ספרים מומלצים - המלצות ספרים, סקירות וביקורות

גיבור ספרנו, באומגרטנר הוא פרופסור לפילוסופיה על סף גמלאות שמזדקן לבד בביתו לאחר ששכל את אשתו בתאונה. תחילת הספר ביום של פיזור דעת. סיר שהושאר על הכיריים כמעט נשרף וגורם לכוויות, ירידה לא זהירה למרתף שנגרמת בחבלה ופרק ראשון שעסוק בדעיכה האנושית ואפילו מטעה את הקורא לחשוב שכך יהיה כל הספר. אולם אוסטר דווקא נותן תקווה לגיבורו ולאחר ההתחלה המדכדכת משהו מפיח בו כוחות חדשים. באומגרטנר אוסף כוחות, מצליח ליצור קשרים רומנטיים חדשים, מתיישב במרץ לכתוב עוד ספר ואפילו אוזר עוז לצאת סופסוף לגמלאות ולהשתחרר ממטלות ההוראה המעיקות באוניברסיטה. בין לבין, נחשפים רגעים בחייו, עם בני משפחתו הקרובים, אשתו, אחותו, אביו והדמות המעניינת ביותר, אמו. חלק זה בכתיבה הוא סמי-אוטוביוגרפי, ואוסטר גם לא מסווה זאת, שם הנעורים של רות באומגרטנר הוא אוסטר, וסיפור אחד בספר מנסה להתחקות אחר מוצאם אי שם באוקראינה/גליציה. מכאן כמובן רשאי הקורא להניח שגם חלקים אחרים בספר הם מחייו של אוסטר, אולם איני בטוח שזה המצב ובפרט שיצירה גדולה וקודמת שלו (4321) הוגדרה חלקית ככזו. כתיבתו של אוסטר השתנתה במהלך השנים. הגוון המיסטי שהיה נוכח ביצירות שהקנו לו מעמד כגון “הטרילוגיה הניו-יורקית” ו”מר ורטיגו”, נעדרת מספר זה ובמקומה נבחנים אירועי זיכרון מכוננים ביחד עם פילוסופיה עכשווית, וזאת דרך יצירתו של באומגרטנר הבאה לבחון את הקיום האנושי…

כשקיבתי את הספר, אי אז פעם, חשבתי לעצמי, נו מה בני ערובה שייך עכשיו, ומשא ומתן על תנאי זכר נו, לא בדיוק משהו שהחיים תלויים בו ומה קרה מאז אתם יודעים והסופר אפילו פרסם תמיכה בישראל וחבל שלא נעזרים קצת יותר בשירותיו. נכון זה אירוע חדש, שלא היה כדוגמתו מעולם, והנסיבות מיוחדות מאד, אבל בדיוק בשביל מקרים כאלו נוצרו כללים, כדי שתהיה מסגרת לפעול בתוכה וגם כללים אלו שנוצרו כבר בעבר, לא מיושמים כיום כלל. כל פרק נפתח בסיפור ובעקבותיו כלים שונים לניהול מום אפקטיבי. מה לשאול מה להציע, מתי להתגמש ומתי ממש לא. והכל כמה חשובה שליטה עצמית והקפדה על אסטרטגיית מום תוך ידיעה מוחלטת שיהיו הפתעות וצריך לשנות מהר. הדוגמאות משלבות בין העולם העסקי בו משא ומתן הוא חלק מההתנהלות היום יומית, מהעולם הבינאישי שגם הוא מורכב ממשא ומתן (עם בת או בן הזוג, עם הילדים וכו’), וגם בדוגמאות מעולם הפלילים, שהם פחות רלוונטיים לרובנו ומשמשים גם לשם התיבול והפיקנטריה וגם לצורך הדגמה. אם שאלתם, אין דוגמה למצב בו מדינת ישראל נמצאת בשעת כתיבת הדברים. מוזכר גם מה לא עושים במו”מ ולמרות שכבר עבר זמן ונזק רב נעשה, עדיין לא מאוחר מדי וכדאי שבממשלה, בכנסת, באופוזיציה, ולמעשה כולם יקראו את הספר. לצערי נראה שדווקא החמאס, שיודע בדיוק על…

