ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

“הקבר בהרים” הוא הספר השלישי בסדרת סבסטיאן ברגמן ואת שני הראשונים לא קראתי ולא נראה שיש איזה צורך מיוחד בכך לפני קריאת ספר זה. ברגמן, סוג של שוטר, אבל אחד די מעצבן, ולמען האמת גיבור בלתי נסבל, דוחה, מעצבן, אגוצנטרי ומזיק במיוחד לסביבתו והאמת שכקורא אפילו קיוויתי שימות בספר. ידעתי שאין סיכוי שזה יקרה, בעיקר כי ספרים נוספים בסדרה כבר יצאו במקור. הספר נפתח בחיסול שמעט משתבש בהרי שוודיה וממשיך כעשור אחר כך, בו באופן מקביל, עיתונאי לוקח תיק חקירה ישן, וגופות לא מזוהות מתגלות באקראי בשטח. אנו כמובן יודעים ששני האירועים קשורים, רק אין לנו מושג איך, וכל זה יתברר בהמשך. הספר הוא ספר מתח, אבל אין בו הרבה מתח. אחת הסיבות היא שדברים קורים בקצב איטי מדי. למעשה בכמעט מאה העמודים הראשונים, כל פרק מציג דמויות חדשות. צוות החקירה עצמו מונה כשבעה חברים, וכולם מוצגים, כך גם עוד דמויות ובספר עצמו אין דמות ראשית כלשהן. כולן ראשיות, או כולן דמויות משנה. מהעלילה עצמה לא נחשוף פרטים, אבל מעבר לרצון לדעת, פחות או יותר מה קרה, מה שכבר היה ידוע בערך בשלושת רבעי הספר, לא הרגשתי את הצורך העז לא להניח את הספר מהידיים, צורך שבעיני הוא הנדרש ביותר בספר מתח. מאחר וכל הפשעים כבר בוצעו בעבר, ואין כאן…

יציאתו של הספר “נער האופניים” הפתיעה אותי, ואני לא חושב שרק אותי. שלושים ושש שנים אחרי שיצא הספר “תרנגול כפרות” והביא את קורותיו של נורי, העולה מבגדד שעבר כנער לקיבוץ, מגיע ספר ההמשך. מדוע חיכה עמיר כל כך הרבה זמן? כנראה הרגיש שיש דברים שהוא עדיין לא רוצה לספר. אמנם בתחילת הספר מופיעה השורה הסטנדרטית הבאה, כנראה בעצת עורך דין: “כל הדמויות וכל האירועים בספר הם פרי דמיונו של המחבר, וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בלבד”, אבל אנחנו יכולים לגחך עליה אפילו יותר מהרגיל. אולי יש משהו בדיוני, אבל הסיפור בסופו של דבר הוא אוטוביוגרפיה. בתחילת הספר אביו של נורי בא ומוציא אותו מהקיבוץ. הוא מבקש מנורי, למעשה מטיל עליו משימה, להעביר את כל המשפחה, שמונה נפשות נוספות, לירושלים במקום במעברה בה הם נמצאים. המעברה, ליד גדרה, כפר שכל תושביו עיוורים ואיך הגיעה משפחתו של נורי לשם, תעלומה הנובעות מגחמות הפקידים. כדאי לקרוא על כפר אוריאל, שכיום הוא שכונה בגדרה בה גרים עדיין צאצאים של האנשים המתוארים בספר. הסיבות להקמתו היו בוודאי טובות וחיוביות. יצירת סביבה בטוחה, עם עבודה כלשהי לעיוורים במקום אחד מסודר. אלו היו הגישות המקובלות באותה תקופה, ונחשבו לדרך הטובה ביותר לדאוג לאוכלוסיה זו ולמשפחותיהם. הימים ימי ראשית המדינה, תחילת שנות החמישים. אין בספר ציוני זמן ברורים,…

