ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

אני אוהב את הסדרה הזו של כתר. ספרים קצרים ממוקדים, ישר ולעניין. אחת עשרה שעות ישהו לור, היולדת, ופרנקליין, המיילדת, בחדר הלידה. לא מהר אבל גם לא המון זמן, ועם כל ציר וציר וזעקת כאב המשתחררת מגרונה של לור, נזכרות שתי גיבורות הספר, בכאב כלשהו מעברן. לור באה לניו-יורק, החלום האמריקאי, רק בשביל לגלות את שברונו, ואת העובדה שהיא למעשה נקלעה ככלי משחק בידי אחרים. לור חושבת שהכול יהיה בשליטה שלה, אבל היא ממשיכה לטעות בכך. רואים את הטבעת השבורה על הכריכה? היא כבר אומרת הכול. הדבר היחידי שנשאר לה הוא ההיריון עליו היא שומרת מכל משמר. פרנקליין היגרה מהאיטי וגם היא בעלת חלומות, לפחות אחד מהם, להפוך לאחות התגשם. והחלומות האחרים? לא נרחיב מחשש ספויילרים, אבל יש בעיות. תמיד יש בעיות. פרנקליין היא האחות המושלמת, תומכת, סבלנית, מחייכת בדיוק מה שכול יולדת צריכה ומערכת היחסים הקצרה בין שתי הנשים, שכנראה לא יפגשו אחת את השנייה לאחר אותן אחת עשרה שעות, מתוארת בצורה חיה (משחק מילים מכוון) ומרשימה, וכמובן שולחת כול קורא להתבונן מעט בהיסטוריה שלו. הספר קצר וגם הסקירה קצרה. לא תצטרכו אחת עשרה שעות בשביל לקרוא את הספר. כדאי לכם. אחת עשרה שעות פמלה ארנס מאנגלית: אורית הראל הוצאת כתר מגב הספר לור, צעירה הרה, מגיעה למחלקת יולדות לבדה….

ספרים על מתמטיקה לקהל הרחב? מצוין, כמה שיותר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיצאו המון ספרים בנושא, גם בעברית ולכן כל ספר נוסף צריך לחדש משהו. איקסטאזה מבטיח סיור מודרך במתמטיקה מ-1 ועד אינסוף, ואכן אלו הפרקים הראשון והאחרון בספר. ומה קורה באמצע? הבה ונעשה סיור קצר בעצמנו. הספר מתחיל בהבחנה שיש מספרים ולכן לא צריך להגיד “דג דג דג דג דג דג”, אלא אפשר לבקש שישה דגים. טוב, אני יודע שצריך להתחיל ממקום כלשהו ותתפלאו לשמוע עד כמה הוכחות פורמליות של משפטים בסיסיים יכולים להיות מורכבים (דוגמה ארוכה תמצאו למשל בספר גדל אשר באך אם אתם באמת רוצים), אבל זה באמת נראה פשטני מדי. ההמשך עדיין נינוח, חיבור וחיסור אבל פתאום עולים על רכבת הרים ומגיעים לתחום בלתי הגיוני בעליל, מספרים מורכבים. המעבר נראה לי מעט מהיר מדי, שלא לדבר על כך שגם עברנו דרך פרקטלים בדרך. יכול להיות שבשביל חלק מהקוראים אני כבר מדבר סינית. סליחה אבל אין סיבה לדאגה. בספר הדברים לרוב יותר ברורים, אבל לא תמיד. מתמטיקה היא אכן עסק מסובך. מצד שני, אם פרק אחד לא ברור אפשר לדלג לבא, ובוודאי בין חלקי הספר השונים שעוסקים בנושאים שונים לחלוטין. כזו היא המתמטיקה, חובקת את כל תחומי החיים, וגם אם לא מבינים את כולה, כדאי לקרוא ולדעת…

