ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ג’ין טיילור מתאלמנת במפתיע מבעלה גלן ומכאן מתחיל מחול השדים. ג’ין עכשיו חופשייה משוחררת ולא חייבת כלום לאף אחד. או ככה לפחות היא רוצה שנאמין. המתח בספר אינו מה יקרה, אלא הניסיון לדעת ולהבין מה קרה. ההווה של הספר קצר, ימים בודדים, מהרגע שעיתונאית שאפתנית מצליחה להיכנס לביתה של ג’ין ולשכנע אותה לספר את סיפורה ועד שהסיפור יוצא. אבל האם הוא הסיפור האמתי? בכלל לא בטוח. גלן כבר מת וג’ין מספרת מה שהיא רוצה, והתמונה עגומה. בעל אובססיבי, שלטן וחונק. הנה היחס שלו אליה: הוא בעל משרה טובה ומכובדת (לכאורה, רק לכאורה, בפועל הוא סתם לא יוצלח) ואילו היא – סתם ספרית, לא מקצוע מעניין שעושים בו משהו. לא פלא שג’ין מרגישה בעיקר הקלה כאשר גלן נעלם מהתמונה, אבל למה בכלל עיתונאים וצלמים צובאים על פתח ביתה של מי שהיו נראים כאחד הזוגות המשעממים ביותר הקיימים? כולם רוצים מידע על פשע ישן ולא מפוענח שנקשר לגלן וג’ין. עכשיו גלן מת וג’ין אולי סופסוף תספר מה היה, אחרי כל השנים בהם הייתה האשה הטובה, הכנועה, הצייתנית העומדת לצד בעלה באש ובמים, בטוב וברע, עד שהמוות הפריד ביניהם. וכולם רוצים לשמוע את הסיפור ונראה שרק עיתונאית אחת מצליחה לעבור את מעטה החשאיות ולקבל את אמונה של ג’ין אבל אנו מגלים שג’ין “לא פראיירית”…

כבר מתמונת הכריכה יודעים שאין סוף שמח –  סיפורה של שרלוטה סלומון הוא טראגי. שרלוטה, צעירה ברלינאית, אומנית מוכשרת ובעלת יצירה ייחודית (ובספר מופיעות כמה מיצירותיה), נספתה בגיל צעיר, וזאת לאחר שברחה מברלין לדרום צרפת, אולם נתפסה שם בעקבות הלשנה. אני קורא הרבה ספרים העוסקים בשואה. חודשיים לפני קריאת הספר ביקרתי בברלין לרגל הנחת  שטולפרטיין לסבא וסבתא רבא שלי  ובין היתר, ביקור מצמרר בבית ועידת ואנזה, אותו סיכמתי במילים הבאות: “מושג הטומאה הוא די זר לנו. אנו לא מבינים אותו, ולא מרגישים אותו. כתוצאה מכך אנו נוטים ליחס טומאה לדברים “מכוערים/מלוכלכים/מגעילים” וכו’. אבל לא, דווקא הדברים היפים ביותר יכולים להיות טמאים. ולמרות שהשכל לא מבין את זה, הנשמה מרגישה. וכך כבר כשאתה נכנס בשערי הבית הזה, שיופיו מדהים, אתה מרגיש הרגשה מוזרה בנפש פנימה. הרגשה שקשה לקרוא לה בשם מרוב שהיא זרה לך. אתה מרגיש טומאה. והטומאה עולה ובוקעת, שער אחרי שער וכאשר אתה נכנס לבית כבר עברת מזמן מ”ט שערי טומאה, והנפש רק רוצה לברוח משם. טמא! טמא! היא זועקת. והשכל לא מבין – איך בית יפהפה כל כך בגינה יפה כל כך על אגם יפה כל כך יכול להיות טמא כל כך. ואתה ממשיך ונכנס לחדר מספר 9 , והנשמה זועקת ואתה נמצא בשישה מיליון שערי טומאה.” ולאחריו קראתי את הספר “ועידת ואנזה והפתרון…