הספר “מוות על הנילוס”, תרגום חדש לקלאסיקה של אגתה כריסטי הגיע בדואר ביום שישי העמוס. בשבת בערב הזמינו אותנו חברים וכשחזרתי כבר לא היה כוח לקרוא. קמתי בשבת מוקדם בבוקר והתחלתי מייד את הספר. הבן שלי ראה אותי קורא ואמר לי שאם ישי, הבן הצעיר שלי, יראה אותי, הוא יקרא את הספר ולא ילך לבית כנסת. תוך כדי כך נכנס ישי וראה אותי קורא ואכן ברגע שהלכתי לבית הכנסת ישי התחיל לקרוא עד שבעצמו הלך גם הוא לתפילה המאוחרת יותר, וכך התחלקנו אני וישי בספר במהלך השבת, וכשאני פרשתי לשנת צהריים ישי סיים אותו, ואילו אני סיימתי רק במוצאי שבת. סיכומו של דבר, תוך יום אחד קראנו שנינו את הספר. ומה אומר ומה אגיד, כריסטי עושה זאת שוב. אמנם הפעם, הייתי ער להטעויות ולשיגועים, כי בכל זאת כבר קראנו כמה ספרים בסדרה בזמן האחרון, והיה לי מושג לא רע מה בערך קרה, אבל אצל כריסטי גם אם יודעים, וממילא זוכרים משהו מהילדות או מהסרטים, הדרך היא העיקר, והמוני הרמזים המפוזרים בכל מקום, שלחלקם ייחסתי חשיבות בלי לדעת מהי (כמו מדוע טים רק הקריא חלקים מהמברק מגו’אנה לאימו ולא נתן לה לקרוא אותו) ומאחרים התעלמתי לחלוטין (טירון שכמותי), דורשים חזרה לאחור וקריאה צמודה, ואז מתגלה כי לכל פרט, כבר מהעמוד הראשון…

סופי היא ילדה בת 12 ויש לה סוד היא מסוגלת לקרוא מחשבות של בני אדם אחרים, זה לא כזה טוב כמו שזה נשמע, היא לא שולטת בשמיעת המחשבות כך שבכל רגע נתון היא קולטת את המחשבות של בני האדם הקרובים אליה ודבר זה עושה לה כאב ראש. בנוסף לסופי יש מוח מאוד מפותח והיא חכמה מאוד, היא לומדת בתיכון ובדיוק קיבלו אותה לקולג’ בסן דייגו. לסופי אין חברים מכיוון שהיא בת 12 שלומדת בתיכון, והיא תמיד מרגישה לא קשורה, הילדים בכיתה שלה מעליבים אותה ובכללי היא מרגישה אומללה. יום אחד במהלך סיור במוזיאון היא פוגשת בנער נאה בן 15, פיץ שדווקא את מחשבותיו היא לא מצליחה לקרוא  ואילו הוא מסתבר גם מצליח לקרוא מחשבות אבל לא את מחשבותיה. פיץ מספר לסופי שהיא אלפית ושמחפשים אותה כבר המון זמן הוא מגלה לה שיש עולם שמלא באנשים כמוה שמסוגילים לעשות כל מיני דברים מיוחדים כמו קריאת מחשבות, פיץ גם אומר שיש משהו מוזר בעיניים של סופי הן חומות ועיניים של אלפים הן תמיד כחולות, פיץ מתעלם מפרט זה בשלב זה ועובר איתה לעולם האלפים,  שם הוא מסביר לה יש אפשרות ללמוד בבית ספר יוקרתי שמתאים לאלפים כמוה ויוכל לספק לה אתגר מה שבית הספר הקודם לא עשה כי מוחם של בני אדם חלש…

