ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

הוצאת תשע נשמות, היא סוג של עוף מוזר, או שמא עלי לומר חתול מוזר בשוק הספרים הישראלי ויש לכך צדדים לטוב ורע. את הבעיות המסוימות שהיו לי לעתים עם ספרי ההוצאה וההוצאה עצמה נעזוב בצד, ונתרכז בסדרה חדשה שלהם המכונה האוצרות ומטרתה – “בימים בהם הקריאה בישראל דועכת, התשובה שלנו בהוצאת תשע נשמות היא סדרת אוצרות: סדרה המתאימה למבוגרים, צעירים ונוער, המתעקשת לחגוג את אהבת הספרות, חדוות הקריאה והתשוקה לספר כאובייקט המעורר עונג. הסדרה מביאה בפני קהל הקוראים ממיטב הספרות העולמית, בליווי איורים צבעוניים וחגיגיים מאת אומנים ואומניות מישראל והעולם”. בוודאי שמתם לב לטון המעט פומפוזי בהצהרת הכוונות הנ”ל אולם נתעלם ממנו כרגע ונדון במהות. קיבלתי את שלושת הספרים הראשונים בחבילה מהודרת עטופה בסרט. הספרים והסיפורים מגוונים, קריאים מאד, נגישים מאד, מלווים באיורים מקסימים ובתרגומים מוקפדים משפת המקור. כל הסופרים והסופרות ידועי שם ונזכרתי מייד בסדרת “קלאסיכיס” הוותיקה של עם עובד. חוסר הנגישות היחידי הוא בתחום המחיר, אולם לכך ידאגו מבצעי המכירות והירידים. נהיה כנים גם בנושא זה ונבהיר כי בסדרה זו ההשקעה המרובה נראית בכל עמוד בספר ויש לכך עלויות. הספר הראשון, סופרות בטרם עת, מביא שתי יצירות מוקדמות מאד של וירג’ינה וולף וג’יין אוסטן. כמה מוקדמות? וולף הייתה רק בת עשר ואוסטן בת 14 כאשר כתבו את הסיפורים…

קצת קשה להשתמש במונח טעימה בקשר לשואה, אבל זו בערך מטרת הקובץ, לאפשר מבט ספרותי רחב מאד, ללא ירידה לפרטים אולם להציג ולו במיזער, מבחר מקורות חשובים. כמובן שההגדרה של חשובים היא סובייקטיבית למדי, והעורכים עומדים על כך בהקדמה, תוך הצגת השיקולים שלהם וההודאה כי אי אפשר להכניס את כלל המקורות ואין הם “מחלקים ציונים” למקורות השונים. נראה שנבחרו מקורות שנותנים תמונה כללית, על מקום מסוים, תופעה או זמן ופחות עוסקים בפרטים. גם כאשר נבחרו המקורות, יש לבחור משהו מתוכם, שכן מכל מקור מובאים עמודים בודדים, שיר או שניים, דף מספר, תמצית של תמצות. הקטעים מחולקים לפי נושאים: גטאות, גירושים, מחנות ריכוז, הצלה, אמונה נוער ועוד וכך מאפשרים גישה מהירה לנושא בו כל אחד מעוניין. למעשה יש כאן מעין לקסיקון ספרותי, כמובן שחלקי מאד, של מקורות, אולם כנקודת התחלה המאפשרת גישות שונות לנושא מכיוונים שונים בהתאם ליכולתו ולרמתו של כל קורא, האסופה נותנת מענה. נראה לי שבינה מלאכותית בימינו יכולה ליצור אסופות כאלו (הנה ניסיון ראשון שלה) ואולי אפילו להתאימן לבקשות מיוחדות יותר ופרטניות יותר של כל משתמש וקורא. אולם כמכנה משותף בסיסי עדיין יש מקום לבינתם של העורכים, שלהם ניסיון וידע רב בנושא, וכמובן קראו הרבה יותר ממה שמופיע בספר בשבתם על המדוכה לבניית האסופה. קהל היעד הוא בערך…

