ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

אבל הרצברג, יהודי הולנדי, כותב מגוף ראשון ותקופה קצרה לאחר שחרורו מברגן-בלזן שבע כתבות על המחנה. הכתבות נכתבו ופורסמו בעיתו הולנדי מיד לאחר המלחמה והן מצליחות להיות שילוב בין עדות ישירה של אדם שהיה שם לבין כתבה עיתונאית של אדם הנראה כמתבונן מבחוץ. התיאורים אנושיים כל כך, אפילו של הגרמנים למשל  אחת השומרות הגרמניות במחנה. אולם למה לנו לעסוק במרצחים. נביא דוגמה לתיאור המרגש בכמה קטעים קצרצרים מהפרק “בגלל פסוק אחד” העוסק בלאבי, יהודי מבנגזי שבלוב. כשהגרמנים בצפון אפריקה “ניתקו מגע עם האויב אגב ניצחון מזהיר” הם, כדרכם תמיד, סחבו אתם את קבוצות היהודים שמצאו בטוברוק, בבנגזי, בטריפולי ובערים אחרות, והובילו אותם קודם למחנות באיטליה ומשם לפולין. גורלם היה כגורל כולם… וככה לתימהון כולנו, נכנסו ביום מן הימים משלוחים אחדים של כמה מאות בני אדם שנראו כאילו הגיעו ישירות משנת שבעים לספירה הנוצרית, מירושלים שנחרבה בידי המצביא הרומי טיטוס. האם נתפלא אם כן שלאבי המורה דחה את את המרק שבמחנה? לאבי היה אדם צעיר וירא שמים, ובמרק צפה לעתים חתיכת בשר סוסים, ובשר סוסים אסור למאכל. לאבי לימד את תלמידי גם שירים בעברית: עם ישראל חי, עם ישראל חי, עם ישראל, עם ישראל עם ישראל חי! המפקד והס”ס עמדו והסתכלו, מובן שלא הבינו מילה ונהנו מההצגה. “לאבי, אם לא תאכל,…

באיחור אופנתי של שנה קראתי את הספר סוד הקסם היפני. במהלך הספר צחקתי לא מעט פעמים ואכן קל לזלזל בו. אמירות כמו שהגרביים יכולות לנוח רק במגירה אחרי הלחץ הנוראי שהן היו בו במהלך היום בין הרגליים לנעל ושלכן אסור לעולם! לעולם!! (במקור היו אפילו יותר סימני קריאה), לקפל אותם אחת בתוך השנייה למעין תפוח אדמה, אינן יכולות להיתקל בשום תגובה אחרת. אם אפילו היפנים, שמנהגיהם ותרבותם שונה כל כך משלנו מתפלאים למראה מארי קונדו הבאה לביתם ומתחילה להודות ולדבר עם הבית לפני הסידור שלו, לומר תודה לתיק שמאחסן את חפציה ולתכשיטים שלה שעזרו לה להיות יפה, בוודאי שלנו זה יראה מוזר. צחוק בצד, גם חכמינו נתנו כבוד לבגדים. אולי לא האנישו אותם ולא דיברו אליהם, אבל כבר אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים – סוף אינו נהנה מהם. אמנם לא צריך להגיד להם תודה אבל כבוד מינמלי לחפצים צריך. לאחר סיפור הלחץ שהגרביים עוברות מגיע גם טעם פרקטי יותר. קיפולים יכולים להרוס את האלסטיות של הגרב (ובעיקר הגרביון). זו כבר טענה הגיונית. ולכן, למרות שקונדו נראית לי על גבול הפנאטית בשיטה שלה, הרי שכמו הרבה שיטות כאלו צריך לחפש את ההיגיון שמאחוריהם ואין חובה לאמץ את השגעונות. והעקרונות פשוטים וברורים ולחלקם גם קל להסכים. העקרון הראשון הוא…

אם אתם לא רצים בעצמכם, בטח נדמה לכם שכולם מסביבכם רצים. ריצה נהייתה אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר. אפילו בעירי הקטנה כבר מתקיים מירוץ לעשרה קילומטרים, וכמוהו כמעט בכל עיר וכפר ולא פחות מחמש ריצות מרתון מתקיימות בישראל מדי שנה. גם מספר “מדאיג” של חברים שלי התחילו פתאום לרוץ מרתונים וכולם טוענים שאין בכך שום עניין מיוחד. גם בתור מישהו שיכול לקרוא את הספר בפחות משעתיים, אבל לעבור רק רבע מרתון בהליכה באותו זמן, מצאתי עניין רב בספר. לענפי הספורט מעריצים רבים ובכל זאת בארץ, ספרות הספורט היא כמעט שולית וזניחה, עם ספרים בודדים בשנה (הכוונה לספרים על ספורט ולא למדריכי כושר וכו’) ויש לשמוח על ספרים חדשים בתחום. הספר עוסק בריצת המרתון אבל לא בריצה הפופולרית אליה החברים שלי נרשמים, ריצה שמטרתה בעיקר לסיים את המסלול ולשפר קצת את הזמן, אבל ללא אשליות על ריצה מהירה. הספר עוסק בקבוצה קטנה של רצים, שמתחלפים בקצב די מהיר, שמטרתם לרדת משעתיים ריצה למרתון. השיא כרגע אינו רחוק מכך רק כמה דקות, שאם נפרוש אותן ל-42 הקילומטרים של המסלול נקבל שיפור קצב של 4-5 שניות קילומטר. בפועל הביצוע קשה, גם בגלל חוקי המרתון המחייבים ריצה על אספלט בתנאי מזג אויר ורוח שונים ובמסלול לא אידאלי מבחינת עליות וירידות. בספר מובאת ההיסטוריה של…

