ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספרו החדש של ג’יימס מקברייד, לוקח אותנו לחצר האחורית של ארצות הברית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. מקברייד עושה שימוש במוצאו המיוחד, בן לכומר אפרו-אמריקאי ואם יהודיה שהתנצרה ומשתמש בכל האלמנטים האלו בעלילה המתרחשת בעיירה פוטסטאון ובעיקר בשכונה המוזנחת ביותר שלה, צי’קן היל, בה חיים יהודים, שחורים, מהגרים בקבוצות שונות ומובחנות עם יחסי גומלין מורכבים.  העלילה נפתחת בשנות השבעים כאשר בבאר נטושה מתגלה שלד מלפני עשרות שנים ועליו קמע מוזר בעברית. הבלשים באים לחקור את היהודי האחרון שנשאר בעיירה, זקן שעבר את ה-80, מתוך ניסיון להבין מה קרה ואף לעצור אותו כחשוד. שמו של אותו יהודי, מלאכי, שנכתב גם במקור באותיות עבריות, כבר מרמז משהו לגבי ההמשך. עשרות שנים אחורה אנו מתוודעים למושי לאדלו, בעל מועדון הופעות מצליח. בן דודו הוא מפיק רציני ובעל אמצעים מהעיר הגדולה ויד ורגל לו בהרבה עניינים. מושי מתחתן עם צ’ונה, בתם של בעלי המכולת בשכונה ששמה הסימבולי הוא “מכולת שמים וארץ”.  עיקר העלילה הוא כאשר צ’ונה, עושה מאמצי על להסתרתו של ילד שחור חירש ואילם שהתייתם. מסיבות שלנו קשה להבין הרשויות רוצות לקחת אותו למוסד ידוע לשמצה שכמוהו ככלא. לילד יש קרובים והוא לחלוטין מתפקד, וברור שבימינו לא הייתה לו שום בעייה להשתלב מצויין, אבל אנחנו בשנות השלושים, הילד יתום ושחור, והימצאותו בעיירה…

“איך אתם רואים את שולחן השבת שלכם?” היא אולי הקלישאה החבוטה ביותר בשאלות של צעירים מהמגזר הדתי בדייטים. אני לא יודע אם עוד מישהו שואל את זה וטורח לענות, אבל בסופו של דבר ולאורך השנים, התשובה תהיה די שונה מהמתוכנן, ועל הפער הזה בין הרצוי למצוי מנסה לענות הרב יוני לביא, בספרו שכבר מהכותרת מובנו מטרתו – להביא יותר עניין לשולחן השבת. לכאורה, סעודה חגיגית כאשר כולם בבגדי שבת וכאשר כל המכשירים מסיחי הדעת מחוץ להישג יד אמורה להוות כבר עניין בפני עצמו כאשר המאכלים מיוחדים יותר וכל אחד יכול לספר דברים ולעורר שיח, ובאמת במשפחות רבות אלו דברים שקורים, אבל אלו לא קורים מעצמם ולפעמים צריך לעזור להם לקרות. הרב לביא, שכתב רבות בנושאים אלו, מנסה בספר גדוש ועמוס כל טוב (וגם כבד, מדובר בהפקה יוקרתית והדפסה משובחת – כמו שצריך לכבוד שבת), ייתכן שקצת גדוש מדי, “לתקוף את הבעיה” מהרבה צדדים, בבחינת שכל אחד יצליח למצוא לעצמו משהו. בין אם אלו כמה שורות שהם מעין סיפור מהחיים, בין אם בדבר תורה קצר, שמתמקד בדילמות שעלו, בין עם קטעי העשרה שזכו לכינוי “הידעת”, סיפור קצר בסגנון הסיפורים החסידיים ושאלות לדיון סביב השולחן. התוצאה היא מרתקת גם אם מעט אקלקטית, אבל ייתכן שהבחירה לעשות זאת נובעת מכך שגם ביום החול…