ליליאנה, אשה באמצע שנות החמישים לחייה מרגישה קצת תקועה. אין לה בדיוק עבודה, היא הייתה כתבת פלילים בעבר אבל פוטרה עקב קיצוצים, ובנוסף בעלה מבריז מפגישה קבועה שלהם כך שהיא מתלבטת האם הנישואים שלה במשבר. טלפון מפתיע, ממי שהיה אחר המקורות שלה בעבר שמחזיר אותה שנים אחורה, לפרשייה שעסקה בה שנים קודם לכן, של מתים שנעלמו. הגופות לא נמצאה אף פעם. והנה בחפירות לצורך הקמת פרוייקט בנייה חדשה, מתגלה שלד, יותר נכון, חנוט. הטלפון מגיע מאלכס, שוטר שהיה מסומן לקידום אבל הסכסכות עם הממומנים הפוליטיים עקב יושרה מוגזמת מצידו דחקה אותו לאיזה תפקיד זניח, ולמעשה גם הוא סוג של חנוט במשטרה עד הפנסיה. אלכס מזהה כאן הזדמנות לעשות משהו, או לפות לסגור קצת חשבונות, או לפחות להצליח לעכב קצת את פרוייקט הבנייה ומערב את ליליאנה /שתתחיל להריץ חומרים, ומאחר והיא לא כותבת בשם עיתון, הכלל יקרה בטוויטר. לכאורה אם מתגלה גופה צריך לחקור מה בדיוק קרה, אבל לא נראה שהנושא מעיין במיוחד מישהו וגם אלכס מתעניין בעיקר בעיכוב הפרוייקט ופחות בשאלה מי חטף את הגופות. ומבחינה זו אין כאן סיפור בלשי כי פרט לכך שהגופות נמצאות, אחת אחרי השנייה, אין שום מידע חדש ואין גם מי שחוקר אותו. בסופו של דבר מקבלים פתרון דאוס אקס מכינה כך שזה לא ציר…

על קיום הספר של שנבל שמעתי כבר כמה חודשים לפני יציאתו והייתי סקרן מאד לראות את התוצאה, כאשר כל מה שהיה לי הוא כריכת הספר וגב הספר. לאחר הקריאה, קצת שיחוח עם שנבל על הספר, וקריאת מעט סקירות אחרות שכבר התפרסמו, אני אכתוב בצורה מעט שונה ואציע לכם שתי דרכים לקרוא את הספר, ומאחר ואנו אוחזים בסוגה של מסעות בזמן, מעט פנטזיה, יקומים מקבילים וספרות ספקולטיבית נכנה את שתי הדרכים בשם המתבקש: הגלולה הכחולה והגלולה האדומה. בגלולה הכחולה, תמצאו ספר המציג אפשרויות של מסע בזמן, גיבורת הסיפור, ששמה עלום, מסיבות שלא התפרשו, והקורא מוזמן להציע הצעות משל עצמו, היא בעלת גישה ללחש עתיק שנותן הזדמנות לחזור לרגע מסוים בעבר. משם האפשרויות פתוחות. הגיבורה חוזרת בלי תוכנית סדורה, ליום שישי, הושענא רבה, כאשר מטרתה הראשונה היא מניעת האסון כולו ,ותוך כדי כך גם למנוע את מותו של בעלה. כצפוי, העניינים מסתבכים. כילדים, גדלנו על הסדרה “מנהרת הזמן”. כבר בפרק הראשון שבו טוני ודאג נוחתים על הטיטאניק הבנו, שלא משנה כמה הוכחות תביא מה יקרה בעתיד, יתייחסו אליך בתור משוגע. כמובן שזה יקרה גם בספר. מספרים וסרטים אחרים למדנו, שתיקון יכול להיות בעצם קלקול עוד יותר גדול. רעיון זה מופיע כבר משחר ההסיטוריה, במקרא וגם בספרות היוונית, כטרגדיית הגורל, כל מה שננסה…

