ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

שירה היא תפילה, ותפילה היא שירה ולכן אין להתפלא על כך שבתפילה נכללים שירים רבים, גם אם מכנים אותם פיוטים, ואין להתפלא על שאחד ממקורות היניקה של השירה הוא התפילה עצמה. בדומה לאוסף “הלילה הזו כולו שירה“, קובצו על ידי צוות גדול, עשרות שירים שכולם מתכתבים עם תפילות הימים הנוראים. יוצאים מתוכם וחוזרים אליהם. פרקי הספר על סדר הזמן: אלול, סליחות, ראש השנה, שופר, מי במים ומי באש (ונתנה תוקף), יום כיפור, כפרות, פתח לנו שער ונעילה. בישראל של היום, כבר לא ניתן להפריד בין יום הכיפורים ובין מלחמת יום הכיפורים, וחלק מהשירים מתייחסים לאותה מלחמה. באפן מודע נבחרו שירים מהעשורים האחרונים (ורובם לאחר מלחמת יום הכיפורים), אולי מתוך כוונה לחבר עוד יותר את השירה להוויה הישראלית הנוכחית, ולא לזו של חלוצי השירה העברית בראשית המאה העשרים ועוד לפניה. השירים מגוונים ממשוררים ותיקים עד משוררי ימינו כולל אנשים שכלל לא הציגו את עצמם כמשוררים. הנה קטע קצר מהמבוא לספר: “פתח לנו שער הפיוט שזכה למספר הגדול ביותר של אזכורים בשירה המודרנית הוא הפיוט “פתח לנו שער”. לקראת סוף “תפילת נעילה” אנו מבקשים למשוך עוד קצת את פתיחת השערים ומתחננים לפני האל: “פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום…” השירה מחיה את ציור השער ההולך וננעל. ט. כרמי כותב…

  הספר משנאות מיועד בראש ובראשונה ללימוד משותף של הורים וילדים במשנה. הספר הנוכחי הוא על מסכת ראש השנה. הספר כולל בתוכו את הפירוש של רבי עובדיה מברטנורא והסברים מפורטים יותר במקומות הצורך בתוספת איורים. האיורים אינם רק איורים טכניים לצורך הסברים והדגמות, אלא לעתים מנסים לתת המחשה של תהליך, או אירוע, לאו דווקא כזה הקשור להסבר, אלא כזה שיתישב על לב הילדים והילדות ויגרום להם לחיבוב הספר. אמנם אמרו חכמים אל תסתכל בקנקן, אולם כיום, על מנת לתפוס את לב הילדים (וגם המבוגרים) נדרש קנקן נאה. נדרש ספר שהילד ירצה לקרוא וללמוד ממנו, אולם לא ספר שייתפס כילדותי. נקודת האיזון חשובה והיא מושגת בהצלחה רבה בספרים אלו. ספר לימוד רציני ועמוק מחד, אולם ספר שילדים צעירים יתחברו אליו, לא ירתעו ממנו וירצו לקרוא בו. פירוש הברטנורא מנוקד, אולי להקלת הקריאה גם לילדים, ואילו הפירוש של המחברים, שהוא בשפה פשוטה יותר, מופיע ללא ניקוד. מעניין להתבונן במקביל בשני הפירושים, אשר מיד רואים שכל אחד מהם הוא בעל מגמה וקהל יעד אחרים. המשנה כמובן אינה מיועדת אך ורק לילדים. למעשה אפשר לראות במשנה, על כל סדריה ופרקיה, רשימה של חומר הלימוד. אולם המשנה בעצמה כבר קבעה שבן עשר למשנה. ואכן הספר מיועד לילדים סביבות גיל זה ואף צעירים יותר. גם ההורים…

“חיכיתי לאוטובוס שעתיים וחצי והצטערתי מאד. אמנם זה רק האוטובוס שלא הגיע, אבל זה הרגיש מאוד אישי”. אני לא האיש המתאים לכתוב על רווקות בכלל ועל רווקות מאוחרות בפרט. התחתנתי בגיל צעיר, יש שיגידו צעיר מדי, והנושא זר לי לחלוטין. אולי דווקא בגלל זה ובגלל שלא חוויתי דבר מהמתואר בספר, קריאתו נחוצה יותר. לפעמים נראה שיש איזה זוהר בחיי הרווקות. עושים מה שרוצים, לוקחים חל”ת לחצי שנה ונעלמים בדרום אמריקה או בניו-יורק, יש חברה שמסתובבים איתם כול הזמן, ארוחות שבת נחמדות והמון המון ידידים, אולם זוהר זה הוא רק כלפי חוץ, והאמת, כפי שמתגלה בספר זה, וכפי שיתגלה בכל שיחה עם רווקה או רווק, כואבת. אלומה לב כותבת בכנות, מעומק הלב וברגישות רבה. מעומק הלב וישר לתוך הבטן של הקורא. האוטובוס הוא רק המשל לחתן ולחתונה שלא מגיעה. שעתיים וחצי הם המון זמן, והוא כבר היה צריך להגיע, ואמנם ההמתנה לאוטובוס היא פסיבית, וחיפוש בן או בת זוג הם משימה אקטיבית, אבל לפעמים נראה שמרימים ידיים ורק מחכים, לא שעתיים וחצי וגם לפעמים יותר משנתיים וחצי. ובאמת, אלומה לב מתארת לנו את כל השלבים. את ההתרגשות הראשונית, את המחשבה שהדייט הבא יהיה הדייט, את ההשקעה וההתכוננות, וגם את השברון, ואת חוסר הרצון לצאת לעוד דייט ואת האכזבות ותחושת הכישלון. אולם…

