ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ספר חדש בסדרת התרגומים המחודשת לספרי התעלומה של אגתה כריסטי והפעם דוד ריצ’רד הערירי ששכל את בנו יחידו מת ומשאיר ירושה ענקית. שום דבר לא נראה חשוד אולם הערה כלשהי גורמת לתהייה האם מישהו מהיורשים רצה “לזרז” את הטבע? מעבר לכך, כל מילה נוספת (כולל הכיתוב בגב הספר שהפעם אשמיט מהסקירה) תהיה מיותרת ובכל זאת בלי ספויילרים יש בסקירה זו רמז או שניים. בספריה של כריסטי לכל משפט יש חשיבות. בספרים עומס פרטים ורובם חסרי משמעות ורק מהווים הסוואה למשפט או שניים שפותרים את כל התעלומה, משפטים שכמובן מפספסים במהלך הקריאה, אולם בסיומה יש להודות כי הם היו שם כל הזמן. לכו תמצאו מחט בערמת שחת, ושיטה זו של העמסת מידע להסוואת המידע הערכי פועלת היטב גם בימינו. למעשה אחד מספריה הקודמים של כריסטי עוסק בעצמו בכך. כרגיל החקירה תקועה ופונים לפוארו הקשיש, אלא שהפעם פוארו לא מנהל ממש חקירה אלא פועל על בסיס אינטואיציה ומחכה לראות כיצד יתפתחו הדברים ומי יכשל בלשונו. מבחינה זו הספר מעט שונה מספרים אחרים וגם כקורא, שמתי לב להטעיות מרובות, וגם לכמה נתונים שהיו חשובים ומשמעותיים, אולם הייתי צריך לחכות לגראנד פינאלה הקבוע בו פוארו אוסף את כולם, מספר את מה שהוא חושב, עם או בלי הוכחות, והפושע בצורה שקצת פחות משכנעת בימינו, מתוודה…

ספרו של הרב אורי ליפשיץ פותח לנו חלון הצצה למה שמתרחש ביומו ובמוחו של רב קהילה. הספר מביא נושאים שעלו במהלך התקופה בה כיהן הרב אורי ליפשיץ כרב קיבוץ טירת צבי. ספרות השו”ת היא ספרות ענפה, אבל ספרות העוסקת בחוויה האישית של הרבנות נדירה יותר ואני נזכר כרגע רק בספר “שררה שהיא עבדות” מאת הרב משה לוונטהל שנכתב לפני שנים רבות, כספר דומה באופיו (ומומלץ מאד). כמו כן נעיר כי רבנות בקיבוץ או מושב שונה מהותית מרבנות בקהילה עירונית או ביישוב שאינו חקלאי. בקיבוצים ומושבים יש המון סוגיות שבמקומות גדולים יותר מתחלקים על פני יותר אנשים, אולם רב בקיבוץ (וביישוב) אחראי גם על העירוב וגם על המקווה וגם על עשרות נושאים חקלאיים שונים ומשונים, אחריות שמצריכה ידע רב ובגלל אופיו החברתי של הקיבוץ, גם תפקידו של הרב כפסיכולוג מקבל משנה תוקף. המילה “שאלה” מופיעה בכותרת הספר וכותרת המשנה שלו היא “סיפורה של פסיקת הלכה”, וכל פרק עוסק בשאלה הלכתית מסוימת, אבל יהיה זה שגוי להתייחס לספר כחלק מספרות השו”ת. למעשה אומר, ואדגיש שזו מחמאה, שהחלקים ההלכתיים של השאלות והתשובות, ככל שהם מרתקים בפני עצמם, הם דווקא החלקים הפחות מעניינים בספר. נראה לי שגם הרב ליפשיץ והעורכים הבינו זאת והזיזו חלקים מהדיון ההלכתי לסוף הספר לפרקי הרחבות, לאלו המעוניינים בהעמקה נוספת….

