של רבי מנשה בן ישראל לאפשר את ישיבת היהודים באנגליה. אנגליה הייתה מהמקומות הראשונים שגירשו את היהודים באופן מוחלט וגם פוגרומים קשים (במיוחד ביורק) אירעו בה. העלילה מתרחשת באמצע המאה ה-17. אירופה כרגיל בקלחת ובקדחת של מלכים/רוזנים/קיסרים ומה לא, השרויים בפקעת פוליטית בלתי ניתנת להבנה. במזרח אירופה, פרעות ת”ח ות”ט של חמילנצקי והקוזקים עושים שמות ביהודים. במערב עדיין ניכרות תוצאות גירוש ספרד ופורטוגל ורדיפות האינקוויזיציה, צרפת לא מוזכרת כלל בספר, ורק בארצות השפלה (שהולנד היא רק אחת מהן ובעצמה מחלוקת לשתי מדינות – צפון ודרום) שבעצמן זכו לעצמאות לאחר מלחמות עקובות מדם במשך למעלה ממאה שנה, זוכים היהודים לחיות בצורה בטוחה. יחסית לפחות. רבי מנשה בן ישראל, מראשי הקהילה, עוסק במאמצים כבירים לאפשר את חזרת היהודים לאנגליה, מתוך תקווה שבאי המרוחק מעט מהיבשת, ימצאו יותר ביטחון. לביתו מגיע יוסף, פליט בן 11 מפולין הנאסף לתוך ביתו כבן וכאח לשמואל, בנו השני של הרב ששכל את בנו הבכור. הספר מתאר את קורותיהם, בצורה בדיונית אבל נסמך על קווי העלילה האמתיים. רומן היסטורי צריך להחליט אם הוא יותר רומן או יותר ספר היסטורי. כאשר החלוקה היא שווה נוצרת תוצאה פרווה. נישט אהין, נישט אהער. ספר…
סקירה על הספר קיש קיש קריא. הספר הנחמד הזה כנראה נבלע אצלי באחת הערימות כי מצאתי אותו לאחרונה והופתעתי לגלות שהוא יצא לפני יותר משנה וחצי ולמעשה הוא כבר לא בהגנת חוק הספרים ולכן אולי תוכלו גם לקנותו במבצעים. בכל מקרה לספר, ובוודאי לספר מסוג זה, אין תאריך פג תוקף ומומלץ מאד להעיף בו מבט. הספר מכיל סיפורים קצרים וחמודים, עם איורים חמודים לא פחות ומטרתם ללמד את הילדים פתגמים בעברית. ואיזה פתגמים נלמד? פרצה קוראת לגנה, לא הבישן למד, תפסת מרובה לא תפסת וגם מעט ארמית: סדנא דארעא חד הוא ועוד. הסיפור הפותח את הספר עוסק בפתגם “אם לא עכשיו אימתי”, ונראה שזהו המוטו לכל הספר. עברית יפה צריך ללמוד כבר בגיל צעיר. אין מה לפחד משפה גבוהה, אלא ההיפך, לימוד הפתגמים יאפשר לילדים לגלות שפה עשירה ומהנה ותעזור להם לשלב ביטויים אל בשפת הדיבור שלהם. הנה כמה דוגמאות מתוך הספר באדיבות ההוצאה קיש קיש קריא – פתגמים שימושיים לילדים / רביב עמירם, בנזימן חגית קיש קיש קריא פתגמים לילדים חגית בנזימן יעץ והקדים: עמירם רביב איורים: מנחם הלברשטט הוצאת כנרת 2014 מגב הספר וֹם אֶחָד, אַחֲרֵי לָ”ג בָּעֹמֶר, הִצְטָרֵף לַכִּתָּה תַּלְמִיד וּשְׁמוֹ תֹּמֶר. כְּשֶׁהַמּוֹרָה אָמְרָה: בָּרוּךְ הַבָּא! הוּא עָנָה מִיָּד: תּוֹדָה רַבָּה! הַמּוֹרָה הֵבִינָה כִּי הוּא חַרְזָן…
