ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ברומן המסופר בגוף ראשון אנו פוגשים בחורה צעירה, שמה יוודע לנו רק באקראי באמצע הסיפור, ולאחר שאני חשבתי שכבר לא נדע אותו, שמתעקשת לעשות, בצלילות דעת ובהכרה מלאה את כל הטעויות האפשריות בכמה תחומים אולם במיוחד בתחום הרומנטי. לאחר שהצליחה איכשהו להיחלץ מהוריה המדכאים למדי, היא מתאהבת בגבר נשוי, מבוגר ממנה בהרבה שנמצא ברגע של חולשה, כאשר כולם – הוא, היא, סביבתה הקרובה והקוראים יודעים שאין שום סיכוי שהוא יתגרש בשבילה. גם לא כאשר היא הרה ויולדת. טוב בשלב זה הבנתי שהזדהות ואמפתיה מרובים כלפיה כבר לא יהיו לי, גם לא כלפי הגבר, שבכל זאת אחראי למעשיו והתכחשות מוחלטת לתינוק שנולד גם היא מכעיסה, אולם מעט אמפתיה חזרה כאשר היא נאלצת לגור עם הוריה, לשמוע את ההאשמות שלהם כל היום, לתת לאמא שלה להשתלט על התינוק ועל החיים, אולם גם אמפתיה זו נגמרה כאשר לא רק שטעויות נעשות, אלא הן כלל לא טעויות, סתם התנהגות מופקרת כאשר לה כלל לא איכפת על המחירים שאחרים יידרשו לשלם בגינם, וזאת תוך כדי המשכת החלומות על הגבר ההוא שעוד יחזור אליה על ארבע מה שלעולם לא יקרה. אבל אהדה/אמפתיה כלפי הגיבורה הראשית אינה דרישה הכרחית לספר טוב, ומצאתי בספר עניין והנאה תוך כדי הכעסים על הגיבורה. כמובן שספרות אינה אמורה כלל לייצג מציאות…

תיאו הוא אסטרוביולוג, לא מוצלח במיוחד יש לציין, שהתאלמן ונאלץ לגדל לבד את בנו רובין בן התשע. רובין הוא ילד חריג, עם תסמונות שהספר לא טורח להגדיר במדויק אבל הוא רגיש מאד, סובל מפרצי זעם קשים, ולא ממש מסתדר בבית הספר. עד כאן משהו שמאפיין לא מעט ילדים. בנוסף, רובין לוקח בצורה קשה את ענייני שמירת הסביבה ומבחינתו כדור הארץ גוסס. התיאור הילדותי הזה, הזכיר לי במעט את גרטה השבדית, שכעת היא מוקצה מחמת מיאוס, אבל מעבר ליחס שלה, גם מראה על הרדידות העולמית בטיפול הכללי בנושא משבר האקלים. בספר תיאו מנהל מאבק על מנת להצליח איכשהו להחזיק מעמד, אבל מצבו של רובין אינו טוב, ותיאו חסר כל כלים ויכולת להתמודד עם המצב. חוסר היכולת שלו מעט מוגזם בעיני והוא מוקצן רבות עד גבול הלא הגיוני. כמובן שתיאו כלל לא מוכן לל לרובין תרופות כלשהן וכאן נכנסים גם לסוגיית הרטילין וכו’, אבל גם זה בשוליים. בסופו של דבר, טיפול חדשני המאפשר למטופל להפעיל אזורים במוח, שגרמו לרגש מסוים אצל מישהו אחר, מוצע כאפשרות טיפול נסיונית, ולא רק זו, אלא שהמטופל האחר הוא אליסה, אימו של רובין שנהרגה בתאונת דרכים כאשר סטתה בפתאומיות מהכביש כדי לא להרוג איזו חיית בר קטנה. הטיפול מצליח מעל ומעבר ורובין כאילו מקבל זכרונות וידיעות של…

