ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

ההחלטה לקרוא את ספינת העבדים דווקא לפני פסח הייתה החלטה מודעת. בהגדה אנו אומרים שאילו לא היה מוציאנו ממצרים הרי שאנו ובני בנינו היינו עד היום עבדים לפרעה במצרים. דווקא כיהודים שבעצמם שועבדו לצורר בגופם ובנפשם, היה לי חשוב לקרוא את הספר. האתוס של עם ישראל הוא של עם שנולד מתוך השעבוד בארץ זרה. הרתיעה מהעבדות והרצון בחופש הוא תמצית נשמתנו היהודית. קריאתו של משה “שלח את עמי” נהייתה הקריאה האוניברסלית של האדם המשועבד Let my people go! הספר בוחן את ההמצאה הטכנולוגית של ספינת העבדים שאפשרה את תיעוש הסחר. כלי השיט הגדול כמוהו לא נראה באפריקה אשר הוביל סחורה אנושית בתת תנאים מהיבשת השחורה לעולם החדש – אמריקה הצפונית הדרומית והקריבית. האירופאים שהגיעו לאמריקות וטבחו ביושביהם (במיוחד הספרדים בדרום ומרכז אמריקה) רצו לנצל את עושרה של היבשת ומטעי הסוכר היו צריכים ידים עובדות. אולם תנאי העבודה הקשים לא קרצו לאף אחד ולכן נוצר הצורך לשעבד אנשים לעבודה זו. באירופה העבדות כבר כמעט ולא הייתה קיימת (היא פרחה עד המאה ה-16) אבל הנוצרים ראו באפריקאים אנשים נחותים, ממילא רובם קניבלים ועובדי אלילים, ולכן הפיכתם לעבדים אצל נוצרים טובים רק תועיל להם. העבדות גם הייתה מקובלת מאד באפריקה ושבטים נלחמו זה בזה כל הזמן והשבויים תמיד הפכו לעבדים. על רקע בסיס…

בשנים האחרונות עוסקת אמי  בפרוייקט משפחתי חשוב של תרגום מאות מכתבים שנשלחו להוריה ודודיה בשנות השלושים מסבה וסבתא מברלין. המכתבים שופכים אור על התקופה ועל חייהם וגם מהווים מקור למידע שלא היה ידוע עד כה. מכתבים אלו שכבר עשרות שנים ללא קורא וגם כיום קשה מאד לקרוא אותם. חלקם בכתב יד צפוף ומחובר וככל שהשנים עוברות, הנייר נהיה דק יותר, הכתב צפוף יותר והתוכן קשה יותר. חלק מהמכתבים חסרים, חלקם קטועים ולצערנו כמובן שיש לנו רק צד אחד של התקשורות. הסתקרנתי מאד לראות פרוייקט דומה. הספר בציפורני הרייך השלישי הוא תרגום של יומניו של וילי כהן בין השנים 1933-1941 מהעיר ברסלאו (כיום וורצלב שבפולין) היומנים נשמרו בידי שכנים, שסיכנו את נפשם לשמור על דפי נייר אלו, והוחזרו למשפה בדרך נס. בנו של וילי  -אברהם ארנסט כהן – תירגם בשקדנות יותר מאלף עמודים מודפסים במכונת כתיבה והנכדה – ד”ר תמר כהן גזית –  חקרה את המכתבים ודאגה לפרסומם. היומנים פורסמו בגרמניה וכעת רואים אור בעברית. הערך של יומנים ומכתבים כאלו כמסמך משפחתי אינו ניתן לתיאור, אך מעבר לכך אפשר לראות בו תיעוד מרתק של החיים היהודיים תחת שלטון הנאצים. גם בקריאה קצרה של היומן (אורכו של הספר מעל 1000 עמודים) מתברר שהוא מייצג היטב את קורות יהדות גרמניה וקווי הדימיון בין…

אחרי שקראתי את ספרו האחרון של טום רוב סמית – “החווה” קיבלתי המלצות רבות לקרוא את טרילוגיית ילד 44. הספר לא חדש ויצא לאור לפני כחמש שנים. השתכנעתי ואכן ההמלצות צודקות. ספר מותח ובנוי היטב בתקופה ההיסטורית שלו. הסרט המבוסס על הספר יצא בחודש אפריל הקרוב. הימים ימי שלטון סטאלין. אי אפשר לסמוך על אף אחד. המרחק מהפיסגה ומשפע ההנאות שהיא מזמנת להוצאה להורג במקרה הרע ולגולאג במקרה הטוב הוא אפסי. צריך שמישהו יוקיע אותך, מאיזו סיבה שלא תהיה, אמיתית או לא, זה כמובן לא משנה. אין חושדים. חקירה נפתחת רק אם מישהו כבר אשם. במידה ובכלל מגיעים למשפט זה רק כדי לקבוע את העונש, חפות אינה בכלל האפשרויות. לב דמידביץ’ קצין בכיר, משוכנע שהוא אזרח נאמן שמשרת את המדינה אולם ביטחונו מתערער לאט לאט. פתאום הוא מבין שהוא עוצר אנשים חפים מפשע לחלוטין ושפושעים אחרים חומקים ללא עונש. כשהוא מנסה לעשות את מה שמבחינתו נכון (ומזכיר בצורה מסוימת את הספר אנשים טובים של ניר ברעם), הוא מגלה שהוא בעצמו נחשב לפושע והרדיפות לא מאחרות לבוא. תקופת האימים של שלטון סטאלין מתוארת בצורה חדה ומפחידה. כל אחד יכול להיות מרגל. אין במי לבטוח. מות סטאלין באמצע הספר  נותן פתח קטן של תקווה (והספר מזכיר  את משפט הרופאים היהודיים שהיה אמור לגרום…