“קציר הארגמן” הוא קלאסיקת מתח שעיצבה את הז’אנר כולו ומהווה חובת קריאה לחובבי ספרות המתח. איש קשוח מגיע לעיירה מושחתת ועושה שם סדר, בספר שהיווה השראה גם למערכון הספגטי הידוע “בעבור חופן דולרים”. שמו של הבלש נשאר עלום, יש לו עשרות זהויות שונות בהן הוא משתמש לפי הצורך והוא עובד בסוכנות קונטיננטל. באותם הימים, ראשית המאה העשרים, הכוונה היא לסוכנות הבילוש פינקרטון, שאמנם הייתה פרטית, אבל הוקמה על ידי ראש השירות החשאי בתקופת לינקולן, ולמעשה נחשבה בצורה מסוימת לסמכות של רשויות החוק. אנשיה יכלו לעשות פחות או יותר מה שהם רוצים. הבלש מגיע לעיירה בדיוק בזמן לגלות שהלקוח שהזמין אותו נרצח, ומסיבה שלא תהיה מובנת לנו לעולם, במקום לעשות סיבוב פרסה ולהיעלם, הוא נכנס לעומק הסבך הבוצי בין כל אנשי העולם התחתון והמשטרה בעיירה שבה שכולם יודעים יותר מדי על כולם, כולם רוצים לסלק את כולם, וכל אחד רוצה לשמור על עצמו. בעיירה זו אין חוקים, והחוק מגיע לאותו מקום שהאקדח שלך מגיע אליו. כמתחייב מהתקופה והסוגה, חוץ מהבלש תהיה את הפאם פאטל, זונת צמרת במקרה הזה, שהאינטרס העיקרי שלה הוא כסף. פחות אהבתי את העיצוב והשימוש בבינה מלאכותית לכריכה, שכן דמותה נראית הרבה יותר מודרנית מתקופת הספר. עוד דברים שלא תמצאו בספר הוא פיתוח רגשי של הדמויות. כפי שכתבתי,…

ג’רמי דה סילבה, פליאואנתרופולוג , מוביל אותנו במסע מפותל ומרתק דרך יבשות ועידנים בנסיון להבין מדוע המין האנושי החל ללכת על שתי רגליו. דרך התחקות על שלדים ומאובנים לארוך מיליוני השנים האחרונות, ותוך ניסיון לבנות איזה עץ התפתחות אבולציוניות, דן דה סילבה ברוב ההשערות שהיו קיימות בנושא מאז החל להיחקר, ומציג את הקשיים והיתרונות של כל השערה. הנושא מעניין, סבוך, וכל עצם קטנה יכולה להפריך או לאשש תאוריות. המדענים חולקים על לא מעט דברים בנושאים אלו, וחלקם גם לא ששים לשתף את ממצאיהם. דה סילבה מוביל את הסיפור גם לפי התפתחות המחקר, אם מציאת שלדים, חלקם מפורסמים מאד כמו לוסי, חלקם מפורסמים הרבה פחות, וגם דרך התפתחות המין האנושי, לסוגיו השונים, והיו לא מעט כאלו לאורך השנים. אחת השאלות המרכזיות היא מה התועלת ליונק בהליכה על שתי רגליים, ומדוע בני אדם אימצו התנהגות של לטאות וציפורים? החסרונות מרובים – החל מבעיות בעמוד השדרה, בעיות בהריון ובלידה, מבנה כף רגל שונה ועוד. הכרתי כמה תשובות, כגון שהליכה על שתיים בערבות עשב גבוהות מאפשרת לזהות טורפים מרחוק או שהאדם אמנם לא יכול לרוץ מהר אבל בהליכה על שתיים יכול לרוץ הרבה זמן (ראו נולדנו לרוץ) אולם דה סילבה מראה שכל ההסברים האלו הם בעיתיים כאשר לרוב כל שלד ומאובן שנמצא פותר כמה…