לאייברי מייסון יש סיפור מהעבר שצריך לסגור איתו, אחרת אי אפשר להתקדם בחיים. אמנם הקריירה בנסיקה, מנחת תוכנית תחקירים עם רייטינג גבוה, אבל הזוגיות ברצפה ואפילו נמוך יותר, כי איך אפשר לבנות מערכת יחסים לטווח ארוך שמתחילה עם שקרים? גם וולט ג’נקינס לא מצליח לפתור את עברו כמה שנים. קרה מה שקרה וקריירה ב-FBI נקטעה לטובת מעין גלות מרצון בג’מייקה. בלי שום קשר, מעבדת זיהוי מצליחה לזהות שרידים של אחת מקורבנות פיגוע התאומים, ומייסון מזהה שם הזדמנות לסיפור חביב ומגלה לפתע סיפור בקנה מידה שונה לחלוטין, שכן הקורבן כמעט והואשם ברצח לפני הפיגוע, ומאז התיק נשכח מהלב. מייסון מזהה את ההזדמנות, אבל היא לא היחידה שמזהה שם הזדמנויות וכך מתחיל מחול בו מייסון וג’נקינס מנסים למצוא את האמת אבל כל אחד מהם מנסה לעשות עוד כמה דברים. הקצב גבוה, ויש פיתולים רבים בעלילה ולפחות שלושה טוויסטים משמעותיים שמשנים את כל מה שחשבנו קודם. כאזהרת טריגר אומר שיש קצת תיאורים גראפיים של הרצח שקדם לו מין ביזארי. ניסיתי להתעלם מכך ככל האפשר, ממילא אין בכך תרומה לעלילה ולפחות במקרה הזה יש לתמוה מדוע הסופר ראה צורך בכך. הספר היה שומר על אותה רמת מתח ואיכות גם בלי זה, כך שאם אינכם רגישים במיוחד לנושאים אלו , תוכלו להנות ממותחן מרתק ומהיר….

פעמים רבות סופרים לא יכולים לענות על שאלות בנוגע לסיבות  בגינן בחרו סיטואציה מסוימת או סצינה מסוימת. לא כי אינם רוצים, אלא כי גם להם זה משהו חידתי מעט שאיכשהו התחברו אליו, ומאז נראה להם כדבר הטבעי והברור ביותר שאינו צריך כל הצדקה. החלטה כזו קיבלה רוזנבלום לפני די הרבה שנים, כשרק התחילה לעבוד על ספרה המונח בפנינו, אולם זו נותנת כעת, שנים אחר כך ומבלי שאפשר היה כלל לצפות זאת, אופי שונה לחלוטין לספר. את השאלה, האם שינוי זה הוא לטובת הספר או לרעתו נשאיר פתוחה כרגע בעוד אנו מבהירים את פסקת הפתיחה התמוהה למדי הזו. במרכז הספר חברה משפחתית שהניהול שלה עובד מדור המייסדים שעל סף פרישה, וגם אחרי אירוע רפואי, לדור הבנים שגדלו בעל כורחם לתוך התפקיד, ירצו או לא ירצו. ביקרתי לאחרונה בטקסס והנושא של משפחה, עם אב מייסד, בנים שונים באופיים, נכדים מרדניים ונשים שנמצאות בעיקר מאחורי הקלעים, שכולם גרים יחד באחוזה אחת גדולה, הזכיר לי כמובן את הסדרה דאלאס, אולם ספר זה שונה לחלוטין מדאלאס ואינו דומה אפילו לאופרת סבון וגם לא לסאגה משפחתית רב דורית. משפחת בן טובים מתפקדת כיחידה אחת משומנת היטב בה כל אחד, החל מהאב המייסד בעשור העשירי לחייו, ועד אחרון הנינים שרק נולד יודע היטב את תפקידו ומקומו ודבר…

