ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

הסקירה נכתבה על ידי שלומית חזן שטרן. נועם מוצאת לה מקום, עוצמת עיניים ובשאיפה אחת עמוקה- מזמינה אליה את החברים הזהרורים שלה… הספר “לפעמים נועם” הוא כלי מצוין לעיבוד רגשות אצל ילדים קטנים, והאמת, שכפי שכותבת המחברת בעמוד האחרון—”זה עובד גם אצל מבוגרים”. נועם היא ילדה ככל הילדות, וככזו, היא לעיתים חווה רגשות שאינם חיוביים כמו כעס, עצב ופחד. הסיפור מאפשר מתן שם וזהות לרגשות האלה, שכל אחד מהם מודגם על ידי סיפור קטן, ולאחר מכן עושה שימוש בטכניקה פשוטה של דמיון מודרך: מוצאים מקום, עוצמים עיניים, ומדמיינים יצורים קטנים חמודים וזהרוריים שנכנסים לגוף ומנקים אותו מהרגש השלילי. לאחר שלושת הרגשות השליליים, אנחנו מקבלים הדגמה כיצד אפשר באמצעות השיטה הזו גם להעצים רגש חיובי—היצורים הקטנים משוטטים ברחבי הגוף ומצטרפים לתחושת האושר והשמחה. הסיפור הקטן של השמחה הוא זיכרון מטיול משפחתי מאושר ויש ממנו גם מזכרת מוחשית – צדף מיוחד. כך “על הדרך” לא רק תירגלנו עוד שימוש ב”חברים הזהרורים” אלא גם קיבלנו כלי נוסף להתמודדות עם עצב או פחד- באמצעות שיחזור של זיכרון שמח בעזרת מזכרת שתחדד את הזכרון. “ומאז, כשנועם לפעמים כועסת, או עצובה או פוחדת מעט- היא מוציאה את הצדף המיוחד שהגל הקטן הביא לה במתנה ונזכרת בטיול ההוא לצפון. כשנועם מקרבת את הצדף אל האוזן שלה, היא יכולה…

סקירה על מרכבת היהלום ובה תזכו לקרוא שני הייקו ללבן סוגיות עקרוניות וחשובות עד מאד בנושא סדרת “תיבת פנדורין” ואם תגיעו עד הסוף (או קפצו עכשיו) לקרוא את הפרק הראשון מהספר החדש: החורף אכזר פנדורין שוב בשטח רכבות שטות רבים שואלים אותי, גדי, אם אתה כל כך אוהב את סדרת פנדורין, מדוע אתה לא קורא את כל הספרים באנגלית וזהו? ואני עונה: אני מאד אוהב את סדרת פנדורין, זה אלף, ונו (ונו, איך תתרגמו את כל הנו לאנגלית??), מילא אם פנדורין היה באנגלית והייתי קורא במקור אבל לקרוא באנגלית תרגום מרוסית זה בית. ומי מבטיח לי שהתרגום לאנגלית יגיע לרמת התרגום של יגאל ליברנט הפנטסטי המיטיב לבטא את כל דקויות השפה זה גימל. ולוותר על ההערות וההארות המחכימות,הקשרים ספרותיים ועוד מידע רב ערך בסוף הספר זה דלת. בקיצור מה פתאום לקרוא באנגלית? לא יעלה על הדעת כן במקומותינו. נחכה בסבלנות. ועדיין אנחנו בפער עצום של שלוש עשרה שנה ויש עוד ארבעה ספרים! קדימה יגאל, קדימה!! ועדיין רבים, שואלים אותי, גדי, למה בכלל אתה אוהב כל כך את סדרת פנדורין? ואני עונה: למה אתם חושבים שאני אוהב את סדרת פנדורין? האם זה בגלל שבמשך שנים לא ידעו מי המחבר של הספרים האלו ?? האם זה בגלל שכל פעם שיוצא ספר חדש בסדרה…