הרב שרלו עוסק שנים רבות בנושאי האתיקה, ואחד מספריו האחרונים עסק בפרט באתיקה של המחלוקת, נושא מהותי למדי לחברה הישראלית, שאוהבת מחלוקות ולא יודעת איך לנהל אותן, כפי שאנחנו חווים היטב בשנים האחרונות. ספרו החדש כללי יותר ומכיל פרקי עיון כלליים בנושא האתיקה והמוסר ביהדות לצד פרקים בנושאים ספציפיים בהם הוא נכנס יותר לעומק הדברים. במקומות רבים, הרב שרלו מפנה לספרים וחיבורים אחרים שכתב והוא מרבה להביא מדבריהם של הרמב”ן והרב קוק במהלך הספר. הספר נפתח בשלושה פרקים קצרצרים, שאולי היה כדי לאחדם לפרק אחד של מבוא, המתארים חלק ממטרת הספר, דנים בשאלה מדוע נעשה השימוש במונח אתיקה ולא במונח היהודי “מוסר” ופרק שכותרתו “קיומה של אתיקה”, והאם היא בכלל קיימת, או מה שמכונה המוסר הטבעי. לאחר מכן מופיע פרק ארוך שכותרתו “הכרת התורה במוסר העומד בפני עצמו”. כותרת פרק זה, מטעה מעט מאחר והוא עוסק בהוכחות שונות ומרובות לכך שפרקי התורה שאינם רק מצוות מחייבים בהיבט המוסרי. בעיני אין בכך מוסר העומד בפני עצמו, אלא מוסר המגיע מהתורה אך אינו מצווה במפורש. מוסר העומד בפני עצמו, הוא אולי אותו  “מוסר טבעי”. דעתי בקצרה היא שהתורה מניחה אותו כקיים, שהרי היעדרו של אותו מוסר, הוא הגורם לקב”ה לכעוס על קין, שלא קיבל שום ציווי שאסור לו להרוג נפש, ולאחר מכן…

פרודנס צ’יילדס נמצאת עמוק במשבר אמצע החיים ומתחילה לפתח מלנכוליות. בעלה חושב שהפסנתר הישן שלה, זה שלמדה לנגן עליו והייתה איתו ילדת פלא, כזו שמופיעה בפני מלכת אנגליה יעודד את רוחה והוא מצליח למצוא ולהביא לה אותו. במקביל בעלה לשעבר של פרודנס, סתם טעות שהיא עשתה כשהייתה צעירה מאד וביטלה אותה עוד יותר מהר, מנסה לסחוט אותה. יש לה גם יריבה מקומית עם חשבון ארוך ארוך מאיזה אירוע שפרודנס אפילו לא יודעת עליו. במקביל אלכסיי פטרוב, פסנתרן צעיר ממוצא רוסי במשבר משלו, אבל בתור ילד שחונך בנוקשות הוא חווה משבר של גיל ההתבגרות בגיל 22. הוא רוצה להיות הפסנתרן הטוב בעולם אבל במקום לנגן עם הפילהרמונית של ניו יורק את הקונצ’רטו של רחמנינוב/שופן/ברהמס/בטהובן, הוא הגיע להנחייה של תוכנית ריאליטי בה מתחרים נגני פסנתר, תוכנית שאיכשהו זכתה להצלחה עצומה ועכשיו הוא עצמו אמור להתחרות בה בתוכנית מיוחדת. מנתוני פתיחה אלו, העלילה מסתבכת בקומדיה משעשעת של טעויות ולעתים אבסורד בה פרודנס נהיית בעצמה המתחרה מול פטרוב וצריכה להתמודד עם בעלה לשעבר הסחטן, עם הקשיים הנפשיים שלה ובעיקר עם החרדה בהופעה בפריים טיים מול עשרות מיליוני צופים. גם פטרוב מגלה שלהיות מנחה התחרות הוא דבר שונה מאד מלהיות מתחרה ונכנס ללחצים בעצמו. שניהם ימצאו חברים חדשים שינחו אותם בדרכם ויגלו כוחות שלא ידעו…

