ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

נישואים בין דתי לחילונייה או בין חילוני לדתייה הם כבר היום עניין שבשגרה. איך אני יודע? חבר טוב שלי, דרור שדה אור, שהוא DJ ואחד הטובים שבהם דרך אגב, כותב על החתונות בהן הוא מופיע ומלא פעמים רואים שאלו הזוגות וזה כבר לא קוריוז אלא דבר רגיל ומקובל. זוגות אלו כמובן יבנו את ביתם מההתחלה ולמרות כל הקשיים והשוני, אלו קשיים פחותים מאשר נישואים בין דתי/ה לחילוני/ה כפרק ב’ בחיים כאשר לכל אחד מבני הזוג יש כבר ילדים משלו.תיאור של זוג כזה, תומר ואפי, מביאה לנו שלומית אשר בספרה “מי היה מאמין”. איך בכלל הם הכירו ומה האתגרים, מעבר לאתגרים של כל זוג בכלל, ושל כל זוג בפרק ב’ בפרט, בגלל הסיטואציה, שגם ענייני קריירה נכנסים לתוכה. את המתח אפשר לראות כבר בתמונת הכריכה. נדגים רק כמה מהבעיות, עניינים שבכל מקום אחר יכולים להיראות שולים או כלל לא להיות קיימים: אפי נותנת מכנסיים לבת המתבגרת של תומר. רק זה חסר לו שהגרושה שלו תראה את הבת עם מכנסיים ולכו תדעו איזה בלגן יתחיל מזה. ביום שבת, המשפחה מתפצלת וחלקה נוסע לים. אפילו בשולחן שבת יש ניגודיות בין מי שלובש בגדי שבת חגיגיים לבין מי שמגיע בג’ינס קרוע. באופן טבעי, ילדים יהיו חשדניים יותר כלפי בני הזוג, וכאן הדבר בא לידי…

בדיוק בשעת כתיבת שורות סקירה זו נחתם בבית הלבן הסכם היסטורי בין ישראל לאמיריות והצרהת שלום עם בחריין. והפלסטינים מה איתם? נדחקו הצידה, אבל בעוד אנו חולמים על איי הדקלים והקניונים האדירים ונטולי המיסים במפרץ הפרסי, הפלסטינים כאן והם בעצמם מבולבלים. אני חושב שהמהירות שבה קראתי את הספר, מראה שיש צמא בישראל לספרים מסוג זה. אוהד חמו מביא בתשע רשימות קצרות, מבט פנים על הפלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה. לחמו ניסיון של כעשרים שנה בתחום, ואמנם הוא מביא דברים והתרשמיות אישיות שלו, אבל חזקה אליו שיש לו בקיאות בתחום. הספר אינו מכסה את כל הנושאים בחברה הפלסטינית, אך מביא מבחר גדול של נושאים, עושה סדר בין הפלגים השונים, השאיפות של כל צד, ההיררכייה של הארגונים ועוד מוסיף עשרות עדויות של אנשים, חלקם אפילו בשמותם, עם דברים מעיינים, ולפעמים שונים מהותית ממה שנאמר בפומבי השכם והערב. בספר תובנות רבות והוא גם יכול להתחיל להיות תשובה לשאלה מדוע רעיונות שנוסו עד עכשיו לא ממש עובדים, ומה כן יכול לעבוד. חמו מנסה להיות נייטרלי אפילו שהוא ישראלי ולהיות רק מראה משקפת למה שהוא רואה ושומע, ולרוב גם מצליח. לתובנה אחת הגעתי בעצמי די בהתחלה וחמו כותב אותה במפורש (עמ’ 152): “כל קיצוני יגלה בבוא היום שיש מי שאיגף אותו, ובלי משים הפך אותו…