מטרתה של סדרת “שולחן השבת” היא להביא דברי תורה קצרים של גדולי ישראל לפרשות השבוע, וכרך זה מביא דברים מאת הרבי מלובביץ’. הרבי לא השאיר אחריו ספרים מסודרים אולם שיחותיו ואמרותיו נרשמו ולוקטו לעשרות ספרים, וכך למרות שכבר יצאו כמה ספרים של דברי הרבי על פרשות השבוע (למשל להחיות את היום) נראה שלא יחסרו מאמרים ודברים לעוד שנים רבות. המאמרים קצרים, עד שני עמודים, ועונים על שאלות העולות מהפרשה, למשל לפרשת ויצא, כיצד נשא יעקב שתי אחיות? לאחר הבאת כמה דעות מקובלות מביאים את דברי הרבי, שיעקב הידר והחמיר על עצמו אולם הרבי סיים במסקנה החשובה  שגם אם רוצים להחמיר ולהדר, אסור שהדבר יבוא על חשבון אחרים, ולכן החומרה שיעקב טרם נצטווה בה לא יכולה לבוא על חשבון הבטחתו להינשא לרחל. במאמר נוסף דורש הרבי כי יעקב ויתר על שעות שינה “ותדד שנתי מעיני”, בעיקר בשביל לדאוג לחינוך ילדיו ומשפחתו הדבר שצריך להעסיק כל ראש משפחה יהודי. בסיום כל פרשה מופיע, בגופן גדול וצבעוני אמרה של הרבי (או אחד מאדמורי חב”ד הקודמים) הקשורה למאמרים שנאמרו, וגם מנצלת היטב את המקום שנשאר בדף. לסיכום, היתרון של ספר כזה בעיני, הוא שגם שמי שאינו נמנה על חסידי חב”ד יכול להנות וללמוד על פרשת שבוע מדברי הרבי. הספר מהודר, מעוצב יפה, ערוך בטוב…

עשר שנים לאחר שסוזן לומברד נעלמה ונראתה לאחרונה בתחנת דלק, אולי זו המופיעה על הכריכה. סוזן הייתה בת  14 בלבד, ביתו של סנטור בכיר וכעת אביה מתכונן למסע הבחירות לנשיאות ויש כאלו שכל עיסוק בעבר מסכן אותם ועשוי לפגוע בתכניות שלהם. אנשים רבים מעורבים, כאלו שגם עשר שנים אחרי ההיעלמות מנסים למצוא קצה חוט או מנסים למנוע זאת. ההבדלה בין אוהב לאיוב בעייתית. הסנדקית של סוזן הקימה קרן פרס למי שימסור מידע, ובמפתיע סימן חדש למידע מתגלה ומניע את העלילה כולה. זו נקודת הפתיחה של המותחן “הנפילה הקצרה”. הספר מעט צפוי, כפי הדוגמה שהבאתי למעלה, ואפילו אני, שלרוב גם בסוף הקריאה לא יודע מי הרוצח, הצלחתי להבין את רוב פיסות העלילה בשלבים מוקדמים, אולם למרות זאת הסיפור מסופר היטב. ומבחינתי לרוב זה מספיק. אני מוצא לעתים את המתח ואת הרצון לעשות טוויסט כל עשרים עמודים, למלאכותי משהו, ואישית אני אוהב גם לקרוא ספרים בהם הסוף ברור מההתחלה והשאלה היא רק איך הגענו למצב הזה. גם הטקסט על הכריכה האחורית מספר הרבה יותר מידע מהרצוי (קצרתי מעט במה שהעתקתי לפה) מבחינה זו, הספר עושה את מלאכתו וקראתי אותו במהירות, בלי לשים לב שהזמן עובר. גם אם הצלחתי לנחש מה הולך לקרות, זה לא הפריע לי, אפילו שמחתי שיש ספרים שגם אני…