זוג יפני צעיר חי באפרוריות מרשימה. ילדים אין, הם לא מרגישים צורך, וממילא בהסכם השכירות הם התחייבו ללא ילדים וללא בעלי חיים. עבודה דווקא יש, ושניהם מתרכזים איש איש במלאכתו. הספר מתרחש עוד בשנת 1998 ומאז מצב הילודה ביפן רק הדרדר. נושא התמעטות האוכלוסיה ביפן אינו שייך לסקירה זו אולם הוא ריחף מעלי לכל אורך קריאת הספר. מה קרה ליפנים? לביתם,הקטן, יחידה בבית גדול יותר, של בני הזוג מגיעה חתולה אורחת. היא לא שייכת להם, היא לא חתולת רחוב, אבל באין משהו אחר להיקשר אליו ריגשית, הם נקשרים לחתולה. אני לא יודע מה הייתה כוונת המחבר, והאם רצה או ניסה להשוות בין גידול ילדים לגידול בעלי חיים, יש לכך התייחסות מסוימת בספר, או להשתמש בחתולה כמטאפורה לילד, אבל עלי הספר בעיקר הישרה דכדוך. למה הם לא רוצים ילדים? הם הרי לא מסתפקים בשגרה שלהם ויודעים שמשהו חסר להם. לא מתאים ילדים ורוצים בעלי חיים? דברו עם בעלי הבית, תעברו דירה, קחו יוזמה. בקיצור תעשו משהו עם עצמכם. אבל לא שני בני הזוג פסיביים לחלוטין. רק כאשר אין להם שום ברירה הם ינקטו מעשה. אנחנו שומעים רק את הבעל. אשתו נטולת שם לאורך כל הספר. דווקא חתולה אחת מצליחה לחולל בהם שינוי. לגעת בהם בפנים, לחשוף את צפונותיהם. בסופו של דבר…

חנוך דאום ואריאל הרטמן שוב משתפים פעולה והפעם משהו באמת יוצא דופן. על ספת הפסיכולוג עולים בזה אחר זה עשרה אנשים, שכבר אינם איתנו. אלו אנשים ונשים בתחומים מגוונים: אריק איינשטיין, תרצה אתר, חנה סנש, בובי פישר, קוהלת, רבי נחמן וכמובן איך אפשר בלי זיגמונד פרוינד? אבי הפסיכואנליטיקה. כולם יהודים. לא סתם נקרא הספר הנפש היהודית, ואף על פי שחלקם לא ראו ביהדותם עניין כלל וכלל הרי שהניסיון באמצעות אותן עשר דמויות, שונות כל כך, לאפיין את הנפש היהודי כולה, שאפתני שבעתיים. אז איך בעצם עובד ספר כזה? הרטמן מנתח ומציג דמויות שהשפיעו עליו וריתקו אותו. כמובן שהוא צריך לכתוב בצניעות ובענווה, שהרי הוא לא באמת ערך איתן שיחות, וספרם גם אינו ביוגרפיה ולכן היכרות מוקדמות עם כל דמות תסייע להנאה מרובה יותר מהפרק. למעשה אנחנו בעיקר מתרשמים מה עובר להרטמן בראש כאשר הוא חושב על כל דמות, איך הוא רואה אותה, איך הוא מנתח אותה כפסיכולוג קליני, איפה הקשיים שלו להבין אותה. ובעיקר כמות האמפתיה הגדולה שהוא חש כלפי כל אחד ואחת מהם והערכה לפועלם והשפעתם עליו. הדמויות לא עושות להרטמן הנחה, פישר צועק עליו, קוהלת במקום לענות שואל בעצמו שאלות וכאילו הופך תפקידים ואחרים כלל לא מבינים מה הוא רוצה מהם. וחנוך דאום? איפה הוא בכל הסיפור הזה? הוא הזבוב על הקיר. רואה, שומע ורושם אך…