אפתח בווידוי שחוץ מזה שוייצמן היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל, שהוא היה מדען ופתיח תהליכים שקשורים לאצטון ועזרו מאד לבריטים, ועקב כך היה בקשרים אישיים מעולים עם כל השלטון הבריטי, קשרים שהביאו גם להצרת בלפור וגם לאי נסיגה מוחלטת ממנה בהמשך, איני יודע הרבה על וייצמן. כאשר קיבלתי את הספר העב כרס עד מאוד (למעשה הייתי בטוח שיש במעטפה לפחות שלושה ספרים), המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה: “האם מתארים בספר כל אפצ’י לממחטה שהוא עשה?”. בכך נפלתי בדיוק לקלישאה אותה מנסים כותבי הספר לנפץ כבר בהקדמה (עמ’ 9): “תפארתו של וייצמן בזיכרון הקיבוצי הישראלי ומחוצה לו עיקרה בהצהרת בלפור המהבהבת מדי כמה עשורים. אחר כך הוא נזכר כנשיאה הראשון של מדינת ישראל. כל שאר פרטי הזיכרון נדחסים לאותה ממחטה מפורסמת שרק אליה כביכול הוא יכול לדחוף את חוטמו.” תיאור מדוייק יותר של עצמי וכנראה של עוד רבים, לא יכולתי למצוא. בכל אופן, אני בבעייה עם ספר כזה. אין לי יכולת לשפוט אותו מבחינת איכותו המחקרית, אני לא מהתחום ולא מכיר את המקורות. השתכנעתי מרצינות המחברים. מטרתם להדגיש את חשיבותו של וייצמן להקמת מדינת ישראל. הדימוי שאותו הם נוקטים (ואינם הראשונים שעושים זאת) הוא שוייצמן היה משה המוליך את העם במדבר ואילו בן גוריון, יהושע המנחיל את הארץ. מאחר…

אם אתם בערך בגיל שלי, אולי אתם זוכרים את הלהיט הקולנועי משנת 1983 “משחקי מלחמה” או בשמו האנגלי WARGAMES. הלכתי לקולנוע כמה וכמה פעמים לראות אותו. נער צעיר שהוא קצת האקר של אותם ימים ושינה ציונים בבית הספר, מנסה לפרוץ לחברת מחשבים אבל מתברר שהוא פורץ לרשת של מפקדת ההגנה מטילים אטומיים וכמעט מחולל מלחמת עולם.נזכרתי בסרט הזה בקריאה בספר “המרדף אחר הנביא”. העולם עומד על סיפה של מלחמת עולם שלישית. לא ממש ברור למה, אווירת סוף העולם ברקע כולל כתות משונות (מרכיב הכרחי בענייני אפוקליפסה) ומי יכול למנוע את הכל רק הנביא, זה שיודע מה הולך לקרות ועונה על שאלות ותמיד צודק. מי הנביא? איך הוא יודע? כיצד הוא מתמרן את כולנו? התשובה פשוטה ומתגלה די מהר בתחילת הספר. למעשה כבר בכריכה אם רק תתבוננו בה במספיק תשומת לב. אין בכך סוד גדול וגם לא צריך להיות, לא זה עיקר הספר, אלא ההמשך. מסתבר שכל עניין “הנבואה” כמעין שעשוע בתכנות ולאט לאט קם גולם בלתי ניתן לעצירה, כך שלנביא יש גם אויבים מכל הסוגים, טובים ורעים, שרודפים אחריו. בספר משולבים שני סיפורים. אחד המציג שאלות “גדולות” של הליכה כעדר אחרי מקור סמכות לא ברור, או את העובדה שתחזיות מגשימות את עצמן בצורה לא רציונלית, או בסכנות של השתלטות הטכנולוגיה…