כל מי שאוהב היסטוריה ואוהב לקרוא – ללא ספק יאהב את ספריה של אורה מורג. ספריה המספרים סיפור היסטורי, שחלק מהסיפורים ידועים ומוכרים וחלקם לא, שזורים בעלילה מרתקת ומעניינת לכל גיל.  ספרה החדש “האניגמה ב”מבצע קציצה”” מספר על עיצומה של מלחמת העולם השניה. מנהיגי אנגליה וארצות הברית התחילו לתכנן את הפלישה לאירופה. הם תכננו הונאה מבריקה לתוכנית הפלישה שלהם, ההונאה הפילה את הגרמנים בפח והפלישה הצליחה בצורה שלא תיאמן. הספר עצמו מתאר את העלילה במקביל גם בגרמניה וגם באנגליה איפה שנמצאים הילדים רמי, מרי-אן, ואליס שממונים על פיצוח תשדורות האניגמה (מכונת הצופן) של הגרמנים. הם מעבירים את התשדורות הלאה עד לאנשים שתכננו את התרמית עצמה של הפלישה. לספר קודם ספר בשם “אניגמה” והוא הספר הראשון בסדרה. מומלץ לקרוא אותו לפני ספר זה כדי להבין יותר את העניינים בספר. זכרתי את הספר ועיינתי בו לאחר הקריאה של הספר הנוכחי, ומשהו בסדר הכרונולוגי של העניינים היה מוזר – באניגמה הראשון מסופר על רמי מהרגע שהגיע לאנגליה לקבוצה של המפענחים ועד לסוף שבו הוא עוזב וחוזר ארצה לביתו. לעומת זאת , בספר החדש מסופר על רמי וגם על אליס שהיא ילדה חדשה בקבוצה, הספר מתחיל מינואר 1943 בו אליס מצטרפת ורמי כביכול כבר ותיק, אך אניגמה הראשון רק מתחיל באמצע 1943, כך שהתאריכים…

היום כולם מכירים את יחידה 669 – יחידת החילוץ של חיל האוויר שמשמשת לא אחת במשימות אזרחיות של חילוץ והצלה. רבים חייבים לה את חייהם. היום הצורך ביחידה כזו נראה מובן מאליו אבל לא תמיד היה כך. בספרו החדש שמכונה כמתבקש “669” מביא איתי אילנאי את סיפורה של היחידה מאז הקמתה ועד ימינו. איתי מכיר היטב את היחידה, אביו היה בין מקימיה ומפקדה השלישי. היחידה הוקמה בשנות השבעים, כלקח מפעולת חילוץ של הטייס נעם ארנון (וייס) שנטש את מטוס הפאנטום שלו מעל הים לאחר תאונת אימונים. כשלון זה היה הסמן הראשון לנחיצות של יחידה מיוחדת שתטפל בחילוץ ובמילוט. מלחמת יום הכיפורים רק הדגישה את הצורך וכך קמה היחידה. היחידה עברה הרבה במהלך השנים, בתחילה היא נבנתה ככבבואה של 12 הנועזים או כפי שכותב אילנאי: “חבורה של פרועי שיער אוכלי נחשים, שהשיגה את חבלי הסנפלינג שלה בגנבה. קמינסיקים שמזנקים לאחור על חבל אחד ויהיה מה שיהיה”. כיום זוהי אחת היחידות המובחרות ביותר של צה”ל. בתחילתה התקשו מפקדיה לגייס אליה אנשים, והיום נדרש גיבוש קשה וקורס הכנה של שנתיים כדי לענוד את סמל היחידה – החתול השחור. הספר מתרכז בעיקר בשנות השבעים, בתהליך הקמתה ובנייתה של היחידה מאפס, באפיון הצרכים המיוחדים שלה השונים במהותם מיחידות דומות בעולם, בחיבור של כוחות חילוץ ורפואה…

