“מרסו, חקירה נגדית” הוא ניסיון מסקרן לכתוב רומן המתכתב עם רומן אחר. דאוד כמאל כותב את גירסתו לרומן “הזר” של קאמי מנקודת מבטו של אחיו של הערבי שנרצח. התלבטתי אם לחזור ולקרוא את “הזר” טרם קריאת הספר והחלטתי שמה שאני זוכר ממנו, והקריאה האחרונה הייתה לפני כעשרים שנה, תספיק. באופן מפתיע מה שזכרתי הופיע בדיוק כסיכום של הספר: “צרפתי הורג ערבי ששוכב על חוף ים שומם. השעה שתיים אחרי הצהריים, קיץ 1942. חמש יריות ואחריהן משפט. הרוצח נידון למוות מפני שלא קבר כראו את אמו ודיבר עליה באדישות רבה מדי” (עמ’ 67). זה כמובן תיאור פשטני של הזר, כפי שדאוד כותב בהמשך, אבל לקריאה בספר שלפנינו זה מספיק בהחלט ואפשר לקרואו בצורה עצמאית בלי לדעת יותר מכך על “הזר”. אלג’יריה הייתה נתונה שנים תחת כיבוש צרפתי. כיבוש אמיתי. קולוניאליזם כמיטב המסורת האירופאית של המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, קולוניאלזים שכדאי להתנער ממנו מדינות אירופה אוהבות להאשים אותנו, אבל את כאמל דאוד זה פחות מעניין. במישור הראשוני הוא רוצה להציג סיפור אנושי. לנרצח ב-“הזר” אין שם. הוא תמיד הערבי. הוא אפילו לא אלג’יראי. בשביל הצרפתים כל הערבים אותו דבר – אלג’ראי, מרוקאי, לבנוני או סורי, כולם ערבים. ושם פרטי, או שם משפחה, ביוגרפיה או פרט אחר מזהה? שום פרט. וכאן הספר בא…
