אנו מכירים הרבה ספרים בהם הגיבור המבוגר בוחן את עצמו כשהיה צעיר, אבל תארו לעצמכם שבתור צעירים הייתם יכולים לראות את עצמכם 25 שנה קדימה? וואו, ממש כמו BACK TO THE FUTURE. ברור שלא הייתם מרוצים, וזה מה שקורה ליונתן נבות, שמתעורר מהרדמה אחרי תאונה קשה, וזוכר שיצא לדייט ראשון עם עמית, ואז מסתבר לו שהוא תקוע 25 שנה אחורה, עמית איננה כבר מזמן, הוא נשוי, עם ילדים, ואפילו איש סודו של ראש הממשלה. כל מי שנולד בשנות השבעים בילה חלקים גדולים מהחופש הגדול בצפייה בתוכנית האסיר. הנה הפתיחה שלה למי שרוצה להיזכר. פטריק נחטף לאי מבודד. אנחנו רק יודעים שהוא בכיר מאד, כועס מאד, התפטר מאד, וכמובן שאסור שיספר כלום לאף אחד. כך הוא מוצא את עצמו על אי בודד ללא יכולת לברוח. ליונתן נבות קורה דבר דומה. הוא יודע המון סודות ותוכניות חשובות, טונה של מידע מסווג, הוא הלוחש על אזנו של ראש הממשלה. הוא המעכאר שמזיז את המדינה בעסקאות סיבוביות של קח ותן. כולם חייבים לו. ועכשיו הוא לא זוכר כלום, ולכו תדעו מה הוא יגיד מתי ולמי. למעשה האשפוז והטיפול בו מתבצע כאילו הוא בכלא וגם זה לא ממש מוצא חן בעיניו. גם יונתן עצמו מנסה להבין מה הוא ומי הוא ואיך הוה נהיה מה שנהיה,…
חלום הנאורות הוא הספר השני בסדרת הפילוסופיה של אנתוני גוטליב. הספר הקודם “חלום התבונה” עסק בעיקר בפילוסופיה היוונית הקלאסית הקדומה ובפילוסופים של ראשית הנצרות עד ימי הביניים. ספר זה פותח בדקארט ובראשית המאה ה-17. ימי הביניים פינו את מקומם לתקופת הרנסנס והחלה פריחה במגון תחומים. אומנות, מדע ופילוסופיה חדשה. בתחילת הספר מצדיקים את הבחירה ברנה דקארט כנקודת ההתחלה לספר, למרות שאין צורך בכזו, בהתחשבה היכן הסתיים הספר הקודם ומשם ממשיכים הלאה. בספר שבעה פרקים עיקריים על דקארט, הובס, שפינוזה, לוק, לייבניץ, יום, וולטר ורוסו. אלו האישים העיקריים וכמובן שמוזכרים עוד הרבה פילוסופים וכתבים. הספר מנסה לעשות הפרדה בין הדיסצפלינות ולכן רק במעט מקומות מופיעה התייחסות להתפתחויות משיקות בתחום המדע. אצל לייבניץ אין הרבה ברירה, הוא הרי עסק בכל מכל כל, אולם ההתפתחויות היו במקביל והיו גם השפעות הדדיות, אם על ידי אנשי מדע שהיו גם פילוסופים, פילוסופים שעסקו גם במדע, או בקשרים בין אנשים אלו. הספר הוא ספר מצוין, כתוב היטב, וברור, ומשכפל את ההצלחה של חלום התבונה. פרקיו ארוכים מספיק בשביל להיות מלאי תוכן וברמה גבוהה, לכלול את עיקרי התיאוריה של כל פילוסוף, את החידושים שלה, ואת הביקורת עליהם, אך גם קצרים מספיק בשביל לא לעייף מיד ולהגיע לרמות הנדרשות מספרים אקדמאיים יותר. על כל אחד מהפילוסופים המוזכרים אפשר…
