ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

במסגרת ההוצאה החדשה של כתבי הרב קוק עם פירוש וביאור, יוצא כעת הכרך השני בסדרה “מידות הראי”ה”. הספר שונה מספרים אחרים בהיותו למעשה ליקוט שערך בנו של הרב קוק (הרב צבי יהודה) מכתבים שונים. המידות בהן עוסק הספר הן אהבה, אמונה, ברית, גאווה, דבקות, העלאת ניצוצות, חופש, יראה, כבוד, כעס, סבלנות, ענווה, פחדנות, צדקות, צניעות, רצון, תוכחה ותיקון. המידות מסודרות לפי סדר הא”ב ולכן אין לספר התחלה אמצע וסוף. כל מידה מורכבת מפסקאות שבהן יש סדר מסוים ולכן ורצוי לקוראן לפי הסדר. הפירוש בכרך זה  מסתמך בעיקרו על פירוש קודם של הרב יובל פרוינד שיצא במסגרות קודמות בהוצאת ראש יהודי. פרקי המידות אינם באורך שווה.  מידות אמונה וגאווה תופסות מקום נרחב ואילו למידות חופש, כעס, סבלנות, צניעות ותוכחה מוקדשת פסקה אחת בלבד.מכך מובן שהספר אינו  ממצה את כל נושא המידות מכתביו של הרב. אף על פי כן הוא עומד בהחלט בזכות עצמו, ומאפשר קריאה ולימוד מעט בכל פעם. גם הפסקאות המרכיבות את המידות אינן שוות באורכן. יש פסקאות ארוכות וישנן פסקאות קצרות כדוגמת הפסקה הבאה בפרק יראה (פסקה י’): “יראת שמים בעצמה צריכה לקבל עליה על יראת שמים”. והפירוש הוא כזה: “ההתנהגות של יראת שמים צריכה בעצמה להיפתח מול שמימיות גדולה יותר. לא לאבד את הגובה הרוחני והתביעה העליונה בגלל…

רבי לוי בן גרשון, הרלב”ג הוא אחד מחכמי היהדות הגדולים. הרלב”ג נולד בשנת 1288 בצרפת והיה פרשן המקרא, מדען, רופא ופילוסוף. איש אשכולות אמיתי שחוכמתו חבקה את כל תחומי הידע בתקופתו. המצאתו הנודעת – מקל יעקב – כלי עזר למדידת גבהים ומרחקים, שימשה יורדי ים ואחרים במשך מאות (!) שנים. הרלב”ג הוא אחד מחכמי היהדות שעל שמם יש מכתש בירח (ניתן לראות אותו מהארץ באמצעות טלסקופ) וכמו הרמב”ם שמו באנגלית הוא רק שם אביו Gersonides. ספריו ופירושיו לתנ”ך ידועים פחות. בשנים האחרונות הם נדפסים בחלק ממהדורות מקראות גדולות וגם הוצאו בנפרד בכמה מהדורות בהן נציין את המהדורה של ישיבת ברכת משה (הוצאת מעליות). פרופ’ שרה קליין-ברסלבי עוסקת רבות בחקר כתבי הרלב”ג וספרה החדש פותח צוהר לפרשן חשוב זה. הספר הוא בהוצאה אקדמאית וכתוב לפי כל כללי האקדמיה, אולם המחברת השכילה לכותבו בצורה המאפשרת קריאה לכל חובב מקרא ופרשנות. הטקסט רציף וכל המידע הנוסף, שברובו אקדמי יותר כדוגמת השוואה לחוקרים אחרים, מופיע בהערות שוליים ואינו קוטע את רצף הקריאה. גם תיחום הספר נעשה בשום שכל. יצירתו של הרלב”ג מקיפה ומתכתבת עם עצמה פעמים רבות, אבל צריך להתמקד בחלק מסוים, וחלקה הראשון של התורה, סיפורי בריאת העולם וגן העדן – העידן הפרימאוואלי (Primeval) מתאים לכך. זהו אוסף סגור של פרקים המהווים יחידה…

“הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם. והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות רחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו” — אמרה זו המשבחת את ההליכה בשביל הזהב היא מהידועות ביותר של הרמב”ם. היא ואחרות זכו להיכנס לספרון קטן וחביב בסדרת “אמרות טהורות”. הספרון בכריכה קשה כולל מבחר מאמרותיו של הרמב”ם כפי שהופיעו בספריו השונים: משנה תורה, מורה נבוכים, פירוש המשנה ועוד.  האמרות לרוב קצרות ותופסות רק את מרכז הדף מה שמאפשר קריאה נינוחה ומחשבה של כמה שניות (לפחות) על האמרה. חלקן ברורות פחות מאחר והן מגיעות ללא הסברים וכוללות מונחים שהרמב”ם מרבה להשתמש בהם אך הם שונים במעט במובנים מהשימוש כיום – מונחים כדוגמת: חומר, צורה, מושכל, שכל. “המנוחה – רע גדול בשמירת הבריאות, כמו שהתנועה טוב גדול. וכמו שההתעמלות טובה קודם המאכל, כן היא אחר המאכל, יותר מזיקה מכל הדברים” לרמב”ם עצות רבות בתחומי הבריאות שהיו מבוססות על הידע בתקופתו וחלקן תקף עד ימינו. השימוש במילה מנוחה אינו שנת הלילה או אפילו שנת הצהריים אלא דימוי לאדם היושב כל היום כמעט ללא תנועה (עובד הייטק ממוצע). “אין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה” וחלק מהעצות, שהן גם מצוות תקפות כמובן עד…

לפני ארבע שנים יצא הכרך הראשון בסדרת “באר מרים” וכעת אפשר לברך על המוגמר עת יוצא הכרך על חג הסוכות ובכך משלים את הסדרה. חובבי הסדרה לא יתקשו לזהות את הכרך החדש המזכיר בעיצובו המרשים את קודמיו. כריכה קשה, הדפסה על נייר משובח (דבר המורגש במשקלו של הספר) תמונות חפצי יודאיקה ואומנות וכמובן שפע מאמרים מאירי עיניים של רבני ישיבת הר עציון. הספר עוסק בחג הסוכות מכל היבטיו: החג עצמו, הסוכה, ארבעת המינים, חגיגות בית השואבה, שמיני עצרת ומגילת קוהלת. הפרקים משלבים פרקי עיון בתנ”ך (על הפטרות סוכות, או חנוכת המקדש בימי שלמה) עם פרקים הלכתיים (שימוש בפרגולה מעץ כסוכה, טיולים בחול המועד) ופרקים רעיוניים מחשבתיים (הקשר בין ארבעת המינים לשבעת המינים). אחד המאמרים הראשונים בספר עוסק בשאלה מה קרה בחג הסוכות, נושא שגם אני כתבתי עליו בעבר. בתורה לא מצוין שום מאורע בחג וגם כינוי החג זמן שמחתנו, לא מרמז לאירוע מסוים בניגוד לפסח ולשבועות. לאחר הבאת מספר תשובות, מציע מחבר המאמר כי החג נועד לסכם את כל תקופת הנדודים במדבר ולהדגיש שגם היא ולא רק אירוע קצר דורשים זכירה. בין המאמרים משובצים גם מאמרונים, עמוד או שניים בנושאים מסוימים וכחובב אסטרונומיה לא התאכזבתי כשלאחר חיפוש קל מצאתי את המאמרון שכותרתו “סכך סוכה וכוכבים” הדן בשאלה האם מותר שהסכך…

אני יכול רק להניח שליצחק מייטליס לא היו חיים קלים באקדמיה. בוגר ישיבה שלומד ארכיאולוגיה דווקא באוניברסיטת ת”א על הקו המינימליסטי שלה יחווה מן הסתם קשיים מסוימים. אכן בספרו הראשון “לחפור את התנ”ך” עסק מייטליס רבות בניסיון להוכיח את הקשר בין המקרא לבין ממצאי הארכיאולוגיה (עוד על נושא זה ועל היריבות בין המחלקות השונות ראו בסקירה על הספר עקבות דוד המלך בעמק האלה). ספרו השני, פרשת דרכים, הוא ספר על פרשות השבוע הדן בכל פרשה בהיבט ארכיאולוגי ו/או גיאגורפי (לרוב שם של מקום) המוזכר בה. המאמרים קצרים למדי ואינם עמוסים במראי מקומות או בהבאת כלל הדעות על זיהוי מקום מסוים (נושאים אלו שנויים במחלוקת בקרב חוקרים רבים), אלא מבטאות את דעתו ואמונתו של הכותב. מאמרים אחרים מביאים הקשר ארכיאולוגי בהבאת ממצאים שיכולים לשפוך אור על סוגיות ושאלות העולות מהמקרא. נביא שתי דוגמאות מהפרקים השייכים לפרשות ניצבים ווילך. הפרק הראשון עוסק בזיהוי הערים סדום ועמורה, המוזכרות בפרשת ניצבים, למרות שאולי שיוכו הטבעי היה לפרשת לך-לך או פרשת וירא, אלא שפרשות אלו  עמוסות בנושאים ולכן נמצא הפרק כאן. זיהוי סדום ועמורה העסיק את החוקרים מאות בשנים. כולם מסכימים שמדובר באיזור כלשהו הסמוך לים המלח אבל האם בצפונו או בדרומו, במזרחו או במערבו? כמעט כל התשובות אפשריות. ישובים קדומים התגלו בכל האזור, חלקם קדומים בהרבה לסיפור לוט…