סקירה על הספר הארה. הספר נפתח בפרופסור ארנסט וויל העולה להציג את ממצאי מחקרו האחרון. מה הממצאים? איש אינו יודע אולם הם חשובים דים לעריכת כינוס מיוחד של האוניברסיטה ולהזמנתם של צוותי תקשורת רבים. לאחר הקדמה זו הבונה מתח וציפיה אצל הקורא, חוזר הספר שנתיים אחורה. מוטיב המתח נשמר, איש מסתורי מגיע לפרופסור וויל עם מידע על כתבים ישנים בעברית במעמקי האמזונס… איך הגיעו יהודים לאמזונס? לאחר גירוש פורטוגל ברחו יהודים רבים גם לברזיל, אבל כאשר השלטון הפורטוגלי והאינקווזיציה הגיעה גם לשם, חלקם עזבו לאמסטרדם וחלקם ברחו לג’ונגל. מעט על כך מופיע בספר אחר שקראתי לא מזמן – המסע אל קצה הארץ. פרופסור וויל יוצא למשימה ומגלה… תגלו בסוף הספר. בספר מופיעות שתי דמויות ראשיות  -הפרופסור ועוזר המחקר שלו, יונתן, שנהיה שותפו למסע. לכל אחד מהם מערכת יחסים בעייתית עם הוריו ובעיות עם מערכות יחסים גם בהווה. גם נושאים אלו יפותחו ויפתרו באופן חלקי. הספר יצא בהוצאת אוריון, הוצאה המתמחה בסיוע לסופרים עצמאיים ובהוצאה שלא דרך הוצאות מסחריות ובמתן שירותים נלווים לסופר (עריכה, הגהה, עימוד וכו’). אין זה סוד שלספרים בהוצאה עצמית קשה יותר להצליח. מעבר לדיון בנושא האיכות אין מאחורי הספר והסופר גב של הוצאה גדולה, ולכן חשוב לי, כסוקר, להגיע גם אליהם ואם הם מספיק טובים גם לסקר. את…

יש הרבה ספרים על תולדות המתימטיקה ולכן נשאל מה מייחד ספר זה? כפי שרומזת כותרת המשנה, אלו ההקשרים שלו לנושא האבולוציה. האבולוציה לא אמורה להתעניין במתימטיקה. אמנם כדאי לדעת לספור  בשביל לדעת אם רודף אחריך דוב אחד, שניים או הרבה (ויש תרבויות בהן אלו היו כל המספרים הקיימים), אבל אין משהו באבולוציה שיגרום לך לחשב אינטגרלים (וכנראה גם לא לדוב שרודף אחריך, למרות שזה היה יכול להעסיק אותו לא מעט בעוד אתה היית בורח) ובכל זאת המתימטיקה הצליחה להתקדם. אולי גם בגלל שרידים אבולציוניים כאלו ואחרים יש לנו קושי גדול בלימוד מתימטיקה ובפרט בהבנה של תופעות סטטיסטיות בהן שוגים לרוב, מאחר והזמן הנדרש לחשיבה נכונה עליהן עולה בהרבה על האפשר במצבי Fight or flight. ומתי הצליח האדם לפתח את המתימטיקה ואת שאר המדעים שתכליתם הייתה לחזות אירועים, או אפילו להבין את העולם? גם זו הייתה התפתחות הדרגתית. תחזיות נכונות הן עניין מצוין וחשוב ותרבויות בבליות קודמות השתמשו בחישובים, ובפרט חישובים אסטרונומיים על מנת לחזות אירועים כמו ליקויים ותנועות נסיגה של כוכבי לכת. אם התחזית עבדה הכל טוב, אבל התרבות היוונית רצתה להבין גם למה התחזית עובדת ומשם התפתח המדע בדרכים שונות, החל מכך שהמתימטיקה היא כלי עזר בלבד ועד תורות שלמות המבוססות על מתימטיקה בלבד ושלפחות כרגע כל הקיום שלהן הוא…