באמת שיש משהו הולם בכך שגולדשטיין כותב ספר על כסף, אבל גם ללא אנקדוטה זו מדובר בספר מרתק ומומלץ המביא לנו את הביוגרפיה של המושג “כסף”. כסף מוזכר בתנ”ך עוד בימי אברהם וכמובן שהיה קיים גם לפניו, אולם אז כנראה הכוונה למתכת כסף, וגם לאחר מכן, לרוב הכוונה לגושי מתכות במשקלים שונים. המטבעות הראשונים הדומים לאלו שלנו מתוארכים לתקופה ה-6 לפני הספירה, ולאחר סקירה קצרה של מה היה קודם, משם הספר מתחיל. פרקי הספר קצרים, והם מספרים לנו את תולדות הכסף והתפתחותו. לכל אורך הספר מודגש שמה שהופך כסף לכסף, כלומר משהו שכל אחד מאיתנו מקבל ונותן, הוא האמונה שאותו כסף שווה משהו. אמונה זו הושגה בדרכים שונות. אם בגין הבטחות המלך, או שהמלך פשוט הכריח אותך להשתמש בו. אם בגלל שתמורת הכסף יכולת לקבל זהב אמיתי, ואם בגלל שיש קהילה שלמה של אנשים שמוכנים לשלם במטבעות דיגיטליים אחד לשני, למרות שלכאורה, אין יותר לופטגשאפט מזה. לכן, לכל אורך ההיסטוריה של הכסף, מודגש הצורך באמון במערכת, בגורמים שיכולים לייצר את האמון, וגם בגורמים שפעם אחר פעם, פוגעים באמון, בעיקר על מנת לנסות להרוויח בעצמם. כך הספר מתאר גם את השפל הגדול של שנות השלושים, וגם את משבר הסאב-פריים לפני כחמש עשרה שנה ועוד כמה משברים בדרך, בו התגלה שמה שנחשב…

כילד להורים שגם אוהבי ספרות וגם דוברי גרמנית, שמו של תומאס מאן תמיד נאמר בבית ביראת כבוד, כשמו של אחד הסופרים הגדולים ביותר אי פעם. שלא כמו אנשי רוח אחרים בני התקופה, פעילותו האומנותית לא הוכתמה בשל מוצאו מאחר והיה מתנגד בולט לנאציזם, ממש מראשית עלייתו של היטלר ימ”ש לשלטון, ולא כמו סופרים אחרים שנזכרו לעשות זאת ב-1945, או לא טרחו לעשות זאת כלל. בשל כך שמחתי מאד בספר שמוקדש כולו לאיש זה. ספרו של טויבין אינו ביוגרפיה, והמילה סאגה בגב הספר מתארת אותו היטב. הספר מתחיל בילדותו המוקדמת של מאן בליבק, ולאחר מכן בנדודיו השונים, ובתהפוכות שעברו על המשפחה, מרובת הילדים, ומרובת הבעיות. טויבין עוקב אחר האירועים בצורה כרונולוגית, אולם ההחלטה על מה לשים דגש היא שלו, תוך מילוי פערים בהמצאת שיחות ודיאלוגים במפגשים שהיו או לא היו, על סמך מקורות, מכתבים ויומנים. מאן הוא ללא ספק איש מסקרן, נולד לאב די מנוכר, אם ססגונית וחריגה בנוף הגרמני, אח גדול שזלזל בו במשך שנים ולא ראה בו כלל סופר, ילדים שהוא עצמו די הזניח ונטיות שהוא התאמץ להסתיר. חלק גדול מספרו של טויבין, גדול מדי לטעמי, עוסק בנטיות אלו, שנשארו בעיקר בגדר פנטזיות, אולם פרצו החוצה בשלבים מוקדמים ביותר דרך יצירותיו, ובפרט “מוות בוונציה”. אמנם דמותו של גיבור הספר,…

