ספרה של נגה אלבלך מינימלי כמו הכריכה שלו. 100 עמודים, שעה של האזנה והרבה שאלות שנשארות פתוחות. סיפור המסגרת הוא אישה, שספק בורחת, ספק עוזבת, ספק לוקחת הפסקה, לא ידוע ממה, ועוברת לתקופה כלשהי לבית כלשהו בסביבה כפרית, שם היא לבדה ושם באות המחשבות.

המחשבות מעורבבות, הווה עבר וגם העתיד חולפים זה על זה וברקע מחשבות, תיאורים שגרתיים של שגרה, מכתבים ישנים שנמצאו בדירה ונקראים על ידה ביצר חטטנות שניתנת לו הצדקה, ומפגשים עם כמה שכנים ומבקרים.

קשה לפענח את הספר. אולי הסיבה היא שהקשבתי לו כספר קולי ולא קראתי אותו, אולם גם בקריאה נדמה לי שהחידתיות בו רבה. מחשבותיה עוסקות הרבה בקשרי נישואים שלא הצליחו, וזאת דרך אותו מכתב ישן ובו אזהרות מפני חיי נישואים, שכנראה לא עלו יפה ויש רמזים שגם בחיי הגיבורה עלומת השם, יש משבר כזה. ספר זה הוא הראשון שאני סוקר כספר קולי. הקריינות של טלי קרק מקצועית ונעימה מאד לאוזן, ונראה שגם היא מעבירה את אווירת הבלבול בחיי הגיבורה אל המאזין.

גילה של הדוברת ידוע, היא בת חמישים וטורחת להזכיר זאת פעמים רבות. האם מדובר במשבר כללי של גיל החמישים? הילדים גדלו, הבעל נראה פתאום משעמם ולא קשור, והחיים עצמם מעיקים ודורשים שינוי. גם לכך יש סימנים. האם יש רצון להתרפק על הילדות? בוודאי. בית השכנה הוא “הבית של יעל”, והשימוש בספרה המיתי של מרים רות אינו מקרי, כמו גם רצונה של הדוברת לראות מי זו אותה יעל המסתורית, משל הייתה מיץ פטל. האם יש האשמה עצמית? ללא ספק. המילה מטומטמת, בה היא משתמשת כלפי עצמה מסגירה זאת.

איני מתיימר לפענח את כלל הספר כאן, אבל התוויתי את הדרך שלי לפתרון כלשהו לפי הרמזים שמצאתי. אין פתרון בית ספר, אולם רמזים יש ואפשר לקחת אותם לכל מיני כיוונים. ייתכן שבהאזנה או קריאה חוזרת אמצא פתרון שונה. ספרים מסוג זה, שבהם לא רק שלא הכול לעוס, אלא שכמעט כלום לא מבושל, אינם מתאימים לכל אחד, אבל מי שמחפש צורת כתיבה שונה על בעיות החיים השגרתיות של כולנו, ומוכן להיות פתוח לעבודה עם חומרי גלם, שעליו לבשל וללעוס במוחו, יקבל כאן את מבוקשו.

גבעול
נגה אלבלך
קריינות: טלי קרק
הקיבוץ המאוחד 2022
מגב הספר
אישה בת חמישים קמה יום אחד ועולה על אוטובוס לכפר. בבית הקטן ששכרה היא יושבת ובוהה, מבשלת ארוחת לא־צהריים, גם לא־ערב, מחטטת במגירות, קוראת מכתבים לא לה, מנמנמת, מאכילה ציפורים ושוב בוהה. היא נזכרת בפרשת אהבה, שהייתה או לא הייתה, מנסה להתיידד עם השקט, נסחפת במחשבות בחקר הכלום. בבית השכנה מתרחשים דברים, בראשה מסתחררים הסיפורים.

גירסת הדפסה