את משפט הפתיחה של הספר “קטיה היא אישה מוחזקת” לא בדיוק הבנתי. למזלי הוא מוסבר עוד בעמוד הראשון. קטיה היא בחורה צעירה שאוליגרך רוסי מהדרג השלישי מחזיק אותה. לכאורה יש לה דירה, הכנסה, וזמן פנוי לעצמה. למעשה היא בסוג של כלא, מנותקת ממשפחתה. הספר נע בין העבר, איך בכלל הגענו למצב האומלל הזה, לבין ההווה הסיפורי, בו הבדידות רק מתעצמת עקב מגפת הקורונה, ולפיצוץ הבלתי נמנע מאחר ואשתו של האוליגרך, דמות מרכזית ברומן, לא בדיוק מתלהבת מכל העניין. חלק העבר של הספר מספר על שלושה דורות של נשים שחיות יחד בקייב. אנה הסבתא, שבעצמה גודלה על ידי סבתה שדי שנאה אותה מסיבות שיתבהרו רק באמצע הספר, וגם היא לא הצליחה במיוחד בתחום המשפחתי. נכדתה היא קטיה ועליה היא מנסה לגונן יותר, במיוחד שאמה של קטיה, הבת של אנה, לא מסוגלת לתפקד בתור הורה. שלוש הנשים חיות ביחד את החיים הפשוטים עד שצייד דוגמניות מתלהב מיופייה של קטיה והיא נעשית בגיל 14 דוגמנית צעירה ואז גם מצליחה, ופתאום מתחוללים שינויים במשפחה. לקטיה יש כסף ולא מעט ממנו, בוודאי במונחים יחסיים, אבל הקריירה פוגעת בנורמליות של נערה מתבגרת. לאחר כמה שנות קריירה היא מגיעה לתצוגות אופנה שבהן יש דרישות נוספות לאחר התצוגה, ואמנם היא התגלגלה לאוליגרך יחסית נחמד, אבל כמובן שמערכת יחסים…

In Medias Res –”הומרוס התחיל את הסיפור שלו אין מדיאס רס שזה באמצע הסיפור. הוא התחיל בשנה התשיעית של המלחמה עם אכילס הגיבור שיושב באוהל שלו כועס. ומאז מספרים ככה הרבה הרפתקאות גדולות. בילי הרים מבט אל אחיו. אני די בטוח שאנחנו כבר בהרפתקה, אמט. אבל אני לא יכול להתחיל לכתוב אותה עד שאדע איפה האמצע”.  כך אומר בילי בן השמונה לאחיו הגדול כאשר זה שואל אותו מדוע אינו מתחיל לתעד את ההרפתקה שלהם והנה גם סקירה זו מתחילה מהאמצע. “לינקולן אקספרס” הוא שמה של הדרך הראשונה בארצות הברית שחיבה את המזרח למערב מטיימס סקוור ועד סן פרנסיסקו בכביש ארוך ארוך, שלאורכו מתנהל הסיפור שלפנינו. עשרה ימים במסע בכביש בארצות הברית של שנות החמישים בספר שהוא מחווה לכל ספרי המסעות מהתקופה הזו עם נגיעות לימינו. אמט בן ה-18 מסיים לרצות עונש במוסד לעבריינים צעירים ואפילו מקבל קיצור מסוים של העונש לאחר שאביו מת. אין לו מה לחפש בעיירה הזניחה מורגן נברסקה בה יש לו כמה אויבים שלא יתנו לו לחזור אפילו היה רוצה. אביו היה חקלאי כושל שהשאיר הרבה חובות, והוא רוצה לאסוף את כל מטלטליו המעטים, את הסטודבייקר הפרטית שלו שניצלה מהמעקלים, ואת אח שלו ולצאת דרומה לטקסס המתפתחת. אמט מחושב מאד וטקסס לא נבחרה לחינם אלא לאחר מחשבה…

