ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספר זה הוא מה שאני מכונה “רומן הצצה”. תעלומת מתח ובילוש ברקע קהילה סגורה ופחות מוכרת. לפעמים זו קהילת האיימיש בסרט “העד”, לפעמים הקהילה המורמונית באנגליה בספר “שיר לאיזי ברדלי” ולפעמים זו הקהילה החרדית. הפעם בברוקלין. רבֶּקה, כתבת צעירה, פרילנסרית בעיתון טריביון, לא אחד מהעיתונים הגדולים אבל גם לא לגמרי צהובון, נשלחת לסקר גופה שנמצאה במגרש גרוטאות. כבר באתר מתגלים דברים מוזרים. הגיפה היא של אישה, קרחת, ובמקום פתולוג משטרתי, אוספים את הגופה חרדים ברכב שחור ומשונה (של חברה קדישא). רבקה ממשיכה לנסות לאסוף פרטים לעיתון ונתקלת בחומות הנובעות מאופיה הסגור של הקהילה. גם שמה של הנרצחת הוא רבקה, שכמובן כתוב בהיגוי העברי המקובל. דבר זה כמובן נועד ליצירת קשר והזדהות בין שתי הגיבורות של הסיפור. הנרצחת, וזו שאמורה לפענח ולהביא את סיפורה, שגורמים חזקים מנסים להשתיק. היא נעזרת בשוטר בעל רקע חרדי, סול כץ, שמספק לה לא מעט פרטים ובקשתו היא אחת, שהמקרה הזה יישמר על סדר היום, ולא ייקבר, תרתי משמע. המשטרה עצמה לא חוקרת ביסודיות רבה מדי, ובאפה של רבקה עולה ריח חריף של טיוח פרשות פליליות חמורות, וסגירת עסקים בתוך הקהילה. אותו שוטר מכיר גם את אבא שלה וגם את אמא שלה, יהודייה בעצמה מברוקלין, שנעלמה לאחר שרבקה נולדה וגורלה אינו ידוע. רבקה ממשיכה לחקור. לא…

כבר מאה שנים מנסים לכתוב ספרי בלש כמו אגתה כריסטי. לפעמים מצליחים יותר, לפעמים מצליחים פחות, אולם העקרונות הם זהים. בתחילת הסיפור פשע מחריד, ישנו חשוד מיידי ומובהק אבל בלש כלשהו, מוטרד מכמה קצוות שלא מסתדרים ונחוש לפענח את התעלומה. לאט לאט מסתבר שרשימת החושדים ארוכה הרבה יותר ושכל אחד מסתיר איזה סוד אפל, ובסופו של דבר הבלש המוכשר מפענח את התעלומה. הקורא מוצא את עצמו במירוץ עם הבלש, מי יפענח את התעלומה קודם. לבלש, במיוחד בתקופתה של כריסטי, מספר יתרונות בולטים ובמיוחד שהוא יודע פרטים שהקורא לא תמיד יודע ומקלים עליו. כלל אצבע פשוט לקורא הוא להאשים את מי שהכי פחות חשוד ברצח ושבמבט ראשון לא רואים שיש לו אינטרס כלשהו בעניין. כלל אצבע חשוב נוסף הוא שככל שמשהו מאוזכר בצורה אגבית יותר בחקירה, כך חשיבתו תתברר כגדולה בפענוח. לא נעסוק בשאלה מתי ואיפה, אם בכלל, הקורא יכול לפענח את התעלומה בספר זה, רק נציין שלמרות שעברו כמעט מאה שנה מכתיבתו של הספר, הוא נשאר מרתק ומסקרן. רוג’ר אקרויד מקבל מכתב עם פרט מעניין ומרשיע הקשור למקרה מוות מסתורי אחר שארע בכפר, אך לפני שהוא מספיק לפרסם זאת הוא נרצח. מישהו לא רוצה שהאמת תצא לאור. מר אקרויד הוא בעל הון ולכן יש כאלו שירוויחו לא מעט מכך שאינו…