טולסטוי כנראה ידע מה הוא אומר והספרות תמשיך להיות מלאה בתיאורי משפחות אומללות. הספר “עיזבון” מביא את סיפורה של משפחה ישראלית מפורקת ומפוררת. הסיפור מסופר בארבעה קולות שונים, שאינם מתחרים זה בזה. כל אחד מקבל את “זמן המסך” שלו בנפרד מהאחרים ומביא את סיפורו ודרכו את העימותים עם הדמויות האחרות. אורי ויעל, הכירו הכרות קצרה ובסופה נגררו לחתונה מוקדמת ובוסרית בעקבות הריון לא מתוכנן. חשבתי שיהיו האשמת הדדיות באחריות לכניסה לאותו הריון, הריון שקיבע את שני האנשים האלו לעשרת שנות אומללות, הרבה מעבר לתקופה בה כבר היו גרושים, אולם העובדות מוסכמות והויכוחים הם על הפרשנות. כולם סבלו מאתם נישואים אומללים. בוודאי אורי ויעל ועוד יותר שני ילדיהם -הראל והילה – שרק חיפשו איך לברוח ולא ממש הצליחו. חתונה מוקדמת, מעבר לקיבוץ מבודד בנגב, אי-מימוש עצמי, עזיבת הקיבוץ לעוד מקומות, חוסר התאקלמות, הפלות, פרידות וחזרות, ניסיונות לחיות ביחד, קריירה מצליחה בהוראה, מסיבות, מחלות. פרידות. צרות. בעיות. משפטים מכוערים. מחלות. מלחמות ירושה. כעסים. מצוקה. כל דמות מתמקדת בשנים שונות של הקשר למרות שאירועים חשובים מתוארים כמה פעמים ומהווים מיני-רשומון. אורי ויעל כלפי חוץ נראים מצליחים ולאחר כמה שנים של התחלה, מתקדמים, מפתחים קריירה והיו יכולים להיות זוג בורגני שלו ומרוצה, אבל אין סיכוי שזה יקרה. המשקעים רבים מדי, הכעסים הצטברו, וההתפרצויות ימשיכו לבוא….

מספר הספר, שנשאר בעילום שם לכל אורכו, מקבל בוקר אחד שיחת טלפון. על הקו נמצאת לוסיאנה, מישהי שהוא העסיק לפני עשור במשך חודש אחד בלבד, והיא רוצה לראותו בדחיפות. הסקרנות הורגת את החתול ולמרות שלא ברור לו כלל מה היא רוצה ואיך הוא יכול לעזור לה, הוא מסכים להיפגש איתה ומוצא את עצמו נשאב למערבולת: “למה נעניתי כשהכל בתוכי אמר לי לסרב? למה לא נפטרתי ממנה באמתלה כלשהי ולא התרחקתי ממנה אלף קילומטרים? יש רגעים בחיים, רגעים מעטים, שאדם מרגיש שהגיע לפרשת הדרכים המסחררת, הגורלית, של מעשה קטן. החורבן העצמי האורב מאחורי החלטה סתמית. ידעתי באותו ערב, מעל לכל דבר אחר, שאסור לי להקשיב לה עוד, ואף על פי כן כאילו אין בכוחי לעמוד מול האינרציה של המחלה או של הנימוסים הטובים, קמתי על רגלי כדי לצאת אחריה אל הרחוב” (עמ’ 58) לוסיאנה פגעה פעם בסופר אחר, קלוסטר, ומאז היא חוששת מנקמתו. כמו בסרטי “אני יודע מה עשית בקיץ האחרון” שהקורבן מגיח ומחסל את כל אלו שפגעו בו, כך גם היא מאבדת את קרובי משפחתה וחוששת לחייה. המספר שמוצא את עצמו מעורב שומע גם את דברי הצד השני, והקורא אינו יודע למי להאמין, כאשר הספר מגיע בקרשנדו לסיומו. הדמויות כולן בעלות מסתורין. המספר בעילום שם ולא יודעים עליו כמעט דבר….