ספרה של עדינה שטרנברג נכתב במערכת בה יש שני צירים, הציר הראשון הוא ציר המועדים השנתי, והציר השני הוא המחבר בין המקרא התלמוד והמדרש. בתנועה מתמדת בשני צירים אלו, מנתחת שטרנברג את מועדי ישראל ובפרט על זיקות שיש להם למקדש. כנקודת פתיחה לדיון נעיר, שחיבור של מועדי ישראל למקדש (ולפניו למשכן) נראה לנו ברור מאליו. אמנם לאחר חורבן הבית, התפתחו מסורות ומנהגים חדשים, ליל הסדר הוא למשל אחד מהם, האמור להוות תחליף מסוים לקורבן הפסח עצמו, אבל המועדים, גם בתפיסתנו וגם במקורות התלמודיים נטועים במקדש. שבעה פרקים במסכת יומא עוסקים ביום הכיפורים במקדש, ורק הפרק האחרון עוסק ביום הכיפורים של ימינו. לכן, בתזמון מוצלח, אפשר לדון דווקא בפרקים על חג הסוכות, ובפקט בפרק על הסוכה עצמה. ארבעת המינים גם הם קשורים למקדש. לולב ניטל בשבת במקדש, זקיפת הערבות, ניסוך המים ושאר טקסי החג, אבל סוכה כל אחד בונה לעצמו בביתו הוא. נביא את מהלך הפרק לסוכות כדוגמה. בכל פרקי הספר שטרנברג מתחילה מפסוקי התורה העוסקים במועד. סוכות הוא הרגל הראשון שעוסקים בו בספר ולכן מופיעה האבחנה על הדואליות של החגים כולם כחג היסטורי וכחג חקלאי ועל יחודו הנוסף של סוכות כחג הנמצא גם בשלושת הרגלים וגם בחגי תשרי ומכאן מזכירה את המחלוקת הידועה האם הסוכה היא זכר לסוכות ממש או…

יערה קסטל מצליחה להדוף תוקף שפורץ לביתו תוך שהוא מאיים עליה ומנסה לאנוס אותו. ההדיפה מתבררת כמוצלחת יותר מדי כך שהתוקף נהרג, ויער המוצאת את עצמה בתסבוכת רצינית, שכן לא רק שהיא יודעת מי התוקף, אלא שהוא מקושר למשפחה שידיה רב לה בעולמות העליונים וגם בתחתונים, מה שהופך את חייה של יערה להיות נתונים בסכנה. העלילה נעה במהירות עצומה, כאשר דווקא כמה דמויות לא צפויות באות לעזור ליערה, אבל הקורא לא יודע אם ועד כמה הוא יכול לסמוך עליהן, ואחת מהן מספרת בהרחבה את סיפורה האישי, מימי מלחמת העולם השנייה, ובכך מבלבל את יערה עוד יותר. מחשש ספויילרים אין אפשרות לפרט יותר מדי, אבל מראש נעיר שהעלילה, לא מאד הגיונית וסבירה, אפילו בעולם המותחנים המהירים והקצביים. מאחר וזהו ספרה המי יודע כמה של קראוס-ויינר, נראה שיש קהל מספיק גדול שזה כלל לא מפריע לו , אז גם לי זה לא הפריע. הספר קריא מאד, הדפים עפים בקצב מהיר והוא אינו ארוך במיוחד, כך שיספק לקוראים כמה שעות של הנאה. עיקרו של הספר מתרחש במהירות תוך ימים בודדים ומשאיר ליערה כמה דילמות לא פשוטות. בנקודה זו היה אפשר לסיים את הספר ולהשאיר סוף פתוח לגבי הדילמות, וגם לגבי סיפור האהבה שנרקם בינתיים ולא ממש התממש אבל קראוס-ויינר חוסכת זאת מהקורא ובפרקים…