ישנם כמה יתרונות להיות נשוי לאנגליה. הנה הם: לא תצטרכו להסביר לה מה זה נבדל. פשטידת הרועים ופאבלובה. טוב, יש עוד יתרון והוא שאת שמו של הרב יונתן זקס הכרתי כבר לפני כמה וכמה שנים. המאמר הראשון של הרב שקראתי (באנגלית) היה ההקדמה שלו לסידור קורן באנגלית אותו תרגם וערך מחדש. בקרב הקהילה האנגלוסקסית בישראל השם שלו היה מוכר מאוד אולם בקרב הציבור הרחב פחות. כל זה היה לפני שנים רבות ומאז שמעו שלה רב הגיע גם לציבור הישראלי, וגם חלק מספריו כבר תורגמו. גם את מאמרי “שיג ושיח” אני מכיר כבר כמה שנים. את חלקם קראתי עוד באנגלית, ואת רובם קראתי בעברית במשך השנים האחרונות, והם ממשיכים להישלח מדי שבוע. מומלץ להירשם באתר מגיד. בינתיים גם הספקתי לקרוא כמה ספרים של הרב (ראו: לא בשם האל, השותפות הגדולה) ולשמוע הרצאות שלו. מכאן אתם כבר מבינים שגם לספר זה תהיה המלצה חמה. הרב זקס מייצג בעיני את ההמשך של אידיאל תורה עם דרך ארץ, ישירות מבית המדרש לרבנים של הרב הילדסהיימר. רבו הוא הרב נחום רבינוביץ’, מענקי רבני הציונות הדתית בישראל וראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים. גם לרב סולובייצי’ק השפעה על הרב זקס ונראה שמשני ענקים אלו, שאב הרב זקס את שיטתו המשלבת בין מדעי הטבע, מדעי הרוח ויהדות. הרב זקס…

שמעתי על הרב קרליבך, הכרתי שירים של הרב קרליבך, אבל לקח הרבה מאד זמן עד שבפועל הצטרפתי למניין בנוסח קרליבך, לפני למעלה מעשרים שנה. אני עוד זוכר את קבלת השבת הראשונה בבית הכנסת “לכו נרננה” בגבעת שמואל אליה לקח אותי חברי הטוב ד. שבא להתארח בביתי, ומאז טעמה של התפילה בניגונים תפס אותי עד כדי כך שאני מוצא את עצמי משועמם בתפילה בלעדיהם. כיום מנייני קרליבך נהיים נפוצים יותר ויותר, וגם בתי כנסת שאינם כאלו משלבים מנגינות רבות של הרב קרליבך בתפילה, במינונים כאלו ואחרים. ולמרות שיש הקלטות וספרי סיפורים לרוב, ביוגרפיה על הרב קרליבך עוד אין ופער זה נסגר כעת על ידי הרב נתן אופיר. הספר בנוי בשלושה חלקים שיש בהם חפיפה לעתים. החלק הראשון הוא סיפור החיים, מלידתו בגרמניה ועד פטירתו בניו יורק. מסלול החיים של “יקה” טיפוסי, בן למשפחה רבנית קלאסית, שגדל בעולם התורה ויכל להיות רב ופוסק חשוב, אולם עזב דרך זו, שנהיה לשליח הרבי מלובביץ, עד שבשל ריטונים על שיטות עבודתו (שכללו פעילות משותפת לגבירם ונשים) עזב את חב”ד בצורה רשמית, אם כי תמיד ראה עצמו כמחובר אליה, ופעל בצורות שונות בכובעים שונים. רב ותלמיד חכם, מדריך, מורה, עוזר לכולם, מחזיר בתשובה, עורך חופות, מלחין ניגונים, ולמעשה בעצמו נהייה מעין אדמו”ר לחסידיו, למרות שמעולם לא ראה…

לא קראתי את הספר הראשון של יונתן דה שליט (שם בדוי) אבל נאמר לי שאין צורך לקרוא אותו לפני שניגשים לשני. לספריו היה לא מעט באזזז והוא אף כותב ביקורות ספרים משל עצמו במקור ראשון. יש לי נטייה לחשוד בשמות בדויים. האם אכן זהו צורך ביטחוני, או יותר צורך שיווקי הנועד להעצים את הבאזזז? התעלמתי מחשד זה אולם היה סימן שאלה מדאיג מאחר ויואב, בן ה-13, שאוהב ספרי מתח, לא היה מרוצה מהספר. בעיקר הפריעה לו החלוקה לפרקים קצרצרים כל כך, דבר שבעיני לרוב הוא יתרון. שינסתי מותני ואמרתי אנסה בעצמי. גיבורת הספר הראשון, יערה שטיין, מקבלת משימה אישית מראש הממשלה. הקמת צוות חדש סודי וממודר למשימות מיוחדות מתחת לפני השטח ללא שום ערוצים רשמיים וללא גיבוי. זוכרים את הדיבר ה-11 של ג’פרי ארצ’ר. משהו כזה. הכלל היחידי הוא אל תיתפסו, ואם כן תשכחו ממישהו שיגבה אתכם. דומה גם לסדרת משימה בלתי אפשרית. וככה אוספת יערה כמה צוערים ומתחילה תהליך של הכשרה אבל במקום קורס מסודר ישר קופצים למים לעשות משימה אמתית שהיא בעצם טובה לחבר ולאחר מכן מתוארת משימה נוספת. לצערי, הצדק עם יואב. הספר אינו טוב. דווקא את שיטת הפרקים הקצרים אני אוהב וגם בספר זה היא תורמת לקריאה מהירה ושוטפת אולם בספר יש פגמים מהותיים. נעזוב את עניין…