במהלך השבעה על מותו הפתאומי של אריק אביצור מסתיימת, שואל רב הישוב המחליף, אם יש במשפחה קרוב שיכול לומר קדיש מאחר ולמנוח יש רק בנות. שירה, הבת השנייה, קופצת ללא הרבה מחשבה ואומרת שהיא תגיד קדיש, למגינת ליבה של אמה, אחיותיה וכל הסובבים. ככל שמנסים להניא את שירה מהחלטתה היא נחושה יותר, אולם היא מגלה שכאשר מנהלים קרב על העקרונות, תיבות פנדורה שנסגרו ונשכחו מזמן עשויות להיפתח והתוצאות לא יהיו בהכרח נעימות. בספר נעקוב אחר מסעה של שירה שמתחיל כעניין אישי, אולי של מרידה אולם ממשיך, ביחד עם הגיבורה והרב המחליף, למסע של יומיים מדרום לצפון, בו עולות שאלות רבות ותהיות באות והולכות. סוגיית הקדיש יתומה היא המניע העיקרי של הספר. הנושא נמצא בדיון הלכתי שנים רבות. אמנם אין איסור ומפעם לפעם יוצא לשמוע אשה אומרת קדיש אולם הדבר עדיין נדיר. צעד משמעותיו בנושא התרחש כאשר רחלי פרנקל אמרה קדיש על קבר בנה נפתלי שהובא למנוחות עם גלעד שער ואיל יפרח הי”ד.רבים תוקפים את ההחלטה של שירה, אחרים לא מבינים אותה, אחרות מצטרפות בשמחה, רובם עושים זאת לא מהמניעים הנכונים, אבל מה קורה כאשר אמירת הקדיש מתנגשת חזיתית עם הערך של כיבוד הורים, כאשר אמה של שירה, מלכה, מבקשת ממנה פעם אחר פעם לחדול מכך? נושא זה של יחסי אמהות…
קריאת צ’כוב נהייתה מעין תו תקן לתרבות. הכל בגלל שרת התרבות לשעבר מירי רגב שאמרה את המשפט שנכנס לפתניאון הציטוטת הישראלי: “אני מירי סיבוני רגב מקריית גת, מעולם לא קראתי צ’כוב, לא הלכתי כמעט להצגות בילדותי, האזנתי לג’ו עמר ולשירים ספרדיים, ואני לא פחות תרבותית מכל צרכני התרבות המערבית”. בעקבות כך איחל גברי בנאי לשר התרבות הנכנס חילי טרופר: “אני מאחל לו את כל ההצלחה שבעולם, הוא צריך ללכת לתיאטרון. שיקרא ספרים, שיקרא צ’כוב, שיקרא דן בן אמוץ, אבל שיקרא”. למרות שמתחשק לי לדון בשני המשפטים הנ”ל, ובכך שגברי בנאי שמוצא משפחתו, לא בדיוק זהה לזה של מוסיה תהילימזוגער, ועל תרבות מכאן ומשם, והאם כל הצגה או ספר הם בהכרח תרבות, נתאפק וננסה לדון מעט בצ’כוב, שבכלל למד רפואה, אולם החליט לכתוב ספרים ומחזות ומת בגיל צעיר למדי, 44 שנים בלבד, לאחר קריירת כתיבה קצרה אך עשירה של 18 שנה. בארץ הוא מוכר מאד בזכות מחזותיו “הדוד וניה” , “השחף” ו-“שלוש אחיות” שהועלו בהפקות רבות. ספרנו הוא מהדורה חדשה, עם התרגום של נילי מירסקי משנת 1981, והוא גם הספר השמונה מאות (!) בסדרת הספריה לעם (למרות שאולי לא צריך לספור את אותו ספר פעמיים?), כנראה סדרת הדגל של הוצאות הספרים בישראל וללא ספק הותיקה שבהן. בספר שלושה סיפורים ונובלה אחת…
