ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

משחקי היורו מציבים לאוהד הישראלי דילמה קשה. נבחרת ישראל לרוב לא עולה (אולי אולי הפעם) וקשה למצוא מדינה באירופה שרוצים לאהוד. צפו בהתלבטות ובפתרון. את הסקירה הרצינית נתחיל מיד אחרי. בכריכת הספר נתקלתי בדיוק לאחר שחזרתי מברלין. אם טרם קראתם על חוויותי משם אשמח אם תעיפו מבט. את עמודי הבטון זיהיתי כמובן והספר  היה נראה לי מעניין. לא טעיתי. מדובר בספר מרתק, שובר מוסכמות, חריף ומטלטל וכמעט כל סופרלטיב שתרצו אפשר להצמיד אליו. מה יש בספר? קודם כל סיפורו האישי של אלדד בק ואיך גרמניה קשורה אליו, אבל בעיקר בחינת יחסי ישראל-גרמניה מכל הכיוונים ובחינת יחסה של גרמניה והגרמנים לנאצים ולשואה. והמסקנות? עגומות למדי. גרמניה, אחרת. אבל גרמניה אינה באמת אחרת אלא היא אחרת מהדימוי היפה והנעים שבנינו לנו בשנים האחרונות. אצלי דימוי זה היה תמיד סדוק משהו וספרו של בק לקח את הסדק והפך אותו לשבר ממשי. הגרמנים נמצאים בבעיה קשה בכל הקשור למלחמת העולם השנייה. הם גם האשמים וגם אלו שהפסידו. כל שאר עמי אירופה יכולים להאשים את הגרמנים ובכך לטשטש את פשעיהם שלהם. האוסטרים למשל עשו זאת מזמן והגדירו את עצמם כקורבנות הראשונים של הנאצים (עוד על כך אפשר לקרוא בספר האשה בזהב). שאר עמי אירופה המערבית רוחצים בניקיון כפיהם ועל מדינות מזרח אירופה בכלל אין מה…

ספרה של תלמה אדמון נחת אצלי בדיוק כאשר אני נחתתי מאירופה וזכרונם של נופי האלפים ונופים אחרים חרות היטב בראשי. אדמון שחפצה לבקר באירופה במשך שנים, התגברה על פחדי הטיסה רק בבגרותה ומאז נוסעת ומטיילת ביבשת יפה זו. בספרה היא מביאה את הנופים הצדדיים, במרחבים ובעיירות הקטנות ולא בערי הבירה הסואנות, אבל בעיקר היא מנסה להעביר חוויות ולתת השראה. הספר עצמו מורכב מעשרות סיפורים קצרים. כל אחד על מקום מסוים באירופה ומלווה בתמונה. פורמט הספר הוא רוחבי ועיצובו מרהיב ועשיר, הקריאה בו הינה תענוג. הסיפור תופס עמוד אחד והתמונה את העמוד שלצידו. תענוג לדפדף ולעיין. כמובן שאין זה ספר שקוראים את כולו אלא מהסוג בו פותחים באקראי או מעלעלים עד שרואים תמונה התופסת את העין וקוראים מעט כל פעם. הקריאה בספר מחזירה גם אותי לביקוריי הלא רבים באירופה. גם אני נפעם מהנופים ומסוגל להתרגש מפלג מים שוצף, או מפרח קטן בעשב. קריאת הספר (שכמובן בגלל צדדיות המקומות, רק במעטים ביותר הייתי), הינה הזמנה למסע בדרכים הציוריות והקטנות הרחק מהאוטוסטרדה, תוך הבנה שאמנם יקח הרבה יותר זמן להגיע ממקום למקום, אולם הדרך עצמה היא החשובה (הערה מעשית: נסיעות מסוג זה אינן מתאימות לטיולים עם ילדים). וכצפוי, הספר יזכיר לכל אחד מקומות שהוא ביקר בהם. לא אותם מקומות בדיוק, אבל אותו סוג…

