ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספרה החדש של אולה טוקרצ’וק הוא חידתי ומיסתורי. המסתורין מתחיל עוד משם הספר. הייתי צריך לחפש ברשת מהן האמפוזות, ומידע בעברית כמעט ואין. אלו הן ישויות משולי המיתולוגיה היוונית, שהוזכרו במעט יצירות בלבד והתיאור שלהן מעורפל. מעין ישנות משנות צורה, לרוב נשיות, על רגל אחת ומפעם לפעם יש להן מנהג לבתר גברים צעירים. לאור כל זאת כותרת המשנה של הספר המזכירה סיפור אימה, כבר מובנת יותר. טוקרצ’וק כותבת על גבר צעיר, עם השם הבלתי נסבל עבור הקורא הישראלי – מייצ’יסלב וויניץ’, המגיע לבית מרפא לחולי שחפת בראשית המאה העשרים. מאחר ואין מקום בבית המרפא הוא מתאכסן בפונדק סמוך המארח עוד כמה חולים, כולם גברים, לכולם יש סודות והמקום היפה והשליו השרוי בטבע, טומן בחובו גם סכנות. האמפוזות עצמן נוכחות מהפתיחה. הן המספרות יודעות הכל, אבל בהחלט לא אמינות. טוקרצ’וק כתבה את ספרה כסיפור מחדש של “הר הקסמים“, אבל מטרותיה שונות לחלוטין. ספרה קצר בהרבה וממוקד בהרבה, והנושא שמעסיק אותה הוא תפסיות גבריות על מקומן של נשים בעולם לאורך הדורות. בספר, נשים בקושי נוכחות, ובוודאי שלא נשמעות. אחת מהן נמצאת מתה מיד בתחילת הסיפור. התאבדות. או שלא? גם בבית הקברות הסמוך יש תופעה מוזרה ומטרידה. כמו בהר הקסמים, גיבורי הספר, מנהלים שיחות על נושאים ברומו של עולם. וויניץ’ ינסה להקשיב וללמוד,…

ספרו החדש של ג’יימס מקברייד, לוקח אותנו לחצר האחורית של ארצות הברית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. מקברייד עושה שימוש במוצאו המיוחד, בן לכומר אפרו-אמריקאי ואם יהודיה שהתנצרה ומשתמש בכל האלמנטים האלו בעלילה המתרחשת בעיירה פוטסטאון ובעיקר בשכונה המוזנחת ביותר שלה, צי’קן היל, בה חיים יהודים, שחורים, מהגרים בקבוצות שונות ומובחנות עם יחסי גומלין מורכבים.  העלילה נפתחת בשנות השבעים כאשר בבאר נטושה מתגלה שלד מלפני עשרות שנים ועליו קמע מוזר בעברית. הבלשים באים לחקור את היהודי האחרון שנשאר בעיירה, זקן שעבר את ה-80, מתוך ניסיון להבין מה קרה ואף לעצור אותו כחשוד. שמו של אותו יהודי, מלאכי, שנכתב גם במקור באותיות עבריות, כבר מרמז משהו לגבי ההמשך. עשרות שנים אחורה אנו מתוודעים למושי לאדלו, בעל מועדון הופעות מצליח. בן דודו הוא מפיק רציני ובעל אמצעים מהעיר הגדולה ויד ורגל לו בהרבה עניינים. מושי מתחתן עם צ’ונה, בתם של בעלי המכולת בשכונה ששמה הסימבולי הוא “מכולת שמים וארץ”.  עיקר העלילה הוא כאשר צ’ונה, עושה מאמצי על להסתרתו של ילד שחור חירש ואילם שהתייתם. מסיבות שלנו קשה להבין הרשויות רוצות לקחת אותו למוסד ידוע לשמצה שכמוהו ככלא. לילד יש קרובים והוא לחלוטין מתפקד, וברור שבימינו לא הייתה לו שום בעייה להשתלב מצויין, אבל אנחנו בשנות השלושים, הילד יתום ושחור, והימצאותו בעיירה…

