ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

הסקירה פורסמה לראשונה במדור הספרות של מוסף שבת (מקור ראשון) ומובאת כאן בשינויים ומעט הוספות. אחת המשניות המצוטטות ביותר היא של התנא ר’ יהודה בן תימא, אבות פרק ה’ כא: “הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד…”, והיא מפרטת את תוכנית הלימודים לנער. המשנה אינה מפרטת מה יש ללמוד לאחר גיל חמש עשרה אולם המעבר ההדרגתי מהמקרא למשנה ומשם לתלמוד, לא מיושם כמעט בפועל. לימוד הגמרא תופס את רוב רובו של הלימוד התורני ומתחיל בגיל צעיר בהרבה מהמפורט במשנה, ואילו לימוד המשנה נזנח כמעט לחלוטין. אמנם גם דברי ר יהושע בן חנניה (קידושין ל.) “לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד…” מתקיימים בלימוד התלמוד הבבלי שלפי ר’ יוחנן (סנהדרין כד.): “אמר רבי יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד” כולל בתוכו את הכול ולכן ניתן ללמוד רק אותו. נכון שבגמרא יש גם משנה ופסוקים, אולם בוודאי היקפם נמוך בהרבה מהנדרש לפי פשט דבריו של רבי יהושע. לימוד התלמוד זוכה לעדנה חסרת תקדים. בישיבות לימוד בעיון של התלמוד הוא העיקר כבר שנים, אבל שיעורי דף יומי, טעימת תלמוד יומית, נפוצים בכל מקום ישוב. גם לימוד התנ”ך כלימוד עצמאי זכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות בעקבות אישים כדוגמת נחמה…

הרב זקס הוא לדעתי אחד ההוגים היהודים הגדולים בדורנו. הציבור הדתי דובר האנגלית לא צריך כלל הקדמות, אולם בשאר הציבור הישראלי הוא מוכר פחות. עומק מחשבתו של הרב בנוסף ליכולת כתיבה והרצאה מעולה מבטיחה שלקרוא ולשמוע אותו יהיה תמיד מעניין. לדוגמה, בהרצאה שלו ששמעתי התייחס הרב בקצרה לנושא השפה העברית שאפילו בשפת היום יום עמוסה בביטויים הקשורים לדת. הנה, אמר הרב, משחק כדורגל למשל, שחקן מבצע עבירה (באנגלית foul ולא sin), השופט ( באנגלית referee  ולא judge) מוציא אותו ובסוף המשחק מסתיים בתיק”ו (נוטריקון המופיע בתלמוד כאשר אין אפשרות להכריע בסוגייה הלכתית ותשבי יתרץ קושיות ובעיות- באנגלית tie או draw). טוב לא מפתיע שהרב הראשי לאנגליה יהיה בקיא גם בהווי הכדורגל ונראה לי שמאפיין זה של בקיאות מופלאת בתורה ביחד עם הכרת כל הבטי העולם החילוני, הוא המאפיין הרבני שכל כך חסר לי בישראל, ומאפשר כתיבה וראייה יחודית ומורכבת יותר המתחייבת מהחיים בגולה. הרב זקס הוא סופר פעיל ומוציא ספרים בקצב של כספר בשנה, חלקם תורגמו גם לעברית. בנוסף,  מומלץ להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת מאמרו השבועי על פרשת השבוע ההגדה בעריכתו כוללת שני חלקים. הראשון הוא הגדה של פסח עם ביאורים והסברים קצרים שאפשר לקרוא אותם תוך כדי אמירת הדברים. דרכו היחודית של הרב כבר באה לידי ביטוי בפירושים קצרים אלו, אולם…