נניח שאתם מתעוררים ולא זוכרים מה עשיתם בשנה האחרונה ונניח שהזכרונות מתחילים לצוץ והם לא כל כך נעימים. ונניח שאתם לא אדם אלא עיר שלמה ונניח שהעיר היא ברלין… התוצאה היא רומן מסקרן ומרתק המתאר התמודדות של הדור השלישי עם מעשיהם ומעשי הוריהם וסביהם. כל המתעניין בזכרון ההיסטוריה בגרמניה צריך לקרוא את הספר לא רק ישראלים עוברים לברלין. משהו בעיר הזו מושך צעירים מכל העולם. חלקם כמו איידה האטמר-היגינס (שעברה קודם ביפן הודו ושבדיה) עובדים כמדריכי טיולים לתיירים הרבים הפוקדים את העיר ושמחים לגלות שפע מדריכים בכמעט כל שפה אפשרית. זהו ספרה הראשון של האטמר-היגינס. מרגרט, גיבורת הספר, גם היא עובדת בהדרכת קבוצות תיירים, מתעוררת באמצע היער בלי שיש לה מושג איך ולמה היא הגיעה לשם ולשם מה. זה קצת מטריד את מרגרט אבל היא חוזרת לביתה וממשיכה בחייה כרגיל. לאט לאט היא שמה לב שנמחקו לה מהזיכרון מספר חודשים מהחיים ושאין לה מושג מה קרה באותו זמן. לנו כבר מתגלה רמז ראשוני לנושא הספר מאחר ומדובר בעיר גרונהוולד וזהו גם שם הרחוב בו הגיבורה גרה. “אתם רוצים להבין? אבל זה מה שצריך להבין: מוחות ידעניים לא יוכלו לפענח כאן דבר. ככל שתלמדו על המחנות כך תדעו פחות. ככל שתראו את המקום הזה יותר כך הוא ילך ויתרחק מכם. המוח…

קצת קשה לי להתחיל את הסקירה על הספר. שני חוקרים – היסטוריון ופסיכולוג חברתי – מצאו אוצר מידע שלא טופל בעבר. הקלטות חשאיות שנעשו לאנשי וורמאכט ואס אס בבתי כלא באנגליה. במסגרת מחקרים הם פרסמו חלקים מעדויות אלו בתוספות הערות שלהם. לצערנו, ההשוואה המופרכת והמטומטמת המשווה בין חיילי צה”ל לאותם חלאות אדם, עולה בעולם וגם בארץ. מעט הגינות וקריאה בספר רק תראה עד כמה השוני עצום, אולם רוב היוצאים בטענות שווא אלו אינם אנשים הגונים והאמת כלל אינה מענייניהם. נפנה ישר לקריאת העדויות המזעזעות. גם כותרת הספר מציגה אותם כחיילים. אולם העדויות מדברות בעד עצמן. חיילים – לא בטוח…. רוצחים – בהחלט. גם כותרת המשנה של הספר בגרמנית כוללת מילה חשובה:. פרוטוקולים של לחימה הרג ומוות. המילה הרג נעדרת מכותרת המשנה בעברית והדבר תמוה. איני יכול לסקר את כל הספר, אולם נביא מספר ציטוטים. רובו של הספר אינו עוסק כלל בהשמדת היהודים, אולם גם באירועים אלו מקומם של חיילי הוורמאכט לא נפקד. לא היה זה תפקיד השמור רק ליחידות האס אס. מבין הציטוטים המובאים כאן, רק האחרון עוסק בהשמדת יהודים. “ואז עשינו משהו מדהים…. הרכיבו לנו מקדימה שני תותחים… טסנו נמוך מעל הכבישים וכשמהכוניות באו מולינו הדלקנו פנסים. הם חשבו שמכונית באה מולם. ואז ירנו פגז. זה היה יופי. כיף…

הספר “מקדש בלהבות” מנסה לתת תיאור סיפורי של המרד הגדול , משנת 66 ועד לחורבן בית המקדש. כמעט כל התיעוד ההיסטורי של המרד הגדול וחורבן בית המקדש נמצא בספר מלחמות היהודים של יוסף בן מתתיהו. גם ספר זה מרבה לצטט את יוסף, אולם דרך כתיבתו שונה לגמרי. הספר הינו ספר קצר וקריא ומתמקד בחורבן בית המקדש. לכן פרקי המרד עצמו קצרים ותמציתיים ופרקי ירושלים ארוכים יותר. סיפור מצדה, למשל, אינו מופיע בספר כלל מאחר ואינו קשור למקדש. יחוד נוסף של הספר הוא בחיבור המידע הארכיאולוגי הרב שהצטבר בשנים האחרונות עם אירועי ההיסטוריה. בספר מוצא ומובא שיחזור ירושלים בימי בית שני (שחזור המתבסס על הדגם הידוע של פרופ’ מיכאל אבי יונה המוצג במוזיאון ישראל, אולם שונה ממנו) והוא גדוש בתמונות ובמפות המבוססות על הדגם. המידע הארכיאולגי מופיע בדפוס קטן יותר ועל רקע צהוב, המהווה הבדלה ברורה בינו לבין הסיפור העיקרי של המרד. הבדלה זו אינו גורעת מהשילוב הנאה של המידע ההיסטורי הומידע הארכיאולוגי זה לצד זה. תוספת חשובה בספר היא פרקים שלמים ותמונות על מבנה הצבא הרומאי. מידע זה , שהיה ברור מאד ליוסף בן מתתיהו, לא מוכר לקורא של ימינו. בספר מידע רב על מבנה הצבא הרומאי, מה כולל כל ליגיון, תמונות של בעלי תפקידים , כלי נשק ושיטות לוחמה….