לפנינו מהדורה בתרגום חדש של חנן אלשטיין ליצירה הקלאסית של היינריך בל משנות השישים. עיקרו של הספר, הוא לילה אחד שמהווה נקודת מפנה בחייו של האנס שניר, מוקיון שהרס לעצמו במו ידיו את הקריירה, ובמשך הלילה יוצר קשר עם משפחות ומכריו ומנסה לבוא בחשבון עם כולם, עד קבלת החלטה שתשנה את חייו. נתחיל בעיסוקו של שניר. למילה ליצן וריאנטים מרובים ולכולם משמעות שונה ודקויות התלויות גם במקום ובשפה: בופון, ארלקינו, פלייצ’י, פיירו ועוד תמונת הכריכה תעזור מעט להבין שיש לנו את טיפוס הליצן העצוב, זה שפניו לבנים אולם עיניו דומעות, ומקריאת הספר נראה ששניר עוסק בעיקר במערכוני פנטומימה מבדרים ואולי גם מעט להטטנות ומה שהכי קרוב לתואר “פיירו”. מסע ההרס העצמי מתחיל לאחר ההבנה שאהובתו, מארי, נטשה אותו באופן מוחלט ועומדת להתחתן עם אחד ממכריו. בעיניו הוא ומארי נשואים ומשכך מארי, שנהייתה גם קתולית אדוקה, כלל אינה יכולה לעזוב אותו אבל הוא היחידי שחושב כך. שניר מלא ביקורת על הקתוליות מחד, שכנראה נהייתה פופולרית בגרמניה המערבית לאחר מלחמת העולם השנייה, ועל משפחתו וחבריו, שהסתדרו היטב אחרי המלחמה תוך כדי שכיחת עברם. נראה ששני צדדי הביקורת זהים, או ניסיון דרך הדת לכפר על פשעי העבר או פשוט להתעלם מהם. בסדרה של שיחות טלפוניות ושיחה אחת פנים אל פנים, הוא מנסה להציף…

אופיר טושה גפלה לרוב כותב ספרים ארוכים ועניין אותי לקרוא נובלה קצרה שלו. בנובלה סיפור מסגרת קצר, שלפחות לפי הבנתי מתרחש בעתיד, המסופר מפי דני, שאביו נטש את הבית בילדותו ומקבל שנים אחר כך הודעה על מותו, לבין מרכז הסיפור, ובו מעין יומן של האב, אוריאל, המתאר את תהליך השקיעה שלו, ולהבנתי מתרחש פחות או יותר עכשיו.ישראל נמצאת במצב של מיתון כאשר יותר ויותר אנשים מתקשים בפרנסה בסיסית. הקורונה מוזכרת, האסון והמלחמה לא. אין לי דרך לדעת האם הנובלה נכתבה עוד לפני ומפורסמת רק כעת, או שמא ההתעלמות מהאסון והמלחמה מכוונות, אבל נמצאות לחלוטין ברקע העלילה. בתוך כך נמצא אוריאל, שהוא בעיסוקו מורה למתמטיקה, עיסוק שהוא שונא, ובנפשו איש ספרות. גם המתח בין ההומניסטי לריאלי משמש כאן כביקורת ומחאה על המציאות, על הנהירה להייטק ועל הקריסה של מדעי הרוח. כלומר הקושי הכלכלי הוא רק מאפיין אחד של קריסה מוחלטת של החברה. גם אוריאל חווה קריסה ומתוך קפריזה הוא מתפטר בלי מחשבות על העתיד. עבודה אחרת? הקיום היומיומי? כל אלו לכאורה לא מעניינים אותו. לא ברור מה הוא רוצה. חופש מדומין כלשהו. בעקבות לחץ מאשתו הוא מנסה להתפרנס קצת משיעורים פרטיים אך ללא הועיל. בלי קשר, דני באותה תקופה, לא יוצא מהחדר. למה ומדוע נגלה רק בהמשך, וגם הסיבה לטעמי, פחות…