אחת הדמויות המסקרנות ביותר בתנ”ך, אבל כזו שאינה דמות ראשית היא יואב בן צרויה. המצביא האגדי של צבא דוד, העשוי ללא חת וללא פחד, הנאמן למלך יותר ממה שהמלך נאמן לעצמו, וסופו עגום לאחר שבחר להיות לצד אדוניה ונאלץ לסבול מנקמתם של דוד ושלמה. אכן מתאים וראוי השם “נשר המדבר”, כשמו של האקדח הישראלי שהיה כבר לאגדה, לדמותו של יואב. בתנ”ך אין כמעט סיפורים שהם רק על יואב, הוא לרוב מוזכר דרך סיפורי דוד ומהמעט שיש עליו אנו מקבלים דמות מורכבת ביותר. ניתוח קצר משלי לדמותו הבאתי במאמר על הפטרת פרשת ויחי, שם גם הבאתי את דעתי על הסיבות לעונשו, שהן סיבות שונות לחלוטין מהסיבות אותן דוד מציין, ושמחתי מאד שהגיע אלי ספר, שמנסה להביא את סיפורו. הספר “נשר המדבר” עוקב אחרי ספר שמואל בצורה די מסודרת, מדוד הנאלץ לברוח משאול ומגייס לו צבא, ועד מותו של יואב בתחילת ספר מלכים. למעשה רוב הספר, הוא תיאור של הכתוב בשמואל עם תוספות כיד הפירוש והדימיון. למרות שאפשר להפליג הרבה בדמותו של יואב, מצאתי את הפרשנות, כפרשנות סבירה לתנ”ך, ובעיקר לגישה המכונה “תנ”ך בגבוה העיניים”, בה אנו מתיייחסים לדמויות כדמויות אנושיות, אולם עדיין תוך כבוד רב אליהן והבנה שאלו דמויות גדולות בתולדות ישראל. אמנם נתקלתי לא אחת בהתייחסות מבזה לגיבורי המקרא. אין…

יש משהו בספרים, שהם מלמדים יותר מכל קריאה בויקיפדיה או שיעור בכיתה, וזאת אחת הסיבות שספריה של אורה מורג אהובים עליי, ולא משנה אם כבר גדלתי, עדיין אקרא כל ספר חדש שלה.הספר הזה מספר על אלי כהן- חייו, הכשרתו כמרגל, פעולותיו החשובות בסוריה, וסופו. למי שלא מכיר את הסיפור, הספר יהיה מותח ומרתק עד סופו. ומי שכן מכיר, יהיה מהספר למרות שהעלילה הכללית ידועה מראש.. אלי כהן נולד במצרים, ובהמשך חייו עלה לישראל. הוא נישא לנדיה, הצטרף למודיעין, והתחיל הכשרה על מנת להפוך למרגל בארץ אויב. הוא נשלח כמה פעמים לסוריה, התידד עם אנשי צמרת חשובים במדינה, והעביר לישראל מידע מודיעיני חשוב מאין כמותו, כמו הטיית מי הירדן ופגיעה במוביל הארצי. הספר מספר שתי עלילות נוספות, שהכרתי ממש בכלליות ושמחתי ללמוד עליהן יותר – פרשת “עסק הביש”, שהיתה ניסיון לפגוע במצרים אבל עם המון מחדלים וכישלונות. סיפור של צעירים שאהבת הארץ היתה כל כך חזקה בהם, ונפגעו מהתנהלות של אחרים. סיפור שני הוא של וולפנג לוץ – זאב גור-אריה – מרגל נוסף שהיה לישראל באותה תקופה, במצרים, ופעל במקביל לאלי כהן. הוא התחבר לצמרת הנאצית והעביר לישראל מידע על התכנונים שלהם. לי סיפורו היה פחות מוכר אך לדעתי הוא לא פחות משמעותי וחשוב.שני המרגלים האלה תרמו בצורה בלתי נתפסת למדינה,…