סקירה על האיש משם. אם לא הייתי יודע שהספר הוא הוצאה מחודשת של ספר בן חמישים, יכול להיות שלא הייתי שם לזה לב. וזו בדיוק הסיבה להוציא אותו מחדש, כי בכריכתו הישנה והדפים הצהובים, מי יקרא הספר המקורי שנעלם מזמן מהחנויות ומהמחסנים? ולמה להוציאו מחדש? כי הוא רלוונטי לימינו, ועוסק בשאלות המטרידות אותנו גם כיום. עלילת הסיפור שנכתב לפני מלחמת ששת הימים מתרחשת לפני ובתוך מלחמת העצמאות. איש חסר שם, אבל אינו פליט כמצופה, אלא דווקא חייל משוחרר ונכה מהצבא הבריטי, שנתקע על הרכבת ולא מצליח לעבור את הגבול בין מצרים לארץ ישראל ונשאר תקוע במשך זמן רב בכפר עלוב ומוזנח. משפחה ערבית מארחת אותו ודואגת למחסורו אבל חשיפתו לסביבה מסכנת אותו ואותם. הוא אינו יכול להיות כל היום ספון בביתם ולכן יוצא החוצה וכל יציאה כזו מסכנת אותו, גם יצרו מקשה עליו. מלחמות דווקא לא מטרידות אותו. הוא את שלו כבר עשה ואין לו עניין במלחמה המתחוללת רק קילומטרים בודדים צפונה. אותנו מעסיקה בעיקר השאלה, מדוע הוא לא מנסה לעבור את הגבול, או לחזור לקהיר וכחייל בריטי לצאת משם למדינה אחרת. הוא האיש משם, אבל איפה זה שם? הוא כבר היה בארץ ישראל (ויצא להילחם בנאצים) אבל אין לו מישהו או מישהי שמחכה לו שם, אין לו משפחה שם,…

תרגום היא מלאכה קשה. תרגום שירים היא אפילו משימה קשה יותר. שיר טוב מספר סיפור, ותרגום מדויק שלו כמעט בלתי אפשרי כאשר עוד מנסים לשמור על המשקל והתאמה ללחן המקורי. נביא כאן שתי דוגמאות משנות השישים לגירסאת עבריות לשירים מוכרים. הדוגמה הראשונה, היא דוגמה לגירסה לא מוצלחת, למעשה קשה לקרוא לה בכלל תרגום או עיבוד. השיר “בית השמש העולה” The house of the rising sun, הוא שיר עם אמריקאי המספר על מקום מפוקפק (שהיה או לא היה, אבל כמותו היו גם היו) המשחית נערים ו/או נערות, תלוי בגירסה המדויקת של השיר, שכמו כל שיר עם יש לו יותר מגירסה אחת.  מי לא שר אותו? בוב דילן, ג’ימי הנדרקיס, דוראן דוראן, הנשרים, הדלתות, כל מי שאתם רוצים (חפשו ביוטיוב ותמצאו עוד גרסאות רבות), אבל לא נגזים אם נאמר שהגירסה המוכרת וזו שהתקבעה בתודעה היא גירסת הלהקה הבריטית, “החיות” The Animals. מה הפך גיסה זו לאהובה כל כך? אולי הקול של אריק בורדן, אולי מנגינת הליווי, האקורדים של הגיטרות ובעיקר הליווי באורגן של אלן פרייס, שאפשר לשמוע בלופ אינסופי. לשיר יש גירסה עברית הנקראת “רחוק רחוק מכאן”. המילים של לאה נאור אינן תרגום לשיר המקורי ופרט למילה בית המופיעה בהן, אין שום קשר לשיר המקורי. יש קשר צלילי בכך שהמילה כאן מתחרזת עם המילה Sun ובזה…