ספרה המרגש של עפרה לקס מביא סיפורי גבורה מהשביעי באוקטובר. משהו בכריכה שלו משך את תשומת ליבי באופן מיוחד. אבני הפסיפס הכחולות המשתלבות הזכירו לי את פסיפס השמיים באנדרטת הזיכרון במגדלי התאומים. אולי ככה צריך להיראות אתר הזיכרון המרכזי לאירוע הנורא, כאשר ייבנה. להיות מעין מודל של יישובי העוטף כאשר המבקרים נעים גם במרחב וגם בזמן מנקודה לנקודה. לאחר עיון בספרה של לקס, הבנתי שהספר עצמו בנוי במתכונת דומה ומעבר לספר משמש גם כאתר זיכרון. לא קל לקרוא את הסיפורים שכל אחד מהם, לצד גילויי הגבורה, מציף את הצער העצום על האובדן ועל אלו שעדיין בשבי ועל השבר בחברה הישראלית שחלקים ממנו נרפאים וחלקים אחרים בו אולי מעמיקים. פרט לאבני הפסיפס הכחולות מופיעות בכריכה גם חמש ידיים מושטות אחת לשנייה. ארבע ידיים נראות כקוראות לעזרה ויד אחת באה להושיט את העזרה. לצערנו הרב, היו מעט מדי כוחות, מעטים מול רבים ולא היה ניתן לסייע לכולם. הספר מביא כמה סיפורים מתוך רבים, של אלו שניסו, של אלו שנענו לקריאה ובלי תירוצים והתלבטויות פשוט הגיעו, בכל הדרכים האפשרויות, למקום שבו צריך אותם, פעלו ככל יכולתם וחלקם גם שילמו בחייהם. חיילים, חברי כיתות כוננות, שוטרים, אנשי רפואה ואזרחים. כל פרק נפתח באקספוזיציה קצרה המציגה את הדמויות ואת המיקום של הסיפור וגם, על מנת…

אילעאי עופרן הוא רב קיבוץ, פסיכולוג, ראש מכינה קדם צבאית, פובליציסט, אושיית רשת בפייסבוק וגם נכד של ישעיהו לייבוביץ. כל ההיבטים האלו באים לידי ביטוי בהרצאותיו ובשיעוריו (ואלו לרוב מושכות קהל גדול) וגם בספריו. סדרת ספריו “עת לדרוש” היא על סדר השנה והכרך שלפנינו עוסק באלול ובימים הנוראים. אמנם חלקו הראשון של הספר כותרתו אלול, שכבר עבר וגם ראש השנה עבר, אולם פרק אלול מתאים וראוי גם לעשרת ימי תשובה ולכן סקירה זו אמנם מתפרסמת באיחור מה, אבל עדיין רלוונטית לשבוע זה. כהערכה כללית אומר שנהנתי מאד מהספר והוא ליווה אותי בימי ראש השנה. הרעיונות המובאים בו חשובים והם מותאמים לימינו אנו בעיצומה של המערכה הקשה. את הפרק על יום הכיפורים אני שומר לקריאה עיצומו של יום. הפרקים עצמם קצרים אולם גם בהם מצליח עופרן, מתוך חדות מחשבה ומבט נוכח להביא תובנות חדשות ואף לבצע מהלך המכונה לעיתים בישיבות “חקירה”, בה מנסים לעמת שתי תפיסות לגבי אותו עניין ולראות אילו צדדים של העניין כל אחת מהן תופסת, ובמידת האפשר לבצע סינתיזה כלשהי. בספרים מסוג זה דרכי היא לבחור פרק לצורך הדגמה ולדון בתוכנו בתוספת הערות שלי. בחרתי בפרק “פרדוקס הסליחה” אך נגלוש גם לפרק שבא אחריו וכותרתו “כפרה או תשובה? – מאשמה לאחריות” שכן בעיני הם יחידה אחת ומשמותיהם כבר…