“קציר הארגמן” הוא קלאסיקת מתח שעיצבה את הז’אנר כולו ומהווה חובת קריאה לחובבי ספרות המתח. איש קשוח מגיע לעיירה מושחתת ועושה שם סדר, בספר שהיווה השראה גם למערכון הספגטי הידוע “בעבור חופן דולרים”. שמו של הבלש נשאר עלום, יש לו עשרות זהויות שונות בהן הוא משתמש לפי הצורך והוא עובד בסוכנות קונטיננטל. באותם הימים, ראשית המאה העשרים, הכוונה היא לסוכנות הבילוש פינקרטון, שאמנם הייתה פרטית, אבל הוקמה על ידי ראש השירות החשאי בתקופת לינקולן, ולמעשה נחשבה בצורה מסוימת לסמכות של רשויות החוק. אנשיה יכלו לעשות פחות או יותר מה שהם רוצים. הבלש מגיע לעיירה בדיוק בזמן לגלות שהלקוח שהזמין אותו נרצח, ומסיבה שלא תהיה מובנת לנו לעולם, במקום לעשות סיבוב פרסה ולהיעלם, הוא נכנס לעומק הסבך הבוצי בין כל אנשי העולם התחתון והמשטרה בעיירה שבה שכולם יודעים יותר מדי על כולם, כולם רוצים לסלק את כולם, וכל אחד רוצה לשמור על עצמו. בעיירה זו אין חוקים, והחוק מגיע לאותו מקום שהאקדח שלך מגיע אליו. כמתחייב מהתקופה והסוגה, חוץ מהבלש תהיה את הפאם פאטל, זונת צמרת במקרה הזה, שהאינטרס העיקרי שלה הוא כסף. פחות אהבתי את העיצוב והשימוש בבינה מלאכותית לכריכה, שכן דמותה נראית הרבה יותר מודרנית מתקופת הספר. עוד דברים שלא תמצאו בספר הוא פיתוח רגשי של הדמויות. כפי שכתבתי,…

לפנינו מהדורה בתרגום חדש של חנן אלשטיין ליצירה הקלאסית של היינריך בל משנות השישים. עיקרו של הספר, הוא לילה אחד שמהווה נקודת מפנה בחייו של האנס שניר, מוקיון שהרס לעצמו במו ידיו את הקריירה, ובמשך הלילה יוצר קשר עם משפחות ומכריו ומנסה לבוא בחשבון עם כולם, עד קבלת החלטה שתשנה את חייו. נתחיל בעיסוקו של שניר. למילה ליצן וריאנטים מרובים ולכולם משמעות שונה ודקויות התלויות גם במקום ובשפה: בופון, ארלקינו, פלייצ’י, פיירו ועוד תמונת הכריכה תעזור מעט להבין שיש לנו את טיפוס הליצן העצוב, זה שפניו לבנים אולם עיניו דומעות, ומקריאת הספר נראה ששניר עוסק בעיקר במערכוני פנטומימה מבדרים ואולי גם מעט להטטנות ומה שהכי קרוב לתואר “פיירו”. מסע ההרס העצמי מתחיל לאחר ההבנה שאהובתו, מארי, נטשה אותו באופן מוחלט ועומדת להתחתן עם אחד ממכריו. בעיניו הוא ומארי נשואים ומשכך מארי, שנהייתה גם קתולית אדוקה, כלל אינה יכולה לעזוב אותו אבל הוא היחידי שחושב כך. שניר מלא ביקורת על הקתוליות מחד, שכנראה נהייתה פופולרית בגרמניה המערבית לאחר מלחמת העולם השנייה, ועל משפחתו וחבריו, שהסתדרו היטב אחרי המלחמה תוך כדי שכיחת עברם. נראה ששני צדדי הביקורת זהים, או ניסיון דרך הדת לכפר על פשעי העבר או פשוט להתעלם מהם. בסדרה של שיחות טלפוניות ושיחה אחת פנים אל פנים, הוא מנסה להציף…

