ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

לרוב איני מתרשם מסופרלטיבים הנכתבים על הספר אולם הכיתוב על כריכת הספר שלפנינו – “הופתעתי מעוצמת הרגש שהקריאה הציפה בי”, מתאר בצורה הולמת למדי את מחשבותיי בסיום הקריאה. במקרים כאלו, בעוד בראש מתגבש הרצון לכתוב על הספר, נעשה גם ניסיון חשיבה בראייה לאחור, מה הגורם לרגשות אלו ולכן שהספר, לפחות בעיני, מוצלח ומומלץ. ייתכן שהתשובה, היא בכך שהספר, למרות שאינו ארוך במיוחד, מצליח לעסוק בסוגיות ונושאים שמשותפים כמעט לכל בני אנוש: חרטות על מעשים שנעשו בדבר, השאלה האם לבחור בבריחה והתחבאות או נטילת אחריות והודאה באשמה, הרצון להתפרסם מול החשש להיחשף ועוד. נתאר בקצרה את הספר, שנפתח מיד בתיאור קצרצר של האירוע המכונן, ובכך מכניס את הקורא למתח וערנות כבר בעמוד הראשון. פרנקי (פרנסס)  באדג’, סופרת ילדים מצליחה, נשואה ואם לפעוטה חיה חיים נוחים מתוך מחשבה שסוד נוראי מהעבר קבור לנצח, אבל עיתונאית נמרצת הצליחה לעלות על עקבותיה והיא יוצרת קשר ומשמיעה לאוזניה את המשפט הסתום הבא: “הקצה הוא שכונת אשפתות שורצת מחפשי זהב. אנחנו פושעים נמלטים, והחוק הכחוש רעב לאוכלנו”. מילים אלו גורמות לפרנקי להבין כי אין לה דרך לשמור יותר את הסוד, ואולי אפילו זו ההזדמנות שלה להתוודות, להיטהר ולבקש מחילה, על “הבהלה הגדולה של קאולפילד” שהיא גרמה לה שנים קודם. בפרק פתיחה קצר זה וילסון מצליח לבנות…

הספר ציידת היתומים מתרחש .על רקע השפעת הספרדית, מלחמת העולם הראשונה, כאוס כללי ברחובות ושנאה גלויה כלפי זרים באשר הם. חייה של פיה שהיגרה עם הוריה בגיל ארבע מגרמניה היו די מסודרים. אמנם בצמצום ובעוני אבל היה את כל מה שצריך. תוך פרק זמן קצר, אביה מתגייס למלחמה, על מנת להוכיח את הפטריוטיות שלו למודלתו החדשה, ואמה מתה מהשפעת הספרדית. פיה חייבת לחפש מזון לאחיה התאומים, בני ארבעה חודשים בסך הכל, ושכנה חטטנית, ברניס, פשוט גונבת לה את האחים. כמו בספר של דיקנס פיה מתגלגלת לבית יתומים, ששם אף אחד לא מוכן לשמוע על שום תאומים, אולם פיה לא מתייאשת בדרך למציאת משפחתה. הפרקים עוברים מדמות לדמות. הדמות של פיה כמובן מעוררת אהדה מוחלטת. נערה צעירה עם מחויבות עצומה למשפחתה הנקלעת למצב בלתי אפשרי, פועלת כפי הבנתה ומאשימה את עצמה ללא הפסק בתוצאות שלא בטוח שהיו שונות אם הייתה פועלת אחרת. גם מתוך בית היתומים היא מנסה למצוא רמזים לאחיה, אולם כל מה שהיא מנסה לעשות נתקע בקירות והיא אפילו סופגת עונשים.הדמות של ברניז נראית לי מוגזמת. בספר עצמו היא מתוארת בתור נוצרייה אדוקה, מה שלא מפריע לה לחשוב מחשבות לא ממש נוצריות, כהגדרתה היא, ואז לבצע פשעים מכל הסוגים. מדמות שספגה בעצמה אובדן ומחפשת פיצוי כלשהו, דמות שעוד יכולה…