כמות הספרים על מלחמת העולם השנייה רק עולה עם הזמן ובתחום העובדתי די קשה לחדש. נשאר לארגן את החומר מחדש בצורה כלשהי. ספרים באותו עובי יכולים לעסוק במלחמה כולה, בזירה אחת, בקרב בודד, באיש אחד, או כפי הספר הזה בתחום תאריכים מצומצם למדי – חמישה ימים בלבד, הימים האחרונים. ולמה דווקא הימים ההם? ריכוז של כל אירועי הסוף. מלכידתו והוצאתו להרוג של מוסוליני, דרך התאבדותו של היטלר ועד להנפת הדגל האדם מעל בניין הרייכסטאג. בפועל לקח למלחמה עוד כמה ימים להסתיים רשמית אבל זה טווח הזמנים בו עוסק הספר. הנה תיאור צילום התמונה המפורסמת: ברייכסטאג החלו לצוץ כתובות גרפיטי ברוסית על הקירות…. על גג הרייכסטאג חזרו שוב על הנפת הדגל האדום, בשביל המצלמות. צלמים אחדים ניסו לשחזר את התמונה. את המוצלח שבהן צילם לוטננט יבגני חלדיי, צלם יהודי בצי הסובייטי שראה את אביו ושלוש מאחיותיו נרצחים בידי הנאצים. חלדיי הביא עמו דגל אדום תוצרת בית שהוטלא משלוש מפות שולחן. הוא תחב אותו לידיו של חייל צעיר ושכנע אותו לעלות על הגג ולנופף בדגל, בסיוע שני חיילים שיתמכו בו כדי שלא ימעד. חלדיי הנחוש לא הפסיק לרגע לצלם, בשעה שהחייל טיפס, מקרטע בין הפסלים אל קצה הגג, מתנודד ומסתכן בצניחה תלולה. חלדיי צילם סרט שלם ותכנן את תצלומיו כך שהתמונה תכלול…

קצת קשה לי להתחיל את הסקירה על הספר. שני חוקרים – היסטוריון ופסיכולוג חברתי – מצאו אוצר מידע שלא טופל בעבר. הקלטות חשאיות שנעשו לאנשי וורמאכט ואס אס בבתי כלא באנגליה. במסגרת מחקרים הם פרסמו חלקים מעדויות אלו בתוספות הערות שלהם. לצערנו, ההשוואה המופרכת והמטומטמת המשווה בין חיילי צה”ל לאותם חלאות אדם, עולה בעולם וגם בארץ. מעט הגינות וקריאה בספר רק תראה עד כמה השוני עצום, אולם רוב היוצאים בטענות שווא אלו אינם אנשים הגונים והאמת כלל אינה מענייניהם. נפנה ישר לקריאת העדויות המזעזעות. גם כותרת הספר מציגה אותם כחיילים. אולם העדויות מדברות בעד עצמן. חיילים – לא בטוח…. רוצחים – בהחלט. גם כותרת המשנה של הספר בגרמנית כוללת מילה חשובה:. פרוטוקולים של לחימה הרג ומוות. המילה הרג נעדרת מכותרת המשנה בעברית והדבר תמוה. איני יכול לסקר את כל הספר, אולם נביא מספר ציטוטים. רובו של הספר אינו עוסק כלל בהשמדת היהודים, אולם גם באירועים אלו מקומם של חיילי הוורמאכט לא נפקד. לא היה זה תפקיד השמור רק ליחידות האס אס. מבין הציטוטים המובאים כאן, רק האחרון עוסק בהשמדת יהודים. “ואז עשינו משהו מדהים…. הרכיבו לנו מקדימה שני תותחים… טסנו נמוך מעל הכבישים וכשמהכוניות באו מולינו הדלקנו פנסים. הם חשבו שמכונית באה מולם. ואז ירנו פגז. זה היה יופי. כיף…