ארגון בית הלל, לפחות לפי אחד מדפי הנחיתה אליהם הגעתי כשחיפשתי מידע על הארגון מגדיר את עצמו כך: “ארגון רבני בית הלל שואף להשמיע ברמה את קולו של הרוב הדומם בחברה הדתית בישראל. הרוב שרוצה ביהדות המקורית אשר דרכיה דרכי נועם. יחד נרומם את החברה הישראלית, עם הרבה אהבה כבוד וענווה”. אפשר להבין מדוע המשפט הזה קומם ציבור מסוים. את הביטוי –  “היהדות המקורית”, איני מבין, האם היהדות של היום היא חיקוי? נניח לצורך הדיון, שמדובר על הההלכה כפי שהיא בתורה, שהרי אין מקור ראשוני מזה, אבל האם הלכה זו המכילה כמה עשרות עברות שהעונשים עליהן הן עונש מוות, היא דרכי נועם? איני יודע. הדיון לגיטימי, עונש המוות ביהדות כבר נזנח לפני אלפי שנים, ולדעתי האישית טוב שכך, וההלכה וגם הדת עצמה משתנים כל הזמן. ייתכן ולא כדאי לקחת מידע מדפי נחיתה ראשוניים, ולכן טרחתי לחפש עוד קצת באתר בית הלל ושם הדברים מנוסחים בצורה יתר טובה (העתקתי רק חלק מהדברים): “אנו מאמינים בנצחיותה של תורת ישראל ומחויבים באופן מוחלט להלכה היהודית. בתקופה האחרונה תורתנו הקדושה מוצגת לעתים במרחב הציבורי הישראלי באור לא ראוי וחד-מימדי. אנו עוסקים מדי יום בהוראת תורה ובלימודה, ומאמינים שלא אלו פניה האמיתיים של היהדות. רק היהדות בדמותה האמיתית המאירה, אשר דרכיה דרכי נועם, תוכל להביא בשורה אמיתית…

הספר לפרוץ את חומת הזכוכית עוסק במיגוון רחב של נושאים הקשורים סביב זוגיות ונישואים לאנשים עם מוגבלות. נדגיש שהספר עוסק סמוגבלות שכלית-התפתחותית (להלן מש”ה) ולא על מוגבלויות כגון עיוורון/חירשות,שיתוק שגם להן מאפיינים משלהם. פרופסור ראובן פוירשטיין ז”ל, היה נושא הדגל של מתן האפשרות גם לאנשים עם מוגבלויות להיות בזוגיות. כעת בנו, שהוא בעצמו הורה לילד עם מוגבלות ממשיך בנשיאת הדגל. המאמרים ברובם מיועדים לאנשי מקצוע, כך לפחות הרגשתי כקורא מן השורה. פרופ’ אסא כשר כותב על השיקוליים האתיים בנושא, ודיונים ארוכים, ולעתים אף מפולפלים עוסקים בנושאים משפטיים לרוב ובערימה לא קטנה של חוקים הנוגעים לסוגיות אלו. אודה שאת הפרקים האלו לא הצלחתי לקרוא. חלקו השניף אף הוא מפולפל, עוסק בצדדים הלכתיים. מאז ומתמיד הכירה ההלכה במושגים של חרש שוטה וקטן, כהגדרות מייצגות, אולם מונחים אלו ישנים ואינם רלוונטים לימינו, ויש לשלות מתוכם עקרונות. בוודאי שחרשות אינה נפתסת כיום כפי שהיה בעבר, אנשים שחרשים מליד וגם לא יכלו לפתח שפה, לא יכלו כלל ליצור תקשורות עם אנשים אחרים, ולמרות שחרש יכול להיות ברמה קוגניטיבית גבוהה מאד, הרי שהוא נידון בימי קדם לבידוד. גם ההגדרה של שוטה אינה תמיד ברורה, אולם מופיעים צדדים שזהו גם מצב זמני. בוודאי קטן, הוא הגדרה טכנית משפטית, שבינה לבין רמת הקוגניציה אין ולו דבר. משכך, יש…