הספר השלישי בסדרת אמרות טהורות (עד עכשיו יצאו ספרים עם אמרות של הרמב”ם ושל הרב קוק) מוקדש לרבי ישראל בן אליעזר הידוע יותר בכינוי הבעל שם טוב, הבעש”ט, מייסד תנועת החסידות. לא נגזים אם נאמר שהבעש”ט אחראי לאחת המהפכות הגדולות ביהדות ויצירת תנועה שסחפה אחריה המונים ושינתה את היהדות בת זמנה. הספר עצמו מציג מבחר אמרות קצרות. לא יותר מעמוד ולפעמים גם הרבה פחות. אימרה אחת בכל עמוד, עם שוליים רחבים. חלק מהאמרות קלות להבנה, חלקן קשות יותר וכל אחת מהן מסתירה מאחוריה משהו ודורשת מהקורא מחשבה. אין בספר  חלוקה לתתי נושאים בתוך הספר והאמרות מוגשות כמו שהן ללא כותרות והסברים. זהו אינו ספר לימוד לתורת הבעש”ט אלא הבאת מבחר קטן מאמרותיו. הספר מתאים לדפדוף ופתיחה אקראיים וכספר מתנה. מי שאהב את הספרים הקודמים בסדרה ישמח לשמוע על צאת הכרך החדש. בסוף הספר, מביא הרב חיים לוריא, עורך הספר, פרקים קצרים על חייו ותורתו של הבעש”ט. פרקים אלו הם בבחינת מעט המחזיק את המרובה ומשלימים את האמרות, וכוללים גם שלוש מעשיות על הבעש”ט, אך כמובן שביריעה קצרה זו, גם הם עצמם מהווים רק פתיחת דלת והזמנה ללימוד מעמיק יותר של הבעש”ט ותורתו ובכך אפשר להיעזר ברשימת המקורות שבספר ניצוצות של קדושה – מחוכמתו של הבעל שם טוב עריכה: הרב חיים…

כשראיתי לראשונה את הספר לוגיקומיקס, ספר עבה המשלב בין לוגיקה לקומיקס, חשבתי שהנה לפני ספר חביב ופופולרי שמתאים גם לילדים בני 12. איזו טעות. למעשה קל מאד להחמיץ את עומקו של הספר ולראות בו רומן גראפי הבא לתת סקירה קצרה של הלוגיקה וקורותיהם של כמה לוגיקנים מובילים. ראיתי כזו התייחסות לספר, אולם זו התייחסות שמחמיצה את העיקר. אם נרצה להגדיר את הספר נאמר שהוא מהווה את תמצית המחשבה היוונית ב-2500 השנים האחרונות ושיברה. זוהי הגדרה יומרנית ולכן אשתדל לנמק אותה. הספר בנוי מסיפור מסגרת בו הסופרים והגרפיקאים עובדים על הספר אותו אנו מחזיקים. בתוכו סיפור מסגרת אחד נוסף, העוסק בברטרנד ראסל הנותן הרצאה בארה”ב וההרצאה עצמה היא תולדות חייו ומאמציו להציב את הלוגיקה המדעית על בסיס יציב. פרט לכך יש עוד סיפור מסגרת על קבוצת פרינג’ יוונית המעלה עיבוד של האורסטיאה, הטרילוגיה של אייסיכלוס, מראשוני המחזאים היוונים שהחל לכתוב בערך בשנת 500 לפנה”ס, וגם סצינות מההצגה נמצאות בספר. סך הכול חמישה סיפורים שונים המשתלבים ביניהם. הייתי צריך להבין את מהות הספר כבר בהתחלה שכן טמונים בו רמזים. הסופר הוא יווני, ספרו הקודם “הדוד פטרוס והשערת גולדבאך” (הוצאת ספרי עליית הגג) גם עוסק במוגבלות הידע האנושי, ולאורך כל הספר דמותו נראית עצובה ומהורהרת. ואז כמעט משום מקום בספר מגיעה התייחסות לאייסיכלוס….