“וכן, כמו שאתה אומר, לכולם היה מניע. אולי כולם עשו את זה.” “אני חושב שכבר עשו את זה פעם.” “אין כמו הקלאסיקות הישנות”. “כולם כאן ברכבת חשודים” הוא ספר מחווה נהדר לספרות המתח. משמו, מהרכבת, ואפילו ממפת הקרונות המופיעה בתחילת הספר, ניתן להבין שעיקר המחווה היא לאגתה כריסטי ופוארו אבל גם מקומו של קונן דויל ושרלוק הולמס לא נעדר, וכפי שאומרת דמות נרגנת בסיפור (ולדעתי צודקת בהקשר זה): לא נשכח את אדגר אלן פו. בספר, ארנסט קנינגהם, שספרו הקודם “כולם במשפחה שלי הרגו מישהו”, ממואר המתאר חופשה מסויטת עם רוצח סדרתי, יצא לאור וזכה להצלחה כלשהי אם כי לא גדולה במיוחד, מנצל הזמנה לפסטיבל סופרים לאיסוף חומרים לספרו השני שיהיה בדיוני, וגם אולי לקבל ציטוט לכריכת הספר מסופר מפורסם. באופן משונה הפסטיבל מתרחש ברכבת החוצה את אוסטרליה, ורק כמה קרונות הוקצו לפסטיבל, כך שמספר המעורבים, שכולם יהיו חשודים, מצומצם. הספר של בנג’מין סטיבנסון הוא דווקא רב מכר וההתייחסות שלו לעצמו משעשעת למדי, כך שלספר יש גם גוון פרודי על הז’אנר כולו. פתיחת הספר מאששת גוון זה כאשר קנינגהם כותב לעורכת שלו עד כמה הוא מתנגד לכתיבת פרולוג מאולץ בספר שיהיו בו כך וכך ולמעשה כותב את הפרולוג השגרתי, תוך שהוא מגלה לנו פרטים שונים ובעיקר שיהיה רצח, שניים למעשה. מאחר…

הכריכה הזכירה לי משהו במעומעם ורק מקריאה בגב הספר נזכרתי בכך שהספר שלפנינו הוא ספר המשך לספר “האשה שלא הייתה”. יש פער גדול בין שני הספרים ואם לא קוראים לך ג’ורג’ ר.ר. מרטין, סביר שאנשים לא מחכים שש שנים לספר ההמשך שלך. נראה לי שגם בן פורת הבינה את זה ולכן זהו ספר נוסף בסדרה, אך אינו מסתמך על ידע קודם וניתן לקרוא אותו באופן עצמאי. הספר פותח עם סיגל שמש לווין, פקד במשטרה, הדמות שמובילה את הסדרה. סיגל מתעוררת בלילה בביתה ונזכרת שכל הילדים אצל בעלה שנפרד ממנה לפני כמה חודשים. בעוד סיגל מתלבטת האם לקבל בחזרה את בעלה שהציע ללכת לייעוץ, היא מקבלת תיק חקירת רצח בקיבוץ עירוני, חבורה של אנשים החיים בבניין אחד תוך שמירה על עקרונות קולקטיביים כלשהם כגון קופה משותפת ועוד כמה מאפיינים. אחת מחברות “הקיבוץ” נמצאת ללא רוח חיים, וההבנה היא שזה אירוע פנימי שמחייב חקירה של כל דיירי הבניין שהם למעשה חברי הקיבוץ. במבט ראשון כולם מספרים על האידיליה של החיים המשותפים והקרובים, הסיפורים נשמעים כמעט זהים: הנרצחת, גליה, הייתה אהובה על כולם, היא חיה בשקט עם בעלה וביתה הקטנה ולאף אחד אין סיבה לרצוח אותה. לא במפתיע, לאט לאט מתגלים סדקים שמחביאים מאחוריהם מתיחות, יריבויות, מעמדות ומארג שלם של סודות והסתרות ואת…

