ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספרו החדש של הרב נבון מביא ביקורת על הפירוק הפוסטמודרני. כמי שקורא את טוריו במגזין מוצ”ש באופן קבוע, נראה שהספר הוא הרחבה טבעית לטורים שפעמים רבות עוסקים בנושא זה. הרב נבון כבר הוציא ספרים רבים ומגוונים במבחר נושאים וסוגות, אולם נראה שבספרו זו הוא בוחר לו משבצת חדשה, משבצת הגותית מקורית, הנסמכת על אדנים רחבים. “מכים שורשים” הוא שמו של הספר, וכבר כפל המשמעות בשם נשא חן בעיני. בעוד אנו רוצים להכות שורשים במובן הישן להעמיק ולאחוז, הרי שהפירוק מכה מהשורש, לא מהגזע, וגם על כך רומזת תמונת הכריכה. הספר קצר ואינו מתמקד בשלל תופעות והיסטורית הפוסטמודרניזם, כפי שאולי הייתי רוצה, אלא בעיקר על הפירוק. פירוק של מה? כמעט של הכל. בעשרות פרקי משנה קצרים מביא נבון נושאים שונים, מכל קצות הגלובוס והשינויים שעברו באמצעות אותו פירוק. הנה כמה דוגמאות: פירוק הזהות – מי אני ומה אני? החל מהגדרה המינית והמגדרית ועד ההגדרה הלאומית, דתית והאתנית. כל אלו הן זהויות שבעולם הפוסטמודרני אינן קשיחות וכולן ניתנות לבחירה ואף לשינוי. פירוק התרבות: אין תרבות גבוהה ואסור על שום תרבות להגיד שהיא נמוכה. ספרי יסוד מהעבר הם “ספרים של גברים לבנים” ואינם מייצגים מספיק מגוון דעות (קולות כאלו נשמעים באקדמיות שונות בעולם, אין זו המצאה), ועוד פירוקים רבים. כל מי שפירק פעם…

קחו את אחד הלהיטים הראשונים של הזמרת אדל, אולי זה שלמעשה פרץ עבורה את הדרך. די ברור שהיא שרה שם על מערכת זוגית, שאפעס, לא ממש הצליחה. לא משנה למה. הנה ככה זה נראה, ונשמע. תמשיכו לקרוא תוך כדי שמיעה. והשאלה, האם הייתם עושים משהו כדי להבטיח שמערכת זוגית, נישואים, תחזיק מעמד לנצח? כמו שאומרים אצל הנוצרים, באושר ועושר בטוב וברע – or better, for worse, for richer, for poorer, in sickness and in health, until death do us part.  לפחות בזמן אמת, לכולם נדמה שכן, וגם אם ביהדות אין תנאים ושבועות מסוג זה, הנישואים אכן מוגדרים כסוג של ברית בין שני בני אדם, לעומת זאת כבר הכריכה מטרידה. טבעות הנישואין הן רק חלק מאזיקים ושרשראות. אין ספק שישנם כאלו שמרגישים כך כלפי הנישואים, לפעמים גם מראש, ולפעמים תוך כדי. על התפרקות המשפחה המודרנית לא נאריך מילים. גירושים נהיו מקובלים יותר ויותר גם בחברות מסורתיות ואף אחד כמעט לא רואה בהן תופעה יוצאת דופן, או שלילית. ועל רקע זה ג’ייק ואליס מקבלים מתנה מוזרה לחתונה שלהם, כזו שתבטיח שהם ישארו נשואים לתמיד. על פניו זה נשמע מצוין, בפועל, סיוט. תקראו מה כתוב בגב הספר בתחתית הסקירה. אכן מותחן מצמרר אנשים נכנסים לסיטואציה שלא ברורה להם לגמרי עד הסוף, וכשדברים משתבשים והם…