אחת האמירות שנשמעו בהקשר של חוק הספרים הייתה כי החוק יחזיר לספר את “הכבוד”. אני מטיל ספק באפשרות שחוק כלשהו יכול לעזור “לכבוד” ואת מצבו של “הספר” כמושג יש לתלות לדעתי בגורמים אחרים לגמרי ובעיקר בכך שכיום קל יותר וזול יותר להוציא ספר לאור. לא סתם מצרף הביטוי “כבוד ויקר” את המילים האלו יחדיו. מה שיקר מקבל בעצם יוקרו הילה של כבוד, ואילו מה שזול לא. והוצאת ספר, נהייתה משהו זול יחסית שהרבה אנשים יכולים להרשות לעצמם, בוודאי אם זה החלום שלהם. זו מגמה עולמית וישראל היא חלק ממנה. כמות הספרים שיוצאים רק עולה, כמות האנשים שכותבים ספרים עולה עוד יותר וסדנאות כתיבה וספרים על כתיבה נהיו פופולריים במיוחד. כיום, אין כבר צורך בהוצאת ספרים מסורתית, אפשר להוציא ספר לבד או עם הוצאה שלמעשה משמשת כקבלן, כלומר היא אינה משלמת לסופר, אלא הסופר משלם לה. ריבוי הספרים שיוצאים אינו דבר רע ומראש גם אין דרך לקבוע קריטריון של איכות. ספר בהוצאת מוכרת ומכובדת יכול להיות ספר גרוע ואילו ספר בהוצאה פרטית יכול להתגלות כמוצלח. אני מבחינתי מוכן לתת הזדמנות כמעט לכולם. אך גם הקוראים נמצאים בבעיה. שפע הספרים העצום והסטטיסטיקה שלפחות רוב הספרים הם בינוניים (אם לא למטה מכך מפני שלפעמים ספרים בהוצאה עצמאית מוותרים על שירותי עורך מקצועי) מקשים…
נתן שחם, סופר ותיק ומוערך, כותב בעשור העשירי (!) לחייו על משפחתו. נשמע מעניין. שם הספר מסורבל משהו, וכשהצצתי בדף השני לראות איך מכונה הספר באנגלית, שמו היה קל ופשוט Mum. אולי בנאלי מדי לקרוא לספר בעברית “אימא” אבל יותר מהכול הספר הוא ספר על געגוע. געגוע לאבא, געגוע לאח הבכור ובעיקר געגוע לאימא. הספר אינו אוטוביוגרפיה. יותר ספר זיכרונות בו שחם מעמת את הזיכרונות שלו מאימו, ורדה שטיינמן, עם סיפורים שהוא שמע לראשונה עשרות שנים אחר כך ורק לאחר מות האם, מקרובים שהוא אף לא ידע על קיומם. נעיר כאן לקח חשוב לקוראים. אם יש לכם שאלות ויש את מי לשאול, זה הזמן. אל תחכו רגע. ואם יש לכם מה לספר, ספרו עכשיו. אל תחכו רגע. אחר כך כשרוצים לספר, אין למי וכשרוצים לשאול אין את מי. העניין בהיסטוריה מתפתח תמיד רק בשלב מאוחר. אמי שלי מתרגמת כבר כשנתיים מכתבים ישנים ששלחו סבה וסבתה מגרמניה לארץ. המלאכה קשה ומאחר ולדאבוננו לא נותר איש מהדור הקודם, גם אין את מי לשאול. גם שחם גילה שלאחר מות אחיו הבכור, הוא נשאר ללא מי שאפשר לשאול ומנסה ללקט את פיסות המידע שעוד נותרו ברשותו. הרבה סיפורי כיסוי יש בספר. האם לא סיפרה מעולם את סיפורה האמיתי אלא בדתה סיפורים שונים ואילו בניה פחדו…
הרב נבון כתב ספרים במגוון נושאים ואם נאמץ את לשונו של פרופסור שקולניק הבן מהסרט הערת שוליים ניתן לומר שמצודתו פרושה על פני כל סוגות הספרות וגם במרחב הוירטואלי אינו טומן ידו בצלחת ואף זכה, בצדק, לכינוי הרב של הפייסבוק. סקרנו בעבר ספרים קודמים של הרב נבון: אהבתי את נאחז בסבך, מבוא מצוין ובהיר להגותו של הרב סולובייצ’יק, פחות אהבתי את ספר הפרוזה שלו ללכת על דגים, לא שסבור אני שאל להם לרבנים לשלוח ידם בפרוזה, נהפוך הוא, אלא שהספר עצמו פחות נשא חן בעיני. מספר אחר שלו אפילו הסתייגתי מעט. חוה לא אכלה תפוח היה נראה לי מעט רדוד במבט ראשון, אולם גם לו יש מקום במדף ואת ספרו האחרון תיקו, אהבתי