ספר קהלת הוא מהספרים הקשים במקרא. הבעיה העיקרית היא שרוב האנשים נתקלים בו פעם אחת בשנה, בחג הסוכות, לקריאה מהירה, ולרוב מגיעים למסקנות הבאות: יו, איזה פסימיסט, לא ברור מה קהלת רוצה מאתנו, הוא ארוך מאד. סיבות אלו גרמו גם לוויכוח על הכללתו של קהלת בכתבי הקודש שכן יש בו סתירות. ויכוחים נוספים הם על תארוכו של קהלת, והאם קהלת הדמות יכול להיות בכלל שלמה המלך? ושמא היא אישה מאחר ופעם אחת כתוב אמרה קהלת? ושמא בכלל תואר מתחלף שכן לפעמים מופיע אמר הקוהלת עם ה’ הידיעה? תעלומות ומסתורין לרוב. ספר קהלת אהוב עלי מאד וכבר שנים רבות שאני עוסק בו וגם העברתי כמה שיעורים עליו, אשר כמו בצל מקלפים פעם אחר פעם שכבה נוספת מהספר והראו שמדובר ביצירה שלמה, מלאה ובעלת כיוון ומגמה ברורים. קהלת הוא מספרי האמונה הגדולים והחשובים ביותר שיש, ובניגוד לדעה הרווחת, אני חושב גם שהוא אופטימי מאין כמוהו. לשונו וסגנונו היפים ראויים להתייחסות משל עצמם אך אין כאן מקום להאריך. אולם לא על עצמי לדבר באתי, אלא על ספרם של הרב יואל בן-נון והרב יעקב מדן, שניים מגדולי מחדשי לימוד התנ”ך בדורנו, בשיטות שונות מעט ואשר כל מחלוקת ביניהם, היא מחלוקת לשם שמים ומסיבה הנאה עצומה לקוראים. למעשה, את חיבתי לתנ”ך אני חייב לשני אישים…

פעמים נדירות שאני חולק על כותב ספר כבר בשם של הספר. אני לא חושב שפשוט להאמין. אני מודע  לכפל ואפילו ליותר המשמעויות של המילה “פשוט” בכותרת, אבל אמונה אינה דבר פשוט כלל וכלל. אמונה עומדת למבחן כמעט מדי יום. תחת מחשבה זו התחלתי לקרוא את הספר. משה רט הוא דמות לא פשוטה. מצד אחד רב, מצד שני ד”ר. לצירוף זה אנחנו רגילים ובכך אין חדש עוד מימי הסמינר בברלין, אבל בנוסף לכך הוא חובב תעלומות ומסתורין, מוביל ז’אנר סיפורי אימה קצרים ומפרסם אחד כזה בפייסבוק כמעט מדי יום, גרופי של עלומות פנטזיה מסתוריים, מתרגם חובב של עלילות רייבנלופט (אין לי מושג מה זה) לעברית, והדמות הנערצת עליו אינה משה רבנו (אולי גם) אלא דווקא המעניש (לא היה לי מושג מי זה, עד שלא בדקתי). ממש לא פשוט. בקיצור, תעקבו אחריו בפייסבוק, לא תתאכזבו. הספר מצוין. קריא, קולח, משעשע, עם איורים ובעל כמה תובנות חשובות. חלקן ידועות מאד כגון שלאתאיזם אין שום יתרון רציונלי על אמונה והוא מבוסס על אמונות, אמנם שונות. שאמונה אי אפשר להוכיח, דבר שצריך להיות ברור מעצם המושג, אבל מודגם ומוסבר בלא מעט פרקים, ושלמרות זאת, למאמין יש יתרונות רציונליים רבים על האתאיסט. כל מה שצריך זה פשוט להאמין. אני בספק עם אתאיסט כלשהו יתחיל להאמין בעקבות…