כמו שחראזדה מודרנית, מספרת לנו קימיה סאדר את קורות משפחתה על פני ארבעה דורות במאה העשרים באיראן. הסיפור מתחיל במונטזמולמולק, בעליה של אחוזה ענקית והרמון עם עשרות נשים באזור ההררי סביב טהרן וליד הים הכספי וממשיך על רקע המהפכות השונות שהיו באיראן לאורך השנים, עם עליותיה ומורדותיה של המשפחה הענפה וגחמות השלטון. כל זאת כאשר כבר ידוע שהמספרת עצמה היא גולה הנמצאת בפריז ואינה יכולה לשוב למולדתה. מה מהסיפור בדוי ומה אמיתי קשה לי לדעת, מאחר וגם ככה התרבות זרה לנו, אבל נראה שלפחות הסיפורים על התנגדות האינטלקטואלים, בהתחלה למשטר הדיקטטורי של השאה, ואחר כך למשטר הדיקטטורי לא פחות של חומייני, מבוססים על חייה שלה כפי שחוותה בתור ילדה כאשר הוריה נרדפו, אביה נעצר והיא עצמה הייתה צריכה לברוח בדרך לא דרך, על חמור בשלג בהרי כורדיסטן. הסיפורים היותר מוקדמים? אם לא היו אז היו דומים ואצל אחרים והם מעבירים בצורה יפה ומעניינת את התקופה. גם ככה, געגועיה של קימיה כמו גם של הסופרת נגאר ג’וואדי, לארצה ברורים, גם געגועים לארץ עצמה וגם געגועים מתוך ידיעה שלפחות בזמן הנראה לעין, היא כבר לא תוכל לחיות שם. בספר ניתן מקום רב לתרבות הפרסית המפוארת שהולכת ונדחקת ונעלמת בעקבות האיסלם הקיצוני. הקורא הישראלי נחשף מעט מאד לאיראן, ולסדרת טלוויזה כמו טהרן ששודרה…

כאשר כותבים ספר מהסוף להתחלה, כך שכל פרק מתחיל במקום שהפרק שאחריו מסתיים (ולא הפרק שלפניו) יש כמה דברים שצריך לקחת בחשבון.הדבר הראשון יהיה ההשוואה הבלתי נמענת לממנטו (בתחום הרציני) או לפרק ההפוך בסיינפלד (אם הספר קומי), שתי פסגות שאין כמעט דרך לעבור אותן בכתיבה מהסוף להתחלה (של ספר או תסריט). הדבר השני, הוא שהספר ייבחן לא על סמך החידוש בכתיבה ההפוכה, אלא על דיוקים וניואנסים בביצוע. כי בכתיבה כזו צריך להיזהר שבעתיים לא לעשות לעצמך ספויילרים (מה שכמובן נהיה קשה יותר מפרק לפרק), לחבר את הכל כך שרק בהתחלה, כלומר בעמוד האחרון, תבין מה קרה בסוף, כלומר בעמוד הראשון, שהקורא ירצה מיד לקרוא את הספר שוב, רצוי ישר והפוך. ספר כזה צריך להיות מצוין, ולא מספיק שהוא טוב. ועכשיו לסקירה, שגם היא לצערי לא יכולה להיות מלאה מחשש ספויילרים. שני הפרקים הראשונים אורכם כמה שורות בסך הכל ומטרתם להחדיר לקרוא מהרגע הראשון שאסון נורא כבר קרה. למנוע אותו לא נוכל, אבל ננסה להבין מה הוביל אליו.את רוב הנפשות הפעולות נכיר כבר בפרק השלישי. אנו פוגשים את רן, בחור צעיר וחביב, שאפשר לשער שתמונתו מתנוססת על הכריכה, הרוצה להתנסות בפלרטוטים עם טליה, שניהם מתנדבים במד”א ורן מספר לה, ולנו, מעט על חייו, על הוריו שרק עכשיו נפרדו בריב גדול ועל…