מאחר שהשכיל לשלב תוכן רציני בקנקן קליל. באחת הסקירות קיוויתי שהרב יכתוב על מורה נבוכים, נושא בו העביר דיוור שבועי במשך זמן רב, אולם ספרו החדש הוא הראשון בסוגה של ספרות הלכה ופסיקתה. הספר מכיל מאמרים שיש לקרוא ולמוד אותם על הלכות ברכות הנהנין. נתחיל דווקא במכתב של הרב משה ליכטנשטיין המופיע בתחילת הספר ומהווה הסכמה חריגה. הנה מעט מדבריו: “חוששני שלא אטעה אם אומר שמדרכם של מכתבי הסכמה בימינו להעלות חיוך נבוך, במקרה הטוב, או חיוך מזלזל במקרה הנפוץ, על שפתם של רבים וטובים, וגם לא אטעה אם…
“אמה וודהאוז הייתה חכמה יפה ועשירה…”. לכאורה אידאלי, אבל באנגליה של תחילת המאה ה-19 זה אומר שאת מאד, מאד משועממת. בניגוד לגיבורות אחרות של אוסטן שהיו חכמות ויפות (לפחות לפי הליהוק בסדרות ובסרטים המבוססים על ספרי אוסטן) אך עניות למדי ונאלצו לעסוק כל היום בחיפוש אחר בעל שיהיה נאה וחכם לפחות כמותן, ועשיר הרבה יותר. אמה פטורה מכל הדאגות האלו. היא גם צעירה למדי, בת 21 בסך הכל ולכן למרות שהיא אולי חכמה, היא חסרת ניסיון חיים ובכל זאת השעמום גובר. היא גרה לבד עם אביה ההיפוכונדר המבוגר ואין יותר מדי מה לעשות פרט מאשר לדבר ולדבר ולדבר, ולכן אמה מנסה לשנות לאנשים את החיים, ובעיקר לעסוק במלאכתו של הקב”ה לזווג זיווגים. איני יודע עם אוסטן הכירה את המדרש על המטרונה שחשבה שלשדך בין זוגות היא משימה קלה, אבל גם אמה מגלה מיד בתחילת הספר כי מעשי השידוכים שלה רק גורמים נזק. ומה לגבי עצמה שכן היא הגיעה לפירקה ובתור נערה יפה וחכמה ובמיוחד עשירה, היא הרי נחשבת למציאה? אמה לא מעונינת להתחתן כלל. אין לה צורך בזה. מה יוסיף לה גבר בחיים? ולגבי ילדים? היא תסתדר עם הילדים של אחותה (חמישה!) ותהיה להם דודה אוהבת. והשעמום? אין מה לדאוג היא לא תהיה רווקה זקנה כמו ההיא וההיא, בגלל שלה…
נושאים מכתבי הקודש נפוצים מאד באומנות. לרוב נכיר ונזהה נושאים שמקורם בתנ”ך אולם נושאים הנמצאים בכתבים הנוצריים, מוכרים הרבה פחות לקורא הישראלי. גם אלמנטים מסוימים החוזרים במקומות שונים בציורים שונים נותנים משמעויות לציור שאינן בררות למי שלא מכיר את הקוד הנוצרי. ספר זה מאת ד”ר אפי זיו נועד לפענח את “הצופן” ולעזור לחובב האומנות בהבנת התמונה שהוא רואה. כבר בתחילת הספר מופיעים מוטיבים כלליים, כמו יונה או רימון והמשמעות שלהם בעולם הנוצרי, ובהמשך פרקי הספר עוברים דרך סצינות ואישים מהתנ”ך מהבית החדשה ועד דמויות נוצריות שזכו למאות ציורים: מריה, ישו, יוחנן המטביל, שליחים, נזירים, קדושים ועוד. הפרק הראשון מוקדש לתנ”ך ומבוסס על דמויות לפי סדר הא”ב, החל מאברהם אבינו. לכל דמות מופיע תיאור קצר, מאפיינים לדמות (אטריבוטים), וסצינות אופיניות לדמות – ביקור המלאכים, גרוש הגר, עקדת יצחק במקרה של אברהם. אמנם סיפור התנ”ך מוכרים לנו אבל חשוב לזכור שהפרשנות שהציירים הנוצרים נותנים לה היא פרשנות נוצרית שלעתים שונה לגמרי מהפרשנות היהודית. גדולתו של הספר, מעבר להסברים המועילים, היא במאות הציורים הגודשים אותו בצבע מלא. הלימוד אינו תיאורטי. לומדים על סימן או דמות מסוימת ומיד רואים תמונה או שתיים מייצגות. כמובן שמבחר התמונות האפשרי הוא גדול בהרבה, אבל הדוגמאות מספקות. למרות שספר מסוג זה נראה על פניו כספר ללימוד בבית ולא כמדריך…