אנו נמצאים בשנת 1982, מלחמת פוקלנד מסתיימת במפלה קשה וכואבת של אנגליה. עשרות שנים קודם, אלן טיורינג לא מתאבד ומרצה את תקופת מאסרו, ולאחר שיוצא לחופשי תחום הבינה המלאכותית מזנק קדימה ומקדים את זמנו בעשרות שנים. וכך באותה שנה יוצא לעולם רובוט שנראה אנושי, שמתנהג כמו בן אנוש (ועובר את מבחן טיורינג, קשה לדעת שהוא מכונה), ובעיקר מסוגל גם לחשוב. פיתוחים של רשתות נוירונים ושאר טכנולוגיות המאפשרות למידה. מיוצרים רק 25 דגמים כאלו ואחד מהם מצליח להשיג צ’רלי, שבזבז את כל הירושה, שאין לו מטרה ברורה בחיים ומתפרנס בקושי מניסיונות למסחר בבורסה. בשביל מה הוא צריך בכלל כזה רובוט? לאף אחד לא ברור. לצ’רלי יש שכנה, מירנדה שהוא מנסה להשיג כבת זוג, לשניהם יש סודות לא נעימים בעבר, ואת שאלת הצדק היחסי והמוחלט, שאלה שמקיאון עסק בה כבר לא פעם, בוחנים הפעם עם היצור של הבינה המלאכותית, שחכם ככל שיהיה אינו מסוגל להבין מורכבות. מטרתו לעזור בבית, לשמש בן לוויה ואיש שיחה. צ’רלי מנסה לחלק את הרובוט עם מירנדה בצורה שתגרום ליותר קשר ביניהם, אולם באופן צפוי, הגולם קם על בעליו. אפשרות זו אמורה להיות אסורה, והחוק הראשון של אסימוב, האוסר על רובוט לפגוע בבן אדם, מצוטט ואף אמור להיות מוטמע ברובוטים אלו, אולם כנראה שאת הרובוטים זה לא ממש…
קייקו כנראה נמצאת על הרצף. המילה אמנם לא מוזכרת כלל בספר, אולם נראה שזה העניין. תמיד הייתה מעט מוזרה ולמרות שיש לה כישורים, וגם למדה וסיימה תואר, היא לא הולכת בתלם של החברה המסורתית היפנית שמצפה ממנה עבודה ראויה, או לחילופים להינשא ולהיות אמא ורעייה נאמנה.קייקו מתקשה להתמודד עם ציפיות אלו ולאחר 18 שנה שהיא עובדת בעבודה זוטרה ביותר, עבודה המתאימה לסטודנטים וצעירים ואכן רוב העובדים מתחלפים כל הזמן, משפחתה וחברותיה כבר כמעט נואשות ממנה, אך מפעם לפעם עוד מנסות לפעיל לחצים, אולי משהו ישתנה, קייקו מנסה לצאת מאזורו הנוחות, שהוא למרבה הנוחות, חנות נוחות. נפסיק עם משחקי המילים. לקייקו אמנם טוב איפה שהיא נמצאת והיא לא בטוחה שהיא רוצה לשנות או להעמיד פנים שהיא משתנה רק כדי לרצות את חברותיה או את אחותה. דרישותיה מעטות, היא אוהבת ביטחון יציבות ולדעת מה מצופה ממנה וחנות הנוחות מספקת את כל אלה עבורה, והקורא צריך לשאול את עצמו, למה לחברה החיצונית מפריע שכך קייקו נוהגת אם בזה טוב לה? היא לא מזיקה לאף אחד, לא עושה רע לאף אחד ונאלצת לשמוע רק ביקורת כל היום. וכשנכנס גבר לחייה, שגם הוא לא משתלב אבל מסיבות אחרות לחלוטין, אנו מקבלים תמונת מראה של שני סוגי אי השתלבות והשפעותיהם. זהו ספרון קצר הנותן תמונה למחיר…