בקרוליינה הצפונית של שנות השישים דברים ברורים מאד. לעניים ונחשלים ובעלי מוגבלויות אסור לתת ללדת יותר מדי ילדים (הגלולה רק נכנסה לשימוש באותה תקופה), ואם הם כבר מצליחים ללדת ילד, יש לתת אותו לאימוץ, לקוות שיזכה לגדול נורמלי, ואת היולדת המסכנה רצוי לעקר. אפשר בידיעתה ובהסכמתה, ומסתבר שיש וועדה שיכולה לאשר גם ללא הסכמה. אם מדובר בקטינה, מספיקה חתימה של אפוטרופוס. המילה “אאוגניקה” וכל התחום שנהפך להיות מוקצה מחמת מיאוס לאחר השואה ונאציזם, עוד קיים בצורה כלשהי וזה גרוע בדיוק כמו שזה נשמע. גם מעמד האשה מאד ברור בשנות השישים. אישה צריכה להתלבש יפה, לדאוג לבית שיהיה מסודר ונעים ולבשל לבעלה. כאשר בעלה העייף מגיע אחרי יום עבודה היא צריכה להיות מקולחת, מסורקת ומאופרת, לקבל את פניו, להגיש לו ארוחה חמה ולהתעניין בשלומו. באירועים חברתיים האישה היא מכשיר לקידום הקריירה של בעלה. ככה מקובל. לעבוד ממש אסור. זה מראה שהבעל לא יכול לפרנס את המשפחה, אבל להתנדב בליגת הצדקה או משהו כזה דווקארצוי. ג’יין פורסטר נישאת לרוברט ובאותו זמן גם מתקבלת לעבודה כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה. בעלה מאד לא מרוצה מזה שהיא עובדת. הוא רופא (!), מקצוע מוצלח במיוחד, ואשה של רופא שעובדת זה ממש בושה. כמקובל הוא גם רוצה מיד ילדים. ג’יין רוצה קריירה ואפילו מנסה לקבל מרשם לגלולות,…

לקראת סוף שנות השישים, העלו מדענים שונים השערות בתחומי תיאוריות החלקיקים, מתוך מטרה למצוא מה נותן לאטומים את המסה שלהם. חישובים הראו שהמשקל הבודד של המרכיבים הבסיסיים יותר של החלקיקים שהתגלו בשנים הקודמות, אינו מגיע למשקל האטום בכללותו וחסר משהו במערכת.אחת התיאוריות טענה שהמרחב כולו הוא מעין שדה גדול, וחלקיק מסוים, מצליח לתת לחלקיקים אחרים מסה התחלתית כך שבשילוב עם האנרגיה שיש להם, מתקבלת מסה גדולה יותר (שחלקה מסה במובן שאנו מכירים וחלקה אנרגיה, שגם היא לפי תיאוריות היחסות של איינשטיין, שקולה למסה). אמנם יותר מאיש אחד הגו חלקים מהתאוריה, אבל בסופו של דבר היא, וכן אותו חלקיק נקראו בשם: “בוזון היגס”. אם לא הבנתם את המשפט האחרון, זו אשמתי, הספר מתאר זאת בצורה ברורה ונהירה. בשנות השישים לא הייתה שום אפשרות לערוך ניסוי שימצא את הבוזון או הוכחות לקיומו אבל ככל שמאיצי החלקיקים השתכללו ועבדו באנרגיות גבוהות יותר, היה נראה שהמטרה מתקרבת. בספר מפורט המסע הארוך מהתאוריה ועד הגילוי בפועל תוך הסברה של התאוריה והמונחים, כך שהיא תובן, ולו בצורה בסיסית גם להדיוטות (כמוני) בתחום. למעשה הספר מסתיים כמעט בתגלית. הספר יצא בעברית בשנת 2019, אולם המקור הוא משנת 2010 עוד בטרם החלקיק התגלה. זה היה נראה לי די מוזר, ואכן הסופר היה צריך להוסיף אחרית דבר, למעשה פרק…