הספר הגנרלים במלחמת העולם השנייה, מציג את המלחמה דרך המפקדים הבכירים ביותר. בספר , שהוא בבחינת  מעט המחזיק את המרובה, סיכם רוני ברבש את זירות ומהלכי הקרבות העיקריים במבט על.  כל פרק בספר הדן בזירה/מערכה מופיעים הגנרלים העיקריים שפעלו בה בצבאות השונים. בחירת האישים אינה פשוטה מאחר ואלפי אנשים החזיקו בדרגת גנרל כזו או אחרת. חלק מהגנרלים מוכרים מאד ואחרים ידועים פחות. בכל פרק מופיע תיאור קצר של הזירה מלווה במפת התמצאות בסיסית ולאחריו פירוט של הגנרלים, תולדות חייהם, מעשיהם לפני המלחמה, במלחמה ולאחריה. החומר נלקח מספרים רבים ומידיעותיו האישיות של המחבר. חידושו של הספר הוא בעצם האיסוף, העריכה וההצגה של החומרים בצורה העוברת  על כלל הקרבות המרכזיים במערכה תוך התמקדות בהיבט הפיקודי-אנושי. הבחירה בגנרלים קשה, וברור שכל עורך היה בוחר רשימה שונה במעט, אולם גנרל אחד לא הוזכר והדבר תמוה בעיני. זהו הגנרל מוריס גמלן, מפקד הצבא הצרפתי שהצליח לגרום לתבוסה משפילה של צרפת, לבריחת כל חיל המשלוח הבריטי ושרידי הצבא הצרפתי  ולהשתלטות מוחלטת של היטלר על מערב אירופה שאיפשרה לו להיכנס לחזית מזרחית מול הרוסים. שנים לקח לבנות הברית להתאושש מתבוסה זו. נוכח “הישג מרשים” זה היעדרו של גמלן מהספר בולט במיוחד. הספר הוא כמעין מדריך קצר על למלחמה. אין הוא מתיימר לתת תמונה מלאה, או ניתוח היסטוריוני…

סקירה על ספרה של נעמי קרן לה סניורה.הספר לה סניורה עוסק בדמותה המיוחדת של דונה גרציאה נשיא, שבגיל 26 התאלמנה מבעלה וגילתה שהיא אחראית לאחת מחברות העסקים הגדולות ביותר בעולם של המאה ה-16. מעט שנים אחר כך נפטר גם גיסה והיא הייתה הבעלים היחידי של עסק הענד ואחת הנשים העשירות בעולם. משפחתה הייתה משפחה של יהודים שעזבו את ספרד בזמן הגירוש של 1492 לפורטוגל אולם גם שם נאלצו להמיר את דתם. הספר נפתח במכתב שגרציאה כותבת לחברה ובו היא מספרת לה על הרגע בו אביה סיפר לה בסודי סודות שהיא יהודיה. כדי לשמור על חייהם לא יכול צאצאי האנוסים אפילו לספר לילדיהם על כך שהם יהודים שמא יפלטו אלו איזו מילה בטעות, מילה שתוביל את כל המשפחה לעונש השריפה. הבחירה לכתוב ספר כרומן מכתבים חד צדדי אינה בחירה פשוטה. צורת כתיבה זו עשויה להרתיע קוראים רבים מאחר והספר הוא אוסף של מונולגים, כמעט ללא דיאלוגים. קוראים רבים חשים קושי מול צורת כתיבה זו וגם אורכו של הספר, 700 עמודים צפופים נראה מפחיד. אולם הספר קל ונעים לקריאה  ואני נהנתי ממנו מאד. הכתיבה יפה ומסוגננת ואינה דורשת מאמץ מהקורא, אלא השקעת זמן נינוחה, וקריאה שאינה ממהרת לשום מקום. קראתי בו במשך חודשים, מעט בכל פעם וכשהרגשתי שהתיאורים רבים מדי, דילגתי מעט…