זואי ווקר היא אישה רגילה לגמרי, מנסה להחזיק את הראש מעל המים, שני מתבגרים שילדה בגיל צעיר מאד, עבודה לא משהו, גירושים לא פשוטים, מגורים בבית קטן בפרבר, קשר זוגי חדש, בקיצור חיים. החיים משתנים כאשר היא רואה תמונה של עצמה במודעה מפוקפקת למדי, וכאשר כמה ימים אחרי היא רואה תמונה נוספת, של אשה שנפגעה באירוע פלילי. נורות האזהרה נדלקות, והיא חוששת שגם אחריה עוקבים. הספר מוגדר מותחן, אבל הוא כבר גולש לתחום האימה, גם בנושא שלו וגם במחשבה שהתנועות שלה נחשפות לכל אחד והיא למעשה כלי משחק בידיו של מישהו, אבל מי הפסיכופת? קלי מתקשה בכלל לשכנע מישהו שכך שלתמונות במודעות יש קשר לפשעים אבל לעזרתה מתייצבת קלי, בלשית לשעבר שהסתבכה במשטרה ועברה למשטרת התחבורה, תחום נחשק פחות, ופרט לרצונה לעזור, רואה בכך גם הזדמנות לעצמה לחזור לתפקיד נומרלי ולסגור כמה פינות מהעבר.גם את העוקב אנחנו פוגשים כל כמה עמודים, והוא בעיקר משאיר עלינו רושם מאיים, להגברת הפחד. הספר יעיל וקצבי, ומצריך עצבים חזקים, וסופו מפתיע. יותר מדי מפתיע, בצורה שכבר עוברת את גבול הסבירות. גם החקירה עצמה מתנהלת בעצלתיים וכיוון חקירה מבטיח, מעקב אחרי חיובי האשראי, שאפילו חוקר הסייבר אומר שיניב תוצאות במהירות, נזנח, למרות שהיה מאפשר להגיע לפושע מהר יותר. אפשר גם לראות בספר, מעין תמונת מצב…
נינה מנסה להפסיק לחפש צרות אבל הצרות כבר יודעות להגיע אליה לבד. מכונית מתנגשת בה כאשר היא בדרך לעבודה כמלצרית בבית קפה, והפוגע מציע לה עבודה בשליחויות עבורו. נשמע מפוקפק מעט? אכן. מעשה אקראי בשדה התעופה, הושטת הטלפון למישהי שביקשה לעשות שיחה, גורר אותה לצרות קשות והחלטות, גם הן קשות. להחלטות אלו יהיו תוצאות לא פשוטות, ולנינה לא תהיה ברירה אלא להתמודד ולנצח, ולא ליפול שוב. קפצנו מעט קדימה, הבה נעשה את זה בצורה מסודרת. נינה היא בחורה צעירה, שמחפשת את עצמה. מהלימודים היא נשרה, מהצבא גם, שירות לאומי איכשהו סיימה, העובדה מפוקפקת כפי שכבר אמרנו. תוכניות לעתיד וחברים – כמעט שאין. נקודת האור היחידה בחייה הם עידן וענבר, התאומים שנולדו לאמה ולבן זוגה, אבל הם חלק מדף חדש ונקי שאמא של נינה פותחת. דף שאינו יכול להכיל את נינה המנושלת מחדרה ולמעשה מביתה. התאומים, מתוקים כל כך, מעריצים את נינה והם היחידים שלא שופטים אותה כלל אלא רואים את הטוב שבה. חלק גדול מהספר יעסוק בשאלה איך בגלל מגיעים למצב הזה, והאשם נתלה בהתפרקות משפחתה ובגירושין של הוריה. דבר ידוע הוא שתהליכי גירושים יכולים להשפיע קשות על הילדים. תהליך ההדרדרות של נינה התחיל ממעשים, רגילים אולי, של נערה הרוצה לקבל תשומת לב ובעיקר יד מכוונת בחיים, והמשיך הרבה מעבר…