התרגום החדש של הספר “פלישת הים”, מאה ועשרים שנה אחרי פרסומו במקור, הוא הזדמנות לדון באחד מהסופרים הגדולים אי פעם, ז’ול ורן. שלא בצדק, ורן מקוטלג אצל הקורא הישראלי כסופר ילדים ונוער,שם ימוקמו ספריו, ולפחות לפי בדיקה בספריה העירונית לידי, כמות ההשאלות שלהם מזערית. לפיכך, בסקירה זו לא נסתפק בדיון בספר שלפנינו אלא נרחיב את היריעה לכלל יצירתו של ורן, וננסה למקם אותה בהקשר רחב יותר, תוך דיון בכמה ספרי מפתח שלו, בגורמים מדוע קרנו ירדה, ובסיבות למה גם לקהל המבוגר יותר וגם כיום כדאי לקרוא את ורן. פלישת הים נחשב לספרו האחרון של ורן שראה אור בחייו. יצאו ספרים נוספים לאחר מותו, כמו “המגדלור בסוף העולם”, אולם התברר שאלו נערכו ושונו בצורה ניכרת על ידי בנו מישל. ספריו של ורן מקוטלגים כמעט כולם תחת הסדרה “מסעות מופלאים” (Voyages Extraordinaires), סדרה שרובה סיפורי הרפתקאות או מדע בדיוני, אולם פלישת הים הוא (ולא היחיד) דווקא ספר אקטואליה. הספר דן בנושא שעמד באותו זמן על הפרק, חפירת תעלה שתציף מרחבים עצומים מהסהרה הנמצאים מתחת לפני המים באזור שהוא היום בין תוניסיה לאלג’יריה. תעלות היו חזית ההתקדמות הטכנולוגית באותה תקופה. תעלת סואץ קיצרה את המרחק מאירופה לאסיה בשבועות רבים ותעלת פנמה ביטלה את הצורך להקיף את אמריקה הדרומית. תעלת הסהרה תהפוך את המדבר…

נתחיל עם קצת מוזיקה ונשים ברקע שיר של שיקו בוארקי בשביל להיכנס קצת לאווירה הברזילאית. בוארקי כתב את האח הגרמני בשלהי העשור השביעי לחייו וככזה הוא מהווה גם ספר סיכום. בוארקי מסתכל על חייו שלו אחורה, דרך ז’וזה, בן דמותו והוא עצמו ברומן שהוא חצי אוטוביוגרפיה, חצי בדיון ונע בצורה חופשית מהמציאות לחלום כאשר הקורא לא תמיד מצליח לעשות את ההבחנות. ציר הזמן מתקדם לרוב ברצף, אולם שנים יכולות לחלוף בין שני משפטים בלי שכלל נשים לב. ז’וזה גדל במשפחה שלא לגמרי מתפקדת. האבא ביבליופיל כבד, כל היום מתעסק בספרייה הענקית שלו, הגדולה ביותר בברזיל של אספן פרטי וכותב מאמרים. אימו משרתת את אביו בשתיקה כועסת, אחיו הגדול עוסק בעיקר בהרפתקאות (לעתים עם פירוט יתר ) ניצול עלמות תמימות וז’וזה מחפש את עצמו בעולם ומגלה יזמות עם חברים כגונבי מכוניות יוקרה, ומנסה את כוחו גם עם חברותיו החד פעמיות של אחיו. אבל ז’וזה אינו פרחח אלא אינטלקטואל, קורא ספר ויודע שפות וכאשר הוא מוצא מכתב המרמז שלאביו בן נוסף, שנולד מרומן קצר בגרמניה לפני המלחמה הוא פותח במסע למציאתו. הכל הוא עושה, חוץ מלשאול את אביו, וגם לא אחרים שיודעים. הכל נעשה בעקיפין, עם טעויות רבות לארוך הדרך וכל פעם כאשר נדמה שמתקרבים למטרה היא רק מתרחקת, עד שגילוי אקראי…