גוטפריד וילהלם לייבניץ היה איש אשכולות ענק, ששלט כמעט בכל תחומי הידע שהיו קיימים בתקופתו ושלא היה תחום במדעים ובפילוסופיה שהוא לא עסק בו. אם כך, יש לתמוה מדוע כתבים מעטים כל כך של לייבניץ תורגמו לעברית וגם ספרים עליו כמעט ואין בנמצא? בצירוף מקרים הופיע סמוך לספר זה תרגום עבודה חשובה של לייבניץ “תאודיציאה” (הוצאת מאגנס, תרגום מלטינית על ידי יונה גונופולסקי). בספר שלפנינו עוסקים בה בפרק השלישי. לייבניץ היה אדם דתי, עד כמה איני יודע, בזרם הפרוטסטני-לותרני. דתיותו לא הפריעה לעבודתו המדעית והוא לא ראה סתירה בין הדת למדע וניסה תמיד לשלב ביניהן. תיאודיציאה בתרגום לעברית פירושה “הצדקת האל”. לייבניץ המציא את המונח הזה, שגם כיום נעשה בו שימוש והספר עוסק, בהפשטה, בשאלה “איך אלוקים הטוב בורא עולם עם רוע”. חשיבות נושא זה אצל לייבניץ נרמזה כבר בכותרת המשנה של הספר “הטוב בכל העולמות האפשריים”, משפט בעל חשיבות רבה בפילוסופיה שלו. לא נרחיב בתשובותיו של לייבניץ, חלקן נמצאות בספר, אולם חלקים מרעיונותיו מזכירים רעיונות דומים ביהדות. אני אסתכן בניחוש שמרבית הקוראים זוכרים את שמו של לייבניץ בהקשר הפיתוח של החשבון האינפיניטיסמלי במקביל ובנפרד מניוטון, ואת העימות על הבכורה למי שייכת התגלית. כיום ברור ששניהם פיתחו בנפרד ולא היו העתקות אולם הוויכוח נמשך עשרות שנים (חלופת המכתבים הישירה בין…

לבני אדם יש רתיעה קשה מחרקים. איכשהו הפרפרים הם יוצאי דופן, אבל אפילו העשים, קרובי משפחה כמעט זהים שלהם (אין הבדל) זוכים ליחסי ציבור גרועים בהרבה, בגלל שאין להם צבע? על תיקנים, או רימות של זבובים (זה באמת מגעיל) אני כבר בכלל לא מדבר. יותר מדי אנשים יראו את הספר הזה ומייד יגידו איכס, כסוג של אינסטינקט. אז ביקשתי מג’מיני שיכתוב משהו האם הפחד והרתיעה הם בגנים שלו או נרכשים במהלך הילדות, בעקבות תגובות היסטריות של ההורים? בכל הנוגע לפחד מחרקים, או בשמו המקצועי אנטומופוביה (Entomophobia), השאלה האם הוא מולד או נרכש היא מורכבת ומעסיקה חוקרים רבים. התשובה המקובלת כיום בפסיכולוגיה היא שזהו שילוב של נטייה מולדת ואבולוציונית יחד עם למידה והתניה מהסביבה. התיאוריה האבולוציונית: נטייה מולדת לפחד? קיימת סברה חזקה כי בני אדם פיתחו במהלך האבולוציה נטייה מולדת ומהירה יותר לפתח פחד מגירויים מסוימים, ובכלל זה חרקים. חרקים רבים עלולים להיות מסוכנים: הם יכולים להכיש, לעקוץ, להעביר מחלות, או לרמוז על סביבה לא נקייה. פחד מגירויים כאלה העניק יתרון הישרדותי לאבותינו הקדמונים. למידה והתניה: הפחד הנרכש אף על פי הנטייה המולדת, הפחד הספציפי והעוצמתי מחרקים נרכש ברוב המקרים באמצעות חוויות חיים שונות: שילוב הגורמים והשפעתם השילוב בין הנטייה המולדת לבין הלמידה הוא שמסביר את התנהגות הפחד. הנטייה המולדת יוצרת…