קצת קשה לקרוא ספר המשך כמעט עשרים שנה לאחר שראת את הספר הראשון. חוץ מהשם, ובאופן כללי שנהנתי ממנו לא זכרתי כלום וכך נכנסתי לקריאת ספר זה. לכן נמליץ למי שטרם קרא את “רציחות נוסח אוקספורד” לגשת קודם לספר הראשון. אמנם אין קשר ישיר בין הספרים, אבל שתי הדמויות הראשיות זהות. גיבור הספר, הלוא הוא הסופר עצמו, שאכן למד באוקספורד ושם את עצמו שם כדמות האמתית היחידה מנסה להשלים את המחקר שלו עבורו קיבל מלגה. אירועי הספר הקודם מתרחשים בשנה הראשונה לשהותו שם, וכעת בשענה השנייה, מתחוללים אירועי הספר, והם כפי שאפשר להבין מהכותרות כוללים כמה מעשי רצח. הרקע הוא חבורת חוקרים של כתיב לואיס קרול, כאשר דווקא הצעירה ביותר מביניהם, קריסטן שהיא עדיין סטודנטית טוענת שגילתה תגלית חשובה, “כזו שמשנה את הכל”, אבל היא לא רוצה לתת שום מידע מחשש שהקרדיט האקדמאי לגילוי לא יגיע אליה. בנקודה זו הספר משלב בסיפור את הרקע האמתי פחות או יותר לטובת הקורא שלא יודע על קרול הרבה מעבר לכך שכתיב את “אליס בארץ הפלאות” והמשכו. קרול, או בשמו האמתי צ’רלס דודג’סון כתב יומנים רבים, אולם חלקם נעלמו. כנראה בידי בני משפחה שחששו לשמו הטוב. מה שמו הטוב, ובכן, קשריו של גבר צעיר עם ילדות קטנות, הוא משהו שבימינו הדעת אינה יכולה לסבול…

יום אחד באוקטובר. 40 סיפורי גבורה. אנו כבר למעלה מחצי שנה באירוע קשה ומתגלגל שאיננו יודעים את סופו. בספר זה כונסו ארבעים סיפורי גבורה מאותו יום נורא, סיפורים של תושבים, של חיילים, של חוגגים במסיבה, של מי שנקלע לסיטואציה שלא מרצונו ושל מי שעזב הכל והלך לסייע עם מה שיש לו גם אם אלו שתי ידיו בלבד. סיפורים של גברים, נשים, יהודים ושאינם יהודים, צעירים ומבוגרים. הספר מרגש מאד וגם קשה לעיכול, שכן באופן טבעי הוא מציף הרבה דברים שכולו חווינו. אני רק מדפדף וקורא מעט כי אי אפשר לצרוך אותו במהירות אלא לאט לאט. כפי שכתבתי, אנחנו עוד עמוק באירוע שאנחנו לא ממש מבינים. שתי הקדמות צורפו לספר האחת למה והשנייה איך, על הסיבות להפקתו ושיטת הפעולה ובאמת שאלה טובה איך אפשר לבחור ממאות ואלפי סיפורי הגבורה , ולאחר מכן הסיפורים, קצרים ממוקדים ומרגשים. חלק מהסיפורים הכרתי מאחר והתפרסמו בהרחבה בכלי התקשורת ואחרים היו חדשים עבורי לחלוטין. כל סיפור מסופר על ידי גיבור הסיפור או על ידי קרוב משפחה. מונולוגים בשלל צורות. אגמון ומבורך וצוות מראיינים נרחב האזינו ספגו ערכו והעבירו אלינו את הקולות בצורה שכמעט שאפשר לשמוע אותם. הסיפורים לא עובדו מחדש, אלא נראה שבכל סיפור נעשה מאמץ לשמר את האותנטיות של מספרו. מפעם לפעם מודגש משפט מסוים…