רק לפני כמה ימים כתבתי שספרים של יעל משאלי לא ישאירו אתכם אדישים והנה טעיתי. באדיש אני מתכוון לכך שמצד אחד לא מאד הזדהתי איתו וגם לא מאד כעסתי עליו. בספרים קודמים של משאלי שקראתי, היה לפחות נדמה לי, כקורא, שיש בהם איזה כעס, או שחרור קיטור ובספרים כאלו מאד קל “לתפוס צד”, אולם ברותירות, אין שום צדדים בכלל, אין כעס ואין קצף. אין איזה קונפליקט מניע ודרמות גדולות, אפילו סצינת הפטירה הטרגית של אבנר, יש בה קמצוץ ממד קומי. אולי זה לא הרומן הקלאסי שמצריך פיתולים, קונפליקטים סבוכים והתרה שלהם כדי לתפוס את הקורא, אבל אני הרגשתי אני מקבל ספר שתואם בהרבה את החיים השגרתיים ואפשר אפילו לומר המשעממים, של רובנו. * רותי התאלמנה בגיל צעיר יחסית ואנו נמצאים איתה לאורך עשר שנים כשהיא בוחנת את צעדיה. לא צריך לכתוב יותר מזה, תנו לעצמכם לעשות את המסע עם רותי בנחת. משאלי לא כתבה ספר מתח ודברים חשובים שיקרו בעתיד מוזכרים כבר בפרק הראשון. עיקר הספר עוסק בהחלטות שרותי חייבת לקבל: לעבור לדיור מוגן? להישאר במושב בבית גדול וישן או למכור אותו? להיפתח למערכות יחסים אחרות? איך יהיו עכשיו היחסים עם הילדים? עד כמה אפשר וכדאי להיות עצמאית? שאלות, שאם הן אינן מעניינות אתכם, תגידו תודה, אבל הן יעניינו רבים….

בהקדמת הספר גוטפרוינד מתייחס לשאלה שהיא כמעט בלתי נמנעת – “עוד ספר על איינשטיין?”. תשובתו בקצרה היא שאין אפשרות לסדרת “ספרים משני עולם” בלי להתייחס לאיינשטיין ולכתביו. לפיכך, הספר אינו ביוגרפיה והוא גם צנום למדי. הוא לא נועד למצוא פינות חדשות ולא מוכרות או להתייחס לכל מיני אספקטים שוליים בחייו של איינשטיין אלא אך ורק להסביר לקורא מה בדיוק איינשטיין עשה ששינה את תמונת העולם, או אפילו ככותרת המשנה יצר עולם חדש. הספר פותח בתיאור תמונת המצב של הפיזיקה בתחילת המאה העשרים ומשם מתאר את עבודתו של איינשטיין וההשפעה שלה על עולם המדע. נביא רק תמצית קצרה ומופשטת של הדברים המופיעים בספר בצורה נרחבת ושלמה יותר. ההתפתחות המשמעותית האחרונה לפני איינשטיין היא עבודתו של ג’יימס קלארק מקסוול המפתח משוואות המצליחות לקשור את תופעת החשמל והמגנטיות לכדי תופעה אחת שמאז מכונה “אלקטרומגנטיות”. זו התקדמות עצומה בפיזיקה, שמביאה איחוד של שני תחומים שנחשבו נפרדים, לכדי מערכת אחת והתיאבון לאחד תחומים נוספים רק גדל. לתוך ניסיונות אלו מגיע איינשטיין, אולם הוא מעין “זאב בודד”, ללא משרה באוניברסיטה אלא מועסק במשרה טכנית זוטרה למדי כבוחן פטנטים בשוויץ. לפי גוטפרוינד, עצמאותו אינה עומדת לו לרועץ אלא דווקא מאפשר לו חשיבה עצמאית על נושאים שמעניינים אותו מבלי להיות כפוף לגחמותיו של פרופסור כלשהו שיטיל עליו משימות…