סקירה על הספר והסרט חדר. את הספר קראתי לפני שהתחלתי לסקר ספרים, אבל יציאת הסרט היא הזדמנות טובה להשלים פערים. “חדר” הוא כל העולם. יש בו כיור ומראה וצוהר קטן שממנו רואים לפעמים מטוסים. יש גם חרק או שניים ואפילו עכבר אבל כל השאר: כל שאר האנשים, המקומות והדברים הם לא אמיתיים. הם קיימים רק בטלוויזיה. רק אמא אמיתית, וניק שבא לפעמים ומביא להם אוכל ושאר דברים. לג’ק למעשה לא חסר כלום. אם אתה לא יודע שאתה מפסיד משהו, אתה לא מפסיד כלום, אבל אמא יודעת ולא מסוגלת יותר… מכאן מתחיל הספר/הסרט. זהו סיפור על אומץ, על הקרבה, על היאחזות בחיים, על תמימות ילדותית, על אהבה. הנושא קשה, אבל לאחר צאת הספר (וכנראה גם לפניו) נחשפו סיפורים דומים, מזעזעים אפילו יותר. זו המציאות, וספרות טובה וקולנוע טוב, לא עושים הנחות. מומלץ לקרוא ולראות. בין ספר לסרט השאלה הזו עולה כמעט בכל עיבוד קולנועי ולרוב מלווה באמירה שהספר היה יותר טוב. יש לכך כמה סיבות, מעבר ליכולת של הספר להציג יותר תוכן ונפח ולעסוק במבחר נושאים הוא משאיר לנו הרבה מקום לדמיון והסבירות שהדמיון שלך והדמיון של הבמאי, שממילא גם ביצע עיבודים ומתבסס על תסריט שאינו חייב להיות זהה לספר (ולרוב רצוי שלא יהיה), היא כמובן אפסית. כך גם במקרה שלנו….

סקירה על הר האושר. קצת קשה לכתוב סקירה על ספר שמחברו נפטר לאחרונה בנסיבות טרגיות והספר משמש לו כמעין מצבה. והספר עוד מכונה בשם “הר האושר” ואותו כתב אמיר גוטפרוינד כאשר כבר לא היו לו אשליות לגבי חומרת מחלתו. הספר חובק עולם – שבדיה וישראל הם המקומות המרכזיים אולם גם ליוון, צרפת, פאראגוואי ושוויץ יש חשיבות בסיפור. שירי וסמואל – שתי דמויות שלא היו אמורות להיפגש, קל וחומר לפתח רומן נפגשות, והרומן מתפתח גם הוא למרות הבדלי תרבויות, דת (למרות שמו סמואל הוא נוצרי), גיל, שפות ומיקום. דמויות המשנה בספר מרתקות לא פחות. דורין – הבוסית הקריזיונירית של שירי, בנימין – עוזר הרב בסטוקהולם ודויד – המדען הגאון אביה של שירי. דווקא דמויות המשנה הן אלו שיש להן יותר אמירה משמעותית בספר. סמואל הוא היסטוריון עם התמתחות בנושא גזענות וחקר תנועות נאציות הוא גם מתעניין בגזענות בישראל ובדרכי הביטוי שלה, אולם דווקא דויד, אביה של שירי הוא זה המתבטא בחריפות כלפי הגזענות והאנטישמיות באירופה ובעיקר בגלל הצביעות שלהם: “ופתאום חשבתי…את זה האנגלים עוד יכולים להחזיר. הרי האבנים האלו לא נכרו מתוך אדמת אנגליה….הם אינם יכולים להחזיר את כבוד הנאנסים, המשועבדים, המושפלים, הנרדפים, הנכלאים, המעונים. מאות מיליוניו אנשים שסבלו כל כך הרבה כדי לפאר את אנגליה ורצונותיה. אבל האבנים, היהלומים, האזמרגדים… אותם שיחזירו!…