כשהספר הגיע אלי, התפלאתי שרק עכשיו נכתבה ביוגרפיה על נעמי שמר. ביוגרפיות הן עניין מורכב. ראשית כול צריך שהדמות בה עוסקים תהיה כזו שיש בה מספיק עניין לציבור רחב. אחר כך צריך להשיג מספיק חומר מקורי וחדש, שהרי מה הטעם לפרסם חומרים מוכרים. ושלישית צריך לבחור היטב את החומר על מנת לא להגיע לספרים מייגעים מדי, שחלקם הגדול לא רלוונטי לקורא ואף גובל ברכילות. ספרו של מוטי זעירא עומד בכל הקריטריונים האלו. נעמי שמר, שאת שיריה כולנו מכירים, בוודאי מעניינת קהל גדול. היו לנו בבית את ספרי השירים שלה, התאמנו על נגינתם, מי בגיטרה ומי בפסנתר או באורגנית ועצם העובדה שיש אומן בסדר גודל כזה המזוהה עם הימין לא היה דבר של מה בכך. ראיונות עומק עם בני משפחה ועזבונה של שמר הניבו חומרים שלא היו חשופים קודם, ומכולם נראה שנבחרה כמות מאוזנת לספר שלא יהיה ארוך מדי וגם לא תמציתי מדי ומשלב בין הפרטי לציבורי בצורה נאה. מאחר ובימים אלו מציינים 40 שנה לביקור הנשיא סאדאת בארץ, אדגים מעט מתוך הפרקים העוסקים בנושאים אלו. פרק כ”ז שכותרתו “הסכם השלום עם מצרים” מתחיל דווקא בבנה של נעמי, אריאל, שמתחיל לימודי נגינה בצורה מסודרת. רק אחר כך עוברים להסכם השלום, ולמאבקה של שמר נגד פינוי הישובים בסיני, בעיקר בטורים שכתב בעיתונות ושמהם פסקה…

הספר “מה ילד יום” היה מונח אצלי בארון כמה חודשים. דחיתי את הקריאה בו. לא הייתה לכך סיבה ברורה רק איזו רתיעה מקריאת דברים אישיים כל כך. אולם כאשר הוזמנתי לערב ההשקה של הספר, לפני כשבוע, הרגשתי שבכל זאת, צריך לקרוא קצת לפני שמגיעים. לדעת על מה מדובר. התחלתי לקרוא רק ערב לפני האירוע, ולא הספקתי הרבה, אבל קרה דבר די מוזר. למרות שהספר אינו בדיוק סיפור, בוודאי לא פרוזה, אין עלילה, ואמנם יש התחלה ברורה אבל ממש אין סוף, מצאתי שקשה לי להתנתק ממנו. בכל פעם שהפסקתי לקרוא, רק חיכיתי לפעם הבאה שיהיה בידי זמן פנוי ואוכל להתקדם עוד קצת. איך זה קורה? אז מה סודו של הספר? מהכין נובע כוח השאיבה שלו שלא מרפה מהקורא? תשובה חלקית בלבד היא שלספר אכן אין סוף. אבל יש הרבה תחנות בדרך. ואחת מהן הייתה אותו אירוע השקה לספר שנערך במרכז יצחק רבין, מיקום מדויק כל כך לספר, בנוכחות דליה רבין ואישים רבים אחרים. אירוע שכמו הספר הוא לא עצוב אבל גם לא ממש שמח, אירוע שמקלף שכבה או שתיים של ציניות וגורם לך להרגיש שהסיפור הזה, הוא לא רק הסיפור והטרגדיה האישית של שלוש משפחות, אלא משהו הרבה יותר גדול, משהו שגם אתה שייך אליו, ומשהו שצריך ויכול לגרום לשינוי ולשיפור. אצלי, הכול היה…