כאשר אני רואה ספר שאביגדור שנאן ויאיר זקוביץ חתומים עליו, אני מפתח ציפיות גבוהות. שני חוקרים מבריקים שאני אוהב  את הכתיבה שלהם, ביחד ולחוד. שמחתי לראות שהספר החדש שלהם הוא על ספר יונה, אחד מנביאי תרי עשר. הסיפור עצמו קצר מאד והוא נקרא כולו בהפטרת מנחה של יום הכיפורים. עוד יותר שמחתי לראות שפורמט הספר דומה לספר פרקי אבות המצוין של שנאן שיצא לפני כמה שנים. סיפור יונה הוא סיפור מדהים. קצר מאד כבר אמרנו, מכיל כאלף מילים בסך הכל. אבל איזו דרמה. הנה תמצות שלו: יונה מצטווה ללכת אל נינוה ולנבא להם נבואת פורענות על חורבנה. יונה מנסה לברוח באוניה לכיוון תרשיש (אולי קרתגו ובכל אופן 180 מעלות מנינוה, והכי רחוק שאפשר באותו זמן), אלוקים מטיל סערה עצומה בים, המלחים משליכים את יונה לים, דג גדול בולע את יונה ומקיאו לחוף, יונה מצטווה שוב ללכת לנינוה והולך בחוסר חשק בולט, אנשי נינוה חוזרים בתשובה ויונה מתלונן על כך לה’ שמסיים את הספר בדבר כוחה של תשובה וסליחה. אל תסתפקו בתמצות שטחי זה קחו לכם מעט זמן וקראו בנחת את הספר כולו. ספר יונה מספק רבדים על רבדים של משמעויות שונות והוא העסיק עשרות חכמים והוגים. מה בעצם עובר על יונה? איך הוא חושב שאפשר לברוח מאלוהים, הרי אדם הראשון כבר…

הספר “באמת ובאהבה” מסכם סדרת הרצאות שנמשכה כשנתיים בנושאים שונים בתורת החסידות  לזכרו של ר’ חיים ישראל מרדכי שפיגל. הפרוייקט המשותף לבני המשפחה, לאבי רט, ולהוצאת ידיעות הבשיל לספר מאיר עיניים המהווה מבוא מצוין לגדולי החסידות. איני שייך לזרם החסידות והידע שלי בנושא אינו רב. מסיבה זו הספר התאים לי מאד ונתן מבוא רחב ובהיר על עולם החסידות, עשה לי “סדר” באישים השונים זמני ומקומות פעילותם. עיקרו של הספר נכתב על ידיד אבי רט, שגם העביר את מרבית ההרצאות, וחברו עליו רבנים וחוקרים, איש איש בתחום התמחותו. תחום החסידות הוא רחב מאד. על כל אישיות המוזכרת בספר נכתבו ספרים רבים וגם על הספרים של כל הרבנים אפשר לכתוב וללמוד במשך תקופות חיים שלמות. מכאן נובע שאין אפשרות לכתוב את הכל בספר אחד ויש לבצע בחירות. הבחירה המבוצעת בספר היא מוצלחת מאד לטעמי ומאפשרת קריאה שלו על ידי קהלים רבים. בוודאי שכל מי שמתעניין בחסידות ישמח להחזיק עותק בידו, אולם הספר מתאים לדעתי גם לאנשים הרחוקים בהשקפתם מהחסידות וגם לציבור החילוני והכללי המעוניין לדעת וללמוד, בבחינת קורס מבוא בסיסי, או חסידות 101, שלאחריו יוכל הקורא להמשיך ולהעמיק כפי בחירתו. הספר מתאים מאד גם למתנות בר או בת מצווה. לצערי לא מופיעה בספר ביבליוגרפיה או ריכוז של ספרים נוספים בנושא, שהייתה עוזרת לקוראים…