סוכן בצללים משלים את טרילוגיית “להקת הזאבים” – סיפורה של רשת הריגול אותה יצר והפעיל הסוכן הבריטי בארני אלן. אהבתי את שני הספרים הקודמים בסדרה (סוכן בברלין , סוכן על הכוונת) וטוב יעשה הקורא אם יתחיל בהם, למרות שהספר יכול לעמוד גם בפני עצמו. נקודת ההתחלה של הספר היא בערך נקודת הסיום של הספר הקודם ולכן אפילו לכתוב עליה צריך לעשות בזהירות עבור אלו שמגיעים לסדרה רק עכשיו. נכתוב רק כי גם לאחר שנדמה שכבר אין עוד אפשרות למשימה נוספת, אירועי המלחמה מחייבים את כולם ובפרט את ג’ק האמריקאי וסופיה הגרמנייה, שניצלו בקושי ממשימה קודמת, לשנס מתניים ולחזור לשטחי הרייך והפעם לצרפת הכבושה, לעיר ליון בה שולט ראש הגסטפו קלאוס ברבי. אלכס גרליס לוקח אירועים ומקומות אמיתיים ושוזר לתוכם עלילה בדיונית, אולם כזו שנדמית כאחת שיכלה להתרחש. הקורא הישראלי כמעט שאינו יכול להפריד בין אירועי השואה לאירועי מלחמת העולם השנייה, אולם ברומנים רבים על מלחמת העולם השנייה לא תמצאו אזכור לשואה. גרליס לעומת זאת, רואה חשיבות רבה גם בהנחלת זיכרון השואה דרך ספריו. בספר זה מוזכרים בהרחבה מפעל “המתות החסד” שלא כוון נגד יהודים וגירוש ילדי בית היתומים באיזיו שבוצע על ידי בארבי. יתרה מכך, בספר מופיעים שמות כל הקורבנות של גירוש זה, שאירוע כתוצאה מהלשנה שמקורה עד היום אינה…

עיון קצר בביוגרפיה של קמה ורדי טהר לב יגלה שחוץ מהייחוס המכובד והמחייב, יש קווי דמיון לא מעטים בינה לבין תמר והולי, הדמויות הראשיות בספר, ואפילו במקום ההערה רגילה שכל הפרטים בדויים, מופיע נוסח שונה מעט שהספר מבוסס על דברים שקרו, ואמנם חלק מהספר נראה הזוי למדי, אבל ככל שהדברים הזויים יותר, כך הסבירות שהם קרו, גם אם לא במדוייק אלא בצורה כזו או אחרת, דווקא עולה. התחלתי בייחוס המחייב, שיכול להוות משקולת כבדה מדי על יוצרת צעירה שרוצה לפרוץ בזכות עצמה ולכן נדגיש שטהר לב בהחלט עומדת בזכות עצמה בספר יפהפה ומרגש עם עלילה שהיא מעין אגדה מודרנית, שלא ברור אם התרחשה או לא, ובמהלכה , ישאל את עצמו הקורא, ואולי גם תמר – “ההיית או חלמתי חלום?”. תמר, חווה משבר המלווה ברגשות אשמה קשים בעקבות אירוע טרגי שפרטיו יתבהרו במהלך הספר ומסתגרת בחדרה למשך חודשים. כשהיא יוצאת להסתובב מחוץ לבית, היא פוגשת את הולי, שבאה מאנגליה לקיבוץ הסמוך לחפש את אביה, אולם נופנפה מהקיבוץ (היו הרבה מתנדבות, היו הרבה פרשיות, לכי תדעי מי האבא). הולי הגחמתית והלא צפויה, משכנעת את תמר לא לחזור לביתה אלא להיעלם ושתיהן עוברות לחיות ליד הבניאס או החצבאני, יחד עם עוד אנשים המחפשים את מקומן בעולם. שתיהן רק בנות 15 והן עוברות מהלכים…