סדרת קארין מולר נמשכת, לאחר שבספר “ילדי השטאזי”, קארין פענחה את התעלומה אבל דרכה תוך כדי כך על כמה אצבעות שלא כדאי לדרוך עליהן, בטח שלא בגרמניה המזרחית, היא מוצאת את עצמה מחלקת דוחות נהיגה במקום עבודות בילוש. ההזדמנות לחזור לחקריה רצינית מגיעה, אבל לא בברלין אלא בהאלה-נוישטאדט (אז למה תמונת הכריכה מראה את שער ברנדנבורג?) , עיר חדשה ההולכת ונבנית בה אירע מקרה מטריד של חטיפת תינוקות. גם שם קארין נאלצת ללכת בין הטיפות, גם שם יש אנשים שאסור להרגיז, והחקירה נראית שלא מתקדמת לשום מקום. ביקור של קארין בבית ילדותה מאלץ אותה לפתוח תיבת שלדים נוספת מהעבר, וכאשר שלדים אמתיים מתגלים מהעבר, במקום אותו קארין מכירה היטב, העלילה רק מסתבכת. פיתול נוסף בעלילה הוא הכנסת מספר נוסף. עלילה מקבילה המתחילה מסוף מלחמת העולם השנייה ומתקדמת בקצב שונה. בגדול די ברור השילוב בין העלילות, אבל החיבור המלא והמדויק שלהן יגיע רק בסוף הספר. הספר עוסק בעבר, במזרח גרמניה המושלמת כלפי חוץ. אין פשע, אין אבטלה, אין חסרי בית. ככל שהחקירה מתקדמת, כך מנופצות הנחות אלו. קארין גדלה וחונכה על ברכי שלמות הרפובליקה הדמוקרטית והיא מאמינה בה ובדרכה אולם גם אצלה מתגלים סדקים, ובפרט על כך שאולצה להתגרש מבעלה שביקש לערוק למערב, על מנת שתוכל להמשיך בתפקיד. החקירה מתנהלת בעצלתיים,…

יש לי חיבה מיוחדת למיזמים קטנים, פרטיים, לפעמים אפילו מעט חתרניים. אחד מאלו הוא הוצאת טרהבוקס, הוצאה קטנה שמנסה לפלס את דרכה בים הסוער של שוק הספרים הישראלי. אחת הסדרות המעניינות שלהם היא סדרת ספרי מתח או מסתורין הקשורים לעולם הספרות, מתרחשים בספרייה או בחנות ספרים. כזה היה סיפור המתח “ליפול על ארון” וכזה גם ספרנו הנוכחי. מר ברגר עוזב משרה אפורה ומשעממת מתוך רצון להפוך להיות סופר. טיוליו ברחבי אנגליה הכפרית מזמנים לו מראה מוזר בו הוא רואה אישה הדוחפת עצמה מתחת לגלגלי הרכבת. המשטרה לא מוצאת שום עדות שקרה מעשה כזה וגם נהג הקטר לא ראה כלום ולמר ברגר מתחוור שהוא ראה את סופו של הספר אנה קרנינה. כאשר אנה מנסה להתאבד שוב, עוקב ברגר אחריה ומגיע לספרייה פרטית שאיש אינו יודע עליה דבר ובה מתרחשים דברים משונים. מה קורה בספריה, והאם דמויות ספרותיות אכן מקבלות חיים משלהם? את זה תגלו בספר עצמו. הספר קצר ולעניין. הוא אינו בדיוק ספר מתח, וגם התעלומה נפתרת באמצעו, ולכן העיסוק בו הוא יותר מחשבתי, על קיומו של העולם המדומיין בעולם המציאות, למרות שגם קו פילוסופי זו רק מוזכר בקצרה ולא באריכות. ספרים כגון אלו, הם טעימות קריאה שנועדו לתת שעה של פנאי ובידור, עם קמצוץ הרהורים, ובזה הוא ממלא היטב את תפקידו.  …