הצרה עם עזים וכבשים. איזה שם מוזר לספר ועוד כזה שמעורר בך ישר אסוציאציות לסטייק. התשובה הגיעה בעמ’ 117 ודווקא מהאוונגליון מתי, והוא משל על ישו שמפריד בין עיזים וכבשים. הכבשים סייעו לו, והעיזים לא. החלוקה הפשוטה לרעים ולטובים, אבל בספר החלוקה שונה מעט ואינה דיכוטומית כל כך. בשפה האנגלית לעתים הביטוי עז משמש למישהו שמואשם שלא בצדק ואילו כבשים הם כאלו שהולכים בעדר.  גם בגמרא (שבת דף עז עמוד ב’) ניתן למצוא הבחנה בין כבשים לעיזים. ר’ זירא שואל מדוע כאשר יש עדר מעורב של עזים וכבשים, העזים הולכות בראש ומקבל תשובות על ההבדל בין עזים לכבשים (מומלץ לקרוא את המאמר המלא מאת משה רענן). ברגע שמגיעים למשל ומחילים על הספר את הנמשל, שם הספר נהייה הרבה יותר ברור. גברת קריזי נעלמה וכולם בבתי השדרה האנגלית האפורה והמנומנמת רק מדברים על זה אבל לא עושים כלום. מי שכן מנסות לעשות משהו הן גרייס וטילי, שתי ילדות צעירות שמחליטות לחפש את גברת קריזי, אולם במהלך המזכיר את דקארט הן מגיעות למסקנה שכדי למצוא אותה צריך למצוא קודם את אלוהים. הספר מתנהל עמוק באווירת שנות השבעים ועם זה אין לי בעייה, אני מכיר את השירים והלהקות שהוזכרו, אבל הוא מתנהל עמוק באנגליה של שנות השבעים וכאן העסק כבר יותר בעייתי. שמות של אנשים,…

סקירה על הספר בגן חיות הטרף. מי שיודע קצת גרמנית, או ביקר בברלין, ישים לב מיד לכותרת הספר. הסנטרל-פרק של ברלין הוא הטיירגארטן, גן חיות בתרגום מילולי, שבעבר איכלס מבחר חיות למען יוכלו אצילי פרוסיה להנעים את זמנם הפנוי בציד קרוב לבית. בקצה אחד שלו נמצא שער ברנדנבורג והבונדסטאג ובקצה השני, גן החיות של ברלין. נהר השפרה זורם לו בנינוחות וכל תושבי ברלין אוהבים להיות בפארק. כל מי שכותב על מלחמת העולם השנייה, צריך לחדש משהו ובספרנו החידוש הוא נקודת המבט של דיפלומט אמריקאי – ויליאם דוד (Dodd) שיכהן כשגריר בשנים 1933 (לאחר עליית היטלר לשלטון) -1937. דוד לא היה פוליטיקאי ולא דיפלומט אלא מרצה להיסטוריה, ששקד על חיבורו “הדרום הישן” והתמחה בדמותו של ג’פרסון. הוא לא היה המועמד הראשון לתפקיד, גם לא השני, אבל כאשר לא נמצאו מועמדים אחרים, רוזוולט הציע לו את התפקיד ודוד הסכים. דוד למד בצעירותו בלייפציג ואהד את גרמניה. רבים ודוד בתוכם, סלדו מהיטלר, אולם לא טרחו לעשות יותר מדי בנידון. הקונסול הכללי בברלין היה חריג, ג’ורג מסרסמית’ כתב, התריע, העביר דוחות ודחק בממשלתו לעשות פעולות נמרצות יותר כבר בשנת 1933, אולם הוא היה קול קורא במדבר. גישתו של דוד הייתה שקולה יותר אולם הספר מתאר היטב את המפנה בדעותיו שהלך והתחזק לאחר שפגש את הנאצים…