סקירה זו התפרסמה לראשונה במסוף שבת של מקור ראשון לפרשת ויקהל התשפ”ד. אחת המטרות בכתיבת סקירה, היא מעבר לתת מידע על הספר, גם לנסות לצאת ממנו לדיון כלשהו שיהיה בעל עניין בפני עצמו, ואם אפשר אפילו יוכל לעורר דיון. בספרו של סינק המלאכה קלה, שכן את כל מה שצריך לדעת עליו, מקבלים כבר בהקדמה הנקראת “מדוע כתבתי את הספר הזה” ואפילו אם הייתי מביאה במלואה לא הייתי חורג מהמקום המוקדש לסקירה זו. בקצרה עוד יותר, הספר עוסק ביתרונות של חשיבה לטווח ארוך לעומת פתרונות מהירים לבעיות, אבל כאלו שלא יחזיקו זמן רב. אם “המשחק” הוא אינסופי, או לפחות ארוך מאד, הרי ברור מדוע צריך חשיבה ארוכה. משחקים סופיים, יש למשל בספורט, המשחק מתחיל ונגמר בפרק זמן מוגדר, אולם לבנות קבוצה “אינסופית”, כמו ריאל מדריד, צריך להסתכל לא רק על המשחק הקרוב, וגם לא על העונה הבאה אלא הרבה מעבר לכך. פתחתי בדוגמה מהספורט, אולם “המשחק” אליו מכוון סינק רוב הזמן הוא השוק העסקי והקמת חברות יציבות לאורך זמן. במקומות מעטים בספר, סינק מזכיר שאפשר לפתח רעיונות אלו גם לאומות, אבל לא מעמיק בכך, ואת זאת אשתדל לעשות כאן. בישראל קשה להתחיל פרויקטים לטווח ארוך. כל שר רוצה להיות זה שיוזם וזה שגוזר את הסרט, אבל כאשר ממשלות מתחלפות בקצב מהיר,…

גיבור ספרנו, באומגרטנר הוא פרופסור לפילוסופיה על סף גמלאות שמזדקן לבד בביתו לאחר ששכל את אשתו בתאונה. תחילת הספר ביום של פיזור דעת. סיר שהושאר על הכיריים כמעט נשרף וגורם לכוויות, ירידה לא זהירה למרתף שנגרמת בחבלה ופרק ראשון שעסוק בדעיכה האנושית ואפילו מטעה את הקורא לחשוב שכך יהיה כל הספר. אולם אוסטר דווקא נותן תקווה לגיבורו ולאחר ההתחלה המדכדכת משהו מפיח בו כוחות חדשים. באומגרטנר אוסף כוחות, מצליח ליצור קשרים רומנטיים חדשים, מתיישב במרץ לכתוב עוד ספר ואפילו אוזר עוז לצאת סופסוף לגמלאות ולהשתחרר ממטלות ההוראה המעיקות באוניברסיטה. בין לבין, נחשפים רגעים בחייו, עם בני משפחתו הקרובים, אשתו, אחותו, אביו והדמות המעניינת ביותר, אמו. חלק זה בכתיבה הוא סמי-אוטוביוגרפי, ואוסטר גם לא מסווה זאת, שם הנעורים של רות באומגרטנר הוא אוסטר, וסיפור אחד בספר מנסה להתחקות אחר מוצאם אי שם באוקראינה/גליציה. מכאן כמובן רשאי הקורא להניח שגם חלקים אחרים בספר הם מחייו של אוסטר, אולם איני בטוח שזה המצב ובפרט שיצירה גדולה וקודמת שלו (4321) הוגדרה חלקית ככזו. כתיבתו של אוסטר השתנתה במהלך השנים. הגוון המיסטי שהיה נוכח ביצירות שהקנו לו מעמד כגון “הטרילוגיה הניו-יורקית” ו”מר ורטיגו”, נעדרת מספר זה ובמקומה נבחנים אירועי זיכרון מכוננים ביחד עם פילוסופיה עכשווית, וזאת דרך יצירתו של באומגרטנר הבאה לבחון את הקיום האנושי…