הפעם, לא חיכיתי שנה ואת הכרך החדש בסדרת מקראות לקחתי מיד לעיון קצר. פרשת משפטים ארוכה יותר מפרשת יתרו וכללת הרב היותר עניינים ולכן לא הופתעתי מעובי הכרך, שש מאות עמודים. הכריכה זהה וגם סידור הספר די זהה. לשם התרשמות ראשונית הציצו מעט בתוכן העניינים המלא (אם לא רואים אותו מוטמע בתוך הסקירה,כפתור ההורדה יוריד לכם קובץ למחשב) [gview file=”https://flj.rws.mybluehost.me/website_c206734c//index.php/wp-content/uploads/2018/01/מקראות-משפטים-תוכן.pdf”] למעשה כל מה שכתבתי בכרך על  פרשת יתרו נכון גם הפעם. הן ההתלהבות מכמות ואיכות התוכן והן הערות על צורת הצגתו בסקירה זו נרחיב מעט ונדגים ואולי יגיעו הדברים לכתובת הנכונה ויעזרו לשפר הספרים להגדיל תורה ולהאדירה. נתחיל בהערות שלדעתי יש לשפר בכרכים הבאים. הנה העמוד הראשון בספר עוד לפני התוכן: בעיני עמוד כזה הוא מעט מבלבל, יש חוסר בכותרת: פרשת משפטים – מבנה כללי. יש חוסר ביכולת ההתמצאות. יש לפרט איפה מתחיל כל חלק ואיפה הוא נגמר. יש להשתמש בלשון ברורה. הביטוי חוקי גוי קודש, אינו ביטוי שבהכרח מובן לכל קורא וכלל אינו מופיע בפרשת משפטים אלא דווקא בפרשת יתרו. גם בתוכן העניינים כדאי לפרט יותר ואמנם חלקו מציין פרק ופסוק בו מופיע נושא מסוים אך חלקו לא. הופתעתי לגלות את אותו עמוד בעמ’ 417 שם הוא מופיע בהקשרו ועם חלק מהפרטים שהיו חסרים בהופעה הראשונה: הערה נוספת היא לגבי…

לאחר שנים ארוכות של נתק מאמה רחל, אלונה נכנסת לגור בדירה ממנה ברחה בצעירותה. היא במצוקה כלכלית, הדירה ריקה כי האם מאושפזת בבית אבות ובמצב של אלצהיימר מתקדם, ואחיה הציע שבמקום להשכיר את הדירה היא פשוט תגור שם. הכניסה לבית מזכירה לאלונה את העבר, ומכאן עלילת הספר מתקדמת בשני צירים. הציר הראשון הוא שרחל, שכבר לא מתקשרת עם אף אחד, מזכירה את השם דפנה פעם ועוד פעם וגורמת לאלונה ולאחיה זאב לתהות מי זו אותה דפנה. הציר השני הוא ציר העבר, ויחסיה הגרועים של אלונה עם אמה השתלטנית, הקשה ואפילו די מרשעת. אלונה ואחיה הגדול זאב גדלו ללא קרובי משפחה. האבא לא ידוע, לאמא אין אחים והסבא והסבתא מתו מזמן. הם למעשה לא יודעים שום דבר על עצמם. אמם רחל, היא ציירת, ואפילו נחשבת, מה שנותן לנו רקע סטריאוטיפי משהו, לאישיותה הסוערת, בלשון המעטה, ובעיקר מאפשר את קיומו של “הסוד” שייחשף רק שנים רבות אחרי. אלונה כדמות הראשית, היא דמות תלושה ולא מחוברת. עם אמה יחסים נותקו מזמן, היא לא נשואה ולא מצליחה להחזיק מערכות יחסים ואפילו עם אח שלה, היא לא ממש בקשר. את העבודה שלה היא לא סובלת וידידים אין, למעט מישהי אחת בעבודה. נראה שעיקר הספר נועד להראות עד כמה העבר של אלונה משפיע על ההווה שלה…