החלטתי להקדיש סקירה קצרה לשני קבצי סיפורים קצרים שיצאו לאחרונה. ההחלטה לכתוב עליהם במשותף היא בגלל שלמרות ששני הסופרים חיו בדור אחר, ביבשות אחרות וחוו חוויות שונות לגמרי, יש דמיון רב בין הסיפורים. “בדידותו של הרץ…” הנותן את שמו לקובץ כולו, הוא באורך של נובלה. במרכז עלילתו, נער במוסד לעבריינים צעירים, שמנהל המוסד הציע לו תנאים משופרים אם רק יזכה באיזה מרוץ, מה שהוא מסוגל לעשות בקלות. אבל לנער, קולין סמית שמו, יש תוכניות אחרות, ועבורו הניצחון הוא משהו אחר לחלוטין. בזמן הריצה, הארוכה, יש לו הזדמנות לסקור את מהלך חייו עד להחלטתו בעניין. שאר סיפורי הקובץ עוסקים גם הם בדמויות שוליים כאלו ואחרות, דמויות קשות יום, שמנסות למצוא את מקומם, ובעיקר להשמיע איזה קול, מעבר למסת ההמונים שאליהם הם שייכים, תוך ניסיון לפרוץ קצת את עולמם, נסיונות שלרוב נוחלים כישלון. ספרו של פנקייק, מכיל את כל סיפוריו, הוא מת בגיל צעיר, ודמויותיו דומות למדי, תושבי אזור נידח במערב וירג’יניה, שרק חולמים לצאת לשם. ניו יורק היא כמובן החלום האולטמטיבי אבל אפילו אוהיו, ולא מרכז המדינה, אלא שוליה כבר יהוו שיפור ניכר. גם הם לרוב נתקלים בעיקר בקשיים, ובחלומות שמתנפצים מול המציאות. אלו סיפורים, על החצר האחורית של אירופה ואמריקה, ואמנם קבצי הסיפורים נכתבו לפני שנים רבות, אולם גם במדינות…

בתור חובב נלהב של סדרת פנדורין (אם אתם לא מכירים, עזבו את הסקירה הזו ולכו ישר לעזאזל), שמחתי מאד על צאתו של הספר ה-12 בסדרה ושמו הציטוט הנודע של שייקספיר. תמונת הכריכה מציגה תיאטרון ואנחנו כבר יודעים בערך למה לצפות. אם בכרכי הסדרה הראשונים עקבנו אחר התקדמותו של פנדורין בסולם הדרגות האזרחי, כאשר היה לנו ברור שהוא בסופו של דבר יגיע לדרגה הבכירה ביותר, הרי שבערך באמצע הדרך חל מפנה בעלילה. פנדורין נוטש את השירות הציבורי, מסתבך עם הממונים עליו (לא מפתיע) ועובר להרפתקאות פרטיות. גם כרכי הסדרה מאותה נקודה פנו לכיוונים שונים ומשונים, מהעולם החדש ועד ארץ השמש העולה. בתחילת ספרנו, זמן רב עבר מהספר הקודם הכרונולוגי בסדרה ואנו מוצאים את פנדורין מתמודד עם משבר גיל העמידה שנים מעטות לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פנדורין סובל משעמום ועייפות והוא תוהה מה הוא ולמה הוא ומה הוא עושה עם עצמו, ואיך הוא לא משתעמם ועוד כל מיני מחשבות מטופשות כמו שמאסה, משרתו הנאמן בוגד בו. כל אלו באות עקב המחשבה המטופשת ביותר והיא שהוא פתאום, כמו ילד בן 15 עתיר הורמונים, מתאהב, לאחר ששנים לא הרשה זאת לעצמו (ראו עזאזל). וזאת תוך כדי הזמנה לחקירות שונות בתיאטרון נודד עם שם סימבולי ומנהל שאפתני וצוות שחקנים רוחש מזימות אפלות. אנו עוקבים…