סקירה על ספרה של נעמי קרן לה סניורה.הספר לה סניורה עוסק בדמותה המיוחדת של דונה גרציאה נשיא, שבגיל 26 התאלמנה מבעלה וגילתה שהיא אחראית לאחת מחברות העסקים הגדולות ביותר בעולם של המאה ה-16. מעט שנים אחר כך נפטר גם גיסה והיא הייתה הבעלים היחידי של עסק הענד ואחת הנשים העשירות בעולם. משפחתה הייתה משפחה של יהודים שעזבו את ספרד בזמן הגירוש של 1492 לפורטוגל אולם גם שם נאלצו להמיר את דתם. הספר נפתח במכתב שגרציאה כותבת לחברה ובו היא מספרת לה על הרגע בו אביה סיפר לה בסודי סודות שהיא יהודיה. כדי לשמור על חייהם לא יכול צאצאי האנוסים אפילו לספר לילדיהם על כך שהם יהודים שמא יפלטו אלו איזו מילה בטעות, מילה שתוביל את כל המשפחה לעונש השריפה. הבחירה לכתוב ספר כרומן מכתבים חד צדדי אינה בחירה פשוטה. צורת כתיבה זו עשויה להרתיע קוראים רבים מאחר והספר הוא אוסף של מונולגים, כמעט ללא דיאלוגים. קוראים רבים חשים קושי מול צורת כתיבה זו וגם אורכו של הספר, 700 עמודים צפופים נראה מפחיד. אולם הספר קל ונעים לקריאה  ואני נהנתי ממנו מאד. הכתיבה יפה ומסוגננת ואינה דורשת מאמץ מהקורא, אלא השקעת זמן נינוחה, וקריאה שאינה ממהרת לשום מקום. קראתי בו במשך חודשים, מעט בכל פעם וכשהרגשתי שהתיאורים רבים מדי, דילגתי מעט…

האם הדרך בין רומא לירושלים עוברת דרך בואנוס-אייריס? במקור נקרא הספר “על שמים וארץ”, שם גנרי למדי לדיאלוגים בין שני אנשים, במקרה זה רב קהילה מבירת ארגנטינה והקרדינל של אותה עיר, אולם כעת משנבחר חורחה מריו ברגוליו לאפיפיור ומכונה פרנציסקוס, קיבל הספר תרגום לעברית ושם חדש. אולי השם יומרני מדי, הרב סקורקה בודאי שאינו יכול ליצג את היהדות וגם הקרדינל של ארגנטינה אינו מייצגה של הנצרות, והדברים שאמר לא בהכרח מהווים את דעתה של הכנסייה, או את דעתו שלו עצמו בתפקידו עכשיו. חלקים נרחבים מהשיחות הם שיחות פנים ארגנטינאיות כאשר מוזכרים שם אישים שונים שלקורא הישראלי אינם אומרים מאומה. לדוגמה אחד הפרקים נושא את השם “על שנות השבעים”, ולקורא הישראלי יקח מעט זמן להיזכר שלא מדובר על מלחמת וייטנאם או מלחמת יום הכיפורים, אלא על הדיקטטורה הצבאית בראשות חואן פרון, על הדיכוי ועל אלפי אנשים שנעלמו מבתיהם והסתבר שנרצחו. במקומות מעין אלו בספר היה ראוי להוסיף מספר שורות רקע. שם הספר אינו בהכרח מעיד על תוכנו ואם הקרדינל הגיע לרומא אולי הרב סקורקה עוד יגיע לירושלים, אבל נתייחס לערים כאל בירות הדתות ואולי הדיאלוגים המרוחקים כל כך ביבשת אחרת ובחצי הכדור הדרומי, יכולים להוות קרקע פורייה למפגש הנעדר מעט את תחושת המתיחות, והחשדנות המלווה מפגשים דומים, על רקע יחסה של…