רווקים ואלמנות הוא קובץ של ארבע נובלות חדש של ירמי פינקוס. למעשה רק הסיפור הראשון “מוכרים וקונים” הוא חדש, מ-2017 ושאר הסיפורים ישנים יותר כולל אחד משנת 2008 שחיכה בסבלנות עד שתימצא לו מאספה. לפחות שלושת הנובלות הראשונות עונות להגדרה של “רווקים ואלמנות”, מבחינת הנפשות הפועלות בהן. כולן מתרחשות בתוך בניין, ובודקות יחסים בתוך הדירה והבניין בין המשפחה והשכנים, כולם בתל אביב, ואמנם בכתובות שלא תמיד קיימות, אך סביבתן מתוארת בדייקנות. בסיפור הראשון, “מוכרים וקונים”, מלכי מנסה “להילחם” בבעל הבית שמעוניין למכור את הדירה ולהביא אותו להורדה במחיר שתאפשר לו לרכוש את הדירה. בשני, “העכברושים של עליזה הרץ”, בניין נאלץ להתמודד עם מכת עכברושים, השלישי, “איזי וכרמלה”, מסופר מנקודת מבטו של ילד המנסה להתחבר לשכנים מבוגרים בבניין והסיפור הרביעי, “אירופה”, שונה, ומתאר מרצה באוניברסיטה המנסה להתקבל למשרה בשוויץ, ועוסק דווקא ברצון לאירופה על רקע ,אולי , התנוונותה של אירופה. זהו אינו סיפור חדש אולם שמתי לב שאת הסיפור האחרון כתב פינקוס דווקא בברלין, ואולי גם הוא עצמו נכסף לאירופה, ולא רק שהה שם תקופה קצרה לחיבור הספר? איני יודע. הרגשתי בהבדלים בין הסיפורים. בסיפור הראשון, היה שילוב של הומור, אולי אפילו מוגזם עם מתח, מה יקרה בסוף עם הדירה. בסיפורים אחרים המתח פחות משמעותי או שהוא מתפוגג והסיפור פשוט מסתיים, אמנם…

מצד אחד אני אוהב ספרים קצרים, נובלת בלשון העם, כי לוקח מעט זמן לקרוא אותם. מצד שני, קצת מוזר שלוקח יותר זמן לכתוב על ספר מאשר לקרוא אותו. מצד שלישי, זה דווקא הגיוני, לכתוב הרבה יותר קשה מאשר לקרוא. הסדרה הקצרה של כתר, כבר מוכיחה את עצמה בכמה וכמה ספרים (רכבת הבוקר לפריז, חתולה אורחת, אחת עשרה שעות), ומראה על יכולת ליקוט של יצירות קצרות ומענינות מרחבי העולם. גם אפיון הסדרה באמצעות גודל ספר קטן, וכריכה פשוטה, הפעם עם מה שנראה כתערובת צ’אי, ממתגים אותה כאחד ממפעלי התרגום המוצלחים של השנים האחרונות. והפעם אנו מגיעים לבנגלור שבהודו, לביתה של משפחה אחת. “גאצ’ר גוצ’ר”, ביטוי שכנראה לא קיים אבל בא לתאר איזה בלאגן, תסבוכת או בלשון הגששים “הרדיאטור נפל לתוך הקרבורטור, עשה סבטוחה שלמה מכל הפלאגים”. ומה התסבוכת? כסף. יותר מדי, מהר מדי. במונחים הודיים כמובן (כדאי לזכור שרוב מוחלט של האוכלוסיה משתכר דולרים בודדים ביום). ואמנם גם גראוצ’ו מרקס כבר קבע “הייתי עני והייתי עשיר, עשיר עדיף”, אבל גם עודף כסף הוא בעייה, במיוחד בחברה משתנה. וכך המספר, איש חסר מעש, בטלן וללא מטרה בחייו פרט לציפיה לקבל את הירושה לפני שאביו יקבל רעיונות מוזרים ויתרום את כספו לצדקה, חי בשלווה ובנחת בבית מידות אליו עברה המשפחה לאחר שדודו התעשר. ההתעשרות…