לא קל לחדש משהו בנושא השואה. כמות הספרות בנושא עצומה, ונדרשת מחשבה בכתיבה על הנושא. אפשרות נפוצה היא לבודד סיפור אחד ולהתמקד בו, שהרי כל סיפור הוא עולם ומלואו. לפעמים אלו זכרונות אישיים שכותבים בני משפחה לזכר קרוביהם. לעיתים אלו סיפורים מבוססים סיפורים אמיתיים או בהשראתם. אלו יכולים להישאר ספרים משפחתיים, להצליח בצורה נרחבת, אך לעתים (ולצערי לא נדירות) להפוך לספר שהערבוב בין הבידיון והדמיון למציאות יוצר ספגטי דביק. ספרים כמו ספרה של אדלינגטון נעשים נדירים כיום בכך שהם מצליחים גם לתת נקודת מבט חדשה על הנושא, גם להיות ספרים עיוניים, ועם זאת להיות כתובים כפרוזה. בנוסף אדלינגטון מצליחה להקיף את הנושא גם ברמת המקרו של השואה כולה, בקיצור נמרץ כמובן, וגם ברמת המיקרו, דרך כמה דמויות, אותן נכיר היכרות מעמיקה. בתופת הגרוטסקית ששמה אושוויץ-בירנקאו, כללי ההיגיון הרגילים לא חלו, ולצד כל מה שאנחנו יודעים מתברר שפעלה גם מתפרה. מתפרה לכשעצמה אינה עניין מפתיע. יש שומרים ויש מדים, וכל סוג של עבודות שירות וניצול שאפשר להעלות על הדעת היה שם, אולם המתפרה לא עסקה רק בכך, אלא הייתה גם סלון של תפירה עילית. הוט קוטור באמצע השואה, ממנה נהנו נשות האס אס הבכירות, ובראשון הדוויג הס, רעייתו של מפקד המחנה ימח שמו וזכרו, רודולף הס. הרעיון לעסוק באופנה בתקופת המלחמה…

לפנינו ספר נוסף בסדרת התרגומים המחודשת לאגתה כריסטי. שמו מתבסס על פסוקים מקהלת ובספר מופיע אחד מהם, על הרעות שנמצאות בכל מקום, ולא תמיד יודעים לזהות את מקורן המדויק.העלילה נפתחת בתיאורו של אי קטן שהפך לאתר נופש ובתיאור קצר של האנשים שהגיעו לנפוש בו וביניהם, הבלש הרקול פוארו. יתר האורחים הם ערבוביה של משפחות עם ילדים, זוגות מבוגרים, אחד מהם עם נערה מתבגרת, זוג צעיר, מייג’ור בדימוס וכומר (דמויות חובה) וכך הלאה. כמובן שלא נראה שיש קשר בין האורחים, אולם פתאום מתברר שכמה מכירים אחרים עוד מהעבר, יש אהבות נסתרות, ויש גם משקעים. חיצי הרוע מכוונים מיד לדמות מסוימות, פאם פטאל, אולם באופן שאינו מפתיע כלל, היא דווקא הנרצחת ומשם מתחיל פתרון התעלומה. המשטרה חוקרת וגם הרקול פוארו מנהל חקירה משלו. כולם נשאלים ומתושאלים, אליביים נבדקים (מעניין מתי יתחיל להיכנס לשימוש נרחב מדע הזיהוי הפלילי בספרי כריסטי), ופרטים רבים נבדקים. יש לי קצת ניסיון עם ספרי כריסטי אבל הפעם החלטתי להתמסר לקריאה ולא לנסות לפענח את הפשע במהלך הספר. הופתעתי מאד שכבר במחצית הספר פחות או יותר מצאתי את הרוצח, גם אם לא הבנתי את כל הפרטים, ושמחתי לגלות שגם פוארו הגיע למסקנות דומות. הפתעה גדולה יותר הייתה לי אחרי שפוארו הכחיש את כל התאוריה הזו ועבר לפתרון האמיתי של…