פעם החיים היו פשוטים, היו דתיים והיו חילונים. אבל כמו בעוד הרבה דברים, היום הכל מורכב ויש רצף והמון הגדרות או במינוח שנשמע לי קצת יותר מדי פוליטיקלי קורקט: “זהות דתית מורכבת”. האמת גם פעם היו, אבל היה צריך להחליט לאן שייכים. היום יש רצון לא להיתחם בהגדרות הישנות, אלא להיות חסרי הגדרות. דבר המוביל רק להגדרות נוספות. מבולבלים? גם אני. ננסה לעשות סדר. הספר “כאן חיים יחד” הוא ספר מעניין המביא את סיפורן של מסגרות משלבות בין דתיים לחילונים. מוסדות חינוך מהגן דרך היסודי והתיכון ועד למכינות ומדרשות וישובים קהילתיים שנבנו מראש כישובים מעורבים. מה גרם להתפתחותם של מוסדות אלו? חלקם צצו כרעיונות חינוכיים בדבר שילוב של דתיים וחילונים כאשר כל אחד בטוח בזהותו וחלקם התפתחו כדרישה מהשטח של אנשים שלא רצו לשייך את עצמם במובהק למחנה אחד. נישואים בין דתיים לחילונים הם עניין שבשגרה בימינו וזוגות רבים מצליחים לגשר על הפער בחיים המשותפים תוך יצירת אורח חיים המתאים להם, אולם כאשר הילדים גדלים מעט מתעוררות בעיות המצריכות מוסדות לימוד מסוג חדש ובמוסדות כאלו עוסק חלקו הראשון והעיקרי של הספר. איני יכול לומר שהבנתי והפנמתי את כל ההבדלים בין המודלים השונים. אני גם לא בטוח שהדברים המוצגים אכן עובדים בפועל. הדברים הרי לא רק קשורים לחינוך משלב. במקומות רבים…

למה אנחנו עובדים? שאלה טובה ויש לה גם שאלות המשך. בשביל מי אנחנו עובדים, למה אנחנו עובדים כל כך הרבה ועוד. כותרת המשנה של הספר כבר מפורטת יותר: “למה בעצם הרוב המכריע של בני האדם בעולם לא חש כל סיפוק בעבודה”. ניסיון התשובה המידי יהיה: “אנחנו עובדים כדי להתפרנס”, או במילים עדינות פחות, כסף. אבל כסף הוא לא התשובה. כנראה שלא היינו עובדים אם לא היו משלמים לנו אבל כסף הוא לא “הסיבה” שאנחנו עובדים. אם לא השתכנעתם, הפרק הראשון בספר עוסק בנושא זה בהרחבה. הרבה אנשים עובדים ולא נהנים גם כשמשכורתם גבוהה והרבה אחרים מרגישים סיפוק בעבודתם גם אם המשכורת אינה גבוהה במיוחד. מחקר אחר שאינו מצוטט בספר אבל מופיע פעמים רבות בהקשר של כסף, מראה שאכן רוב האנשים היו שמחים להשתכר יותר עבור עבודתם, אולם התוספת אותה הם מגדירים ככזאת שהיו מרוצים בה היא של 20%. תוספת משמעותית אבל לא משנה סדרי עולם. לפעמים אפילו תוספות כספיות מזיקות בתמונה הכוללת. אם התשובה אינה כסף, אז מה כן? הספר מציע כמה תשובות: עבודה שהיא גם קריירה תגרום לסיפוק אצל האדם. עבודה שרואים בה שליחות, תהיה אפילו מספקת יותר. בכל עבודה שלא תהיה, יש חשיבות מרובה לסביבת העבודה שיכולה לדכא כל רגש של סיפוק או להעצים אותם, גם בעבודות הרוטיניות…

מאדים בכותרות וזה טוב. אמנם אצלי מאדים תמיד על סדר היום, אבל בציבור הרחב הוא נתפס בעיקר כמקום ממנו יגיעו יצורים מוזרים שרוצים להשמיד אותנו, כפי שספרות המד”ב  הציעה פעמים רבות. הספר לבד על המאדים, והסרט הנהדר עם מאט דיימון בהמשך עשו למאדים יחסי ציבור מצונים, כמו גם משימות מוצלחות וגשושיות שנמצאות עליו לצד כשלונות מהדהדים (האחרון שבהם רק מלפני חודש, חללית סקיאפרלי התרסקה ולא הצליחה לנחות). אחד מהידוענים המקדם את מאדים הוא בז אולדרין, האיש השני שנחת על הירח ודוחף להוציא משלחות מאוישות למאדים. Get Your Ass To Mars הוא המוטו שלו. הספר הקצר שלפנינו, הראשון בסדרת ספרי TED שמתורגם לעברית (הספרים וממשיכים ומרחיבים את ההרצאות. ההרצאה הרלוונטית בתחתית הסקירה) מנסה לשכנע אותנו שצריך להגיע למאדים וגם שאפשר לעשות את זה. לא מחר אבל להתחיל צריך ואם לא מעט משאבים ועוד פחות מעט (כלומר הרבה, המון, טונות) של כסף, הדבר אפשרי ואפילו יש לו ערך כלכלי. אמנם חלק מהתיאורים נשמעים כמו מדע בדיוני, אבל כמו בלבד על המאדים, כל מה שמוצג שם קיים בצורה כזו או אחרת ואולי הדברים אינם אפשריים אבל הם ישימים. הטכנולוגיה מתפתחת. אם תחום החלל והתעופה היה מתפתח כמו תעשיית השבבים, הרי שכבר מזמן ניינו במאדים ואפילו רחוק יותר ומסע לשם היה לוקח כמה ימים. אני לא…