טרילוגיית הגרישה מגיעה לסופה בכרך השלישי “הרס ותקומה”. כבר מהשם אפשר להבין בערך מה יהיה, ובמחשבה נוספת, שני הספרים הראשונים ( צל ועצם, מצור וסופה), כמו בעוד מקרים, מתבססים על הדגם של מלחמת הכוכבים. בספר הראשון היכרות עם הדמויות שזוכות לניצחון, בחלק השני היכרות עומק עם הדמויות שבינתיים נוחלות מפלה, ובחלק השלישי שוב ניצחון גדול, אבל כאן הסוף בהחלט לא היה צפוי, ואני לא ארחיב אפילו במילה. אם אינכם מכירים כלל את הטרילוגיה עדיף שתפסיקו לקרוא ותעברו לסקירה למעלה על צל ועצם. ואם כבר קראתם את שני החלקים, בוודאי חיכיתם להמשך. ניזכר בסוף הספר הקודם – אלינה חלשה מאי פעם, ללא צבא כמעט, כלואה במעמקי האדמה ללא יכולת לצאת וללא יכולת נצל את כוחה. עד מתי? לא ברור. היא למעשה אסירה. הספר מתפתח בקצב מהיר במיוחד, אין אפשרות לנשום, כל הזמן קורה משהו, ואמנם לא זכרתי בדיוק מי ומה הייתה כל דמות ומה ההבדל בין התופתי לבין הנשבי, אבל זה לא ממש הפריע לקריאה. אלינה משתחררת מכלאה בדרך לחפש את המגבר השלישי שיהפוך אותה לעוצמתית ביותר ולבעלת יכולת להתמודד עם האופל, או להיפך להיות כמוהו. כולם קצת בוגרים יותר וגם אלינה עסוקה יותר בגברים שבחייה. מאל איתו גדלה, ניקולאי הנסיך שרוצה להתחתן איתה בנישואי תועלת, והאופל, אויבה הגדול אליו היא…

נתחיל ישר מהסוף, הספר מצוין קריא מהנה וחשוב. והנה נקפוץ ישר גם לסוף הספר האם ההצהרות הבאות הן אמת או שקר? כשאנחנו ישנים, המוח שלנו כבוי. אפשר ללמוד לתפקד היטב עם פחות שעות שינה. שנת צהריים היא סימן לעצלות. נחירה היא עניין מעצבן, אבל לא מזיק. אנחנו יודעים מתי אנחנו נעשים מנומנמים. חלומות מורכבים ממחשבות ודימויים חסרי משמעות. שינה נועדה לנמושות, ואנשים יצרניים מבלים פחות זמן במיטה. אין לי בעיה לישון מספיק, ולכן אין לי שום צורך לנסות לשפר דברים. כמות קטנה של אלכוהול לפני השינה משפרת את השינה. אפשר להשלים שעות שינה אבודות בסוף השבוע. מתבגרים שמבלים המון זמן במיטה הם סתם עצלנים. אכילת גבינה לפני השינה גורמת לסיוטים. כל אחת מההצהרות האלו אינה נכונה, אבל בשביל לדעת למה תצטרכו לקרוא את הספר “בית ספר לשינה” שיסביר לכם כמעט כל מה שאתם צריכים לדעת על שינה, שליש חשוב ביותר מהחיים שלא רק שאינו בזבוז זמן, אלא הוא זמן איכות, אם ישנים כמו שצריך, והרבה מאתנו לא ישנים כמו שצריך. לא מספיק זמן, לא בזמן הנכון, לא בתנאים הנכונים. מאחר ואני סובל מבעיות שינה ולמדתי קצת על הנושא, וזה גם לא ספר הראשון העוסק בבעיות הנובעות מחוסר שינה, הכרתי הרבה דברים שמופיעים בספר, ועדיין הופתעתי לגלות דברים חדשים. כמה כללים…