כותרת המשנה של הספר, “סדק של אור” מרמזת על אופטימיות מסוימת, כזו שמיד גרמה לי לחשוב על שירו של לאונרד כהן “המנון” Anthem   עם השורה: There is a crack, a crack in everything. That’s how the light gets in, אבל מתברר שמחברי הספר כיוונו דווקא לאזכור מספר של נבוקוב, המדמה את הסדק של האור לחיינו הקצרים ומתכתב היטב עם הפסוקים הבאים בקהלת: “וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה: וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ” (ד ב-ג), תיאור שאינו אופטימי במיוחד. שירו של כהן מופיע בספר בעמוד 145, אולם נקטע לפני השורות שהזכרתי. כך כותרת המשנה של הספר מביאה לקדמת הדיון את המתח בין הפסימיות לבין האופטימיות בקהלת, נושא שיורחב בספר עצמו. ספר קהלת הוא מספרי המקרא האהובים עלי ביותר ואני מוצא בו תובנות חדשות מדי קריאה, פעמים רבות לאורך השנה ובלי להמתין לחג הסוכות דווקא. ספרם של גרוסמן ואבלמן מהווה תוספת חשובה גם לסדרת הפרשנות מבית מגיד וגם למגילה עצמה, שיש הנרתעים מהעיסוק בה. הספר נפתח במבוא ארוך הדן בקהלת, בזיהוי שלו עם שלמה, בראיות הרבות שהוא ספר מאוחר בהרבה מתקופת שלמה, בסתירות השונות ובדרכים ליישובן וגם במטרה המוצהרת למצוא קו כלשהו ההופך…

מוצב המזח היה בדרום קו בר לב, בקצה תעלת סואץ ועל ים סוף. המוצב החזיק מעמד שבוע במהלך מלחמת יום הכיפורים עד שהתקבלה החלטה להיכנע ולעבור לשבי המצרי. הספר מפרט את האירועים מפי רופא מוצב ד”ר נחום ורבין, שהגיע לשם ממש ערב המלחמה. הדברים כבר פורסמו בבלוג ברשת, וגם עובדו לסרט וגם לגרסה ארוכה יותר שתעלה לאחר סוכות בטלוויזיה ומביאה את האירועים, את תהליך ההחלטה להיכנע ואת חוויות השבי מנקודת המבט שלו. יובל החמישים למלחמה נוראה זו באופן טבעי מגביר את העיסוק בה, על פני שנים לא עגולות וגם השנה יצאו שפע ספרים, סדרות ופודקסטים. היתרון של ספרון זה הוא במיקוד שלו. איש אחד כותב על אירוע אחד בצורה קצרה ותמציתית.נעיר רק כי לאירועים יש גרסאות שונות מעט, בפרט של מפקד המוצב שלמה ארדינסט, שגם התראיין לאחרונה במקומות רבים, וכמו באירועים רבים, קשה לומר על גרסה אחת שהיא האמת, ובוודאי שבלתי אפשרי לשפוט את האירועים ממרחק הזמן. ורבין הציע כניעה יחסית מהר, בהבינו שהמוצב הוא לא הדבר האחרון שמונע מהמצרים להשמיד את מדינת ישראל, בראותו שפצועים רבים ימותו ללא טיפול, במסקנה שמבצעי החילוץ או שייכשלו או שיגרמו לעשרות נפגעים ובבגרות של מישהו בן 29, נשוי ומצפה לילד בסביבה צעירה הרבה יותר, בה כניעה נתפסה כאפשרות גרועה ממוות. נעיר שגישה זו…