סוזן שחורת העין Blacked eyed Susan הוא פרח בר נפוץ בארצות הברית ושמו המקובל הוא רודבקיה (על שלל המינים השונים). ספר שפותח בהערות בוטניות על טקסונומיה כבר מקבל אצלי מה נקודות זכות. המתרגמת לא התעצלה וטרחה לחפש ולברר פרטים אלו, אפילו שהפרח משמש את הספר אך ורק באורח סמלי. זה מראה על רצינות. טסה, או טסי, שני השמות משמשמים להבחנה בצירי העלילה הנעים בזמנים שונים (טסה בהווה, טסי בעבר), נחטפה, והושלכה בשדה ביחד עם חטופה אחרת, שנרצחה, ועצמות של קורבנות קודמים, וגם כמה פרחים. לכן, הקורבנות הלא מזוהים מכונים לאורך כל הספר סוזנות. טסי מתקשה להתמודד, אמנם היא לכאורה השתקמה, יש לה ילדה, אבל הוצאתו להורג הקרובה של הפושע, אינה נותנת לה מנוח, וכאשר צוות מתנדבים מנסה להוכיח בעזרת ראיות חדשות את חפות הנאשם, שלדים יוצאים מהקברים, תרתי משמע. כבר כשעלתה על דוכן העדים בגיל 16, היא לא הייתה משוכנעת, שהנאשם, טרל, אכן אשם. לא היו ממש עדויות והוא היה האיש הלא נכון במקום הלא נכון, וגם מהגזע הלא נכון. כן, סיפור ישן עם עשרות מקרים, אחד מהם שידוע במיוחד, ההוריקן, הפך לשיר מאת בוב דילן, ועל רקע הזיכוי של או. ג’יי סימפסון, שברור לחלוטין שהיה אשם, טרל נשפט ונידון לעונש מוות. הספר משמש גם מניפסט נגד עונש המוות. מכמה…

כעוף החול , לא להתבלבל עם הביוגרפיה על שמעון פרס, מביא את סיפורה של לונה שכבר בעמוד הראשון ברור לנו שיהיה סיפור מסובך. היא מגיעה לבית חולים, לא יודעת מי היא והאמת הלא פשוטה מתבררת. חלקה מתברר מיד בעמ’ הראשון, לונה היא אישה מוכה, אבל רובה יתברר טיפין טיפין רק בהמשך הספר, המנסה לתאר את מסעה של לונה בחזרה לשפיות, מסע בו אחרי כל עלייה קטנה ממתינה נפילה גדולה. העלילה נקראת בשטף והזכירה לי מאד את הספר “חדר“. קצב הקריאה מהיר והספר מעורר עניין ויש גם דמיון מסוים בין העלילות. בעוד שבחדר, חלקו הראשון מסור בהווה, בספר זה כל אזכורי העבר נעשים בפלאשבקים, והעלילה אינה מדלגת בין זמנים. דווקא לקראת אמצע הספר, יש מעין נפילת מתח, לונה עוסקת בבישול, וצריכה להכין תפריטים לארוחות. התפריטים מפורטים כולם בספר בצורה ארכנית ומקום רב עוסק בשאלות סביב התפריטים. במקומות אלו הקריאה נעצרת, ואמנם אני מבין את העיסוק בבישול ככלי תרפיה, אולם רצף הקריאה נקטע ומצאתי את עצמי מדלג לקטעים שחזרו להיות עלילתיים, אותם לרוב קל לזהות מאחר והגופן שונה. חריגות אלו מהעלילה מעט יוצאות דופן שכן הספר אינו ארוך ושאלות נוספות נשארות לא פתורות, ונושאים אחרים מוזכרים בקצרה או נרמזים בלבד. בעוד שרוב הספר הוא ריאלי, אמנם עם אירועים שהסבירות להם נמוכה מדי הרי שסופו…

לכולם יש סיפורים, אבל לא כולם מספרים אותם. לפי אסנת גואז זו טעות. סיפור הוא דרך מצוינת להשיג קשב ותשומת לב. את הסיפור, ואת המסרים שבו זוכרים. סיפור יכול לעזור בהרבה מטרות, עיסקיות וגם אישיות. את הספר עצמו פותחת גואז עם שני סיפורים שונים. האם הם אמתיים? כן ולא. סיפור הוא עיבוד ובחירה של המספר מה להדגיש, מה להשמיט ואיך להציג את הדברים. יש תמיד יותר מדרך אחת והבחירה היא שעושה את ההבדל. לא לחינם אנו מכירים את המושג רשומון, אירוע זהה המסופר בצורות שונות לחלוטין. בספר גואז מדגימה את חשיבות הסיפור, את היכולת להעביר מסר, ומאחר והספר מתמקד יותר בשיווק, רבות מהדוגמאות הן פרסומות בהן תוכלו לצפות מיידית בנייד שלכם אם רק תסרקו את הקוד המצורף. אני קראתי חלקים רבים מהספר דווקא בשבת. טוב, לכל שבת יש מוצאי שבת, אבל באמת שאין צורך לצפותן בכל דוגמה ודוגמה, וראיתי רק את אלו שגואז המליצה עליהן במיוחד. דוגמאות אחרות מביאות סטטוסים שנכתבו במהלך השנים בפייסבוק וניתוח של מה שהם רצו להציג ואתם יכולים לשפוט לבד האם הם הצליחו בכך. הספר כתוב בצורה משעשעת ומזמינה לקרוא. פרקים קצרים, שפע סיפורים, דוגמאות ואנקדוטות ושילוב של תוכן רציני עם הגשה הומוריסטית. אפשר לראות בספר מעין מיני סדנת כתיבה, פרקים רבים בו עוסקים בעקרונות הסיפור,…