את הכרך הראשון בסדרת מקראות העוסק בפרשת יתרו קיבלתי בשנה שעברה, אבל לאחר פרשת יתרו וכך הוא הושם בצד. למפעל התוודעתי עוד קודם לכן באתר האינטרנט שלו שם היה הקובץ פתוח להורדה. כעת כשאנו מתקרבים במחזור הקריאה השנתי שוב לפרשת יתרו, פתחתי לעיין בו מעט. אני זוכר את התרשמותי הראשונה ואת התחושה, שהאם בעצם זהו? אפשר ללכת הביתה וכל מה שצריך לכתוב נכתב? התשובה היא כמובן שלא. מאות שנים כבר כותבים על פרשת השבוע, וגם אני עוסק בכך לא מעט באתר פרשת השבוע שלי, וספר אחד לא יספיק לשם כך ואף הוא למרות עושרו הרב אין בו אלא טיפה מן הים. השאלה הנוספת שסיקרנה אותי הייתה כמובן איפה יהיה אפשר לשים את כל 54 כרכי הסדרה כאשר יצאו (אם כי אולי יהיו מעט פחות כי כמה פרשיות יאוחדו). הספר מורכב ברורו ממאמרים של הרב יואל בן-נון, אחד מפורצי הדרך בתחום לימוד התנ”ך, הרב שאול ברוכי וממאמרים של כותבים אחרים, חלקם כבר הופיעו בעבר במקומות אחרים. לסדרה ועדה מלווה של יועצים/עורכים המונה חברים רבים. לאחר תוכן העניינים והטקסט המלא של הפרשה, הספר מתחיל בהקדמה על טעמי המקרא וחשיבותם (תקציר בלבד ומי שמעוניין בפירוט מומלץ לעיין בפירוש דעת מקרא לספר בראשית) ובנוסח הפרשה מחולק לפי הטעמים שאחד מתפקידם הוא פיסוק. לאחר מכאן…

כפי שאפשר לנחש מהכותרת הכול, אבל ממש הכול “לא בסדר” אצל אלינור אוליפנט, אבל היא אפילו לא יודעת את זה. כן, היא יודעת שהיא לא נראית משהו, כן היא יודעת שיש לה צלקות מכוערות על הפנים, שעמיתיה לעבודה קצת מתבדחים עליה ולא מבינים מי זו המוזרה הזו, אבל אצלה הכל בסדר. היא לא צריכה אף אחד. אין לה אף אחד והיא התרגלה להיות לבד. היא הייתה פעם עם מישהו, לצלקות על הפנים נוספו שתי שיניים שבורות. ולכן אם בסיום יום שישי היא אומרת שלום במשרד, ברוב הפעמים היא לא תדבר עם אף אחד וגם לא תצא מהבית עד יום שני בבוקר. כל מה שהיא צריכה זה פסטה, היא לא מבשלת שום דבר אחר, יין ושני בקבוקי וודקה וככה עובר סוף השבוע. אז הכל לא בסדר ותחילת הספר מתחילה בצורה הומוריסטית שמשום מה הזכירה לי בעיקר את הספר “פרוייקט רוזי” ואפילו תהיתי אם נעשה ניסיון חיקוי שלו, אבל לא, הספר הולך בכיוונים אחרים לחלוטין, ומפאת ספויילרים אין אפשרות להרחיב יותר מדי. נאמר רק שאלינור פתאום שמה לב לבחור שהיא מעוניינת להתחבר אליו, ובאותו זמן קורים לה דברים שמכריחים אותה להתחבר וליצור אינטרקציה עם אנשים אחרים בסיטואציות שהיו זרות לה. תיאורי סיטואציות אלו מובאים בצורה קלילה, הומוריסטית, אבל אין בהם קיטץ’ ובכל…