אחת ההנאות של מבקר ספרים, היא להיתקל בספר ביכורים משובח, כזה שאולי מבשר על קול חדש בספרות. הספר “החקלאי” של רגב הרוש, הקסים אותו משורות הפתיחה שלו המביאות תיאור לירי מזוקק של אחת השעות המיוחדות ביממה, ולשמחתי ההנאה מהספר נשמרה לכל אורכו. יעלי ואלעד הם הזוג המושלם, הם גדלו ביחד, התבגרו ביחד והתחתנו תוך ציפייה לעתיד ורוד ומושלם, אולם הציפיות לחוד והמציאות לחוד ולאחר עשור מגיעה ההתנפצות והקריסה של החלומות המשאירה אותם פצועים ושותתים, ללא משהו להיאחז בו. יעל ואלעד, עדיין אוהבים אהבה גדולה, אלא שזו אינה באה לידי מימוש, ושניהם לא מוצאים טעם רב בחייהם. לאלעד כבר מחשבות אובדניות, אולם יעלי, בלא מודע, מחזיקה אותו בחיים. השניים פותחים חווה לנוער וילדים בסיכון. אלעד מוצא את ייעודו בעבודה בחווה החקלאית, בנייה וגידול היבולים, ויעלי אחראית אל הצד התפעולי והחינוכי/פסיכולוגי. נראה שהשניים מצאו ייעוד בחיים, אבל הזוגיות תקועה וההתקרבות המיוחלת בין בני הזוג איננה. הגעתה של ארבל, ילדה עם סיפור חיים קשה במיוחד, טורפת את הקלפים עוד יותר. אלעד לוקח את הטיפול בה כפרוייקט אישי, יעלי, כדרכה שומרת על איפוק וריחוק רגשי מהילדים ונראה שהסיכוי לחידוש הזוגיות רק הולך ופוחת. פרט לאלעד ויעלי, שאר החווה מהווה מיקרוקוסמוס לחיים בארץ. דמויות המשנה, מוסא הערבי – שחווה טראומה כאשר היה בזירת פיגוע ונחשד…

יורקשיר של 1911. שנה אחת (בערך), אוסף בניינים וחווה של אלפי דונמים, עדרי פרות אירשייר משובחות, מי מעיין זכים וגידולים חקלאיים מהמשובחים ביותר. אבל הבתים אינם בתים רגילים אלא ספק בית חולים, ספק בית סוהר, מוסד אשפוז בכפייה לחולי נפש. קיימים מאפיינים של בתי חולים. מפקח, רופאים, אולם מעט מאד טיפולים נעשים ונראה שרוב השוהים, בוודאי הגברים, מנוצלים לעבודות פיזיות בדומה לאסירים. ההתלהבות באותן שנים מרעיון האאוגניקה בשיאה. אם אפשר להשביח צמחים וחיות, למה לא להשביח בני אדם? והדרך הטובה ביותר להשבחת אנשים הא קודם כול לדאוג לסילוקם של הנחותים – חולים, חלשים וסתם עניים ואת רפי השכל כדאי לעקר כמה שיותר מהר, ולפעול למען חוק שיתיר זאת באופן מסודר. כמובן שזהו צעד מוסרי מהמעלה הראשונה בעיני אותם אנשים. לאחר שהנאצים אימצו את ההאוגניקה והשתמשו בה לסילוק חולי נפש, צוענים, הומוסקסואלים ויהודים מאירופה, נהפכה האאוגניקה למוקצה מחמת מיאוס, לפחות כלפי חוץ. “שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך, באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו – מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, אם כן יטכס עצה. וענה לו: שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ”ל. וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים. וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך (ולהכין בשביל…

מרגריטה בת ה-11 ביחד עם נעמי חברתה לוקחים אותנו לסיור מרתק בעולם המדע ופותחת לנו דלת למעבדה המופלאה שלה. אל תדאגו מהר מאד אתם תגלו שהמעבדה הופכת להיות אצלכם בבית! פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, אסטרונומיה, שלל ניסויים מגניבים באופן מיוחד וגם נלמד לא מעט דברים, מה קורה לביצים ששמים בחומץ? איך עובד סבון? דיו סתרים ועוד, והכל בשפה נגישה וברורה. אעיר שאת הפרק על צפייה בשמש היה עדיף לא לכלול, אפילו שכתוב שצפייה ישירה מסוכנת, גם צפייה בהקרנה אינה מומלצת למשתמשים לא מיומנים ולא צריכה להיות כלולה בספר לילדים. מעבר לכך לא ראיתי ניסויים שהם ממש מסוכנים, למרות שבחלקם צריך סיוע והשגחה ממבוגר ואז הדבר מופיע בפירוש בספר, ויש להדגיש לילדים שיקפידו על כך. להרבה ניסויים אחרים, צריך סבלנות הורית למקרה שיהיה “קצת” לכלוך במטבח. בכל אופן ספר נהדר לילדים סקרנים, מצטרף לעוד כמה ספרי ניסויים, אולם הוא שונה מאחר ומשלב את כל הניסויים בסיפור. התלונה היחידה שיש לי היא למה לא אני כתבת את הספר הזה? אז יאללה, צאו להרפתקאה במעבדה! המעבדה המופלאה שלי אלון רותם איורים: נעמה להב ידיעות ספרים 2017 מגב הספר מה זה המעבדה המופלאה שלי, אתם שואלים? סימן שהגעתם למקום הנכון. כי כאן אנחנו שואלים שאלות,על כל דבר ועניין ותופעה, חוקרים ומגלים וחושפים את הסודות והנפלאות שסביבנו…