הרב אלי ליפשיץ ור’ אהרן גלצר חברו ליצירת מהדורה חדשה של  סליחות מבוארות העונה על צורך אקוטי בציבור הדתי אשכנזי. פיוטי הסליחות הם פיוטים קשים ולא תמיד מובנים לקורא של ימינו. העברית לא אותה עברית. הטיות שונות ומשונות של מילים, ואזכור מילה בודדת מתוך פסוק האמורה לרמז על כל תוכנו. בתפילות הימים הנוראים עצמם הפיוטים מזמן נדחקו לפונט קטנטן או לסוף המחזור, אולם בתפילות הסליחות הם נאמרים, פעמים רבות בחטף, ללא הבנה ומספקת (ובפרט בסליחות לערב ראש השנה). אז יהיו כאלו שיגידו, באים קוראים הולכים, ויהיו כאלו שיגידו, אם אתה לא מבין אז תשב לפני ותלמד, אולם הכמות העצומה של הסליחות לא מאפשרת לרוב האנשים לשבת וללמוד את כולן לפני אמירת הסליחות. בהחלט רצוי להתכונן לימים הנוראים בלימוד של חלק מהפיוטים אבל המשימה עצומה ורוב האנשים יראו את הסליחות פעם אחת בלבד בשעת אמירתן. ספרו החדש של גלצר נותן מענה לצורך הן בפירוש המילים עצמן, הן בתיאור הכוונה מאחורי המילים והן בפתיחת הפסוקים המפנה למקור המלא. העיצוב ברור מאד, האותיות בגודל נוח ואין צורך בדילוגים. מי שירצה לשבת מראש יכול ללמוד את המבואות לספר ואת כל הסליחות בלימוד איטי ומסודר ומי שירצה יוכל להשתמש בספר בשעת הסליחות עצמן ולעיין תוך כדי בפירושים באופן מהיר. רעיון יפה הוא ללמוד מדי ערב לעומק את…

איזה תענוג לגלות יצירה ישנה שלא הכרת וכמו יין המשתבח עם הזמן נשארה טובה ורעננה כשהייתה. אם כבר קראתם בוודאי תסכימו ואם טרם קראתם אני מקנא בכם שכן צפויה לכם חוויה. כל מילה ממה שכתבה יוכי ברנדס בהמלצה המופיעה על הכריכה, המלצות מהן אני לרוב נזהר, נכונה: “מרגש? מחכים? מרתק? מהפכני? פוקח עיניים? הכל נכון אבל הוא הרבה יותר מזה”. הספר כעלה נידף ראה אור בשנת 1939 ומספר בצורה חופשית, מאד, את סיפורו של רבי אלישע בן אבויה – אחר! אותה דמות שנכנסה לפרדס וקיצצה בנטיעות. הסיפור ידוע ומוכר וניגש ישר לאחד מרגעי השיא המתואר בצורה חיה כל כך: “בשולי הגינה, במורד מדרון ארוך של עשב, חגו איכר וילד למרגלותיו של עץ גבוה ובודד. “הבא לי גוזלות בני,” אמר האיש בקול שהגיע לאוזני החכמים רק קלושות, “והקפד לשלח את האם”. אחד החכמים התנער מהטרנס ההיפנוטי. “הילד הזה יאריך ימים”, מלמל בבדיחות הדעת… ואז ניצפה צווחת דקה את הדממה. גוף פשוט אברים צנח מטה… בבת אחת ידע אלישע את התשובה לשאלה שמעודו לא העז לעמוד בפניה. שלילה עצומה התגבשה בו. מסווה התרמית התפוגג אל מול עיניו. האמונה היחידה שעדיין דבק בה התפוררה כמו כל האחרות. המיתר הדק האחרון שקשר אותו על עמו נקרע. וכשהמשיכו החכמים לדבר, מילותיהם מזמזמות כזבובים, גאתה בחילה באלישע….

“כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה” – כך מסיים ספר תהילים בקביעה שהיא כנראה נכונה בהתחשב בכך שהמילים הנפוצות ביותר בעולם שמקורן בעברית הן אמן והללוי-ה. בכל התנ”ך, המילא נשמה משמעותה פעולת הנשימה או מישהו שנושם. גם בעלי חיים. כל מי שנשמה באפו, חייב להלל את ה’. מאז למילה נשמה מובנים נוספים. קשים להגדרה. נפש? תודעה? תבונה? Mind? Soul? קשה לדעת. הנשמה היא כל אותן מילים שנכתבו למעלה, אבל מבחינה אמונית יהודית אורתודוכסית, הנשמה היא חלק אלוקה ממעל. אותו חלק בבני אדם שמקורו בעולמות העליונים. התפילה הראשונה אותה אומר יהודי בבוקר היא: “מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך”. כמובן שגם לפני אלפי שנים ידעו שפעולת הנשימה עצמה, הפעולה הטכנית של הוצאת והכנסת אוויר לראות, לא מפסיקה בזמן שינה וברור שהתפילה מדברת על נשמה במובן נעלה יותר. ברכת הנשמה הנאמרת מיד לאחר מכן מחזקת זאת: “אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא.. אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי…”. ספרו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) הוא מעט המחזיק את המרובה. ספר קצר על הנשמה המסתורית במובנים העמוקים ביותר. אין זה ספר מדעי.   הוא גם אינו חלק ממגמת הניו-אייג’  למרות שאנשים שאינם שומרי מצוות אך מחפשים ומקדישים זמן לרוחניות בחייהם ימצאו בו תועלת. מטרת הספר היא מגיע למקומות…