קראתי לא מעט ספרים על מלחמת העולם השנייה, אבל מה קרה אחריה? כישראלים אנו מכירים בעיקר את ההיסטוריה המקומית, ניסיונות ההעפלה, המחתרות, המאבק במנדט, הקמת המדינה וכו’, אבל מה התרחש באירופה? איך היא השתקמה, מדוע חולקה גרמניה לשתי מדינות ואילו אוסטריה לא. איך נוצר מסך הברזל, איך השתקמה הכלכלה ומה הייתה השפעת התרבות. בקיצור, מה קרה באירופה אחרי המלחמה. המילה בקיצור לא מתארת את ספרו של טוני ג’אדט שאורכו כאלף עמודים צפופים במיוחד. את הספר אחרי המלחמה, רכשתי באחד ממבצעי ארבע במאה לפני כמה שנים. כבר קניתי כמה ספרים והגעתי לשלב שבו אין איזה ספר שאני ממש רוצה ולכן אני בוחר משהו. החלטתי לבחור את הספר הארוך ביותר שנמצא במבצע, בבחינת מקסימום תמורה (בדפים בעד הכסף). אני מודה שזו דרך גרועה במיוחד לבחור ספרים וכדרכם של ספרים שנקנים בצורה כזו הוא ישב על המדף זמן רב וחיכה לזמנו שהגיע לאחר סיום ספר באורך כמעט זהה על מלחמת העולם השנייה (מאת אנטוני ביוור), שעורר מיד את השאלה מה קרה אחר כך. הספר אחרי המלחמה, מקיף את ההיסטוריה מסיום המלחמה והתפוררות המשטר הנאצי ועד שנת 2005 שאז נכתב הספר ונראה לי כהמשך ישיר לספרו של ביוור. הספר הוציא את ג’אדט מאלמוניות יחסית וזכה לפרסום רב. פרסום נוסף קיבל המחבר עקב דעותיו שאפשר לקרוא להן,…
לא היה הרבה סיכוי שבכלל אגיע לספר הזה. השם שלו, שם של ספר מדע בדיוני מוזר, הכריכה שלו הזכירה לי ספר מדע בדיוני אחר (הכרונוליתים – ספר טוב), על הסופר לא שמעתי כלום (וזה אכן ספרו הראשון) ובאופן כללי ספר שעושה הכול כדי להתחמק ממך שלא תרים אותו מהמדף. למזלו של הספר, הוא דווקא תפס את תשומת ליבו של צור ארליך שכתב עליו סקירה אוהדת . וכשצור ממליץ, כדאי לקרוא (רק נזהיר שיש מעט ספויילרים בסקירה שלו), ולהמלצתו אוסיף גם את זו שלי. מה אתם יודעים על צ’צ’ניה? בואו נתחיל מאיפה היא נמצאת. את זה דווקא ידעתי. וגם עוד כמה פרטים, שהיא קיוותה לקבל עצמאות מרוסיה ולא לגמרי הלך לה והייתה מלחמה ופיגועים וטרור. אבל זהו בערך. פעמים רבות אנו מתלוננים שבעולם לא מבינים בכלל מה קורה כאן בפינה הקטנה שלנו על הגלובוס, אבל גם אנחנו לא יודעים מה קורה בפינות אחרות. ולפחות לפי המסופר בספר, אולי באמת עדיף לא לדעת. שתי מלחמות כבר היו בצ’צניה מאז התפרקות ברית המועצות ובשתיהן דוכאו כוחות המורדים שרצו עצמאות ביד קשה בידי הצבא הרוסי המכונה הפדרלים. אז מה משמעות השם המוזר הזה של הספר? את התשובה נגלה רק בעמוד 174. במילים מסורבלות אלו בחר המילון הרפואי של איגוד הרופאים הסובייטי להגדיר את המילה חיים. חיים: קונסטלציה של תופעות…