עדות רבות בעם ישראל, לפחות כמספר המדינות, המחוזות, והפלכים שמפוזרים על פני הגלובוס מהודו ועד כוש. ואולי על רקע ימים אלו של דוח ועדת ביטון, בחרתי לקרוא בספר שני בתים בקצה העיר, ספר שלפי הוצאת הספרים והשם הבדוי על הכריכה מרמז על מוצאו החרדי, המביא סיפורים של כמה מעדות ישראל המכונות “עדות המזרח” אך רחוקות כמרחק מרוקו מבוכארה (גם בהקדמה מוזכר שהביטוי כוללני מדי). הסיפורים קצרים וכולם מביאים מהווי העדה ודווקא בתקופה בו עברה עדה זו טלטולים על רקע אירועים היסטוריים (הקמת מדינת ישראל, המהפכה הקומוניסטית, עליית חומייני) ומסתיימים כמעט כולם, בעלייה לארץ ישראל (יש גם סיפורים המתחילים בישראל). בחלאב שבסוריה אנו לומדים על מנהגי העשירים להחזיק “חכם” בבית, בג’רבה אי הכוהנים אנו למדים על כיסופן של האמהות שבניהן ישרתו בבית המקדש, באשדוד אנו למדים על מנהגי החזנות בחגים ובפרס אנו נתקלים בקהילות מבודדות שאינן יודעות כמעט דבר פרט לכך שהם יהודים. בסוף הספר נאמר שהעולים לא מצאו עניין רב בתיעוד הווי ומנטליות והתמקדו בתיעוד דברי תורה, חידושים ופיוטים. ספר זה בא להשלים מעט מהחסר, שני הבתים בקצה העיר, אולי רמז הם לאותם הודו וכוש שבכל אחד מהם התקיימו חיים יהודים עירנים ותוססים. הספר מיועד ומתאים בעיקר לבני נוער צעירים אך גם מבוגרים יכולים לקוראו ולהנות ממנו – ללא שום קשר למוצאם…

בשם ספרו תחת אש, מכוון יוני שטבון לקרב בבינת ג’בל במלחמת לבנון השנייה, הקרב שנצרב בזיכרון של רועי קליין שקפץ על רימון על מנת להציל את חייליו ששהו לידו. בקרב עצמו נהרגו שבעה חיילים וגם היה קושי עצום לפנות את הפצועים וההרוגים. על תפקודו בקרב קיבל יוני שטבון את צל”ש הרמטכ”ל. יוני שטבון כיהן קדנציה קצרה כח”כ במפלגת הבית היהודי ולאחר החלטתו לא לתמוך בחוק הגיוס (החוק שהובל על ידי מפלגת יש עתיד) נדחק ממנה החוצה, ניסה לרוץ במפלגת יחד עם אלי ישי ונכשל. במבט לאחור, כאשר לפיד באופוזיציה והחרדים בקואליציה, לא נראה ברור בכלל למה מראש להתעקש על חוקים שהיום יהיו ומחר יפלו (מי אמר ליב”ה) במטוטלת הפוליטית. הספר לא עוסק בפוליטיקה הנוכחית, למרות שבין השורות אפשר למצוא סימנים לכך ששטבון ספג לא פחות אש, ואולי אפילו יותר, בקלחת הפוליטית. אמנם אש שלא נפגעים ממנה גופנית, אבל צלקות בוודאי נשארו (אפשר לקרוא על כך בראיון עם שטבון במקור ראשון) הספר מתחיל ביציאה מלבנון. אין כמעט פירוט של הילדות והתקופה המוקדמת בצבא. טוב שכך, ספרי זיכרונות שמתחילים משלב מוקדם מדי, נוטים לשעמם את הקורא. גם התיאורים המשפחתיים מצומצמים ובאים בעיקר לבטא את הקושי של קצין קרבי וצעיר ששלושה ימים לאחר חתונתו מוקפץ לשלושים יום ושהחופשה המשפחתית אותה תכננו זמן רב…