בדרך כלל אני כותב קצת על הספר, הפעם נביא חלק מהמבוא שכבר יעשה לכם חשק לקרוא את ההמשך ואחר כך נגלוש קצת להגיגים פוליטיים. ההדגשות שלי. מבוא מתוך דוד וגוליית מאת מלקולם גלדוול גוליית “הכלב אנוכי כי אתה בא אלי במקלות?” 1. סיפור הקרב שיתואר כאן מתרחש בעמק האלה, המחבר בין הרי יהודה ושפלת החוף, עמק יפהפה עם שדות תבואה וכרמי יין, ועם חשיבות אסטרטגית לא קטנה. הייתה זו המלחמה בין ממלכת ישראל שזה עתה קמה וצבאות הפלישתים. הפלישתים באו מכרתים. הם היו יורדי־ים שנדדו לארץ ישראל והתיישבו לאורך החוף. בני ישראל ישבו בהרים. במחצית השנייה של המאה האחת־עשרה לפני הספירה, בתקופת מלכותו של שאול, התחילו הפלישתים לנוע מזרחה והגיעו לעמק האלה. מטרתם הייתה לכבוש את הרי יהודה ולקרוע את ממלכת שאול לשניים. הפלישתים היו מלומדי־מלחמה ומסוכנים, ואויבים מושבעים של בני ישראל. שאול אסף את צבאו וירד מההרים להתייצב מולם. הפלישתים חנו על ההר בצדו הדרומי של עמק האלה וצבא שאול נטה את אוהליו על ההר ממול, בצד הצפוני, כך ששני הצבאות ניצבו זה מול זה. אף אחד לא העז לזוז. תקיפה פירושה היה לרדת מן ההר אל העמק ואחר כך להעפיל אל רכס האויב בעבר השני, טיפוס שכמוהו כהתאבדות. לבסוף פקעה סבלנותם של הפלישתים. הם שלחו את בכיר הלוחמים…

סקירה על הספר אבות לדור על פרקי אבות. את הרב ישראל מאיר לאו אין צורך להציג ושמו מוכר בכל בית בישראל. הרב לאו הוציא סדרה של ששה כרכים על פרקי אבות לפני כעשור אולם כרכים אלו הוצאו בהוצאה תורנית והיה ניתן להשיגם רק בחנויות של ספרי קודש. כעת, מוציא הרב שוב את ספריו – לאחר עריכה ושכתוב רציניים (בהם סייע רבות גם בנו, הרב משה חיים לאו) – בהוצאה עממית כך שהספר יימצא בכל חנויות הספרים. עבודת העריכה קיצרה את היקף הספר וגם התאימה אותו לבתים שאינם בהכרח דתיים. פרקי אבות הם ברובם פרקי מוסר וחכמה ובהם נמצאים רבים מעקרונותיה של היהדות – עקרונות שחלקם אוניברסליים והתפתחו בצורה בלתי תלויה גם בדתות המזרח (סין והודו) וחלקם ייחודיים ליהדות. משפטים רבים מוכרים ומצוטטים מפרקי אבות, אולם המקור עצמו לא תמיד ידוע. הכרך הראשון מכסה שני פרקים ממסכת אבות והוא יוצא בסמוך לתחילת הקריאה השנתית בפרקי אבות. מנהג ותיק הוא לקרוא בשבתות בין פסח לשבועות – ויש הממשיכים עד ראש השנה – פרק אחד בכל שבת. כמובן שאין באפשרות הקורא הממוצע לקרוא את כל הספר בשתי שבתות, אולם אפשר ללמוד ממנו בכל פעם פרק או שניים – כבר בימות החול כהכנהה לשבת – וכך לקוראו במהלך כל הקיץ, טיפין טיפין. כמובן שספרים…