הספר דווקא התחיל טוב. הרעיון לקחת שנה אחת ולבדוק אותה אמנם מלאכותי משהו, בפרט ההגדרה של שנה, אבל יכול להיות מעניין. גם צורת הכתיבה המביאה אנקדוטות בדרגת חשיבות כזו או אחרת, מהווה ניסיון לכתיבה חדשה על היסטוירה, בצורה קלילה יותר. אמנם היא מראה יותר על המחברת ומה שמעניין אותה ופחות על שנת 1947 ומראש לא חשבתי ש-1947 שינתה את ההיסטוריה. בטח לא יותר משנים אחרות, וכנראה גם הרבה פחות, ואם מחפשים מספיק אפשר למצוא בכל שנה אירועים ששינו משהו, ועדיין קראתי בעניין. התוצאה מאכזבת. אולי אפשר לכתוב שונה וקלילה בלי לוותר על מעט עומק וגם לא על דיוק אבל לא אוסברינק אינה מי שיודעת לעשות זאת. יש לספר יתרון, ואפילו חן מסוים, בתזזיות ובקופצניות שלו, והוא קריא ומושך, אבל הבעייה שבכל תחום שהוא עוסק הוא עושה זאת בצורה שטחית להחריד, ללא עומק וכפי שיתברר גם ללא דיוק. מעבר לכך בשום מקום בספר אין ניסיון לשכנע שאכן שנת 1947 חשובה כל כך ושינתה משהו וביותר מדי מקומות בספר מתארים אירועים מוקדמים או מאוחרים לשנה זו, מה שרק מוכיח שאין בסיס לטענה בכותרת המשנה של הספר. הופתעתי מהעיסוק הניכר, מעבר לכל פרופורציה הגיונית, בשאלת תוכנית וועדת החלוקה לארץ ישראל. הנושא תופס חלקים נרחבים בספר, ודווקא המקבילה שלו, חלוקת הודו (להודו פקיסטן ובנגלדש…
דלתות הן חיבור בין עולמות. זה מופיע בעשרות מקומות והנה רק כמה דוגמאות: הסיפור שאינו נגמר, נרניה, סדרת המגדל האפל של סטיבן קינג (ועוד הרבה ספרים שלו) וגם במשחק המחשב King’s Quest II. אלו דלתות שחייבים להיכנס בהן, אם רק תלכו מסביבן רק תשארו באותו מקום. הנה כך זה נראה במשחק המחשב, אחד ממשחקי ההרפתקאה הטובים ביותר בכל הזמנים. העולם שלנו מלא בדלתות, וג’נאורי, נערה שגדלה עם אביה בביתו של המעסיק של אביה, שבפטרונות מרובה מגלה כלפיהם נדיבות יוצאת דופן, אולם גם כזו העושה בהם שימוש כרצונו כאילו הם חפצים, כבר גילתה בעבר דלת בלי לדעת על כך. לאחר שאביה נעלם במסע מסתורי בשליחות המעסיק הנדיב, היא מוצאת ספר בדיוני המספר על הדלתות האלו. אבל איך מוצאים אותן? צריך לעקוב אחרי הסיפורים. בעיקר אלו המוזרים, שסיפרו שהגיעו למקום מוזר, שפגשו יצורים משונים. סיפורים שהרוב לועגים להם. אולי בבית המשוגעים. אין ספק, בבית המשוגעים תמצאו הרבה קצוות שיובילו אתכם לדלתות. בספר תמצאו רפרנסים לכל הדוגמאות שמניתי בפסקה הראשונה ולעוד ספרים רבים בשפע להנאתכם. העלילה נעה בכמה צירים, תולדותיה של ג’נוארי עצמה, ההתקדמות שלה בקריאה בספר, ובקטעי עלילות מהעבר ומהעתיד המתוארים בספר שכולם יתחברו להם יחדיו. הספר מיועד לבני נוער, והוא עטיפה מוצלחת לסיפור אהבה אופייני לגיל הנעורים (Young Adults -YA). עבורי…