אולנקה יושבת,על ספסל בגינה ציבורית בהלסינקי ומתבוננת במשפחה, יום אחר יום, אולם פעם אחת ניגשת אליה מישהי, זרה כמותה. “יכול להיות שהכול היה מתגלגל אחרת אילו זיהיתי אותה מיד והבנתי שאני מוכרחה לברוח. אבל זה לא מה שעשיתי”. למה אולנקה שם ומה האשה רוצה ממנה נבין לאט לאט כאשר נלך עוד ועוד אחורה להיסטוריה של אולנקה, של אוקראינה העצמאית וגם של תעשיית הפוריות שהיבטים רבים בה, בפרט במדינה כמו אוקראינה, מפוקפקים. הספר פותח דלת לחצר האחורית והאפלה של התחום, שהוא במילים עדינות פשוט עסק מכניס וטוב מדי. כאשר ברית המועצות מתפוררת, אנשים מנסים להשיג ככל שביכולתם מרכוש המדינה ולהיות אוליגרכים, וגם תחום הפוריות הוא הזדמנות. במודעות הפרסומות אמנם מובטח שהתחום לא כולל זנות, אבל זה לא מאש רחוק מכך והנשים בהחלט מנוצלות וחסרות זכויות אבל יכולות להפוך גם למנצלות. כל עוד העסק מתגלגל הכל יכול להתנהל כשורה ועל מי מנוחות, ואם איזו בחורה פתאום מתחילה לעשות בעיות, נו תאונות באתרי בנייה קורות לפעמים, אבל מפעם לפעם מרגיזים את האנשים הלא נכונים והעבר שהורחק ונזנח צץ ורודף. אולנקה התחילה מאפס ומפת לחם אבל מראה יפה ומצודד סלל את דרכה לתחום ועם האוכל מגיע התיאבון ובכל זאת עשר שנים אחר כך היא חסרת כל, מהגרת זרה ולא חוקית, עובדת בעבודת ניקיון וחיה…

מהדורה מעודכנת לספרו של רוברט צ’לדיני “השפעה”. צ’לדיני כבר נושק לעשור התשיעי של חייו וספר זה הוא סיכום מעודכן של מחקריו בעשרות השנים האחרונות (מהדורה ראשונה יצאה לפני יותר מארבעים שנה וגם בעברית כבר יצאו כמה), ובספר הוא כותב את כל מה שהוא יודע על מנגנוני ההשפעה האנושיים והוא מומלץ מאד לקריאה לכל אחד. בלתי נמנע לכתוב ספר כזה בלי להיות מודעים לכך שיש לו שני קהלי יעד שונים לחלוטין. אחד אלו שרוצים להשפיע על אנשים, לטוב ולרע, והשני הוא אלו שרוצים להיות מעט פחות מושפעים, בעיקר נגד רצונם בכל מיני נושאים. צ’לדיני מודע היטב לדיכוטומיה זו, אולם יש מפסיק שיטות הוגנות ולצערנו מי שירצה להשפיע בצורה לא הוגנת כבר יודע ולמד איך לעשות את הדברים. עובדה שהרי שוק הפרסום למשל מגלגל עשרות טריליונים וגם ידועוני ומשפיעני רשת משתמשים בשיטות אלו, כאשר לקהל התמים נשאר לא אחת לשבור את הראש ולשאול למה לכל הרוחות הם בכלל משפיעים על מישהו. צ’לדיני מנתח שבעה מנגנוני השפעה שונים (הדדיות, מחויבות ועקביות, הוכחה חברתית, חיבה, סמכות, מחסור ואחדות – תמצאו תיאור קצר בגב הספר למטה) ולכל אחד פרק ארוך המפרט את ההיבטים הפסיכולוגיים שלו עם עשרות רבות של דוגמאות. לא מספיק לקרוא ספר זה פעם אחת, צריך לקרוא אותו כמה וכמה פעמים, אולם גם…