אל בעלי הנפש הוא הספר השני בסדרת הרפתקאות ספריית רימונים. יעל ואורי מגיעים לספרייה ובספרים מסוימים הם “נשאבים” לתוך ההיסטוריה. הפעם עוסק הספר בדמויות המופת של הרב יוסף קאפח (1917-2000) ואשתו הרבנית ברכה קאפח (1922-2013), שתי דמויות מופת בעם ישראל. השניים קופצים הלוך ושוב בזמן מילדותם של בני הזוג בתימן, ואפילו פוגשים את הרמב”ם בכבודו ובעצמו. הסדרה מהווה מעין סדרה תאומה לסדרה הפופולארית “מנהרת הזמן” של גלילה רון-פדר ומותאמת לציבור הדתי גם בסגנון הכתיבה וגם בבחירת האישים עליהם נכתבים הספרים. הגיבורים – בן ובת – כמקובל, אולם על מנת לעקוף את בעיות המתח של “בינו לבינה”, הם פשוט אח ואחות. האישים הם דמיות דתיות ורבניות שפחות שייכים לעולמו של הילד החילוני, אם כי בספר זה הרב והרבנית קפאח יהוו דוגמאות מופת גם לילדים ולילדות חילונים, מאחר והערכים של חסד, נתינה, פשטות וענווה אינם שייכים רק לציבור הדתי. הערה קצרה: הייתי מרים גבה  אם הילדים לא היו מזהים את ראש הממשלה שהעניקה את פרס ישראל לרב קאפח בשנת 1969, אולם אני די מופתע מכך שהם לא מזהים את ראש הממשלה שהעניק את הפרס לרבנית קפאח בשנת 1999 שהרי הוא ראש הממשלה כיום! לקריאה נוספת, גשו לאתר על בני הזוג קפאח. הרפתקאות ספריית רימונים 2 אל בעלי הנפש – הרפתקאות ספריית רימונים 2 יקהת רוזן הוצאת…

בעמוד זה נרכז סקירות ספרים על פסח והגדות של פסח לנוחות הקוראים. כדי לראות את הסקירות המלאות, יש ללחוץ על הקישורים: הגדת הרבנית ימימה מזרחי הרבנית ימימה מזרחי זוכה לפופולריות עצומה בציבור וכעת הוציא ספר הכנה לפסח, סביב ההגדה של פסח. בכוונה אני מכנה אותו ספר הכנה לפסח, כי בעיני הוא נראה מתאים פחות, לשימוש בליל הסדר עצמו. הוא ארוך ומפורט, ויש תכנים רבים בין קטעי ההגדה. תכנים אלו פחות מתאימים לקריאה או אמירה בסדר עצמו ורובם מיועדים להכנה מוקדמת כפי שאדגים בהמשך. נפתח בהקדשה המופיעה בתחילת הספר: “מוקדש באהבה לכל הנשים שפוסחות בין הלימוד העמוק לבין הניקיונות ויש בהן החירות להתגאות בשניהם”. אני צריך להלך כאן בזהירות בין הטיפות כדי חס וחלילה לא להרגיז מישהי, אבל זה משפט שמייצג בעיה כלשהי ויש בו מתח בין התפקידים המסורתיים של האשה בחברה פטריארכלית (עבודות הבית) ובין מגמות של זמננו. לפחות מהקדמה זו אצל הרבנית ימימה כלל אין סתירה ולא צריכה להיות סתירה בין השניים, והחירות היא לא להצטרף למגמה כלשהי מתוך הכתבה מבחוץ, אלא לפי ההרגשה הפנימית. לרבנית מזרחי חוג קוראות גדול מאוד שמתחבר לתכנים שלה וכאן הם באים כהכנה לפסח, כספר, ושוב אני נזהר במילותיי, שאפשר גם לקרוא ולעיין בו בין הניקיונות. ואם לא רוצים לנקות? גם טוב. שהבעל ינקה,…

ברשומה זו נרכז את הספרים הקשורים לפורים שנסקרו באתר בשנים האחרונות.  הספרים עוסקים במגילת אסתר, בחג עצמו, במבט עיוני והלכתי. מגילת אסתר עם הרקע ההיסטורי מאת הרב בני לאו. אם לעת כזאת – הרב דוד סילבר – פרקי עיון בנושא השתקפויות מקראיות במגילה ופירוש על הסדר לכל מגילת אסתר. אסתר – מגילת סתרים – ניתוח ספרותי מדוקדק למגילת אסתר מאת הרב יונתן גרוסמן. הלכות פורים והגות על החג מאת הרב יוסף צבי רימון בסדרת הלכה ממקורה. מגילת אסתר של הנפש – פירוש על דרך הרמז למגילת אסתר כמאבק פנימי בנפש האדם מאת הרב חגי לונדין פורים בסדרת באר מרים – כל ענייני החג באלבום מהודר. הגות ומאמרים של הרב סולובייצ’יק בספר על התשועות – חנוכה ופורים. ולמתקדמים – מדרש  אסתר רבה – מהדורה מדעית.

“חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה” כך פותח ספר ישעיהו. ספרו של הרב כרמל תוחם את עיסוקו רק לשנים עשר הפרקים הראשונים (מתוך 66) וכבר בתחילת הסקירה נאחל לרב שיזכה להשלים הפירוש לספר. ההקדמה עוסקת כולה בפסוק הראשון. מי היה ישעיהו, מאין בא ומה היה הרקע ההיסטורי לנבואתו. לאחר מכן מתואר פרק ו – נבואת ההקדשה ואחריו חוזרים לפרק ה’ ובקפיצה לפרקים ב’ ג ורק לאחרים לפרק א’ הפרק הפותח את הספר. כזה הוא ספר ישעיהו, כתיבתו אינה רציפה, ברוב הפרקים אל מופיע תיאור זמן כלשהו, והקורא צריך לשער השערות בימי מי נאמרו הנבואות. חלקו האחרון של ספר ישעיהו מפרק מ’ ואילך מעורר עוד שאלות קשות וההשערה הרווחת במחקר היא שנביא אחר חיבר חלקים אלו. הרב כרמל אמנם אינו מפרש פרקים אלו אולם מבחינתו אלו נבואות של ישעיהו שנאמרו בתקופת מנשה, אולם לא היו נבואות המיועדת למלך אלא לעם הנמצא במשבר רוחני. לא נתעכב על נקודה זו אלא נסקור את עיקר הספר. שני חלקים לספר – פרקי עוזיה (א-ו) ופרקי אחד (ז-יב). לאן נעלם יותם? לא ברור, אך יותם מתואר כמלך צדיק וכנראה לא היו אז נבואות הנצרכות לדורן. כל חלק פותח בכל הפרקים באופן רציף, ולאחריהם פירוש פסוק אחרי פסוק (בחלקו…

שמו של הספר אמנם גלוי אבל מוצפן ולא מרמז על תוכנו. ניעזר בכותרת המשנה “על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי”. האם לפנינו ספר בתחום הספרות או בתחום המקרא? לכאורה התשובה ברורה. הספר יוצא בסדרה למדעי היהדות ועל ידי ד”ר מהמחלקה לתנ”ך אבל כאן מדובר דווקא בספר מחקר הספרות, ובעוד ספרים אחרים של גרוסמן (שסקרתי בעבר): אסתר – מגילת סתרים (הוצאת מגיד) ואברהם (הוצאת ידיעות ספרים), מביאים סיפור מקראי אחד ומנתחים אותו ניתוח ספרותי, הרי שספר זה, דן באמצעים ספרותיים שונים אותם הוא מדגים דרך סיפורים מקראיים מגוונים. ההתייחסות למקרא כסיפורת (לפחות לחלקים מתוכו) אינה גישה חדשה בעולם אך חדשה יחסית לחוקרים מהתחום הדתי ואף הישיבתי. עבור יונתן גרוסמן ועבור כל אדם דתי, התנ”ך, ובוודאי התורה, אינם סיפורים אלא דבר ה’, ואילו עבור ד”ר גרוסמן, המקרא הואו מושא למחקר בכל הכלים העומדים לרשותו, ואלו כוללים גם כלים ספרותיים. לכאורה החלוקה למחנה המאמין והמחנה החוקר היא דיכוטומית, ובכך מנסה גרוסמן לדון בהקדמתו לספר ולתאר איך הוא מבקש מהקורא מצד אחד התמסרות לטקסט ומצד שני לנתחו באיזמל כלי הספרות. לאחר ההקדמה בא הדיון באמצעים הספרותיים, תיאור שלהם, הדגמתם בפסוקים והתועלת הדרמטית ואף התיאולוגית, המושגת על ידם. האמצעים נעים מהפרט אל הכלל ומתחילים במילה הבודדת ומגיעים עד למבנה של ספרים שלמים ומשם להקשרים…

ספרו החדש של הרב יוסף צבי רימון בסדרת “הלכה ממקורה” עוסק בחג הפורים ובכל חודש אדר ומצטרף לספרים הקודמים בסדרה בנושאי ארבעת המינים, ליל הסדר, הגדה של פסח ושנת שמיטה. הספר כולל לא רק פרקי הלכה אלא גם פרקי פרשנות והגות. פרקי הספר הם: דיני חודש אדר, קריאת המגילה, מצוות היום, פרזים ומוקפים ופרק אחרון בנושא פורים משולש (כאשר שושן פורים חל בשבת – אירוע נדיר למדי והעיסוק בו לרוב מופיע כנספח של סוגייה סבוכה יותר – “ערב פסח שחל בשבת”. הפעם הבאה בה נידרש לכך תהיה רק בשנת תשפ”א). כמקובל בספריו של הרב רימון נעשה שימוש נרחב ומועיל בתרשימים ברורים ובהירים לסיכום ההלכות. בספר שלושה חלקים: את הראשון נכנה – תאכלס, קיצור הלכות פורים. אין לכם זמן לקרוא את הכול ואתם רוצים לדעת רק את ההלכות? זה החלק בשבילכם, סיכום קצר לפי הפרקים שמנינו למעלה. חלקו השני של הספר שיכונה – העיוני, חוזר על אותם נושאים בהרחבה, דרך כל המקורות השונים עד להכרעה ההלכתית. חלקו השלישי הם נספחים – הלכות היתולי פורים, ובעיקר לאילו דברים לא כדאי להגיע בפורים, תפילת ערבית בנוסחים השונים ומגילת אסתר. בין לבין מופיעות גם הרחבות בנושאי אישים, פירושים קצרים על כמה נושאים במגילה (לא פירוש מלא) ותוספות שונות, המהוות מעין הפוגה וקטעי העשרה. שתי הערות…