שמחתי מאד לראות ספר חדש של הרב שטיינזלץ שהלך לעולמו לפני כחמש שנים. הספר נכתב ונערך על ידי תלמידו הרב מאיר הנגבי, מתוך שיחות ושיעורים שהרב לימד, והעורך השתדל לשמר את סגנונו הייחודי של הרב ככל שניתן. כותרת הספר מעידה על תוכנו במדוייק. למרות הדגשת המונח הקבלי “ספירות”, הספר הוא ספר בחסידות והוא מציג את השפעתה של התורה הקבלית, קבלת האר”י בעיקר דרך ספר עץ החיים של ר’ חיים ויטאל, על החסידות בכלל ובעיקר על חסידות חב”ד. זו מסגרת הספר, ורצוי להגיע אליו עם ידע מסוים בקבלה ובחסידות. איני מומחה בתחומים אלו הדורשים לימוד והעמקה, אולם לפחות לגבי הקבלה, מעבר לתוכנה מעניינת גם צורתה ומטרתה, שהיא המכונה תורת הסוד, והיא למעשה הדרך להבין וליצור את הקשר בין האינסופי, שאפשר לכנותו גם האלוקי, או הטרנסצנדנטי לבין העולם הסופי. המסלול הקבלי העושה זאת מתואר בקצרה בחלקו האחרון של הספר, שיכול לשמש כמבוא ומתאר צעד אחר צעד את המסלול החל מהאינסוף, דרך הצמצום, העיגולים והיושר, העולמות הקדומים, העולמות העליונים עד לעולם שלנו. הדיון בנושאים אלו קצר ותמציתי, אולם נותן תמונה כלשהי. הספירות עצמן הן מעין תבניות לתכונות או מידות. מדוע דווקא אלו הספירות? הספר לא דן בכך, ולרוב הן מופיעות כנתון, אולם אעיר שלכולן רמזים בתנ”ך, לרוב בספרי החכמה כדוגמת איוב ומשלי. לפי…

אתחיל את הסקירה על “מתנה וצלקת” בפרט קטן, אך צורם: השימוש במילה “שביסים”. סופרים יקרים, הגיע הזמן להניח לשפתה של השטייטל מהמאה ה-19 ולפנות אל ההווה. בעידן שבו נשים דתיות חובשות מגוון כיסויי ראש (שמחיריהם יקרים למדי) – מטפחות מסוגננות, פאות מהוקצעות , כובעים מעוצבים ואף סרטים – המונח “שביס” מרגיש אנכרוניסטי ומעיד על בורות במקרה הטוב או התנשאות במקרה הפחות טוב. אחרי שסיימנו לפרוק את מה שהפריע, אפשר לעבור למה שכן עבד – ובראש ובראשונה: המבנה. הספר מציג שתי נובלות שחולקות תמה משותפת, וזו בחירה שמצליחה לשרת את הספר באופן יעיל. הנובלה היא סוגה שזוכה לעיתים לביקורת – וחבל. יש לה יתרונות ברורים, ובעיניי לא מעט רומנים בני זמננו היו יוצאים נשכרים אילו נכתבו בפורמט מצומצם יותר, כזה שמאלץ את הכותב להתרכז בעיקר ולוותר על התרחבות מיותרת. רומנים רבים היו נשכרים אם היו יוצאים כנובלה ולא מתנפחים בצורה חסרת טעם וריח לספרים עבי כרס המכלים את זמנם של הקוראים לריק. התפיסה כאילו נובלה היא יצירה של סופר שאינו מצליח לכתוב רומן מלא ועשיר היא שגויה בעיני. ההיפך הוא הנכון: רומן ארוך הוא לא פעם תוצאה של סופר שאינו מצליח לכתוב קצר ולעניין. לפנינו שתי נובלות – קצרות, תמציתיות וממוקדות – שתיהן נעות סביב התמה של נתינה אולם כזו שמובילה…