לא עברו שבועיים מאז כתבתי (בעונג רב) על הספר “רצח רו’גר אקרויד“, וכבר תרגום נוסף במפעל חידוש ספרי אגתה כריסטי יוצא לאור. והפעם אחד מהדובדבנים שבקצפת, “רצח באוריינט אקספרס” שלמרבה השמחה, גם עיבוד קולנועי, נוסף, שלו יוצא לאקרנים בדיוק עכשיו (ולפי הקדימונים נראה שלוקח כיוונים שונים מעט מהספר). נחזור בזמן שמונים שנה אחורה. לא קראנו את הספר, לא ראינו את הסרט, אבל אנו קוראים נאמנים של כריסטי ומחכים לספר החדש שלה כול כמה חודשים והנה הוא הגיע אלינו. אנו קצת מכירים את השיטה. חבורת אנשים הנמצאים במקום אחד, פשע מחריד, פוארו במקרה בסביבה, יש איזה חשוד מיידי אבל ברור שהוא חף מפשע, עדויות מתגלות, כל דמות יכולה להיות חשודה, נראה שמגיעים למבוי סתום, מתגלה סדק קטן, דמות שולית שאינה חשודה וגם אינה הרוצחת הסתירה משהו, או שיקרה, סדק קטן אחד מוביל לסדקים גדולים ופוארו מפענח את התעלומה שאת פתרונה הוא מוסר קבל עם ועדה בפני כל המעורבים. תענוג בלתי רגיל. כריסטי עושה זאת שוב (ותעשה זאת שוב עוד עשרות פעמים). הקורא עשוי לחשוב: קראתי כבר כמה ספרים שלה, אני יודע איפה היא הולכת להפיל אותי, ויקרא כל מילה בתשומת לב. הרי אצל כריסטי המשפט הכי תמים ואגבי, יכול להוות את המפתח לפתרון התעלומה. זה יכול לעזור, אנחנו נזהה רסיסי מידע,…

את ספרו של חיים פוטוק, קראתי לפני שנים רבות במקור האנגלי. The chosen שמו ולכן מבחינתי השם שלו הוא “הנבחר”. התרגום המקורי קרא לו “הדגול”, ובהוצאה החדשה החליטו לכנותו “המיועד”. הספר בן למעלה מחמישים שנה. האם הוא עדיין רלוונטי? שפטו בעצמכם: “בוא נדבר על אבא שלי. אתה רוצה לדעת מה אני מרגיש כלפי אבא שלי? אני מעריץ אותו. אין לי מושג מה הוא מנסה לעשות לי עם השתיקה המוזרה שהוא הנהיג בינינו, אבל אני מעריץ אותו, אני חושב שהוא אדם ענק. אני מכבד אותו וסומך עליו במאת האחוזים, ולכן אני חושב שאוכל לשרוד את השתיקה שלו. אני לא יודע למה אני סומך עליו, אבל זה המצב. ואני גם מרחם עליו. מבחינה אינטלקטואלית, הוא לכוד. הוא נולד לכוד. אני לא רוצה להיות לכוד כמוהו. אני רוצה לנשום, לחשוב מה שמתחשק לי לחשוב, לומר את מה שמתחשק לי לומר. גם אני לכוד עכשיו. אתה יודע איך מרגיש אדם לכוד?” נענעתי בראשי לשלילה. “איך תדע?” אמר דני. “זו התחושה הכי איומה, חונקת ומגבילה בעולם. כל עצם בגוף שלי צורחת להשתחרר מהכלא הזה. הראש שלי צורח להשתחרר. אבל אני לא מסוגל. לא עכשיו. אבל יום אחד זה יקרה. ואני ארצה שתהיה כאן באותו יום, חבר. אני אצטרך אותך איתי באותו יום.” ילדים שמרגישים חנוקים תחת ההורים שלהם? לגמרי רלוונטי לימינו ולא משנה באיזו עטיפה תעטפו את הסיפור,…