בספר “חומות סמויות מן העין” כותבת אינגבורג הכט את חוויותיה הקשות מתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. הכט, בת לאב יהודי ואם ארית, נאלצת להתמודד עם הגדרתה כבת תערובת מדרגה ראשונה לפי חוקי נינרברג, על אף שלעובדת היותה חצי יהודייה לא הייתה שום משמעות עבורה עד לכניסת חוקים אלו. וכך הופכת אינגבורג לנרדפת, מופרדת מאביה (שבסופו של דבר גורש לטרזין ומשם לאושוויץ), והופכת לאדם ללא אזרחות וללא זכויות בארץ שהייתה מולדתה. הספר עצמו כתב בצורה עניינית וכתיאור, לעתים אפילו יבש מעט, של הקורות, ואין בו מימד ספרותי ניכר לעין. ייחודו, וכנראה בגלל זה הוא נבחר בסדרה האישית של העורכת והמתרגמת, אילנה המרמן, הוא בשילוב חוקי הגזע בפרקי הספר. בתחילת כל פרק וגם באמצעו מופיעים חוקים שונים, מתקופות שונות בשלטון הנאצי, ומיד לאחר מכן, השפעתם הישירה על חיי היהודים, ועל אלו שהגודרו, לעתים בצורה אבסורדית בכל מיני הגדרות שונות ומשונות בחוקי נירנברג. התבוננו היטב בכריכה, היא חלק מחומר הלימוד. דמיינו שאתם עוברים את הקורס. לאיזה גזע יש את המראה הנכון? הכול היה לפי חוק, שלב אחר שלב, בשרשרת תהליכים, שהחלה בהגדרה, המשיכה להזרה ולהדחקה והסתיימה בהשמדה. בגרמניה הנאצית, מעולם לא עברו על החוק. הנקודה הזו קריטית להבנת השואה, והיא רק פרט המדגים על הכלל. בביקורי האחרון בברלין, הוצגה תערוכה במוזיאון הטופוגרפיה של…

הרב חגי לונדין ממשיך במפעלו החשוב של ביאור כתבי הרב קוק וכעת יוצא הכרך “אורות א”, שאפשר לכנות גם אורות מאופל, הכולל את החלקים: ארץ ישראל, המלחמה, ישראל ותחייתו. בסדרת אורות צפויים לפחות עוד שני הספרים הכוללים את שאר החלקים. הביאור, כמו בכל הפרקים, מובא בתחתית הדף, כולל את הטקסט המלא פעם נוספת, לנוחות הקורא, והוא תמציתי וברור. אין הוא מנסה להיות פירוש, אלא בעיקר לאפשר ולעזור לקורא להבין את כתבי הרב עצמם. לשונו של הרב קשה, עמוסת ביטויים שאינם בשפת היום יום ולעתים נדמית כחסרת משמעות. פרופסור נדב שנרב אף כתב מחולל לפסקאות הרב קוק, בהם הקורא נדרש לבחור את המשפט האמיתי מתוך כמה משפטים אפשריים. ספר זה מטרתו להסיר את הקושי הלשוני ודברי הרב מבוארים בצורה קלה להבנה, לפחות מבחינה סמנטית. לעומק הדברים, יצטרך הקורא להיכנס לבדו. לספר מצורף מבוא מעניין מאת הרב הראל כהן המבאר מעט על פרקי אורות ועל הוצאתם לאור. אין ספק שתורתו של הרב קוק השפיעה רבות על הציונות הדתית. הגותו פרשה מבט אמוני על כל התהליכים בחברה, תוך שאינה מתעלמת משום פרט בחיים המודרניים (לתקופתו) ובשאלות שמאז רק הועלו והועצמו. ראייתו האמונית, שבספר זה מתבטאת בבקשה לראות את הטוב הצומח מכל דבר, ויהא זה הרע לחלוטין, ואת תכליתו כחלק ממהלך העולם, מאפשרת לרב קוק לכתוב…