לב שחור כמו דיו (להלן לשכ”ד) הוא הספר השישי בסדרת ספרי הבלש של ג.ק. רולינג, תחת שם העט רוברט גלבריית. אמנם לפי אורכו הוא גם הספר השביעי והשמיני ואפילו התשיעי, שכן הוא מחזיק לא פחות מ-960 עמודים בגופן קטנטן. אני בספק אם ספר כזה היה מתאפשר לכותבת קצת פחות מפורסמת, אולם נראה לי שרולינג יודעת שיש קהל מעריצים לסדרה שלא יהיה אכפת להם בכלל מהאורך, אלא ההיפך. מי שלא מכירים כלל את הסדרה יכולים להתחיל ישר עם ספר זה ולהכיר את הדמיות המרכזיות תוך כדי העלילה. יש התייחסות להיסטוריה שלהם, אולם היא אינה קריטית להנאה מהספר. בספר זה רובין אלקוט היא כבר שותפה במשרד החקירות של קורמורן סטרייק. הספר נפתח בשני השותפים היוצאים לחגוג את יום ההולדת של רובין וכנראה לראשונה בסדרה (עכשיו שאין יחסי עובד ומעביד) נהיה גם מתח מיני ביניהם, שנזרק מיד הצידה כי לשניהם ברור שזה לא יוביל לשום מקום טוב. לאחר מכן מותנעת העלילה. למשרד מגיעה אדי לדוול, יוצרת סדרת הרשת לשכ”ד. סדרת אנימציה מקאברית ומשונה למדי המתרחשת בבית קברות שהצליחה מעבר למצופה. אדי ומבקשת עזרה אך רובין לא מקבלת אותה כלקוחה עקב חוסר התאמת החקירה הנדרשת לאופי המשרד. אולם לאחר כמה זמן אדי נרצחת וכך הם מוצאים את עצמם מעורבים בחקירה, ירצו או לא. החקירה…

טוב, זה כבר טקס קבוע. מגיע הספר הטרי בסדרת התרגומים המחודשת לאגתה כריסטי, אני מפנה את כל הספרים מהשולחן, ומתפנה לספר החדש בעיון רב, תוך הבטחה לעצמי שהפעם אקפיד לקרוא בזהירות, אשים לב לכל רמז והטעייה ואצליח לעלות על הרוצח, רק בשביל לגלות ששוב כריסטי הביסה אותי לחלוטין. ואמנם הצלחתי לזהות כמה הטעיות וכמה רמזים חשובים והיו חשדות מבוססים, אולם לכדי פיענוח מלא של התעלומה, נו, בשביל זה מחכים לפוארו ושיחת הסיכום המסורתית שלו. ניתוח לאחור של הקריאה שלי הוביל למסקנה שהאשמה נעוצה אולי בכך שלאחר שאני אכן מתחיל לקרוא בהקפדה יותר, אני מתישהו מתמסר לסיפור ונותן לו להוביל אותי, ולמעשה מפסיק את הקריאה הביקורתית. נראה שעל כך כריסטי בונה בהכירה את אופי הקריאה ואולי אפילו מפזרת את רמזיה והטעיותיה בהתאם. תמיד אפשר לטעון שהקורא נכשל כי לבלש יש יותר מידע ממנו, זה יהיה כמעט תמיד נכון בספרי שרלוק הולמס, וגם אצל כריסטי עצמה יש דוגמאות מעין אלו, אולם בספר זה הדבר אינו ייתכן. פוארו מתבקש לחקור תעלומה מלפני 16 שנה. בניגוד לאירועים שהוא במקרה נוכח בהם, וכך יכול לראות דמות כלשהי ולזהותה בלי שהקורא ידע על כך, או במהלך הליכה להבחין באיזה פרט, הפעם זה בלתי אפשרי. המידע כולו מגיע מסדרה של ראיונות ועדויות כתובות ולכן אין לפוארו שום…