אני מאד אוהב את הספרים של אגתה כריסטי, ומחכה בסבלנות כל פעם לתרגום החדש של אחד הספרים. התרגום החדש שובר את הרצף הכרונולוגי שהתקדם ביצירתה של כריסטי ומביא ספר מתחילת הקריירה שלה משנת 1925. ספר זה הוא מעין ספר עצמאי בכתיבתה, ושני גיבוריה המרכזיים, הרקול פוארו ומיס מארפל לא מופיעים בו כלל. כמו כן בשונה מספרים רבים בהם התעלומה היא מקומית, כאן מדובר ממש במזימות בינלאומיות החובקות לפחות ארבע יבשות שונות, וכל זה בשאלת מדינה מדומיינת בבלקנים “הרצוסלובקיה”. לפני הדיון ביצירה עצמה נדון מעט בדעות קדומות. זה קורה בספרים רבים, משפטים שלא מחליקים טוב בגרון, והפעם היה זה המשפט “אנשים מהסוג העברי. אנשי כספים צהבהבים מהסיטי של לונדון”, משפט המהווה תמצית התזה האנטשימית על כך שיהודים בעלי ממון מנהלים ומשתלטים על העולם. גם ביצירות מוקדמות אחרות של כריסטי, כדוגמת “הפרשה המסתורית בסטיילס” ניתן למצוא כמה משפטים מאד לא מחמיאים על יהודים.  לפחות אצל כריסטי, נראה לי שהיא הושפעה מדעות הקדומות שרווחו בתקופתה באנגליה ושנחשבו לעובדה ואמת טבעית. אנחנו רגישים להתבטאויות כאלו, אולם גם הספרים גדושים גם בהתבטאויות אחרות כלפי עמים ולאומים אחרים, בפרט באפריקה ובאסיה, מתוך תחושת עליונות מופרזת שהבריטים אהבו להרגיש, ואנו משלמים כיום את המחיר על החרטות המאוחרות שלהם. למעשה בספרים מאוחרים יותר של כריסטי, ובפרט אחרי השואה,…

הסופרת אריאל לוהון מוצאת דמויות משולי ההיסטוריה, לרוב נשים, ומעמידה אותן במרכזו של רומן בדיוני שמתבסס או בהשראת (עניין של מינון) סיפור חייהן האמיתי. בספר הנהר הקפוא אנחנו מגיעים לעיירה הלוואל (1200 תושבים, 184 משפחות) שנמצאת על נהר קנבק בלב מסצ’וסטס בשנת 1790 כאשר העלילה מתרחשת בפרק זמן של מחצית השנה בה הנהר, עורק החיים של העיירה קפוא. הגיבורה הראשית היא דמות היסטורית אמיתית, מרתה באלארד שהייתה המיילדת של העיירה במשך עשרות שנים, ותיעדה בצורה חריגה מאד לתקופה, שכן היא ידעה לקרוא ולכתוב, את קורותיה ביומן. יומן זה שימש כמקור ההשראה של לוהון לסיפור שנפתח כאשר במורד הנהר מתגלה גופה של גבר, שלא מעט אנשים רוצים ושמחים במותו, כל אחד מסיבותיו הוא. הגבר הואשם באונס, עברה חמורה שעונשה האותו זמן הוא מיתה, אולם במערכת המשפט האמריקאית, שכדברי הסופרת  באחרית הדבר, הייתה אז בוסרית מאד, החוקה רק אושרה, ומגילת זכויות האדם לא הייתה קיימת, זו אשמה שכמעט ואינה ניתנת להוכחה. אם ממילא אי אפשר להוכיח אשמה, הכי טוב להכריז על מותו של אותו גבר בתאונה כלשהי, ולטאטא את כל הפרשייה העגומה הצידה. אבל מרתה לא מוכנה לוותר, כי באונס השתתף גבר נוסף. מרתה, שכמיילדת היא גם אשת הרפואה הזמינה, נהנית מאמון רב של הנשים והיא תיעדה את עדותה של הנאנסת ביומן…