עמית נגלר כתב כמה ספרי ילדים ומנסה את כוחו ברומן למבוגרים. שם הספר נשמע ארכאי מעט. לא מפליא, מדובר בביטוי משירו של נתן אלתרמן “חיוך ראשון”, שיר אהבה לאשתו רחל מרכוס מלפני שמונים שנה. רמז ראשון לסיפור אהבה. תמונת הידיים על הכריכה מחזקת רושם זה. באה כותרת המשנה של הספר “מה היית עושה לו גילית שלא הכרת כלל את מי שחשבת לאהובת חייך?” ומרמזת לנו על מותחן נוסח הרלן קובן. שימו לכם ברקע את השיר חיוך ראשון בלחנו ובביצועו של נחום היימן ונמשיך יפתח בן ארי (עוד שם ארכאי מעט, ישר חשבתי על ארי בן כנען מאקסודוס), חוזר לחופשה קצרה בארץ בין תפקידים דיפלומטיים. יש לו שלושה שבועות בלבד עד להצבתו בבולגריה ובהתאהבות מהירה הוא מתחתן עם אלה תוך שלושה שבועות. קראנו כבר את כותרת המשנה, הבנו שהיא אהבת חייו, והבנו שההיכרות הקצרה מכסה על סודות מהעבר שייחשפו. לא רק שההיכרות קצרה, אלא שאלה נכנסת כמעט מיד להריון, וכמו שקורה פעמים רבות, יש ריחוק מסוים כאשר האישה הופכת לאימא והבעל נעדר רבות מהבית עקב עבודתו. עד כאן חלקו הראשון של הספר, סיפור משפחתי על זוגיות ומשפחה. התפנית מתרחשת לקראת החזרה ארצה, אלה נהרגת בתאונת דרכים כאשר נסעה לבקר חברה שיפתח כלל לא מכיר. יפתח השבור חוזר ארצה ומנסה לגדל את בנו…

בסוף הספר בין התודות לרשימת בעלי הזכויות, במקומות שלרוב לא מגיעים אליהם, תמצאו שמוני אנדר מקדיש עשרה אחוזים מהכנסות הספר לעמותות העוסקות בקידום ילדים אוטיסטיים וזאת לאחר שהתוודע לנושא במסגרת התחקיר לאחד מסיפוריו. מעשה יפה וראוי המלמד משהו על הסופר. האם יש בכך כדי ללמד משהו על הספר עצמו? לטעמי כן, מאחר וכל ספר ניזון ממחברו, ואם בקריאת הסיפור “לא עלינו” ילמדו עוד כמה אנשים שאוטיזם אינו מחלה גנטית ובוודאי אינו מהווה סיבה שלא להשתדך לאחות של ילד כזה, דיינו. חצי חלון חצי מראה הוא התיאור של הזכוכית השקופה בחדרי חקירות במשטרה כאשר הנחקר רואה את עצמו במראה. זה לפחות בפשט בסיפור הנושא את שם הקובץ, אבל החלון הוא אולי חלון לחברה החרדית ומראה לחברה הישראלית? לא בטוח. נהנתי מספרו הקצר של מוני אנדר והוא הזכיר לי את סדרת הספרים “מרק עוף לנשמה” ודומיו. לא עיינתי בכריכה האחורית טרם קריאת הספר (ראו למטה), ובמיוחד בחלקה האמצעי הכתוב, ולא בפעם הראשונה ככל שהדבר תלוי בכריכות אחוריות, בהגזמה היוצרת ציפיות שלא יתמלאו. הסיפורים קצרים והמדיום הקצר לא מאפשר דמויות מורכבות אמיתיות. ההתמודדיות הן די רגילות (משפחה, ילדים, עבודה, כסף) ולמרות הטוויסט הקטן שיש בכל סיפור, טוויסט חביב ומשאיר חיוך, עדיין יש הרגשה שהיה אפשר ללכת רחוק יותר, נועז יותר, עמוק יותר והסיפורים…