אני אוהב ספרים קצרים ולכן שמחתי מאד בספר מהסדרה הקטנה של כתר. רכבת הבוקר מטרואה (בהערת אגב, נעיר כי זוהי עיר לידתו של רש”י, וגם של הסופר) לפריז (בשעה 6:41, כשם הספר במקור) מפגישה את ססיל ואת פיליפ שמגיע למקום הפנוי האחרון שנשאר בקרון. כבר מרחוק שניהם מזהים אחד את השני. יצאו בעבר. הרחוק. לפני 27 שנים. רק לכמה חודשים, אבל הם נגמרו בצורה כל כך גרועה, את זה אנו מבינים בהתחלה אבל לא יודעים בדיוק עד כמה, שהמפגש המחודש מרתיע את שניהם. כל אחד מזהה את השני וכל אחד מנסה להתעלם מהשני ולא להסגיר שהוא זיהה אותו, תוך גלילת קורות הרומן שלהם, בשני קולות המתחלפים מדי פרק, שסופו יפענח מה קרה שם. סיפור בתוך סיפור, על גלגל החיים. פיליפ שהיה הצעיר כובש הלבבות מתגלה כגבר לא מוצלח במיוחד, אמנם התחתן ואב לשני ילדים, אלא שהוא התגרש מזמן, כל מערכת יחסים היא אסון, עם הילדים אין ממש קשר, חברים? נו יש איזה חבר שהוא נוסע לבקר, קריירה? התקשה למצוא עבודה. ססיל לעומת זאת הפכה להיות אשת עסקים מצליחה, למעשה אותו שפל אליה הגיעה ביחסיה עם פיליפ הוא מה שעזר לה להתרומם. בשעה ומחצה של הנסיעה יתבררו הדברים. היא גם נשואה ויש לה בת מתבגרת, בית נאה בפריז ולמעשה כל מה שהיא צריכה….

הספר החדש של שנאן וזקוביץ הגיע אלי שעתיים לפני תחילת הצום. התלבטתי בכלל אם כדאי ללכת לדואר, אבל עברתי ולא היה איש בפנים. וטוב שכך, כי מבחינתי זה היה עיתוי מצוין וכך יצא שלקחתי איתי את הספר לבית הכנסת ועיינתי בו תוך קריאת מגילת איכה. הספר כמובן אינו מיועד לקריאת המגילה, למרות שהיא מופיעה בשלומתה מיד בתחילתו אלא ללימוד המגילה, והפירוש נחלק לשני חלקים, בדומה למה שעשו המחברים בספרם על יונה הנביא. אבל מגילת איכה שונה מהותית מספר יונה, שהוא פרוזה, סיפור קצר. מגילת איכה מורכבת מחמש קינות שונות ונפרדות שחוברו יחדיו. יש להן מאפיינים דומים, אבל הן שירה, בפרט פרק ג’ הפרק המשולש. ולכן הפירוש הוא פירוש מצומצם יותר. לא על המגילה ככללותה (במידה ובכלל אפשר), אלא על פרק פרק בפני עצמו (במבוא לכל פרק) ואז פסוק פסוק. לכל פסוק (או שלשת פסוקים בפרק ג’) דף משלו. חלקו הראשון של הדף הוא פירוש הפסוק עצמו, המילים שבו, מקבילות לספרים אחרים בתנ”ך ומדרשים, וחלקו השני, הישראלי, מרחיב במדרשים ויוצא מתוך המגילה לישראל של ימינו. ביטויים, שמות מקומות. הרחבות אלו, מעניינות ככל שיהיו, אינן “פירוש” במובנה הקלאסי של המילה, אלא מה שמסתעף ממנה, ובכיוונים שונים ומפתיעים. כתוצאה מכך, ניסיון לקרוא את הספר בצורה לינארית. מהעמוד הראשון לאחרון, נדון לכישלון. יש לקוראו בהתאם…