כילד להורים שגם אוהבי ספרות וגם דוברי גרמנית, שמו של תומאס מאן תמיד נאמר בבית ביראת כבוד, כשמו של אחד הסופרים הגדולים ביותר אי פעם. שלא כמו אנשי רוח אחרים בני התקופה, פעילותו האומנותית לא הוכתמה בשל מוצאו מאחר והיה מתנגד בולט לנאציזם, ממש מראשית עלייתו של היטלר ימ”ש לשלטון, ולא כמו סופרים אחרים שנזכרו לעשות זאת ב-1945, או לא טרחו לעשות זאת כלל. בשל כך שמחתי מאד בספר שמוקדש כולו לאיש זה. ספרו של טויבין אינו ביוגרפיה, והמילה סאגה בגב הספר מתארת אותו היטב. הספר מתחיל בילדותו המוקדמת של מאן בליבק, ולאחר מכן בנדודיו השונים, ובתהפוכות שעברו על המשפחה, מרובת הילדים, ומרובת הבעיות. טויבין עוקב אחר האירועים בצורה כרונולוגית, אולם ההחלטה על מה לשים דגש היא שלו, תוך מילוי פערים בהמצאת שיחות ודיאלוגים במפגשים שהיו או לא היו, על סמך מקורות, מכתבים ויומנים. מאן הוא ללא ספק איש מסקרן, נולד לאב די מנוכר, אם ססגונית וחריגה בנוף הגרמני, אח גדול שזלזל בו במשך שנים ולא ראה בו כלל סופר, ילדים שהוא עצמו די הזניח ונטיות שהוא התאמץ להסתיר. חלק גדול מספרו של טויבין, גדול מדי לטעמי, עוסק בנטיות אלו, שנשארו בעיקר בגדר פנטזיות, אולם פרצו החוצה בשלבים מוקדמים ביותר דרך יצירותיו, ובפרט “מוות בוונציה”. אמנם דמותו של גיבור הספר,…

החלטתי להקדיש סקירה קצרה לשני קבצי סיפורים קצרים שיצאו לאחרונה. ההחלטה לכתוב עליהם במשותף היא בגלל שלמרות ששני הסופרים חיו בדור אחר, ביבשות אחרות וחוו חוויות שונות לגמרי, יש דמיון רב בין הסיפורים. “בדידותו של הרץ…” הנותן את שמו לקובץ כולו, הוא באורך של נובלה. במרכז עלילתו, נער במוסד לעבריינים צעירים, שמנהל המוסד הציע לו תנאים משופרים אם רק יזכה באיזה מרוץ, מה שהוא מסוגל לעשות בקלות. אבל לנער, קולין סמית שמו, יש תוכניות אחרות, ועבורו הניצחון הוא משהו אחר לחלוטין. בזמן הריצה, הארוכה, יש לו הזדמנות לסקור את מהלך חייו עד להחלטתו בעניין. שאר סיפורי הקובץ עוסקים גם הם בדמויות שוליים כאלו ואחרות, דמויות קשות יום, שמנסות למצוא את מקומם, ובעיקר להשמיע איזה קול, מעבר למסת ההמונים שאליהם הם שייכים, תוך ניסיון לפרוץ קצת את עולמם, נסיונות שלרוב נוחלים כישלון. ספרו של פנקייק, מכיל את כל סיפוריו, הוא מת בגיל צעיר, ודמויותיו דומות למדי, תושבי אזור נידח במערב וירג’יניה, שרק חולמים לצאת לשם. ניו יורק היא כמובן החלום האולטמטיבי אבל אפילו אוהיו, ולא מרכז המדינה, אלא שוליה כבר יהוו שיפור ניכר. גם הם לרוב נתקלים בעיקר בקשיים, ובחלומות שמתנפצים מול המציאות. אלו סיפורים, על החצר האחורית של אירופה ואמריקה, ואמנם קבצי הסיפורים נכתבו לפני שנים רבות, אולם גם במדינות…