ספרו של הרב זקס “השותפות הגדולה” עוסק בקשר בין הדת למדע. בניגוד לספרים אחרים בתחום הוא אינו מנסה להראות שהדת לא סותרת את המדע, או שהמדע לא סותר את הדת, או שכל מה שהמדע מגלה כבר נאמר בדת, או להניח שאין שום קשר בין השניים. ספרו הוא משהו אחר לגמרי שמשמעותו כשם הספר. הדת והמדע דרושים שניהם ביחד, בשותפות, על מנת להוביל לחברה טובה וברת-קיימא. אין אפשרות לוותר על אחד מהם. ציור הכריכה המקסים משקף היטב הבחנה זו. נוסחאות המדע עם הכתב העברי של התורה, הם שתי מחציות המוח האנושי שרק החיבור ביניהן יכול להצמיח נבט, או במילותיו של הרב (המופיעות גם בגב הספר): “הסיפור שיסופר פה הוא סיפורה של התודעה האנושית, ויכולתה לעשות שתי פעולות שונות למדיי… המדע מפרק דברים כדי להבין איך הם עובדים. הדת מצרפת דברים כדי להבין מה הם אומרים.” הרב זקס מפרט את דבריו באריכות אך בבהירות, עם דוגמאות רבות ואף מעט חזרות בין הפרקים. במקרה הזה החזרות מועילות ותורמות להבנת הרעיונות המורכבים. טענתו הבסיסית של הרב היא כי תרגום התנ”ך ליוונית, איבד חלק ממשמעויות התורה שאינם יכולים לעבור שפה. בנוסף, הפרדיגמה היוונית שונה מהפרדיגמה היהודית . בלוגיקה היוונית ישנה אפשרות של “או או”. או שהעץ ירוק או שהוא לא ירוק. אין מצבי ביניים. בתורה…

ברגע שאתה יוצא מעט ממרכז ברלין אין לך אפשרות שלא לדעת מיד אם אתה במערב או במזרח וזאת למרות שהחומה נפלה כבר לפני 25 שנה. מעבר לרמזור האמפלמן החמוד במזרח (שנמצא גם במערב) והחשמליות (רק במזרח), הרחובות פשוט נראים אחרת ובעיקר שיכוני הבניינים האופייניים כל כך למזרח אירופה. כבר כמה שנים שאני רוצה לקרוא את הספר שטאזילנד. עיקר העניין שלי בגרמניה הוא בתקופת השואה והרגשתי שאני רוצה לצבור מעט יותר ידע בנושא גרמניה המזרחית לפני קריאת הספר. נקודת התחלה מומלצת להשלמת הפער היא הספר “חומת ברלין” של פרדריק טיילור (הוצאת מטר). לא סקרתי אותו באתר ובקצרה נאמר שהוא ספר מקיף מאד, מצוין לחובבי ההיסטוריה של אירופה, גרמניה ובפרט ברלין. למי שפחות חובב היסטוירה ייתכן והספר יהיה מקיף מדי. גם הפרקים הראשונים שסוקרים בחטף את תולדות ברלין (וגרמניה) עד סיום המלחמה, מומלצים כפרקי מבוא. השלמת פערים נוספת בוצעה בברלין עצמה, בסיורים באזורי מזרח, בשדרות מרקס אנגלס הרחבות הכוללת מבנים היסטוריים כדוגמת בית המורים עטור הפסיפסים או קפה מוסקבה, באזור צ’ק פוינט צ’ארלי (מלכודת תיירים, אין מה לראות שם) וסיורים ספציפיים בנושא – ביקור במוזיאון השטאזי (מומלץ) וסיור תת קרקעי המדגים את אפשרויות הבריחה תחת חומת ברלין. לאחר כול אלו הרגשתי מוכן ולדעתי ההכנה השתלמה והנאתי מהספר גדלה. את המקומות שהוזכרו בברלין הכרתי…