החיים של דניאל בן השמונה היו די רגילים, עד שיחת טלפון מסתורית שבעקבותיה אימו נכנסה לחדר השינה שלו ובקושי יוצאת משם. ואם היא כבר יוצאת, אז היא תשב מול הטלוויזיה ותראה בלופ אינסופי את הסדרה דאלאס או סדרות אחרות. מה היה באותה שיחה רק נרמז, אולם המשפחה מאותו רגע מפסיקה לתפקד. שני ההורים נהיים זרים זה לזה ובמידת מה גם לילדיהם והילדים, לדניאל אח גדול יותר , אמנון, פחות או יותר צריכים לגדל את עצמם. הבית לא עובר יותר שום פעולת ניקיון. האמא הפסיקה, גירשה את העוזרת שהאבא ניסה להביא, ואף אחד אחר לא מנקה. למה? אין ממש תשובה בספר, אבל נראה שהלכלוך, מעבר ללכלוך הפיזי, הוא גם ייצוג סימבולי להזנחה ולהתפוררות של הדירה והמשפחה כאחד. דניאל נקלע למערבולת שקשה לו להשתחרר ממנה. בילדות הוא חוזר להרטיב על בסיס לילי עקב פחד ללכת לשירותים שורצי המקקים, בנערות ובתיכון הוא לא מצליח לקשור קשרים חברתיים ואפילו הצבא, שבספרים כגון אלו משמש נקודת יציאה, אינו נותן מענה. גם התקווה הקלושה שתהיה לו בר-מצווה, אירוע שלפעמים הורים פרודים/גרושים/מסוכסכים מצליחים להגיע לאחדות כלשהי לטובת הילד נגוזה והאירוע עובר ללא שום ציון והתייחסות. דניאל מתגעגע. מתגעגע לכך שהיו לו גם אבא וגם אמא. מתגעגע לשניצלים טריים מהמחבת. מפעם לפעם יש הבלחות של הנורמליות לחייו של…

בשביל סולם גנבים צריך לפחות שניים. מישהו צריך לעזור לך לעבור את החומה, אבל על כריכת הספר מופיעה דמות בודדת בלבד המנסה לטפס, וכך גם יודה טייב, הבן הצעיר למשפחת טייב משכונת התקווה, צריך להתגבר לבדו ולפרוץ את השייכות המשפחתית שלו. משפחת טייב היא משפחה מכובדת בעולם הפשע של השכונה. כל בני המשפחה בעסק המשפחתי, רובו מתבסס על גביית דמי חסות והילוך אימים על עסקים, אולם אמו של יודה נודרת נדר בלידתו שהוא לא יהיה בעסק. נדרים הם עניין חשוב אבל הדרך מחוץ לפשע לא מתקבלת בהבנה. לא אצל יודה המרגיש מנודה ופחות ערך ביחס לשאר אחיו, ולא אצל האחים שלא מבינים למה הוא לא בעניינים. בסופו של דבר מושגת פשרה, יודה ילך ללמוד משפטים, וכך יוכל לשמש כקונסיליירי המשפחתי, אולם יודה מעדיף, רחמנא לצלן, ללמוד ולעסוק בחינוך, מה שגורם לקרע חמור עם המשפחה ולניתוק הסופי ונראה שיודה ימשיך לבדו בדרכו. בכוונה השתמשתי במונח קונסיליירי, אותו אני זוכר מסרטי הסנדק. ההשוואה עלתה לי מיד בתחילת הקריאה. גם מייקל קורליאונה רצה לצאת מהפשע, וחשב ששירות בצבא יוציא אותו משם אך גילה שפשוט אין לו את האפשרות. גם מאמציו להלבין את עסקי המשפחה, לא נשאו פרי. אולם בעוד הסנדק היא יצירת מופת בתמת הגורל היווני בו כל צעד שאתה עושה לברוח מגורלך…