בתור חובב נלהב של סדרת פנדורין (אם אתם לא מכירים, עזבו את הסקירה הזו ולכו ישר לעזאזל), שמחתי מאד על צאתו של הספר ה-12 בסדרה ושמו הציטוט הנודע של שייקספיר. תמונת הכריכה מציגה תיאטרון ואנחנו כבר יודעים בערך למה לצפות. אם בכרכי הסדרה הראשונים עקבנו אחר התקדמותו של פנדורין בסולם הדרגות האזרחי, כאשר היה לנו ברור שהוא בסופו של דבר יגיע לדרגה הבכירה ביותר, הרי שבערך באמצע הדרך חל מפנה בעלילה. פנדורין נוטש את השירות הציבורי, מסתבך עם הממונים עליו (לא מפתיע) ועובר להרפתקאות פרטיות. גם כרכי הסדרה מאותה נקודה פנו לכיוונים שונים ומשונים, מהעולם החדש ועד ארץ השמש העולה. בתחילת ספרנו, זמן רב עבר מהספר הקודם הכרונולוגי בסדרה ואנו מוצאים את פנדורין מתמודד עם משבר גיל העמידה שנים מעטות לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פנדורין סובל משעמום ועייפות והוא תוהה מה הוא ולמה הוא ומה הוא עושה עם עצמו, ואיך הוא לא משתעמם ועוד כל מיני מחשבות מטופשות כמו שמאסה, משרתו הנאמן בוגד בו. כל אלו באות עקב המחשבה המטופשת ביותר והיא שהוא פתאום, כמו ילד בן 15 עתיר הורמונים, מתאהב, לאחר ששנים לא הרשה זאת לעצמו (ראו עזאזל). וזאת תוך כדי הזמנה לחקירות שונות בתיאטרון נודד עם שם סימבולי ומנהל שאפתני וצוות שחקנים רוחש מזימות אפלות. אנו עוקבים…

לפנינו ספר נוסף בסדרת התרגומים המחודשת לאגתה כריסטי. שמו מתבסס על פסוקים מקהלת ובספר מופיע אחד מהם, על הרעות שנמצאות בכל מקום, ולא תמיד יודעים לזהות את מקורן המדויק.העלילה נפתחת בתיאורו של אי קטן שהפך לאתר נופש ובתיאור קצר של האנשים שהגיעו לנפוש בו וביניהם, הבלש הרקול פוארו. יתר האורחים הם ערבוביה של משפחות עם ילדים, זוגות מבוגרים, אחד מהם עם נערה מתבגרת, זוג צעיר, מייג’ור בדימוס וכומר (דמויות חובה) וכך הלאה. כמובן שלא נראה שיש קשר בין האורחים, אולם פתאום מתברר שכמה מכירים אחרים עוד מהעבר, יש אהבות נסתרות, ויש גם משקעים. חיצי הרוע מכוונים מיד לדמות מסוימות, פאם פטאל, אולם באופן שאינו מפתיע כלל, היא דווקא הנרצחת ומשם מתחיל פתרון התעלומה. המשטרה חוקרת וגם הרקול פוארו מנהל חקירה משלו. כולם נשאלים ומתושאלים, אליביים נבדקים (מעניין מתי יתחיל להיכנס לשימוש נרחב מדע הזיהוי הפלילי בספרי כריסטי), ופרטים רבים נבדקים. יש לי קצת ניסיון עם ספרי כריסטי אבל הפעם החלטתי להתמסר לקריאה ולא לנסות לפענח את הפשע במהלך הספר. הופתעתי מאד שכבר במחצית הספר פחות או יותר מצאתי את הרוצח, גם אם לא הבנתי את כל הפרטים, ושמחתי לגלות שגם פוארו הגיע למסקנות דומות. הפתעה גדולה יותר הייתה לי אחרי שפוארו הכחיש את כל התאוריה הזו ועבר לפתרון האמיתי של…