ישנן כמה דרכים בהן אפשר להתייחס לספר “כולם נשא הרוח”. תושבי “מעלה חשמונאי”, הישוב המתואר בספר בוודאי יגידו: “הנה אחד שהוריד את הכיפה ונהיה שמאלן ועכשיו מלכלך על כולנו (אין לי שמץ של מושג אם הסופר הוריד את הכיפה ומה דעותיו הפוליטיות)”, אנשי תל-אביב (כמושג, לא בפועל) ישמחו ויאמרו “הנה סופסוף קם מישהו אמיץ וכתב מה באמת קורה במקומות הזוועתיים האלו, שמישהו כבר יעצור את ההזויים האלו”. הסופר קצת מביא התייחסות פשטנית כזו על עצמו, מאחר ולא מעט דמויות בספר הן סטראוטיפיות ושטוחות, והקורא יצטרך להתאמץ ולא ליפול לבור פשטני זה. בימינו, בקשת מאמץ כלשהי מהקורא אינה דבר של מה בכך. תחילת הסיפור נותנת לנו את המסגרת שהיא אכן ייחודית לדרים ביהודה ושומרון. כבר כילד אתה צריך להתמודד עם המציאות הקשה שבדרך הביתה יכול להיות שיזרקו עליך אבנים (לא נעים), בקבוקי תבערה (נקווה לטוב) או ירו עליך (ותהפוך, כמו ארז, לה’ יקום דמו). זו נקודת המוצא של הסיפור וממנה העלילה מתגלגלת. משה גם ככה חריג בישוב. הם משפחה ספרדית בישוב שרובם אשכנזים, הם משפחה עם שני ילדים בלבד, אבל הכי “גרוע” הוא שהאם, לאחר פציעתה בפיגוע, במקום להפך לקנאית, מגלה נטיות “שמאלה” ואף מנסה לעורר מודעות לנושא בתחומי הישוב. גם זיקתה לדת פוחתת מעט דבר המתבטא בהורדת כיסוי הראש, נושא שכמובן הופך לשיחת…

אחד המקומות אותם שמחתי לגלות בפריז הוא מוזיאון הביוב. השאלה מה קורה ל-“חבילה” לאחר שמורידים את המים באה על פתרונה במסע תת-קרקעי מרתק שהעניק חוויה לכול (וכשאני אומר כול, אני מתכוון כול) החושים – מומלץ ביותר. שאלה חשובה לא פחות היא מה קורה לאותם מאכלים משובחים הערבים כל כך לחך ועד שהם עצמם יוצאים כעבור יום או יומיים בצד השני בתור אותה “חבילה”. אלו נושאים שהצינעה יפה להם ולא ממש מדברים עליהם חוץ מאשר בספר תחושת בטן שבו מדברים על הכל כולל הכל – גיהוקים, שיהוקים, עצירות, שלשול, הקאות ועוד. הספר מרתק והקריאה בה מהנה ומועילה – שלל עובדות, מחקרים עדכניים, עצות מועילות בתוספת תיאורים מדויקים למצבים שאותם כולנו כנראה חווים. לדוגמה, הפרק העוסק בנושא שכנראה לא תדברו עליו בשולחן שבת, אבל ישפיע רבות על הטיול שלכם – “למה סובלים מעצירות בעת נסיעה”. יש שם גם כמה טיפים איך להימנע מהתופעה. מבטיח לנסות בפעם הבאה (אבל לא מבטיח לדווח). בניגוד לספרים אחרים בתחום המדע הפופולרי, תמצאו בספר זה את ההודאה הפשוטה, שהייתה צריכה להיות בהרבה ספרים אחרים, שהמדענים לא לגמרי יודעים מה ולמה קורה בגוף. דברים חדשים מתגלים, והמחקרים עדיין לא מספקים נתונים מוחלטים. המעיים אינם סתם אוסף של איברים, למעשה מתקיימת בהם מערכת עצבים מפותחת שהינה אוטונומית מבחינה מסוימת…