אהבתי מאוד את ספרה הראשון של אמה הילי, “אליזבת איננה“. אני לא היחיד, שכן הוא היה ספר יוצא דופן. הזהירו אותי מראש שספרה השני הוא ספר טוב אבל שהוא לא אליזבת. המונח המוכר הוא תסמונת הספר השני, אבל לדעתי זהו מונח שגוי. תשמעו אותו רק בהקשר של סופר שספרו הראשון היה מעולה. על סופר שספרו הראשון היה פושר ודווקא השני מעולה אומרים שהוא הבשיל, התבגר ושאר מונחים מעין אלו. בעיני, המונח היותר מדוייק הוא נסיגה לממוצע, השונה כמובן מסופר לסופר, וממילא ממוצע כזה אפשר לקבוע רק לאחר מספר ספרים. כך שאין כלל מה לתמוה על הבדלי רמות בין הספר הראשון לשני, לכל כיוון שהוא. לאחר הקדמה זו נסכם כבר בפתיחה שהספר טוב מאוד, מעורר מחשבה, כתוב בצורה נהדרת וממכרת ומעניק לקרוא חוויה דרכה הוא יכול לבחון את עצמו, בעיקר אם הוא כבר הגיע לשלב של הורות למתבגרים. הספר מתחיל בכך שלאנה, נערה בת חמש עשרה הסובלת מדכאון, נסיונות אובדניים ופגיעה עצמית, שנעדרה מזה ארבעה ימים, נמצאה בחיים. פצועה, מבולבלת אבל חיה. לאנה נעלמה באמצע נסיעה שלה ושל ג’ן למחנה נופש, הכולל גם סדנאות אומנות, שהיה חלק מניסיון טיפולי ושינוי אווירה. לאנה לא מספרת מה קרה, טוענת ששכחה ואינה זוכרת, מרגיעה שלא היה שום פשע אבל ג’ן אינה מסוגלת להרפות. הבעיות במשפחה…

סיפור חייו של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, ראוי להיות מוכר ומסופר ויש לשבח את משפחת הרצוג שיזמה את ההוצאה המוחודשת של ביוגרפיה זו. תולדותיו של הרב שנולד בפולין, עבר בכמה קהילות בעולם, שימש כרבה של אירלנד, עלה לארץ והיה הרב הראשי לאחר פטירתו של מרן הרב קוק מסופרות ביד אומן בידי שאול מייזליש. חלקים מהספר, כדוגמת מסעו של הרב באירופה לאחר השואה נקראים ממש כספר מתח ובסוף הספר מופיעה גם מעט מכתיבתו ההלכתית ומהשקפתו. איני מכיר את מהדורת הספר הקודם, ואמנם מהדורה זו מחודשת, בסדר ודפוס נאים אולם האם נכתבו פרקים חדשים? האם צורפו יותר תמונות משהיו עבר? קשה לדעת. אולי מעט רמז לכך נמצא בדברי ההקדמה של הנכד, יצחק הרצוג, המכהן כיום כיו”ר הסוכנות: “החוויה שעבר הרב הרצוג בזמן קבלת העצמאות של אירלנד, עת כיהן שם כרב הראשי, עיצבה את תפישת עולמו לקראת כינונה של מדינה יהודית ודמוקרטית. אני מתפלל ומקווה שהרוח היהודית המתונה וההומניסטית ששיקפה את משנתו ואת סיפור חייו אכן תגיע באמצעות ספר זה לכל בית ישראל”. נראה שכבר בשורה זו של יצחק הרצוג, אפשר למצוא רמזים להלכים בציבור, בוודאי החילוני, המחפשים יהדות ורבנות שונה מעט מהמקובל כיום, אולם איני רואה איך ניתן לתות אותה ברב הרצוג. הרב, שבוודאי היה אוהב אדם ובריות שאף…