סקירה על הספר הקריעה הגדולה. סיפור פילוג הממלכה בספר מלכים הינו אירוע מכונן בתולדות ימי ישראל. הדים לאירוע זה ניתן למצוא אף בימינו. ספרו של עמוס פריש “הקריעה הגדולה” מבקש לנתח את הסיפור על מרכיביו השונים. פריש מסמן כבר בהתחלה את היעד, הוא מעונין לשלול ארבע הנחות יסוד המקובלות במחקר. התפיסה הראשונה אותה מנסה פריש לקעקע היא שרחבעם מהווה את הדוגמה האולטימטיבית לאוויל וסכל, בכך פריש מתנגד לדעתה של ברברה טוכמן הפותחת את ספרה “מצעד האיוולת” בדוגמה זו ממש. פרט לכך עוסק פריש בשאלות הקלאסיות של חקר המקרא האקדמי: זמן כתיבת הסיפור, מגמתו ומקורותיו. הספר ערוך בתשעה פרקים כאשר שלושת הראשונים מהווים פתיחה וכוללים: סקירה כללית קצרה של גישות בחקר המקרא, רקע היסטורי שמבוסס בעיקר על הנחות, תיחום הסיפור ומציאת הנגדות פנימיות בסיפור. מפתיחה זו עוברים לפרק הרביעי הכולל קריאה צמודה ומקיפה של הפסוקים. פרק זה הינו דוגמה מצוינת לניתוח ספרותי מפורט בו מתעכבים על כל מילה ומילה ומנסים להבין את משמעותה לכשעצמה ואת תרומתה לטקסט כולו. הפרק הינו ארוך, ויכול להיות גם מייגע, אולם החלוקה הברורה מאד לסעיפים ולתת סעיפים מקלה על הקורא שמעונין לדלג מעט,  להתקדם בקצב הרצוי לו. פרקי סיום הספר, מרחיבים את היריעה ודנים בשאלת התהוות הסיפור ומה היו המקורות שלו. כפועל יוצא מכך מגיעים לפרק…

סקירה על הספר “בריחה מן הגיהנום” מאת אלפרד וצלר. “שמי תכלת גבוהים מחייכים בזיווה של שמש אביבית, ניחוח משכר נישא באוויר, האדמה מדיפה ניחוחות, ריח ניחוח עולה מן העשב. מדי פעם בפעם חולף משב רוח קל באוושה מרגיעה, רווי בריח החם של האפרים, הדשא, השיחים והעצים הפורחים בפריחת האביב. השמים הכחולים צוחקים והשמש מחייכת לכולם, בכל מקום, אבל לא כאן. במקום ששוררת האפלה. אפלה אופפת את עיניהם ונשמתם של מאות האנשים העומדים בשורה ומאזינים לנאום שעדיין לא שמעו כמוהו, למילים הגוזלות מהם את השמים שלהם, את השדות , את כרי המרעה, את ריח האדמה, החצרות, את נשותיהם, את אחיותיהם, את ילדיהם…” אמרו להם שהדרך היחידה החוצה מאושוויץ היא דרך הארובה אבל אלפרד וצלר הוא מהבודדים שהצליח לברוח ממחנות אושוויץ-בירקנאו. רוב אלו שניסו נורו עוד לפני שהספיקו להגיע לגדר, אחרים התחשמלו עליה למוות והמעט שהצליחו לעבור אותה נתפסו כעבור זמן קצר, והוחזרו למחנה ונתלו שם. וצלר, ושותפו לבריחה – רודולף ורבה – ראו בבריחתם את האפשרות היחידה לספר לעולם החיצון מה באמת קורה באושוויץ ובירקנאו, ואיך מחנות הריכוז שנבנו לנגד עיניהם נהיו מפעל מוות משוכלל ויעיל, בו אלפי אנשים עוברים ישירות וללא שום שהיות מהרכבות, לתאי הגזים ולמשרפות. השניים ברחו עם רישומים מפורטים של המשלוחים ותוצאותיהם (כמה הגיעו במשלוח וכמה נוספו…