אחת האמירות שנשמעו בהקשר של חוק הספרים הייתה כי החוק יחזיר לספר את “הכבוד”. אני מטיל ספק באפשרות שחוק כלשהו יכול לעזור “לכבוד” ואת מצבו של “הספר” כמושג יש לתלות לדעתי בגורמים אחרים לגמרי ובעיקר בכך שכיום קל יותר וזול יותר להוציא ספר לאור. לא סתם מצרף הביטוי “כבוד ויקר” את המילים האלו יחדיו. מה שיקר מקבל בעצם יוקרו הילה של כבוד, ואילו מה שזול לא. והוצאת ספר, נהייתה משהו זול יחסית שהרבה אנשים יכולים להרשות לעצמם, בוודאי אם זה החלום שלהם. זו מגמה עולמית וישראל היא חלק ממנה. כמות הספרים שיוצאים רק עולה, כמות האנשים שכותבים ספרים עולה עוד יותר וסדנאות כתיבה וספרים על כתיבה נהיו פופולריים במיוחד. כיום, אין כבר צורך בהוצאת ספרים מסורתית, אפשר להוציא ספר לבד או עם הוצאה שלמעשה משמשת כקבלן, כלומר היא אינה משלמת לסופר, אלא הסופר משלם לה. ריבוי הספרים שיוצאים אינו דבר רע ומראש גם אין דרך לקבוע קריטריון של איכות. ספר בהוצאת מוכרת ומכובדת יכול להיות ספר גרוע ואילו ספר בהוצאה פרטית יכול להתגלות כמוצלח. אני מבחינתי מוכן לתת הזדמנות כמעט לכולם. אך גם הקוראים נמצאים בבעיה. שפע הספרים העצום והסטטיסטיקה שלפחות רוב הספרים הם בינוניים (אם לא למטה מכך מפני שלפעמים ספרים בהוצאה עצמאית מוותרים על שירותי עורך מקצועי) מקשים…

הרב נבון כתב ספרים במגוון נושאים ואם נאמץ את לשונו של פרופסור שקולניק הבן מהסרט הערת שוליים ניתן לומר שמצודתו פרושה על פני כל סוגות הספרות וגם במרחב הוירטואלי אינו טומן ידו בצלחת ואף זכה, בצדק, לכינוי הרב של הפייסבוק. סקרנו בעבר ספרים קודמים של הרב נבון: אהבתי את נאחז בסבך, מבוא מצוין ובהיר להגותו של הרב סולובייצ’יק, פחות אהבתי את ספר הפרוזה שלו ללכת על דגים, לא שסבור אני שאל להם לרבנים לשלוח ידם בפרוזה, נהפוך הוא, אלא שהספר עצמו פחות נשא חן בעיני. מספר אחר שלו אפילו הסתייגתי מעט. חוה לא אכלה תפוח היה נראה לי מעט רדוד במבט ראשון, אולם גם לו יש מקום במדף ואת ספרו האחרון תיקו, אהבתי מאחר שהשכיל לשלב תוכן רציני בקנקן קליל. באחת הסקירות קיוויתי שהרב יכתוב על מורה נבוכים, נושא בו העביר דיוור שבועי במשך זמן רב, אולם ספרו החדש הוא הראשון בסוגה של ספרות הלכה ופסיקתה. הספר מכיל מאמרים שיש לקרוא ולמוד אותם על הלכות ברכות הנהנין. נתחיל דווקא במכתב של הרב משה ליכטנשטיין המופיע בתחילת הספר ומהווה הסכמה חריגה. הנה מעט מדבריו: “חוששני שלא אטעה אם אומר שמדרכם של מכתבי הסכמה בימינו להעלות חיוך נבוך, במקרה הטוב, או חיוך מזלזל במקרה הנפוץ, על שפתם של רבים וטובים, וגם לא אטעה אם…