לאחר תרגום הספר “לא עסק לאישה” מאת הסופרת פ”ד ג’יימס, תורגם ספר נוסף פרי עטה וכזה שעסוק בגיבור הראשי שלה הרב פקד אדם דלגליש. ג’יימס פרסמה את ספריה תחת ראשי התיבות של שמה בעיקר על מנת לטשטש את העבודה שאשה כתבה את הספרים, למרות שלאחר כמה עשורים בהם ספריה של אגתה כריסטי זכו להצלחה רבה, קשה לי להבין, מדוע היה בכך עניין. בספר, דלגליש הוא כבר בדרגת תת ניצב, ומשכך הנחתי שהספר הוא מהאחרונים בסדרה, אולם הוא יחסית בין הראשונים, ואולי הדרגה המתאימה יותר, אם ננסה להקביל לסולם הדרגות המקובלת במשטרת ישראל, תהיה דווקא סגן ניצב, אולם לאחר בחינה של סולם הדרגות במשטרת אנגליה, לא הגעתי למסקנה ברורה בנושא וממילא הדבר אינו חשוב במיוחד. בית נייטינגייל שוכן בבית החולים על שם ג’ון קרפנדר לא הרחק מלונדון, ובו מתלמדות האחיות. ביום בו מגיעה אחות בכירה ממערכת הבריאות לבצע ביקורת על תהליך ההכשרה, קורית תאונה מצערת במיוחד, והאחות שנבחרה לשמש כפציינט המדומה בהדגמה של הכנסת צינור להזנה דרך הגרון, מתה במהלך ההדגמה. מתברר שבקבוק החלב ששימש להדגמה הכיל, לא עלינו, ליזול, חומר קוראסיבי. אמנם כל הנוכחים רוצים לקטלג את האירוע כתאונה , אולם מקרה מוות נוסף מערער תאוריה זו למרות שגם אותו מנסים לסווג כתאונה או התאבדות. בכל אופן, שני מקרי מוות…

סוכן על הכוונת הוא מעין המשך לספר “סוכן בברלין“. אין קשר עליליתי אולם מדובר על אותן דמויות שחוזרים לעוד הרפתקאות שלהן. בטרם נצלול נעיר שהספר אמנם מכיל כמה דמיות שוליים שהיו וכמה אירועים שאכן קרו אבל ליבת עלילתו בידיונית לחלוטין. עיקר הספר מתרחש בשנת 1943, רשת “הזאבים” שהכרנו בספר הקודם, נחשפה ברובה ואחרוני סוכניה ששרדו את הגסטאפו מנסים להימלט משטחי הרייך השלישי, אולם חלקם יגלו שהם צריכים לשוב פנימה למשימות נוספות הקשורות למלחמה. מדען יהודי שהגיע לגטו ורשה, מחזיק בידיו תוכניות טכנולוגיות לפיתוח שיכול לאפשר דיוק רב בהרבה להפצצות, והבריטים מנסים להגיע להמצאה זו וגם לבחון אותה. המתח בסיפור נשמר לכל אורכו. מספריו הקודמים של גרליס אחנו יודעים שלא הכל נגמר בסוף טוב, וגם כאן לאחר הצלחות רבות מגיעה כמות זהה של כישלונות. חלק ההצלחות והכישלונות נראים שרירותיים לחלוטין ותלויים במזל בלבד. לפעמים דברים תוכננו היטב אך משתבשים בגלל שטות ולפעמים דברים שלא תוכננו כמעט כלל, הצליחו. כתיבה מכוונת זו מדגימה היטב את עבודת הסוכנים שאכן מנסים לתכן כפי יכולתם, אולם לא יכולים לצפות כל אירוע וכל שיבוש, ומצד שני לפעמים נדרשים לצאת למשימה בלי תוכניות מוגדרות עד הסוף תוך הסתמכות על יכולות אלתור ובעיקר הרבה תקווה שיצליחו. לפחות במקרה זה, לקורא ברור די מההתחלה כי אותה המצאה טכנולוגית שתהפוך…